פתח הבית חלק ב לח

כונת תוס' דודאי ידעי שפיר מש"ס דשבועות רק הא איתא פלוגתא בשבועות (כ"ז.) אם נשבע על ככר ואכלה כולה רבא סבר דלא מהני התרה ואמימר סבר אפילו אכלה כולה נשאלין עלי' והכי פסקינין. וא"כ בשבועות שם י"ל דהי' קשה להש"ס דקאי התם לרבא כמבואר שם א"כ פריך שפיר והרי הקדש ואי כיון דעכשיו ליתא בשאלה חשיב לה א"כ ליחשוב נמי שבועה כגון שנשבע על ככר ואכלה כולה דג"כ ליתא בשאלה אלא ע"כ כיון דעכ"פ הי' בשאלה תחילה לא חשיב לה א"כ קשה שפיר מהקדש ולכך כ' תוס' שפיר שם בכריתות דלדידן י"ל שפיר דאיירי בשאר הקדש וקא חשיב הקדש משום דעתה ליתא בשאלה משא"כ שבועה דאף גם עתה איתא בשאלה לדידן דקיימ"ל כאמימר כנ"ל וניחא וק"ל וכן מצאתי שכ' כן בס"ס מרכבת המשנה לפרש כן דברי התוס' דכריתות הנ"ל ע"ש:

עכ"פ א"כ תו אין מוכרח דאחר זריקה יהי' שייך שאלה וצ"ע לדינא עכ"פ גוף התי' מה שתי' משום דאיתא בשאלה רחוק קצת לפרש כן וק"ל:

ונחזור לעניננו הנ"ל דקשה טובא מהך דזבחים הנ"ל גם לפ"ז ניחא נמי מה שכ' המג"א או"ח (ס"ס תמ"ד) בהא דהולך לדבר מצוה כ' שם ומשמע שם אם הולך לאחר שעה וי"ו דשוב אינו יכול לבטל צריך לחזור לביתו וכו' והקשה שם האבן עוזר הרי בהך מתני' שם כלל גם הולך לשחוט את פסחו ובזה ודאי אחר וי"ו ילך לשחוט וידחה שאר מצות משום דפסח הוי עשה שיש בה כרת א"כ ממילא ודאי ה"ה אינך דבחדא מחתא כליל להו וע"כ הטעם משום דמשהה כדי לבערו אין עובר ע"ש וכתבנו שם דת"ל פסח בלא"ה צריך לחזור משום לא תשחט על חמץ דם זבחי אך כ' שם די"ל דעשה דחי ל"ת ושם הארכתי. ולהנ"ל בלא"ה נסתר זה לכאורה דהוי פשיעה ששכח לבער תחילה כדמשמע שם וק"ל אך בלא"ה י"ל דהוי ל"ת שבמקדש וק"ל:

ומה דקשה לי ג"כ לתי' תוס' מהא דפסחים (נ"ח.) דקאמר שם בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שיש בה כרת וידחה עשה דהשלמה וכו' ות"ל הא הוי פשיעה אך י"ל דעשה גרע כמ"ש תוס' שם לענין בעידנא דמיעקר לאו וכו' גם ע"כ צ"ל כן דהרי הא אין דוחה לא תעשה שבמקדש אלא צריך לומר דעשה גרע וק"ל:

והנה הי' מקום לפ"ז ליישב קו' תוס' לקמן (ל':

) ד"ה ונתקלקלו וכו' שהקשו שם ת"ל הא הוי קילקול מוסף וכו' ובחי' לפסחים (נ"ט) הארכנו בזה ולפי מה שנתבאר בסוגיא זו י"ל קצת דהרי בפסחים (נ"ט) שם משני מעלה ומלינה בראשו של מזבח ופי' רש"י שם דאם עלו לא ירדו ועי' מ"ל (פ"א מה' תמידין ומוספין) שתמה בזה דהרי מבואר שם בזבחים דאף דאם עלו לא ירדו מ"מ הוי פסולין רק מזבח מרצה על הפסולין וא"כ ס"ס עבר על לא ילין ע"ש. ולכאורה נראה דכונת רש"י דמ"מ עשה דאכילת קדשים דחי לא תעשה דלא ילין וכו' דהרי חזינן כאן דאף דלא הוי בחדא מילתא מ"מ דחי עשה ל"ת וא"כ כמו כן שם דכיון דאי אפשר לקיים העשה דאכילת קדשים אם לא שישחוט כפרתו ואי אפשר להקטיר משום עלי' השלם [וקצת יש לפקפק בזה משום בעידנא דמיעקר וכו' מ"מ יש לדחות] והא דכ' דבעי כלל מעלה ומלינה וכו' י"ל דאי לאו הכי א"כ בטל עשה ול"ת דהוי עשה דהקטרה ול"ת דלא ילין אבל אם מעלה ומלין א"כ מקיים עשה דהקטרה למחר כן נראה לי והבן. גם אם לא יעלה וילין י"ל נהי דהקטרה לא מעכבא מ"מ בעי דוקא חזי להקטרה עי' תוס' פ"ו דחולין ריש הפרק שכ' שם לענין סמיכה דיהא עכ"פ בעי ראוי לסמיכה רק דחו זה והביאו ראי' מקרא אבל לענין הקטרה יראה די"ל כן. וא"כ בשלמא אם מעלה ומלין עכ"פ ראוי להקטרה למחר י"ל מש"ה רשאי לאכול מיד [ואף שיש לפקפק בזה מ"מ י"ל כן] ועי' בתוס' יומא (כ"ט.) ד"ה אלא וכו' שהקשו שם ואם תאמר אכתי אמאי יצא לבית השריפה וכו' הא נימא עשאום כמו שנטמאו וכו' ותי' שאני הכא כיון שמשכו בעלים את ידם לא חזי מעיקרא להקרבה אבל התם כיון דחזי מעיקרו שהי' יכול לשוחטו קודם תמיד ושחטו אח"כ שפיר עשאום כמי שנטמאו וכו' ע"ש היטיב. ועי' מהרש"א שהקשה לס"ד דתוס' דאף למ"ד לינה מועלת וכו' אפ"ה מותר אף בלא הקטרה כלל א"כ הי' להו להקשות א"כ בפסחים (נ"ט) שם ל"ל מעלה ומלינה כלל ע"ש. ולכאורה קשה א"כ גם לפי מה שתי' תוס' קשה הא שם חזי מעיקרא כמו שכ' תוס' וא"כ אף למ"ד לינה מועלת מהני והי' מקום לומר דכונת מהרש"א לפרש בתי' תוס' דשם מש"ה מיקרי חזי הואיל ויכול להלין דשם אזיל למ"ד אין לינה מועלת וכו'. אך זה דוחק גדול בלשון תוס' דמשמע מדבריהם עיקר התי' דבשל מא בהא דשחטו אחר תמיד שהי' ראוי לשחוט ולהקטיר קודם התמיד מיקרי חזי משא"כ בההיא דשחטו ואח"כ נודע שמשכו בעלים וכו' א"כ מיד לא הי' חזי להקרבת אימורין כיון דשחיטתו הי' לשם פסח ולא הי' יכול לשחטו קודם תמיד וכן נראה שהבין המ"ל (פ"א מה' תו"מ) ד"ה ומ"ש וכו' בסה"ד שם כ' דלפי מה שתי' תוס' לחלק בין היכא דחזי מעיקרו לא הי' צריכים לת' דסבר כמ"ד לינה מועלת אלא אף אי אין מועלת ניחא כיון דבא מחמת פסח א"כ זמן אכילתו בלילה וההקטרה יהי' רק למחר ע"ש היטיב וק"ל:

ולפ"ז תיהדר קו' המרש"א לדוכתי' אף למסקנא. אך י"ל דז"א דבשלמא גבי שחטו ונודע שמשכו וכו' כיון דס"ס כבר נשחט ובלא"ה ע"כ האימורין אין נקטרין הקשו שפיר הא אין מעכב משא"כ שם דנתיר לו לכתחילה כדי לפסול האימורין זה ודאי לא אמרינן דיעבור על בל תלין לכתחילה אף די"ל אפשר דכדי שלא נעבור על תלין יוכל לשרוף מיד האימורין [מה שצ"ע אם רשאי לעשות כן] מ"מ איך נתיר לכתחילה לשחוט ולבטל עשה דהקטרה מה לי האי עשה או האי ועי' פסחים (פ"ט.) וק"ל:

אך עכ"פ גוף סברת תוס' בחילוק דזה נקרא חזי וזה לא חזי צריך ביאור היטיב ודעתי קצרה מ"מ הרואה יראה דיש מקום לומר לכאן וכאן. א"כ אפשר לומר דכיון דעכ"פ חזי להקטרה מחר מיקרי חזי וכן לאכול אף היום מטעם עשאום כמו שנטמאו משא"כ אם לא חזי כלל לעולם וא"כ ניחא דמש"ה פריך הש"ס דוקא ויעלה וילין דעכ"פ חזי להקטרה ואי משום דעבר על בל תלין ז"א דעשה דחי ל"ת כנ"ל ואף שיש לפקפק ולומר כיון דעכ"פ נפסלו האימורין רק דמזבח אף פסולין א"כ לא מיקרי כלל הקטרה לומר דחזי וגם לפי פי' ראשון משום מצות עשה י"ל כה"ג לא מיקרי כלל קיום עשה. וקצת יראה דהמ"ל סובר כן עכ"פ אין מוכרח וק"ל אך ס"ס לפי מ"ש תוס' בעירובין ס"ס איך דחי הא הוי עשה דפשיעה דשכח להביא כפרתו ומעתה י"ל דזה הוא טעמא דת"ק דסבר כר"י עשה דפשיעה לא דחי וכמו כן רב חסדא דמוקי לה התם בחטאת עוף יש ג"כ לומר דמש"ה לא מוקי לה בבהמה ומשום. מעלה ומלין כנ"ל דהוי עשה דפשיעה ומעתה בהא דנשתהו עדים לבוא דלא הוי עשה דפשיעה שפיר יכולין להקריב ולהלין דעשה דוחה וכנ"ל:

אך כ"ז אי אמרינן עשה דוחה ל"ת שבמקדש וכבר כ' בחגיגה בסוגיא דר"א אמר ר"א די"ל לרב אשי בזבחים (צ"ו:

) דסובר דוחה ל"ת שבמקדש ועי' תוס' פסחים (פ"ה.) ואף שהט"א כאן ובחגיגה כתב דלכ"ע אין דוחה מ"מ אין מוכרח כ"כ וק"ל:

וקצת הי' נראה ליישב הק' מהאי דזבחים (צ"ז:

) דפריך שם וניתי עשה וכו' כנ"ל די"ל לא מיבעיא לרבא שם דהוא המתרץ שם דהוא סבר כאן מצות אין צריכות כונה י"ל דסבר לכ"ע אף לעבור לא בעי כונה וע"כ טעמא דר"א משום דסבר עשה דוחה ל"ת וע"כ דסבר עשה של פשיעה דוחה א"כ קשה לר"א עכ"פ מיקדש וגו' לכך הוצרך לתרץ מטעם ל"ת שבמקדש וכמו כן אף לדידן י"ל כסברת הרמב"ן במלחמות דקדשים לכ"ע א"צ כונה רק הוא סובר דר"א פליג