פתח הבית חלק ב לא

ואף כר"י בשלמא לתי' הטו"א תי' הוא שפיר לשיטתו דהי' קשה לו פשיטא מהכ"ת נעשה תקנה משום ב"ד טועין אבל לפי' זה אין זה פשוט כל כך וק"ל:

ודע דהמרכבת המשנה שם סיים בתי' זה דהרמב"ם פוסק כאחרים בהא דאין דוחין משום אד"ו ע"ש ולא ידעתי מי הזקיקו לזה כיון דרמב"ם כ' באמת דאין תוקעין וק"ל. ועכ"פ כדי ליישב כל הסוגיות והקו' מהך דמנחות (צ"ט:

) הבבליים היו אוכלין אותו חי י"ל שפיר דלכ"ע אם לא אפשר באיום או שנראה בעליל ע"כ היו עושין באד"ו וקו' הש"ס דסוכה כנ"ל וליישב קו' הנ"ל הכל טעמא מאי אמאי מוקי לה כר"ע י"ל דסובר דהלכה כאחרים עכ"פ בהא דאין מקפידין על אד"ו וניחא הכל וק"ל:

ועי' היטיב לעיל (י"ח:

) גבי הא דאיצטריך מעברינן בתוס' ורש"י שם שהקשו שם על רש"י שפי' דאצטריך משום אד"ו וכו' דא"כ מאי קילקול הא ידעי שע"כ הי' עיבור משום אד"ו ע"ש ולהנ"ל ש"ס יהי' ספק שמא יהי' נראה בעליל וכו' כנ"ל וק"ל. ועי' מה שכ' שם ליישב מה שהקשה פי"ז דהרי אף לתי' תוס' קשה מאד"ו ע"ש:

קכא) עוד נזכיר דלכאורה קשה לאחרים א"כ מעולם לא הי' עושין שני י"ט של גליות כיון שהי' יודעין הכל כסדר וזה ודאי אינו. אך י"ל דמ"מ הי' שולחין כיון דאיכא יומא דשלש שני ויומא דתלתין שני וכו' ולאו כ"ע דינא גמירי לכך שולחין וזה דוחק וצ"ע:

גם קשה לי על הא דערכין שם דקאמר יומא דתלתין שני וכו' ולכאורה הרי כשמתקבצין התתע"ו חלקים לסוף שנת י"ד כבר יהי' יום שלם דהרי משנת י"ג ושנת י"ד מותר הח' שעות עולה ט"ז ומותר החלקים מכל הי"ד שנים יותר מח' שעות וא"כ הי' צריך לעשות סוף י"ד עיבור יום ולפי הכלל יומא דתלת שנין אין עושין המלא רק סוף שנת ט"ו וצ"ל דע"ז לא קפדינן רק עושין חשבון השוה כל ג' שנים יום אחד עיבור ועל החשבון החלקים סוף שלשים שנים וק"ל:

ודע עוד דלכאורה עוד נשאר סוף תלתין יומין אף אחר עיבור יום י"ב חלקים לכל שנה שהרי אנו חושבין כל שנה החלקים לד' חומשין שעולה יחד לתלתין שנין יום שלם והרי ד' חומשין רק תתס"ד נשאר עד תתע"ו י"ב חלקים ולזמן מרובה תצרף עוד ליום וכ"ז בפשוטין אבל עדיין קשה עוד כיון שאחרים אומרים במעוברת חמשה וכו' א"כ נוסף עוד ב' תשצ"ג וא"כ ע"כ לעולם כשכבר הי' שני שנים מעוברין ע"כ עושין עיבור יום ומדוע לא פריך הש"ס ג"כ זה ומשני ג"כ הואיל ורוב שנים ליתא וצ"ע:

וראיתי במרכבת המשנה ה' שבת שם הרגיש קצת בזה אך שהביא החשבון קצת רחוק. גם קשה לי לפי הנ"ל א"כ במחזור שהוא י"ט שנה צריך להיות ששה עיבורים א"כ צריך שיהי' לפחות תשעה שנים של שבע מלאים א"כ מאי קאמר הש"ס שם ברוב שנים הוי אחד מלא ואחד חסר והלא לא הוי רק שנה אחת יתירה אשר יש בה אחד מלא וחסר ואפשר דלאחרים ליתא כלל הך דצריך להיות ששה עיבורים בי"ט שנה. וה' ברוב רחמיו יחונן לי דעה ובינה להבין כי אין ידי משגת לחכמה אף כי לחכמה זו הרמה:

עוד ראיתי שם במרכבת המשנה שצידד לפרש הפי' בש"ס להיפוך דלאחרים קפדינן על אד"ו משא"כ למאן דסבר מקדשין עפ"י ראי' וצריך ביאור בזה דהרי משמע לאחרים לא הי' ביד ב"ד כלל לעבר ולחסר רק המצטרך לתשלום החסרון ודעתי קצרה:

קכב) עי' תשובות מ"ב (סי' ט') שם כתב טעם על שאנו דוחין משום ירקא ומתיא דאין זה עיקר הטעם רק הטעם דבלא"ה צריכין למלאות באיזה שנים לחסרון השעות וחלקים לכך קבעו החשבון כך לדחות ימי אד"ו דודאי טוב יותר לדחות ימים אלו יותר משאר ימים ע"ש. ולכאורה עדיין ס"ס הי' להם לעולם לקבוע ביום המולד כיון דכ' דבזמן שהי' מקדשין עפ"י ראי' לא הי' דוחין רק עכשיו א"כ ס"ס קשה כנ"ל. ובאמת הרמב"ם ספ"ז מה' קה"ח כתב טעם אחר כדי להשוות קיבוץ אמצעי לאמיתי ע"ש:

וידעתי בעצמי כי אין לי יד להבין שמץ דבר בענינים אלו אולם כתבתי בענינים אלו איזו דברים רק לזכרון לפני אולי אזכה עוד להבין ואדע ההפרש:

והיותר קשה לי בסוגיות אלו הא דלעיל (כ.) אמר עולא כמה טיבותא עבדינן בהדיי' וכו' דפריך שם הש"ס מברייתא דאין מעברין וכו' ואמאי לא פריך ממתני' דערכין כאשר כ' שם כ"ז. גם מה דמשני הש"ס שם צריך ביאור. גם מה דקשה לתי' הש"ס איך משכחת לה בערכי שבעה ומכש"כ שמונה חסירים וצ"ע בכ"ז היטב:

גם עי' בחידושי הר"ן סנהדרין שם כתב ג"כ דהנך דחיות הם רק תקנתא דרבנן בתראי והביא ראי' מהך דלעיל דאמר עולא ידעין בבלאי כמה טיבותא וכו' גם מהא דסוכה דאמר שם הזדרזו דלא ליתי ערבה בשבת ע"ש:

קכג) ואגב נזכיר פה ג"כ מה שאמרנו על רמב"ם הלכות קה"ח. עי' רמב"ם הקה"ח (פ"א ה"ג) הלבנה נסתרת שני ימים וכו' עי' לח"מ ועי' ענין זה הטיב בתשב"ץ ח"ג ענין רט"ו ע"ש היטב:

קכד) פ"ב ה"א אב ובנו שראו את הירח וכו' מה דקשה ת"ל הרי בכל עדות נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה וצ"ל דתלי בהגדה יחד אך לפ"ז א"כ אם גם העידו יחד בטל כל העדות וצ"ע בזה ועי' טורי אבן בר"ה (כ"ד.) ע"ש:

קנה) שם ה"ב אפילו אם נמצאו זוממין וכו' עי' לח"מ לקמן (פ"ג ה"א) שהקשה דהרי סוף פ"ג פסק דאם הוזמו בטל העדות ותי' דכאן איירי מדאו' ולקמן מדרבנן ודוחק. ועי' מרכבת המשנה שתי' דלקמן איירי שבאו עידי הזמה קודם שקידשו ב"ד את החודש וכאן איירי אחר שכבר קידשו ע"ש. והנה לכאורה עיקר הטעם דלא מהני הזמה הוא משום דאתם ואפילו מוטעין וא"כ לכאורה קשה איך משכחת לה כלל עדות החודש הרי אינו יכול להזימה דלא נתקיים בהו כאשר זמם ואי דעכ"פ יש לקיים בהו במלקות כמ"ש תוס' ריש פ"ק דמכות הרי כאן לכאורה לא שייך מלקות כיון דלא לקין רק היכא דהרשיעו את הרשע עי' היטב סנהדרין (פ"ו:

) ובמלחמת שם ובאו"ת סי' ל"ח וכאן הרי לא שייך הרשיעו ואי משום שהי' מכשילן במועדות ממ"נ אם יוזמו קודם שיאמרו מקודש לא תהני עדותן ואם אח"כ הרי באמת מקדשין המועדות עפ"י עדותן כנ"ל אך לתי' הראשון של תוס' במכות דבדברים כאילו דלא שייך כאשר זמם לא נכתוב בהו כלל הזמה א"כ ניחא וק"ל:

וקצת קשה לי עפ"י זה מה פריך הש"ס בשבועות (מ"ח.) על ר"ח דאמר בהדי סהדי שקרי למה לי מהא דתניא ומצטרפין לעדות אחרת וכו' ות"ל הרי להנ"ל ליתא במלקות וא"כ הרי קיימ"ל עובר עבירה שאין בה מלקות לא נפסל לעדות רק עכ"פ כיון שהעיד שקר ממילא חשוד על עדות וא"כ כה"ג יראה ודאי דלא נחשד רק על אותו ענין עי' היטב בסנהדרין (כ"ז.) דפליגי שם אביי ורבא אי בעי רשע דחמס ולרבא שם אם העיד שקר בממון לא נחשד אנפשות וכמו כן באוכל נבלות להכעיס לא נחשד אממון רק אביי פליג משום דהתורה גזרה אל תשת רשע עד וגו' א"כ בעבירה שאין בה מלקות דלא נפסל לעדות רק מטעם דעכ"פ חשוד להעיד שקר א"כ י"ל לכאורה דאביי מודה לרבא דלא נחשד להיות רע לבריות וא"כ פשיטא דמצטרפין. אך י"ל דהש"ס פריך שפיר דהי' קשה לו דתניא מצטרפין לעדות אחרת דמשמע דוקא הני הואיל ומכחישין זה את זה ת"ל אף במוזם ודאי ג"כ כשר