פתח הבית חלק ב ל

רמב"ם ה' קה"ח יראה מדבריו שסובר דהקלקול הי' בכל ר"ח ע"ש:

קיז) בענין כ"ד שעות מיכסי סיהרא עי' תשב"ץ (ח"ג סי' רי"ד) שם ביאר הרבה בזה ושם כתב כדעת בעה"מ לעיל (כ:

) בסוגיא דצריך שיהי' לילה ויום מן החדש שפי' דבאמת הא דשית מחדתא לדידן וכו' היינו שנראית באמצע היום שהשמש בגבורתו ולא נראית הלבנה ע"ש היטיב ובבעה"מ וגם בהך בפי' הסוגיא בהא דצריך שיהא לילה ויום מן החדש יראה ג"כ שפי' כבעה"מ ע"ש. גם שם הביא לשון הרמב"ם הלכות קה"ח שכ' דשני ימים ולילות מיכסי סיהרא ע"ש. וגם שם הביא הך דפעמים שמהלך בארוכה ופעמים בקצרה ע"ש היטיב:

קיח) עי' מים חיים למס' ר"ה שהקשה על הא דקאמר הש"ס (ל"ב:

) למימרא דעברי' לאלול וכו' והאמר ר"ח מימות עזרא וכו' והקשה הרי אמרינן לעיל (י"ט:

) דאי איצטרך מעברינן וכו' ע"ש. ולכאורה דבריו תמוהין דהרי שם איירי ביבנה במקום הועד וכיון שההיד ר"ח שלא הי' מעולם אלול מעובר כי לא הזדמן כך א"כ פריך שפיר וק"ל:

קיט) עי' רמב"ם במנין המצות עשין קנ"ג שם ביאר הרבה דקידוש עפ"י ראי' לא הי' רק בב"ד הגדול וכמו כן חשבון שלנו רק שאנו סומכין שמסתמא ב"ד שבארץ ישראל עשו כן ואם יצויר ח"ו שבטלו חכמים בא"י לא מהני החשבון כלל אבל כבר הבטיח אותנו ה' יתעלה כי לא יבטלו ח"ו ע"ש. והרמב"ן תמה מאוד דמשמע מדבריו דבעי דוקא סנהדרין וזה תימה דהרי חזינן דשלשה מומחין סגי וגם הרי קידשו ע"פ ראייה אחר החורבן שכבר בטלו סנהדרין וגם לדבריו דאף חשבון בעי דוקא סמוכין א"כ בטל עתה דהרי בעונינו אין מומחין סמוכין בא"י א"ו דלא בעי סנהדרין רק סמוכין ומש"ה קידשו אף אחר חורבן רק דעדיין קשה על חשבון שלנו ועל זה תירץ דכבר הי' תקנת הילל עד ימות המשיח ועל חשבונו אנו סומכין דהוי כאילו הוא קידש ועיבר ואי משום דאין מעברין קודם ר"ה זה רק מתקנה. גם צידד דהא דצריך שיאמרו מקודש הוא רק למצוה ואין מעכב ע"ש. ועי' מגילת אסתר שפי' גם כונת הרמב"ם כן ע"ש:

קיט) ובגוף הדין אי קיימ"ל כאחרים או לא הנה בסוכה (נ"ד) פריך שם מהא דחלבי שבת קריבין ביה"כ ומשני הא מני אחרים דאמרו אין בין ר"ה לר"ה רק ד' ימים וכו' ועי' גם בערכין (ט:

) היטיב ועי' במנחות (ק:

) בתוס' ד"ה שני וכו' שם הקשו ג"כ על מתני' דתני ב' ימים טובים של ר"ה וע"כ א"כ חל יהכ"פ באחד בשבת והרי לא משכחת לה כלל רק לאחרים והך סיפא דמתני' דערכין הנ"ל דתני אין פוחתין וכו' אתי' דלא כאחרים ע"ש. ועי' גם שם (צ"ט:

) במתני' דתנן שם והבבלים אוכלין אותו חי כשחל יהכ"פ בערב שבת וכ' הרמב"ם בפי' המשנה שם דמכאן מוכח דודאי הי' יכול להיות ר"ה אד"ו ע"ש ותמה התי"ט שם א"כ קשה טובא על מאן דפליג ושם דסוכה הנ"ל דמוכח דאיכא תנאים הסוברים דלא חל ות"ל איך פליגי במעשה כיון דחזינן שאיקלע כך ע"ש שצידד לומר דבזמן שהי' מקדשין עפ"י הראי' לא הי' משגיחין על זה רק עכשיו שקובעין עפ"י חשבון וגם בזמן שהי' עפ"י ראי' לפעמים אשר הי' מן ההכרח לקדש עפ"י חשבון כמו שכ' הרמב"ם סוף פח"י מה' קה"ח ה"י ג"כ מקפידין על אד"ו וכו' ע"ש. ועכ"פ עדיין אין מיושב הקו' מהך דסוכה הנ"ל ועי' סנהדרין (יג.) תוס' ד"ה ר' יוסי וכו' שכתבו שם דר"ת מפרש דפריך לכולהו תנאי דאשכחנא כמה תנאים דלא חיישי לאד"ו והתוס' הקשו ע"ז דלא משכחינן רק אחרים ע"ש. והנה כפי הנראה מלשון בעה"מ בסנהדרין שם וכן כתב התשב"ץ ח"א ענין קל"ה דמשמע דהכי הלכתא כאחרים ע"ש והביא שם לשון תוס' פסחים (כ"ח:

) ד"ה כאילו שכתבו שם דבזמן המקדש היו ג"כ מקפידין ע"ז ע"ש ותוך הדברים שם כתב להקשות על לשון תוס' שם שכ' וההיא דחלבי שבת קריבין ביה"כ אתי כאחרים וכו' והקשה דלא הי' צריכים לזה די"ל דדוקא אם מאיימין על העדים שיאמרו שלא ראו אבל אם העדים עומדים בדיבורם ולא השגיחו על האיום או שנראה בעליל ע"כ היו צריכים לקדשו ביומי' אף אד"ו ע"ש כי דבריו נראין קצת כמעורבבים ע"י טעות סופר ע"ש. ועכ"פ לדבריו קשה ג"כ על הא דסוכה הנ"ל דקאמר ע"ש שבתוך החג איתא בכל שנה די"ט ראשון בע"ש ליכא משום אד"ו ת"ל הא זימנין משכחת לה כנ"ל ואי משום דליתא ברוב שנים א"כ ליחשוב נמי ער"פ שחל להיות בשבת כמבואר שם. וצ"ל דבשלמא ער"פ שחל להיות בשבת אף ברוב שנים ליתא משא"כ הך דאיתא ברוב שנים. אך לפ"ז מאי פריך מהך דחלבי שבת קריבין ביה"כ הא זימנין משכח לה ולקמן נזכיר אי"ה מה שתי' בזה בס' טו"א ובס' מרכבת המשנה:

והנה הרמב"ם, פ"א מה' תמידין ה"ז כתב חלבי שבת אין קריבין ביה"כ וכו' ותמה הלח"מ הרי כל זה לאחרים והרי הרמב"ם לית לי' הך דאחרים דהרי פסק פח"י מה' קה"ח הך דערכין אין פוחתין וכו' וא"כ קשה וכן הקשה מהא דפ"ה מה' שבת הכ"א שכ' שם יהכ"פ שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין ובמוצ"ש לא הי' מבדילין וכו' ות"ל הא לא משכחת לה כלל והנה הי' נראה לי לתרץ דהרי אחרים חידשו לן שני דברים חדא דאין מעברין ומחסרין לצורך וגם דלא קפדינן על אד"ו א"כ י"ל בהא פסקינן כאחרים דלא קפדינן על אד"ו אבל בהא דמקדשין עפ"י ראי' לא פסק כוחיי' אלא דלעולם מצות לקדש עפ"י ראיי' ואם לא נראה עד יום ל"א מעברינן לי' וק"ל. אח"ז מצאתי זה במרכבת המשנה וכן נראה כונת בעה"מ ותשב"ץ הנ"ל וזה הי' ג"כ סברת ר"ת בסנהדרין הנ"ל וק"ל:

קכ) עוד ראיתי להזכיר הטו"א הקשה סוף פ"ב על הא דתנן ר"ע אומר בין בזמנן ובין שלא בזמנן אין לנו אלא מועדות אלו ות"ל הא ר"ע אמר חלבי שבת אין קריבין ביה"כ א"כ ע"כ סובר דמשכחת לה דחלו וע"כ סובר כאחרים וא"כ אין מעברין כלל רק לעולם אחד מלא ואחד חסר ותירץ די"ל אחרים מודי בדיעבד. עוד תי' די"ל באמת ר"ע לא סבר כאחרים ואפ"ה אם טעו ב"ד ועשו באד"ו בדיעבד מה שעשו עשו או אפשר הא דחלבי שבת ביה"כ משכחת לה אף בלא סמוכין זה לזה ואי משום דנפסלו בלינה ז"א לא מיבעיא למ"ד מעלה ומלין בראשו של מזבח ודאי נראו ואפילו מאן דפליג מ"מ בדיעבד לא ירדו והא דפריך הש"ס בסוכה הנ"ל היינו רק מהא דלא היו תוקעין ומוקי לה כר"ע אבל לר"י היו צריכין לתקוע כדי לידע דחלבי שבת קריבין ביה"כ ע"כ דסובר דיכולין להיות סמוכין יחד וגם אפילו לכתחילה דאל"כ מה"ת נעשה תקנה שמא יטעו ע"ש היטיב בדבריו הנחמדים:

והנה לפי מה שכ' לעיל די"ל דפסקינן בחדא כאחרים א"כ בלא"ה ניחא דר"ע ג"כ סבר רק בחדא כאחרים וק"ל. גם מ"ש ז"ל דאף למ"ד לא יעלו מ"מ בדיעבד לא ירדו ע"ש אמת שכן כתב רש"י פסחים (נ"ט.) ד"ה מלינה וכו' אך כבר תמה בזה המ"ל פ"א מה' תמידין על רש"י דהרי הא דלא ירדו היינו דבאמת פסול רק דמזבח מרצה על הפסולין ע"ש וא"כ לכאו' לא שייך תירוץ הטו"א וי"ל וק"ל ועכ"פ על הרמב"ם ד"ה שבת הנ"ל לא שייך תי' זה שכ' לא היו תוקעין וכו' דע"כ בסמוכין וק"ל. וגם תירוץ השני דאם טעו ב"ד מהני ג"כ דחוק דרמב"ם איירי שטעו אך עכ"פ כפי מה שכ' לעיל דודאי היו מאיימין וכו' רק אם עומדים בדיבורם או שנראה בעליל ע"כ עושין באד"ו א"כ ניחא. אך תיקשי א"כ מה פריך בסוכה. וראיתי במרכבת המשנה פ"ה מה"ש הכ"א שם הביא ענין זה ושם כתב די"ל הפי' בש"ס כנ"ל ואפ"ה פריך שפיר כיון דהוא מילתא דלא שכיח לא הי' להו לחכמים לתקן ואמאי מוקי לה דוקא כר"ע לכך משני דאתי כאחרים והוי מידי דשכיח ע"ש. אך לפ"ז קשה הכל טעמא מאי מדוע מוקי לה כאחרים וע"כ צריך לאוקמי כר"ע לוקמי דלא כאחרים