פתח הבית חלק ב לז

אהדדי עושה מצוה שני פעמים למניח חמשה פרשיות והיינו פרשה אחת שני פעמים ובמ"א הארכנו קצת בענינים אלו לענין בל תוסיף ואין כאן מקומו ולקמן אי"ה נזכיר קצת מה שיש לפלפל בעשה דוחה ל"ת:

קסא) בד"ה דילמא קסבר ר"י וכו' והישן בשמיני בסוכה ילקה וכו' הנה יראה להדיא מדבריהם שסוברין דע"כ הי' סובר מצות א"צ כונה דאל"כ ודאי לא עבר על בל תוסיף בלא כונה וק"ל. ולפ"ז קשה על הרמב"ם שפסק כר"י דינתנו במתן אחת ות"ל כיון דאיהו פסק מצות צריכות כונה לדעת רוב מפרשי דבריו עי' הלכות שופר ומצה א"כ מדוע לא יתן ארבע וצ"ע:

אך עי' רמב"ן במלחמות כאן שכ' דבאמת י"ל לר"י ג"כ מצות צריכות כונה רק קדשים שאני דקדשים לשם חולין כשר רק מתעסק פסול ע"ש וא"כ ניחא ולפ"ז א"כ הא דפריך הש"ס דילמא ר"י סבר מצות עובר שלא בזמנו אפ"ה ישן בשמיני בסוכה אינו לוקה וק"ל:

ולפ"ז ניחא מה דקשה מה פריך הש"ס כל קו' מכל הנך מתני' הא רבא י"ל דסבר כר"י. ולהנ"ל ניחא וק"ל:

ובהכי ניחא נמי מה דקשה לכאורה דפריך על רבא דאמר לצאת לא בעי כונה לעבור בעי כונה והרי מתן דמים דלעבור הוא ולא בעי כונה לר"י וכו' ומה פריך הרי חזינן דר"ז דאמר איכוין וכו' ע"כ לא סבר כר"י א"כ דילמא רבא ג"כ לא סבר כר"י ולהנ"ל ניחא וק"ל:

וקצת צריך לדקדק בלשון הש"ס. דקאמר דילמא סבר ר"י מצות וכו' מדוע נקט דוקא ר"י דמשמע דר"א פליג עליו ומנ"ל הא טעמא דר"א משום דסבר מצות צריכות כונה ומכש"כ לעבור עכ"פ ואפשר לומר דלס"ד זה הוי מסתבר טפי דאף ר"א מודה לר"י דא"צ כונה רק סבר אין עובר רק בזמנו וק"ל:

עוד יש ליישב דעת הרמב"ם הנ"ל די"ל אפשר דסובר מצות צריכות כונה היינו רק מדרבנן כמו שכ' לעיל תחילת הסוגיא וניחא הכל דהוכיח הרמב"ם מה דהי' קשה לו איך פליג ר"ז על ר"י דהילכתא כותי' לגבי ר"א א"ו רק מדרבנן וק"ל:

גם כבר כ' במ"א מה דקשה לדעת הר"ן בסוכה (פ"ג) דכ' דאף במין אחר מותר להוסיף בלולב מן התורה רק מדרבנן אסור דכיון דהאי לחודי' קאי וכו' כמבואר בסנהדרין (פ"ה) לא הוי בל תוסיף דאורייתא א"כ תיקשי ג"כ מהך דמתן דמים ודוחק לומר באמת מדרבנן ושם הארכנו קצת:

ומה דקשה טובא לדעת הר"ן שכ' שם בסוכה דמש"ה מותר אם עושה לנוי דהוי רק בל תוסיף דרבנן ע"ש ות"ל דאם מצות צריכות כונה א"כ בלא"ה לא עבר על בל תוסיף כיון דעכ"פ לא נתכוין לשם מצוה. ואפשר דכ' כן רק לדעת הסוברים מצות צ"כ וק"ל:

גם מה שצריך לבאר לדעת הרר"ש שהביא הר"ן כאן וכן הרר"י הביאו פ"ק דברכות דכל היכא שנתכוין בפירוש שלא לצאת גרע ולכ"ע לא יצא א"כ קשה מהא דריש המוציא תפילין דפילפל שם הש"ס אם רשאי להכניס שני זוג דלת"ק אסור משום בל תוסיף אם שבת זמן תפילין וכו' ות"ל הא יוכל לכוין בפי' שלא לצאת גם קשה לי קצת על לשון הרא"ש בסוכה שם שכ' דמותר להוסיף בלולב כדי לנאותו דמשמע רק משום להתנאות ות"ל כיון שמתכוין בפי' שלא לצאת בלא"ה אינו עובר. אך י"ל עיקר כונת הרא"ש שלא יתכוין לשם מצוה דהרי בלא"ה הא הרא"ש סובר מצות צריכות כונה ועי' מג"א (ס"ס תרנ"א) ודעתי לכתוב אי"ה בקצרה מקומות השייכים לענין זה באו"ח כשיזכני ה':

ובעיקר הקו' מהך דעירובין הי' נראה קצת לומר נהי דאם מצות צריכות כונה לא. עבר על בל תוסיף עד שיתכוין מ"מ אם אין צ"כ רק שיתכוין בפי' שלא לצאת זה לא מועיל לענין בל תוסיף ויש מקום לומר כן לאחר העיון ואין להאריך:

גם יש לחלק ולומר דוקא אם עושה מצוה אחת שתי פעמים אז חילקו בין מתכוין בפי' שלא לצאת משא"כ בהוסיף בלולב מין אחד שני פעמים לא שייך אפשר נתכוין שלא לצאת כיון שנוטלם יחד רק משום נוי שרי ועוד חזון למועד בכ"ז אי"ה:

וראיתי באבני שוהם שהקשה למה שכ' רש"י בעירובין הנ"ל דבל תוסיף משוי עלי' כמשאוי א"כ קשה הא גם בתפילין משכחת דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ולדעת הרבה מפרשים שם בסנהדרין (פ"ה) דר"י דאמר אנו אין לנו אלא תפילין היינו שבא להוסיף דבר שאין בו כרת וכו' ולהנ"ל הר משכחת לה כן כנ"ל ע"ש:

וזכורני כי ראיתי גם בתשו' שאגת ארי' שהקשה לדעת רש"י שם א"כ הא דתנן במס' שבת פ"ו לא יצא בתפילין ואם יצא אין חייב חטאת ומסיק הש"ס שם דקאי למ"ד שבת לאו זמן תפילין ג"כ ות"ל הא כיון דעבר על ב"ת הוי משא וכו' וכעת אינו ת"י. ולכאורה הרי כ' תוס' בשבת שם ד"ה והא מ"ע שהז"ג וכו' דס"ס אף דלא הוי מלבוש מ"מ לא הוי כדרך הוצאה רק לענין להכניס לא התירו כן דרך מלבוש וא"כ מיושב כל הקו' וק"ל:

אך מה שיש קצת לפקפק דהרי חזינן היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה חייב חטאת ולכאורה הא הוי שלא כדרך הוצאה וצ"ל הואיל ויוצא כן בחול הוי דרך הוצאה א"כ כמו כן י"ל כאן רק תוס' שם כ' שפיר בנשים שאין דרכן לצאת כן אך יש לחלק בכמה גוני וכעת לא עיינתי היטיב:

ועתה נבוא לבאר קצת במחלוקת דר"א ור"י לענין בל תוסיף או בל תגרע עי' תוס' עירובין (ק'.) שהקשו שם ליתי עשה ולידחי ל"ת ותי' לא תעשה דפשיעה לא דחי כיון שע"י פשיעה בא שנתערב ע"ש ועי' טו"א שהקשה מהא דזבחים (צ"ו) דקאמר התם כל הנוגע יקדש להיות כמוהו אם פסולה תפסול ופריך בגמרא וניתי עשה ונידחי ל"ת ותי' אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש וכו' ות"ל הא הוי פשיעה. וכן ראיתי בס' מהר"ם ברבי שכ' כן בשם שעה"מ שהקשה כן וכ' הטו"א דאין לתרץ בלא"ה קו' תוס' הנ"ל משום דהוי ל"ת שבמקדש דז"א דע"כ בלאו שאין מיוחד למקדש דחי שפיר דאל"כ הא דקאמר בכמה דוכתי' בשבת ופסחים אביי אמר עולת שבת בשבתו ולא עולת חיל בי"ט ומכאן למד דאין שריפת קדשים דוחה י"ט והוא סבר די"ט הוי ל"ח לחוד ע"ש א"כ קשה ת"ל מש"ה אין עולת חול בי"ט משום דלא דחי ל"ת שבמקדש א"ו דהבערה בי"ט נהי דהוי במקדש מ"מ אין מיוחד למקדש לא מיקרי ל"ת שבמקדש א"כ כמו כן בלאו דבל תוסיף ע"ש וזה יש לדחות קצת די"ל בל תוסיף נהי דהוי בגבולין מ"מ בזה שנתערב מתן א' במתן ארבע מ"מ הוי בל תוסיף שבמקדש משא"כ שם בהבערה מ"מ הך הבערה היא בגבולין ג"כ וק"ל. אך עכ"פ לדינא יראה דלא מיקרי ל"ת שבמקדש:

עוד כ' הטורי אבן ליישב קו' תוס' באופן אחר די"ל הואיל ואיתא בשאלה אין דוחה דהל"ת ליתא בשאלה דהוא בכור וכתב דאע"פ דהרי מתן ארבע שנתן במתן אחת כיפר א"כ י"ל כיון שכבר כיפר שוב ליתא בשאלה ז"א דאף לאחר שנתן כל המתנות אפ"ה איתא בשאלה וכו' אף שהתוס' בכריתות (יג:

) כתבו שם בד"ה יש אוכל וכו' והא דלא נקט שבועה שלא אוכל ג"כ די"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני והא דנקט מוקדשין אע"ג דהוי בשאלה כיון שכבר נשחט ונזרק כהילכתו לא מהני שאלה אבל א"ל דאיירי בבכור דהרי בגמ' אמר אקדשי' וכו' והיינו שהוא הקדישו ע"ש וכ' דא"כ משמע דלאחר שנשחט ונזרק שוב לא מהני שאלה וכו'. אך כ' דברי תוס' תמוהין דהרי בשבועות (כ"ד) פריך שם הש"ס וליתני שבועה ומשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני בכור וכו'. א"כ חזינן דאף אחר שנשחט ונזרק אפ"ה מהני שאלה והא דקאמר שם בכריתות אקדשי' קאי לאידך שינויא שר בשביעות ע"ש. וכבר כתבתי שם בכריתות ליישב