פתח הבית חלק ב לג

ו' א"כ י"ל סבר רש"י אם אח"כ באו עדים יום ה' שוב אין חוזרין ואופין יום וי"ו אף דתוס' סוברים חוזרין ואופין י"ל רש"י חולק וק"ל:

קלג) עוד נזכיר עי' בהגהות מיימוני ה' שביתת עשור גם שם הביא בשם פוסקים שהתענו יה"כ גם אחד עשר מספק והביאו ראי' מרבא ומירושלמי והגמי"י דחה זה וכ' דאין ראי' מרבא לעיל ומירושלמי דהן הי' בבבל שהי' רחוקים בארץ ישראל ואי הי' מקדשין עפ"י ראי' הי' צריכין לעשות מספק משא"כ האידנא דבקיאינן וכו' רק מנהג אבותינו וכו' וביה"כ מעולם לא הי' מנהג וסיים אך י"ל דסוברין יום שני עיקר כמו שכ' לענין זמן והיינו מ"ש סוף פכ"ט מה' שבת דחייב לומר זמן בשני ע"ש. ולכאורה צע"ג דשם בזמן כ' בשם רש"י כיון דהוי ספיקא דיומא רק טעם האומרים שאין אומרים זמן הוא משום דיומא אריכתא והאיך הוי יומא אריכתא אם באו עדים מן מנחה ומעלה וכה"ג ג"כ הוי שני עיקר ע"ש היטב אבל לא שיהא עכשיו השני עיקר עי' היטיב וצ"ל אפשר דסובר גאון הנ"ל שהחמיר די"ל מיד בסוד העיבור קבעו בר"ה להיות שני עיקר כיון דבזמן שביהמ"ק קיים אם הי' עושין שני ימים הי' השני עיקר עשו ג"כ עכשיו וא"כ כל מה שאמר יתרון בין שנה לשנה היינו הכל יום שני וצ"ע וק"ל:

קלד) שם הי"ב כתב הרמב"ם דבמקום שמגיעין שלוחי ניסן ולא שלוחי תשרי אפ"ה עושין שני ימים פסח ואף עצרת אף שאין תלוי כלל בקביעות החודש רק חמשים לספירה ע"ש. ולכאורה הוצרך לטעם זה אף במקום שאין מגיעין גם שלוחי ניסן אפ"ה לא הי' צריכין לעשות עצרת שני ימים שהרי אף שאין שליחין מגיעין שם אף אחר הפסח שלא היו יוצאין רק עד פסח ולכל היותר עד אחרון לדעת טורי אבן שם עכ"פ אפ"ה אין חשש כיון דלאחר כלות החודש נודע הדבר וכדקאמר הש"ס (כ"א.) תרי ירחי חסירי קלא אית להו יע"ש היטיב וא"כ ע"כ צ"ל הטעם ג"כ משום לא תחלוק. וק"ק לפ"ז א"כ הא דדף (כ"א.) דקאמר שם רבי אייבו בר נגרי וכו' עבדו באמת חד יומא במקום דמטו שלוחי ניסן וכו' וא"כ כיון דלא הוי חיישי להך גזירה א"כ אטו לעולם לא הי' עצרת רק חד יומא זה ודאי לא נראה בכל הש"ס וגם קשה על הא דמכריז ר' יוחנן כל היכא דמטו שלוחי ניסן וכו' הרי הי' צריך גזירה זו בכל מקום בעצרת והבן. וקצת אפשר לומר דהרי הקשה הרז"ה סוף פסחים הביאו הר"ן אמאי אין סופרין שני ספירות מספיקא דיומא ותי' כיון דאנן בקיאין וכו' ותמשך הספירה עד יום ראשון של שבועות ויהי' זילזול יו"ט ע"ש והר"ן הביאו וא"כ יראה בזמן המקדש שהי' באמת ספק הוצרכו באמת לספור שני ספירות כל לילה וא"כ מש"ה אף אחר כלות החודש שנודע להם אימתי הי' פסח אפ"ה יהי' כמו חוכא אם יתחילו עכשיו לספור רק ספירה אחת וא"כ ממילא הוצרכו לספור יום של שבועות ג"כ היום מ"ט יום מספק ומש"ה הוצרכו לעשות יו"ט שני דא"כ הדר הוי חוכא והבן ועוד צ"ע בזה. ועוד קשה קצת לפ"ז א"כ לדעת הרמב"ם שסבר דבחו"ל אסור להניח עירובי תבשילין בראשון ולהתנות משום דאיך יתנה ויאמר אם היום חול וכו' הרי היום ודאי קודש ע"ש א"כ לפ"ז בשבועות אף בארץ ישראל לא הי' באפשר להתנות וזה צ"ע וק"ל:

ועפ"י הנ"ל יש ליישב קצת קו' הרא"ש פרק ערבי פסחים שהקשה הרי כתיב תספרו חמשים יום ואנו סופרין רק מ"ט כמו דכתיב שבעה שבועות תספור לך וגו' ע"ש וברש"י ורא"ם בפי' החומש פ' אמור ע"ש ולהנ"ל י"ל כיון דכ' המג"א ריש סי' תצ"ד בשם עשרה מאמרות הא דקבע השי"ת שבועות ביום חמשים לספירה ולא ביום נ"א שהי' אז המתן תורה ביום נ"א לספירה ע"כ משום שרומז לנו על יו"ט שני של גליות ועי' חמדת הימים כתב זה בביאור טפי הואיל והי' אז במדבר שהיא הו"ל ע"ש. וא"כ לפי מ"ש לעיל ע"כ הי' סופרין כל יום שני פעמים מספק וא"כ יום מ"ט שהוא ערב החג הי' סופרין מ"ח מ"ט וביום א' דשבועות הי' סופרין מ"ט מספק כנ"ל וא"כ לזה רמז חמשים יום וכו' לא שיספרו חמשים רק תספרו חמשים ימים דהיינו שני פעמים מ"ט והבן:

קלה) עוד אחת ראיתי להזכיר אשר נתיישבתי בענינים אלו ליישב הסוגיא (בדף כ.) בהא דעולא מה שהקשינו אמאי לא פריך המקשה ממתני' דערכין דאין מוסיפין יותר על שמונה דממתני' י"ל ודאי ידע שפיר דלפעמים שני מלאים ביחד אם לא יראו הלבנה ביום שלשים רק מעולא פריך שפיר דאמר טיבותא עבדינן וכו' משמע שראו הלבנה ואפ"ה עיברו לכך הקשה שפיר וק"ל ופשוט. וגם הא דקאמר התם אח"כ דאין מאיימין לקדשו וכו' ועכ"פ לא בשאר חדשים וא"כ קשה ג"כ ממתני' דערכין ג"כ י"ל נהי דאין מקדשין עפ"י ראי' מ"מ עבדינן לי' חסר בלא ראי' וכאשר כ' שם בחי' ליישב בזה לשון רש"י ד"ה בשאר ירחי וכו' שכ' שם וא"ת מה צורך בשאר חדשים דנ"מ שהי' כבר שמונה מלאים וכו' דקשה והאיך עבדינן וכי עושין תשעה מלאים י"ל ג"כ דעכ"פ עושין חסר רק לא מאיימין על העדים וק"ל. וכן נראה הפי' בלשון הרמב"ם סוף פח"י ה"ט ומתכונין לעולם בחשבונן וכו' לא שיראה וכו' היינו לא שהי' עושין כן לעולם דודאי לפעמים מפני הצורך הי' עושין שני חסרים יחד רק היכא שלא הי' צורך עשו כן דהרי סיים ולעולם אין פוחתין וכו' וכן מה שכ' הי' והי"א דנראה לכאורה הא דאין מעברין וכו' הי' הכל בזמן שמקדשין עפ"י חשבון וכו' אין הכונה דאיירי אחר חורבן דבערכין מוכח דאיירי קודם חורבן רק עיקר הכונה כשהיו מחסרין חודש לא הי' עושין עפ"י ראי' לאיים על עדים שיאמרו ראינו אעפ"י שלא ראו אלא הי' מקדשין אותו סתם בלי ראי' וכן העיבור לא הי' אם ראו ביום למ"ד אלא אם לא ראו וממילא הי' עפ"י חשבון אף בזמן המקדש והכל סובב והולך על מה שהשריש סוף פ"ג דהא דמעברין לצורך אף שראו היינו אם העדים באו אחר הקידוש ביום ל"א ואמרו שראו יום למ"ד עי' ובמרכבת המשנה יראה שלא הבין כך ברמב"ם. ועדיין קשה לי למאי הלכתא הי' צורך לחסר שני חדשים יחד וצ"ע:

ועי' טורי אבן בסוגיא דעולא הנ"ל שהקשה לפי' י"מ שהביאו תוס' דניסן ותשרי אין מאיימין א"כ קשה מהא דסוכה שם דאמר לא משכחת ערב שבת יום ראשון של חג והרי משכחת אם חל יום שלשים אלול יום ה' ולא ראו הלבנה ע"כ הי' צריכין לעברו ע"ש ובזה לא שייך מה שכ' לעיל די"ל שהי' עושין אותו ר"ח בלא קידוש דזה לא נראה כיון דלסברא זו דמחלקינן בין הנהו לשאר חדשים היינו הואיל ומועדות תלוין בהן לא רצו לאיים ומכש"כ אם יהי' בלי איום וק"ל דוקא לפי האמת דמפרשינן להיפוך י"ל כן וק"ל. אכן י"ל קצת קו' הטו"א די"ל מתחילה בשאר חדשים מעברין ומחסרין כדי שלא יבא שלשים של אלול יום ה' וז' ואין להאריך:

עי' מרכבת המשנה פ"ג הט"ו שכ' תוך הדברים להקשות מהא דר"ה (כ') דקאמר רב כהנא מותיב וע"כ הוכיח דאדר פעמים מלא פעמים חסר והקשה הרבה קו' אשר הרגשתי בהם בחי' אך תוך הדברים הקשה עוד לר"כ א"כ לא משכחת לחלל רק אם חל יום ל"א בשבת דאל"כ ניעברי' וכו' וזה לא משמע ע"ש ותמוה דהרי ר"כ סובר כל"ק דלא אמרינן ניעברי' וכו' ע"ש היטב:

פרק שלישי קלו) דף כ"ה ע"ב בגמ' סד"א תיהוי חקירת עדים כתחילת דין וכו' הקו' מפורסמת דס"ס ניגמרי' למחר ביום ועכצ"ל דאין מקדשין למפרע כיון שכבר עבר יום למ"ד א"כ תיקשי האיך ס"ד לומר דניקדשי' בלילה נהי דהוי כמו גמר דין וכו' ס"ס שאני גמר דין דעיקר הריעותא משום דאין דנין בלילה אמרינן שפיר גמר דין רשאי אבל הכא שכבר עבר יומו מה מהני גמר דין. ועי' טו"א שהרגיש