פתח הבית חלק ב לב

כנ"ל א"ו דברייתא אתי כמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין א"כ א"צ כלל והרשיעו וגו' ופסול באמת לכל עדות וא"כ הקשה שפיר וק"ל:

ומעתה מיושב היטב דעת רש"י בר"ה (כ"ד.) שפי' שם הא דאבל מצטרפין וכו' לאותה עדות להצטרף עם אחר ועי' תוס' שתמהו ע"ז דהרי אנן קיימ"ל כר"ה דכל אחת מעידה בפני עצמה וא"כ א"צ לזה וכן הרמב"ם פ"ב מה' קה"ח הביא כרש"י ולהנ"ל ניחא די"ל כיון דאנן קיימ"ל כר"י דלאו שאין בו מעשה אין לוקין א"כ לא שייך כלל לעדות אחרת וק"ל. ולא נעלם ממני דס"ס לאו שאין בו מלקות עכ"פ פסול דרבנן אך י"ל כדעת קצת פוסקים דבדרבנן דבעי רשע דחמס אף בלאו שאין בו מלקות כן. ועי' מל"מ פ"ד מה' מלוה והבן כ"ז:

גם יש לי להעיר קצת דלכאורה י"ל הא דקיימ"ל נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטילה זה דוקא בקרוב או פסול דפסול דידהו משום גזירת הכתוב משא"כ אם החשד שמא משקר י"ל כה"ג לא בטיל כל העדות. ועי' או"ת בחו"מ ריש סי' ל"ז כתב שם קצת להיפוך שכ' דע"כ נוגע פסול מטעם אדם קרוב אצל עצמו דאי משום שחשוד לשקר א"כ באחד נוגע נמי יפסול כל העדות א"ו משום בע"ד ע"ש. אך אין זה מוכרח כל כך די"ל להיפוך אם פסול מחמת גזה"כ שייך נמצא וכו' משא"כ אם פסול מחמת חשוד לשקר. וא"כ י"ל מה שהקשינו שם בחי' בר"ה על מה דמשני לאותו עדות ת"ל הא הוי כמו נמצא אחד קרוב וכו' עי' טו"א ולהנ"ל י"ל דכה"ג לא הוי כלל לפסול אף בעדות החודש גופי' דלמסקנא אמרינן שפיר דאתי כר"י וא"כ הרי לא עבר עבירה שיש בה מלקות ונהי דעכ"פ לעדות החודש פסול מ"מ יראה דלא פסול רק מחשש שקר וכה"ג לא אמרינן נמצא וכו' כנ"ל ואף דקצת יש לפקפק דהרי מאן דמשני לאותו עדות הוא רבא ואיהו סובר בסנהדרין שם דבעי רשע דחמס ולדידי' כל העריות רק הפסול מחשש שקר ואפ"ה אמרינן נמצא אחד וכו' וא"כ הדרא הקו' לדוכתי' על רבא עכ"פ. אך לכאורה יראה דלרבא בלא"ה לא קשה דהרי הוא סבר מכאן ולהבא הוא נפסל אך לדידן קשה ולדידן י"ל כנ"ל והבן כ"ז ובחי' כ' שם ג"כ הרבה בענין זה ע"ש:

ומכאן קשה לדעת י"מ שהביאו תוס' בכתובות (כ"א:

) ד"ה הנח וכו' שכ' טעם אין עד נעשה דיין משום עדות שאי אתה יכול להזימה והרי לפי מה שכ' לעיל ע"כ בעדות החודש לא בעי' כלל שתתקיים הזמה וי"ל וק"ל. אך ז"א דס"ס נפסל עכ"פ לאותה עדות ועי' עוד סוף הלכות אלו כ' עוד בזה:

קכו) שם ושיהי' דורשין וחוקרין וכו' עי' לח"מ ועי' או"ת (סי' ל' סק"ג) שם כ' הוכחה לדעת הרמב"ם מהך דמצטרפין הנ"ל מכח דקשה למסקנא ס"ס אם אחד מכחש בחקירות בטל כל העדות א"ו דלא בעי כלל חקירות מן התורה ע"ש ובחי' לר"ה כ' בזה ע"ש:

קכז) ה"ז ומכניסין את הגדול וכו' עי' טו"א בסוג' שהוכיח מכאן דא"צ שיעידו ב' כא' ע"ש ומ"ש שם:

קכח) ה"ח עי' מרכבת המשנה שכ' דהרמב"ם סובר דאין מקדשין יום שלשים אלא עפ"י ראי' סוף יום כ"ט או תחילת ליל שלשים וזה הפי' לדעת הרמב"ם הא דקאמר הש"ס צריך שיהא לילה ויום מן החדש ודלא כרש"י ותוס' ע"ש ועדיין אין הדבר אצלי ברור כל כך כונת הרמב"ם ודעתי קצרה:

קכט) ה"ט הקשה שם המפרש למה לא יקדשו החדש למפרע יום ל' כיון דהרמב"ם סבר דאחר כמה ימים יוכלו העדים להעיד ע"ש. ועי' מרכבת המשנה בזה ובתי' המפרש צריך ביאור קצת אם כונתו רק לחלק לענין אם באי עדים ביום שלאחריו מיד דאז יש פנאי עדיין היום להקריב מוספין ומדוע נבטל ונימא אתמול הי' ר"ח משא"כ אם באו אחר כמה ימים וכעין זה תי' קצת המרכבת המשנה. או כונתו הואיל העדים היו יכולין לבוא אתמול ולא באו לא מעברינן משא"כ היכא שבאו ממרחק ויש נ"מ טובא לדינא וק"ל:

ובענין בין השמשות כ' קצת במ"א:

עוד נזכיר להא דלעיל ה"ח ליל אחד ושלשים אין מקדשין פסק כראב"צ והנה יש לספק אם עכ"פ מצוה על העדים לילך ולהגיד רק הב"ד א"צ שיאמרו מקודש אבל לא משמע כן ולכאורה צריך להבין הא דתנן (כ"א:

) על שני חדשים ניסן ותשרי עד שישמעו מפי' ב"ד מקודש וכפי' התוס' שם אף ביום ל"א צריכין שימתינו עד שיאמרו ב"ד היום ר"ח דאל"כ למאי הילכתא ימתינו וצ"ע בזה וכבר כתבתי בזה בסוגיא:

וראיתי במהמ"ש כאן שכ' דע"כ אף אם נאמר דמצוה על העדים לילך לפני ב"ד עכ"פ עדים שראו ביום כ"ט ודאי אין עליהם לילך דאל"כ אמאי תני (כ"ב.) על מהלך יום ולילה מחללין וכו' ת"ל הא משכחת לה יותר משום יום ל"א ע"ש. וכבר הרגשתי בזה בחי' ע"ש. ומדברי המהמ"ש הנ"ל נראה שסובר דאף למאן דפליג על ראב"צ וסובר דאף יום ל"א מצוה לקדש מ"מ א"צ העדים לילך כלל והב"ד מקדשין מעצמן ע"ש וצ"ע בכ"ז:

קל) פ"ג ה"ג עי' מה שהארכתי בסוגיא לפלפל בדברי הלח"מ אלו ע"ש:

קלא) שם ה"ה בראשונה וכו' הנה מדברי הרמב"ם יראה שלאו דוקא בר"ה הי' הקילקול אלא אף בשאר ר"ח ובחי' כתבתי ליישב קו' הטו"א שכ' דע"כ אי אפשר שהי' הקילקול גם בר"ח והרי תנן בערכין לא נראה לעבר יותר על שמנה ואם איתא טובא הוי ע"ש וכ' ליישב בחי' דאין ה"נ כיון שראו שהי' כבר מעוברין כל כך אשר אי אפשר לעבר יותר א"כ לא הי' קילקול במוסף כלל כיון שהיו יודעין דע"כ יהי' ר"ח היום וק"ל:

ועי' שער המלך כאן שכ' דע"כ הרמב"ם סובר דעשה דהשלמה איכא אף קודם הקטרת אימורין דאל"כ הי' להם להמתין מלהקטיר אימורי תמיד עד הלילה ולא הי' כלל קילקול ע"ש. ותמה עפי"ז על המ"ל בה' תמידין שרוצה לומר דדעת הרמב"ם כסברת תוס' ביומא דיכול להקריב קודם הקטרה ע"ש. וכבר כתבתי בח' לפסחים מה שהגאון אאז"ל תי' בטוב טעם דעת הרמב"ם שהביא הקילקול במוסף ובמתני' תני קילקול בשיר ולא במוסף משום דבמתני' י"ל כקו' הנ"ל ואי משום דאיך רשאי להקטיר בלילה הרי אין עולת חול קריבה בי"ט די"ל דאתי כר' ישמעאל דסבר קריבה אבל אנן דפסקינן כר"ע הוי שפיר קילקול במוספין ע"ש. ולכאורה אשתמיט זה לבעל שעה"מ שכ' דיכול להקטיר בלילה. אך י"ל כונת השעה"מ שסובר דהרמב"ם משמע דאיירי אף בשאר ר"ח וכבר כ' בחי' ג"כ בזה והבאתי שם לשון הטו"א שכ' דע"כ א"ל דמש"ה לא תני במתני' הקילקול במוספין משום שהקטירו אימורי תמיד בלילה דא"כ איך שייך קילקול שיר הרי אין שיר רק בשעת נסכים ושם כ' דאעפ"כ יש לקיים דברי הגאון אז"ל וע"כ גם השעה"מ סובר כן שכ' ג"כ ליישב הקו' כנ"ל וק"ל:

קלב) שם נוהגין אותו יום וכו' עי' מפרש שם שכ' דמונין מיום ב' ע"ש והמהמ"ש רוצה לצדד די"ל לדעת הרמב"ם מונין מראשון כיון דמקדשין למפרע ע"ש. ולא משמע כן ועי' תוס' מנחות (ק:

) ד"ה שני וכו' דיראה מדברי רש"י שם שסובר דמנינן מראשון ותוס' חולקים ועי' סוף פכ"ט מה' שבת הביא הג"מ שם בשם רש"י דסובר דאמרינן ביום שני זמן דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה דעושין שניהם קודש הוי שני עיקר ע"ש ובמרדכי פרק ערבי פסחים א"כ קשה דדברי רש"י סותרין דבפסחים שם משמע דסובר דראשון עיקר לענין מועדות. אכן י"ל בפשיטות דרש"י סובר דאכתי אם באו עדים יום למ"ד אכתי הרי היו צריכין עכ"פ לאפות יום ד' דשמא מחר לא יבאו עדים עד יום ז' וממילא לא יהי' אפשר לאפות יום ה' מספק וכן לא יום