פתח הבית חלק ב ג

לא טוב אגבי מאבותי, ואין כאן מקום להאריך. והנה לפעמים מגדר הקנאה אשר האדם מתקנא בחבירו בראותו שחבירו שלם בכמה מיני שלימות הרבה יותר ממנו, ויאמר אל לבו אין זה חידוש בו כי הוא בן איש חי אשר נולד בטבעו טוב ואני נולדתי בטבע רע ואין כי אשם בזה ומבקש טצדקי למיפטר נפשי'. [וכ"ז עצת היצה"ר ופתויו שבאמת ראוי להיות שמחמת הקנאה יוסיף אומין ותרב יגיעתו ברב עוז ותעצומות להרבות קניית שלימות גם היא וקנאת סופרים תרבה חכמה], ועד"ז יש לפרש מאמר דהמע"ה בני איש עד מה כבודי לכלימה (תהלים ד) ואיתא במדרש עד מתי אתם מכלימן אותי וקוראין לי בן ישי, וזה תמוה, ואמרנו עפ"י משל ארוך אין עת האסף פה אך תוכן הענין ע"ד הנ"ל, שמחמת קנאתם בו על שלימיתו העצום [לא פנו עי"ז להרבות תקון נפשותם רק] בקשו מצדקי לעצמם שאין זה מחמתו כלל וכלל רק מחמת קדושת ישי אביו, לז"א ער מתי אתם מכלימין אותי וקוראין לי בן ישי [ועד מתי תאהבון ריק, הלא טוב לכם שיהי' קנאת סופרים תרבה חכמתכם ולא לכנוס בדרכי שטות להוריד מעלתי ואתם נשארים ריק משלימות האמיתי, ומת בצע לכם בהורדת מעלתי אף אם הי' האמת אתכם ועוד הלא תבקשו כזב], הא אין אמת כדבריכם שלקושטא תרווייהו איתנהו בי שאינו נח מצד עצמו טוב ואף שההתפארות היא נריעות, זהו כשמכוון לכבוד עצמו משא"כ כשמכיון לתוכחה להזולת] כנודע שדוד נקרא אדמוני שהי' מצד הטוב להכרית אויבי ד' משא"כ עשי שהי' אדמוני מגדר הרע. ועפ"ז אמרנו לפרש שאלת שאול המלך על דוד (ש"א יז נה) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר הי נפשך המלך אם ידעתי. ואח"כ כשהרג לגלות הביאו לפני המלך ושאל אותו בן מי אתה הנער וענהו בן עבדך ישי, אשר כל הענין משולל הבנה, ודרשת רז"ל ידוע, ואמרנו הענין כראות דוד יוצא לקראת הפלשתי בחמת רוחו נסתפק שאול אם זה מצד הטוב להכרית אויבי ד' או ח"ו מצד הרע בהיות כי הענף הולך אחר השורש ומצד אמו הוא מגזע מואב, ולזאת השיב אבנר לא ידעתי [ומצינו בעין זה בב"ר (פס"נ) וז"ל כיון שראה שמואל כו' נתירא ואמר אף זה ש"ד כעשו א"ל הקב"ה כו'], ואח"כ בבואו לפני שאול באשר שאלוהו בן מי אתה הנער, הבין זאת דוד בחכמתו וענהו בן עבדך ישי מצד הטוב [והיינו כיון שאז לא הוצרך לתוכחה תלה הכל בקדושת אביו ולא בעצמו כלל]. וכבר ביאר זאת האר"י הקדוש בפ' עקידה אשר שאל יצחק אבי, ויאמר הנני בני, היינו שאברהם מצד מדת חסד כנודע לכן שאל אותו אבי כלומר אי' מדתך, והשיבו הנני עתה בני כלומר דין, מדת פחד יצחק. כי זאת צורך רחמים וחסד. ובזה יבואר ג"כ שאלת רבקה לאליעזר בראותה את יצחק מרחוק, הלוה ההולך לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני, שאלתה היתה, הלזה כלומר וכי מיועדת אני לוה ההולך תמיד לקראתינו כלומר נגדינו מסטרא דדינא קשיא [כי רבקה היתה במדת החסד כמבואר שם בפרשה וברש"י שם כד.יד], לזה השיב לה הוא אדוני היינו הוא אדוני אברהם מדת החסר, התכללות דא בדא, בי כל זה מסטרא הטוב [ע"כ ליקוט]. ו) נחזור לעניננו, היוצא לנו מכל זה שהעיקר שהאדם צריך להתגבר על טבעו הרע הנוטה לתאות רעות, בפרט מדת הגאוה המאוסה ביותר, ויחשוב תמיד בשפלותו. מלא חסרונות אין בי מתום, ואם חנן ד' אותו דעה ובינה ישים תמיד על לבו את אשר לפניו עוד ללמוד ויראה כי את אשר כבר למד הוא כטפה מן הים נגד את אשר לא למד עודנה, ואף גם כשיחזור על לימודו תמיד ימצא טעם [וע' עירובין נד:

למה נמשלו ד"ת כדד כו'] ויראה כי עד עתה לא עמד עדיין על אמיתות הדברים ומי יודע מה משגה בידו גם עתה, ומבלעדי זאת בין תבין רב הפחיתות מכח השכחה, אם ישים נגד עיניו בבוא עת הזדמן להורות לצורך שעה אזי ישוטט בעין שכלו כשוכב בראש חבל פעם ידמה לו פסק ההלכה כך ופעם כך, ובדברו עם רעהו באותו ענין כל רואיו יחשבו שברור לו כל הענין כשמש כי יראו שיודע כל הפלפול וכל דעות הפוסקים ובהגיעו לפסק הלכה אזי ישב דומם, ומה גם אם יהי' במקום שאין ספרים מזומנים לפניו יהי' כאלם לא יפתח פיו, אוי לאותה בועה הלזה נאמר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, האם ישיב גם בבואו ליום הדין כמדומה לי וכו', ע"כ ישפיל עצמו כתולעת בראותו רכ חסרונו, ויראה תמיד את מי שלמעלה ממנו במדריגה בחריפות ובקיאות, אשר ע"ז נאמר החכם עיניו בראשו (קהלת ב יד) מסתכל תמיד מי שהוא לו ראש כלומר למעלה ממנו, ועיני כסיל בקצה ארץ (משלי יז כד) כלומר השונה ופתי תמיד מנחם עצמו בראותו מי שהוא פחות מערכו לפי דעתו וקצה ארץ רומז לשפלים. [ופן בראות אחד מהמון את דברינו אלה לבבו יחשוב מעתה אין תועלת ח"ו בלימוד מחמת ריבוי הספיקות כי ראה יראה אשר אף גם גדולי ארץ מסתפקים בהרבה דברים ויחשוב א"כ שתיקתי יפה מדיבורי, ח"ו לא כן אחי, הסר ממך מחשבות נפסדות כאלה, ודע כי על כל ספק וספק אשר תסתפק ותייגע עצמך, מעותד לך שכר גדול ונורא, כי תחקור לשמה עד מקום שידך מגעת, ואתה דע לך כי דברים אלה יש להם כל צד מצדדים אחיזה למעלה ומתקן עולמות למעלה עד אין חקר. ע"ד אלו ואלו דברי אלקים חיים (עירובין יג:

) אף שדעתינו קצרה מהשיג זאת, וע' של"ה הקדוש שהמתיק הדברים האלו. ועפ"ז נפרש דברי הנביא (ישעי' מ כז) למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מד' ומאלקי משפטי יעבור, הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ד' בורא קצות ארץ גו', וכבר אמרנו במ"א פי' נאה בזה וכאן נכתוב הנוגע לעניננו עתה, ידוע בי אמירה רכה, ויעקב פחותים. ודיבור קשה, וישראל החשובים, ונודע שאם יסתפק אדם בדבר מה זה צער גדול למאוד, כמאמר החכם אין שמחה כהתרת הספיקות, לז"א למה תאמר יעקב היינו הפחותים שאינם בני תורה מצדיקים נפשם באמרם הלא אנו רואים שגם החכמים העוסקים כל ימיהם בתורה ותעודה אין בידם דבר ברור ועי"ז חושבים לאמר מאלקי משפטי יעבור היינו אין לי עונש במה שאיני לומד. וישראל המה החשובים מדברים בחמת רוחם נסתרה דרכי מה' לא אמצא דבר ברור והלכה ברורה כמקום א' ועל זאת לבי דוי, לזה אמר הלא ידעת אלקי עולם ה' היינו רחמים ודין כולו אחדות גמור, בורא קצות ארץ היינו שהוא ברא שתי קצוות היינו התהפכות מקצה אל הקצה אסור ומותר חייב ופטור הוא בראם והיינו אלו ואלו דברי אלקים חיים, וא"כ בכל צד מהצדדים יש להם אחיזה למעלה ואתה מתקן תיקון גדול והבן זה. ע"כ אשרי מי שעמלו בתורה כל ימיו, ועל כל הרהור והרהור שכר גדול מוכן, ואף גם הלא הרבה מאד אשר מבורר להם בשמלה ולא הי' רצוני לייחס חסרון משום זה לאדם פרטי רק אמרתי כי לכלל אנושי חסרון בזה. ואף אם יהי' זה בכלל הנמנעות עכ"פ איך יתגאה במה שמראה בו חסרונו]:

י) מדרגה ב' להסיר ולשרש מעצמו מדת הכעס, אש היא עד אבדון תאכל, כמה נפשות יקרות אשר נלכדו ברשת בור שרת הלוו, כגון לא עלה בידו אלא רגזנותו (קידושין מאי) וצריך להרחיק עד קצה אחרון, ומי אשר ישער בנפשו כי אי אפשר להתגבר על טבעו ולעמוד על נפשו אזי צריך להרחיק עצמו מכל דברים המביאים לידי