פתח הבית חלק ב לד

בזה ומכח זה רצה להוכיח דאיירי ביום כ"ט המוך לחשיכה ע"ש. ובעיקר הקו' נראה דהוי ס"ד דגמר הוי ונמשך כולו אחר תחילת והוי כמו עדיין יום ודוק וק"ל ולעיל פ"ב כ' ג"כ כזה ע"ש:

קלז) שם לא תהא שמיעה וכו' מה ששייך לסוגא זו כ' בחי' למס' מכות וב"ב בסוגיא דג' שנכנסו לבקר ושם הארכנו:

קלח) דף כ"ו ע"א בתוס' ד"ה חוץ משל פרה וכו' הא דלא קתני חוץ משל ראם וכו' מה דקשה הא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה ולכאורה ראם טמא עי' מג"א או"ח סי' תקפ"ו סעיף א' ע"ש:

קלט) ע"ב בד"ה של יעל פשוט וכו' מתוך דברי התוס' נראה דעיקר הפילפול הוא אם כפוף בעי בדיעבד אבל של איל ודאי אין מעכב והא דהקשו תוס' אמאי לא תני חדא פלוגתא וכו' אף דלפי"ז הלא עכ"פ לכ"ע כל השופרות כשירים וכו' רק דבעי כפוף לת"ק צ"ל דמ"מ הקשו שפיר דעכ"פ לשון כל השופרות כשירים משמע אף פשוטין וכפופין וכו' ואם נאמר דתוס' סברי באמת דאי מעכב כפופין גם איל מעכב הי' ניחא שפיר ודאי מה שהקשו תוס' ועי' טו"א אבל לא נראה מלשון התוס' וק"ל:

קמ) שם בגמ' אמר ר' לוי מצוה וכו' מה דקשה לס"ד אמאי לא פריך משאר ימות השנה עי' רשב"י:

ועי' רמב"ם שפוסק דאף מעכב איל ושם בלשונו יש לספק קצת אם מעכב גם כפוף עי' כ"מ ולח"מ שם ובסוגיא הארכנו:

קמא) דף כ"ז ע"א ופיו מצופה זהב וכו' עי' יום תרועה מה שתי' מדוע לאכ' הרמב"ם זה דמקדש הי' שופר מצופה זהב ע"ש. גם עי' לח"מ הל' תעניות שהקשה אמאי לא ביאר הרמב"ם שם דהי' פשוטין גם שהי' שני שופרות ע"ש:

קמב) שם בתוס' ד"ה כמאן מצלינן וכו' מה שהקשו לל"ב וכו' לכאורה הרי לפי פי' הפשוט דלר"י לא אמרינן כלל זה היום וגו' וכך הקשה רב עינא דע"כ דלא כר"א דאי לר"א הרי אין שוין וכו' וצריך להבין דילמא כמו דלר"י אין אומרים כמו כן לר"א ע"כ צ"ל דז"א דלר"א ראוי לאומרו א"כ כמו כן י"ל ע"כ לר"א ראוי לאומרו וראוי להיות הפי' על בריאת עולם וי"ל ואין להאריך וק"ל:

קמג) ע"ב בד"ה ניקב וסתמו וכו' לכאורה יראה הפי' בתוס' למסקנא דמעכב התקיעה היינו אחר סתימה א"כ שפיר י"ל דברייתא איירי שאין מעכב וק"ל. אך עי' ברא"ש שכ' ג"כ כל דברי התוס' ולדידי' יראה דלמסקנא אפ"ה ר"נ קאי אאם מעכב וכו' וא"כ הדרא קו' לדוכתי' ומה הרוחנו בתי' אך י"ל כיון דכל עיקר הקו' הי' לאיכא דאמרי ולהנ"ל שפיר י"ל דלאיכא דאמרי מתני' איירי שנפחת רובו ואפ"ה אם אין מעכב שרי משא"כ לס"ד לא משכחת כלל נפחת רובו אין מעכב וק"ל ועי' בכתבי הגא"א זצ"ל ותמצא נחת:

קמד) שם בגמ' אמר רב הונא לא שנו וכו' תניא נמי הכי וכו' עי' רא"ש שפי' דר"ה מפרש למתני' קול שופר שמעו וכו' היינו תוך הבור קול הברה העומדים בחוץ וכו' ע"ש ודעת הרמב"ם פ"א מה' שופר דלאותם העומדים בחוץ יש חילוק אם שמעו קול שופר או קול הברה וכו' ע"ש וברש"י כאן ולדעת הרמב"ם הא דקאמר הש"ס תנ"ה וכו' היינו דא"ל דברייתא איירי ששמעו קול שופר מדלא חילקה. ולדעת הרא"ש צ"ל. ג"כ דהש"ס הוכיח דע"כ הפי' במתני' כר"ה דאי גם לעומדים בחוץ יש חילוק אמאי לא חילקה הברייתא ואי משום דאכתי אמאי לא חילקה הברייתא בין חוץ לפנים די"ל העומד בפנים סברה לסברא פשוטא ועי' לח"מ שם וק"ל:

קמה) דף כ"ח ע"א שמע מקצת וכו' עי' טור סי' תקפ"ו שכ' דאם הי' כשיעור באמת יוצא אף למסקנא ע"ש בלשון הטור יראה קצת דדוקא בבור וכו' אבל קודם עלות השחר אף אם הי' אח"כ כשיעור לא מהני אבל עי' בשלטי גבורים על הרי"ף כאן כתב להדיא דאף אם הי' קודם עמוד השחר אם הי' אח"כ כשיעור מהני ע"ש. והנה קשה לדעת אלו א"כ הא דפריך הש"ס מהא דתקע בראשונה ומשך בשני' וכו' לרבה ת"ל אף לדידן קשה וכן לעיל (כ"ז.) דפריך ג"כ מהך דמשך וכו' ועי' יום תרועה וטו"א כאן ולעיל. גם קשה לדעת החולקים על הטור א"כ מה פריך הש"ס מהא דהתוקע לתוך הבור וכו' דילמא בקול שופר לא הי' כשיעור אך זה י"ל דרבה דקאמר שמע מקצתה ולא פירש משמע ודאי אף פחות משיעור. ומה דקשה ת"ל הלא תקיעה בעי שיעור צ"ל דמ"מ הא עדיף טפי כיון דעכ"פ תקע כשיעור רק שהי' שלא כראוי ועי' בכ"ז במפרשים ופיז"ל וכבר אמרנו ליישב דעת הטור אם נאמר דסובר בתקע קודם עמוד השחר מודה דלא כבעל ש"ג דהנה קשה טובא למסקנא דקאמר רבה איירי בתוקע ועולה לנפשי' וכו' א"כ קשה אמאי מפליג רבה בין הא לתוקע קודם עמוד השחר אמאי לא מפליג בהא גופי' בין תוקע ועולה או לא וזה צ"ע וכן הקשה היום תרועה אך י"ל למסקנא רבה נקט מילתא דפסיקא תוקע ועולה לנפשי' וכו' אף שלא תקע כשיעור בחוץ ותקע קודם עמוד השחר וכו' אף אם תקע כשיעור אח"כ אפ"ה לא יצא משא"כ בבור וכו' אז יש חילוק בין תקע כשיעור בכשרות או לא וק"ל:

ומעתה ניחא הכל דודאי לשון רבה שאמר מקצת וכו' משמע בין כשיעור ובין פחות ולהכי פריך שפיר מהך דתוקע לבור וכו' גם הא דפריך מתקע בראשונה ומשך וכו' ג"כ בלא רבה לא הוי מצי להקשות די"ל באמת אף כשיעור ל"מ רק הטור הכריח דינו למסקנא מדלא מפליג בדידי' והבן:

ומעתה י"ל דרך פילפול מה דקשה טובא למסקנא א"כ הא דאמר לי' אביי לרבה מאי שנא וכו' אין לו פירוש וראיתי כעת בטו"א שהרגיש בזה וכתב דע"כ למסקנא אמרינן אביי לא אמר כלל הכי לרבה ע"ש ודוחק ולהנ"ל י"ל כיון דע"כ למסקנא מדלא מפליג רבה בדידי' וכו' ע"כ דסבר דאם בבור וכו' עכ"פ אם שמע כשיעור אח"כ מהני משא"כ אם הי' תחילה קודם עמוד השחר ולהכי פריך שפיר מ"ש וק"ל:

קמו) שם כי קאמר רבה בתוקע ועולה וכו' צ"ע קצת מדוע השמיטו הרי"ף ורמב"ם הך דרבא ועי' בבעה"מ שכ' הואיל והא דרבה שייכא בדר"ה לכך השמיטו וכו' אך מ"מ הרי הי' לו להשמיענו דלא גזרינן שמא יוציא ראשו וכו' וק"ל:

קמז) שם אר"י בשופר של עולה וכו' כבר כ' בזה בחי' למס' מעילה גם מה דקשה מהא דראב"צ פ"ב דמעילה (י"ב:

) דאמר ערבה לא נהנין ולא מועלין גם בה' מעילה כ' בזה גם במה דצריך לבאר הא שופר על עולה קדושת הגוף אין יוצא לחולין ושם הארכנו ועי' גם בשעה"מ הלכות שופר והל' לולב ע"ש היטיב ובט"א כאן:

קמח) בתוס' ד"ה בשופר של עולה וכו' עי' ב"י באו"ח (סי' תקפ"ו) שם הביא בשם הכל בו במודר הנאה מ"מ הוא עצמו אין רשאי לתקוע משום דנהנה מתקיעה אף בלא מצוה וכו' והקשה עליו מהא דשופר של עולה ושלמים עי' פר"ח שם והנה צריך לומר לדעת הכלבו ע"כ הא דאמר לקמן המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו וכו' היינו אחר תוקע לו ע"ש ולפ"ז יש ליישב קו' תוס' די"ל לעולם התוקע הוא שוגג ולכתחילה לא יתקע היינו אם השומע מזיד ואסור לכתחילה:

ועפי"ז י"ל הוכיח הכלבו דינו דאל"כ איך נקט ר"י סתמא אם תקע יצא הרי לא יתקע ע"כ במזיד וק"ל:

וקצת י"ל בלא"ה קו' תוס' עי' תוס' ריש פרק שבועות שתים ושבת ריש פרק כלל גדול לענין אם שגג בלאו וידע שהוא עשה אם הוי שוגג לענין חטאת א"כ אם נאמר ג"כ