פתח הבית חלק ב כט

קח) שם בגמ' איבעי' אימא דפרקים הוה וכו' בפשטא דגמרא הא דמשני של פרקים וכו' הי' נראה לפרש דקאי על קו' ראשונה דת"ל לא תעשון אתי וגו' די"ל שפיר שעשה בעצמו ולא אחרים רק דהי' של פרקים ועי' בר"ן שפי' דקאי על קו' דחשדא ולעולם בעי דוקא אחרים רק חשדא ליכא כיון שכל פעם שהי' צריך להראות לעדים הי' מעמידו ומיד אא"כ הי' מפרקו ליכא חשדא ע"ש וצ"ל דכל פעם שהי' מעמידו לעדים להראות הי' מעמידו ע"י אחרים היינו עכו"ם וק"ל. וק"ק דהרי לעיל כ' דמוכח מרמב"ן דאף בעשיי' בעלמא לשעה איכא חשדא א"כ כמו כן כאן וי"ל ואין להאריך:

עי' פי"ז שהקשה דהרי לא הי' צריך רק לחצי לבנה וא"כ ממילא לא אסור כלל ושם בחי' ליו"ד הנ"ל יישבנו קצת גם עפי"ז דעת הרמב"ם שלא הביא כלל הך דמשני הש"ס אחרים עשו וכו' או להתלמד ואין להאריך פה:

קט) בד"ה ראינהו במזרח וכו' לכאורה הוי מצי להקשות על רש"י ג"כ לפי מה שכ' לעיל (כ:

) בד"ה חצות לילה וכו' דתחילת חידש אין נראה חדשה סוף לילה וק"ל:

קי) בא"ד ואי בקטנות או בבינונות וכו' לכאורה הי' נר' כונתם דיוכל להיות כ"ד שעות מיכסי היינו בינונות ממילא בגדולות משכחת לה שנראית בלילה וצ"ע דס"ס הגדולות לא הוי כ"ד בינונות וי"ל כונת תוס' דדוקא בקטנות מיכסי כ"ד שעות וזה לא הוי בגדולות רק י"ח שעות ומשכחת לה שפיר. וזה שכ' תוס' דפעמים בא בארוכה ששוהה לבוא ומיכסי פורתא ופעמים קצרה:

גם ק' קצת על מה שכ' רש"י בפי' דאי אפשר לילך בי"ב שעות וכו' וכי לא מצינו למימר שראו איזה שעות בלילה וק"ל:

קי"א) דף כ"ה ע"א בתוס' ד"ה לאורתא וכו' תימא וכו' לכאורה קשה לי אמאי הוצרכו להקשות דמשכחת לה י"ח ביום למ"ד ת"ל הא יכולה ליראות אף שחרית כיון דלא מיכסי רק כ"ד אך י"ל תוס' לשיטתם לעיל (כ:

) ד"ה חצות וכו' הנ"ל דאי אפשר לראות החדשה שחרית רק ערבית סמוך לשקיעה וק"ל:

קי"ב) בא"ד שמא לא הי' כ"כ וכו' יראה פירוש תי' זה דלא הי' מקפיד על הדין שלא יהי' יכול לקדש בלילה רק אמר כי דבר זה פלא שאין דרך ליראות עתה לבנה ישינה ומש"ה כתבו תוס' בד"ה זיל לעין טב וכו' שם הי' מקום קבוע וכו' לא כפי' רש"י וק"ל וצ"ע:

קי"ג) שם בגמ' כך מקובלני וכו' לכאורה מי לא משכחת לה שעיברו חודש שעבר וא"כ משכחת שפיר שתראה הלבנה ביום כ"ט אך נראה פשוט נהי דע"י עיבור אפשר שתתראה מ"מ כיון דחודש לבנה מחשבינין א"כ ממילא כפי מה שנקבע ר"ח צריך להיות בין חודש הבא כ"ט י"ב תשצ"ג אף שהלבנה תראה קודם וכן צריך לומר כמה פעמים בסוגיות אלו עי' לעיל (כ"א.) תוס' ד"ה כי חזית וכו' ע"ש:

קי"ד) שייך לענינים אלו מס' ביצה (ה'.) בענין ביצה שנולדה בזה אסורה בזה ונזכיר קצת ענינים. הנה תוס' שם ד"ה הא לן וכו' הקשו שם לר"י בעירובין דאמר נולדה בזה אסורה בזה ות"ל הרי בא"י הי' אחר חורבן ע"ש. ולכאורה קשה הרי נהי דבני ארץ ישראל היו עושין יום אחד היינו בבית הועד משא"כ בשאר א"י וא"כ מאי קשה מר' יוסי וצ"ל דתוס' סוברים דבני א"י נהי שהיו עושין ב' ימים מ"מ כיון דבבית הועד לפעמים עושין יום אחד שוב לא מיקרי חדא קדושה לכל בני א"י אף דחלוקין מבית הועד לענין שעושין שני ימים מ"מ לענין חד קדושה שוין לבית הועד ע"ש היטיב ועי' בעה"מ פי' באמת הא להו היינו דוקא בית הועד ע"ש:

קט"ו) שם בביצה אמר רבא מי לא מודה ריב"ז וכו' עי' רי"ף שכ' דמכאן מוכח שעושין שני ימים בכל ארץ ישראל והראשונים פקפקי בזה ועי' ברא"ש. ולכאורה הי' נראה טעם החולקים משום דפי' כפי' תוס' הנ"ל א"כ כיון דחזינן דראוי להיות א"י שוה עם בית הועד רק בזמן שהי' מקדשין עפ"י ראי' לא הי' אפשר לעשות יום אחד לבני א"י חוץ מבית הועד אבל עתה שבקיאינן בסוד העיבור חזר להיות כל א"י כבית הועד אך הבעה"מ אעפ"י שפי' לעיל הא לן וכו' כנ"ל דקאי דוקא אבית הועד אפ"ה השיג על הרי"ף וסובר דעכשיו חזר להיות א"י כבית הועד וזה צ"ע קצת אמאי עדיף ארץ ישראל משאר גולה וק"ל:

ולשון הרא"ש שם צריך ביאור קצת שהביא ראי' לרי"ף מדאסר רבא ביצה אף לבני דורו שהיו בקיאין בסוד העיבור ע"ש. ויראה קצת מדבריו שהי' מקום לטעות דביצה אסירי ואפ"ה עושין רק יום אחד וזה צ"ע לאסור ביצה ביום חול וק"ל:

ועי' תשב"ץ (ח"ב סי' ר"ז) שדעתו ג"כ כפי' רש"י בהך מתני' דעל ששה חדשים וכו' ע"ש. וקצת עלה בלבי ליישב דעת רש"י לעיל (ח"י.) שפי' במתני' על אלול מפני ר"ה שלא הי' עושין רק יום אחד שהי' סומכין על רוב שנים והתוס' הקשו דהרי מוכח מביצה הנ"ל שהי' עושין שני ימים וכתבו די"ל דסובר רש"י דבא"י מקום ששלוחין מגיעין כיון שאין עושין שאר י"ט רק יום אחד שוב מיחזי כחוכא לעשות ר"ה שני ימים לכך סמכו על רוב שנים והוכיח זה מכח דמשני הש"ס בביצה הנ"ל הא לן והא להו דמשמע לכל בני א"י אין עושין רק יום אחד כמו' שכ' לעיל לפי תוס' והי' קשה לו הרי לבני א"י עושין ג"כ שני ימים ולא סבר סברא הנ"ל דחזר כל א"י כבית הועד לענין זה לכך הוכיח דע"כ לבני א"י כיון שעושין שאר י"ט רק יום אחד גם ר"ה לא עשו רק יום אחד דסמכו על רוב שנים והיינו במקומות שהשליחין מגיעין בשאר י"ט ומה דמשני רבא שם מי לא מודה ריב"ז וכו' היינו דנ"מ בבית הועד וכמו כן לפי' בעה"מ קאי הכל אבית הועד דשם עשו שני ימים לפעמים אי איתרמי שבאו עדים ביום ל"א וק"ל:

ולפי"ז מיושב ג"כ מה שהקשה הטו"א שם דהרי רש"י פי' בפסחים (נ"ד:

) ד"ה לקביעי דירחא וכו' דמספק עושין יום כפור שני ימים וא"כ חזינן דלענין יהכ"פ לא סמכו על רוב שנים ומדוע נסמוך לענין ר"ה מה לי איסורא רבא או זוטא ולהנ"ל ניחא דשם קאי על מקום שאין שליחין מגיעין כנ"ל וק"ל:

גם י"ל מה דק' לרש"י מהא דלעיל (כ"א.) דמוכח שם מסוגי' שלא היו מתענין יהכ"פ ב' ימים די"ל דודאי שהיו סומכין על רוב שנים אף דאין זה סברא ממש לסמוך עלי' מ"מ כיון דמן התורה ספק לקולא ואי דכאן לא שייך ספק כיון דע"כ יום אחד מחויב להתענות ולעשות יה"כ וא"כ הי מינייהו נעשה וע"כ עושין שניהם כנודע מ"מ י"ל כאן שאני כיון דע"כ מתענין יום ראשון א"כ אח"כ ממילא הוי הספק רק ביום אחד ודומה לחד בחד שנתערב באיסור דרבנן ונאבד אחד מהן ממילא אידך מותר וכמו כן כאן והבן. ואי משום דזה מיקרי איקבע איסורא דכה"ג ספק דאורייתא מן התורה לחומרא עי' כריתות היטיב מ"מ י"ל דכה"ג לא מיקרי איקבע איסורא כיון דלא הי' תערובת ממש וא"כ הוי רק דרבנן לכך סמכו על רוב שנים וזה תלוי אי בעי חתיכה אחת משתי חתיכות לענין אשם תלוי או סגי באחת וא"כ י"ל הך ברייתא דפסחים שם אתי כמ"ד חתיכה אחת סגי וניחא וק"ל:

קטז) עי' עוד פרק י"ט במתני' דנתקלקלו הלוים בשיר וכו' וכבר הארכנו במ"א בענין זה ליישב דעת הרמב"ם שכ' הקילקול משום מוספין ועי' טו"א שכ' דע"כ משום קילקול מוספין לא תיקנו דאל"כ בכל ר"ח שייך זה וכי תימא אין הכי נמי הרי תנן בערכין דלא נראה לעבר יותר על שמונה ואם איתא הא איכא טובא ע"ש ולכאורה אין זה ראי' כל כך דהרי באמת כל שכבר מעובר שמנה דשוב אי אפשר לעבר ממילא ידעי דע"כ יהי' חסר ושפיר הקריבו מוסף מיד וק"ל. ועי'