פתח הבית חלק ב כח

הדבר ממש וא"כ לכאורה נהי דבד"נ ודיני קנסות הכחשה בחקירות פסול היינו משום כיון דגזירת הכתוב דבעי חקירות ממילא אין מצטרפין עדותן אבל עכ"פ אין סברא לומר דאם הוכחשו בחקירות בד"נ פסולין לעדות אחר דמ"ש וק"ל א"כ קשה מה פריך הש"ס בשבועות הרי לא נפסלו כלל ואף כי נאמר דעדות החודש דמי לדיני קנסות או נפשות לדעת הרמב"ן מ"מ הרי לא נפסלו כנ"ל וצ"ע. ובלשון תשובת ב"י שם (סי' יוד) הנ"ל צריך ביאור קצת דתחילה אתי עלי' מטעם כיון דלא באו לסייע זה את זה אין פוסל נמצא אחד וכו' ולסוף מסיק מטעם אחר לחלק בין ד"מ לד"נ ע"ש היטיב:

עוד אמרנו ליישב דעת הרמב"ן שסובר דהכחשה בחקירות כשר בד"מ והקשינו לעיל נהי דד"מ לא בעי דרישה וחקירה מ"מ אם הכחישו ס"ס אחד מהן פסול עדות ואיך נצרפם. וצ"ל דלא הוי פסול כה"ג וא"כ קשה מאי פריך הש"ס בשבועות כנ"ל. י"ל עיקר הסברא דלא נפסל לעדות רק אם העיד בדבר שגמ' בעדותו אבל דבר של מה בכך לא הוי הכחשה וכיון, דמצד העדות עצמה לא פסיל ההכחשה בחקירה א"כ ממילא לא מיקרי פסול משא"כ בעדות החודש כיון דבטיל העדות מיקרי שפיר פסול והא דמשני להצטרף לאותו עדות לא קשה דעכ"פ הרי נמצא אחד קרוב י"ל כתי' הטו"א שלא באו יחד או כתי' האו"ת הנ"ל דחקירה בעדות החודש הוי רק דרבנן ומש"ה לא פסיל בשנים מכחישין אחד משא"כ כשאין שם רק שנים וק"ל:

וקצת יש לתת טעם לדעת הרמב"ם שפסק דחקירות בעדות החודש הוי רק דרבנן והלח"מ הקשה ע"ז הרי ילפינן משפט וגו' די"ל כמו שכתבו תוס' ריש מכות ד"ה כיצד וכו' שכ' גבי בן גרושה וכו' דלא הוי בכלל דבעי עדות שאתה יכול להזימה כיון דלא שייך בכה"ג הזמה רק לענין מלקות א"כ כיון דלדעת הרבה פוסקים הא דבעי דרישה וחקירה היינו כדי שיהא יכול להזימה א"כ בעדות החודש לא בעי דרישה וחקירה וק"ל:

קצת י"ל דעת חכמי בריסק שהביא הש"ך בסי' ל"א דכת אחת המכחשת זה את זה מצטרפין אף יחד והקשו דא"כ מה פריך הש"ס בשבועות כנ"ל די"ל דעיקר טעמם כיון דאין עדות מתקיימת על פי עד אחד א"כ הוי ההכחשה דברים של מה בכך משא"כ בהכחשה בחקירות דאילו אומר האמת הי' העדות מקוים הוי שפיר פסול והבן זה:

גם אמרנו ליישב קו' או"ת הנ"ל שהקשה הרי רבא סבר כר"ה וא"כ אמאי צריך לתרץ אותו עדות די"ל רבא לשיטתו בסנהדרין (כ"ז) שסובר שם דבעי דוקא רשע דחמס וא"כ מוכח דסובר רע לשמים אין חשוד להיות רע לבריות א"כ ע"כ בלא"ה אין לומר מצטרפין לעדות אחרת היינו עדות ממון דת"ל אף בפסול לגמרי בעבירה לשמים כשר לעדות ממון וק"ל:

וקצת יש ליישב עפ"י זה דעת רש"י שפי' הך דמצטרפין לאותו עדות וכן הרמב"ם שהביא ג"כ לאותו עדות ולר"ה א"צ כנ"ל די"ל כיון דע"כ צ"ל דצריך חקירה רק מדרבנן כנ"ל דאל"כ ת"ל הרי הוי נמצא אחד מהן פסול כנ"ל וא"כ אין נפסל רק מדרבנן ורש"י לשיטתו שפי' לעיל סוף פ"ק ואילו הפסולין וכו' דבעי רשע דחמס והטעם כאשר כתבתי לעיל דפסולי דרבנן בעי חמס וא"כ ממילא חזר הדין כמו לרבא וא"כ ע"כ לא קאי לעדות אחרת כיון דכה"ג לא הוי חמס וק"ל ויש לפקפק ע"ז דכה"ג לא מיקרי פסול דרבנן כיון דס"ס מדרבנן בעי חקירה וס"ס נתבטל העדות ואין להאריך וק"ל:

עוד רגע אדבר במה שכ' לעיל וכן בה' קידוש החודש דמ"ש רש"י ורמב"ם מצטרפין לעדות החודש אף דקיימ"ל כר"ה משום דלענין ממון בלא"ה כשרין משום דהוי לאו שאין בו מעשה עדיין צריך להבין הרי רבא סבר דבעינן רשע דחמס וא"כ מיושב קו' או"ת דהרי רבא משמע סבר כר"ה ולהנ"ל ניחא כיון דרבא בעי חמס א"כ רק לעדות החודש פסול משום חשוד לאותו דבר וממילא הוכרח לאוקמי בעדות החודש דאל"כ אין שייך מצטרפין דאף שניהם יחד כשירין וגם אף אם הוזמו כשירים וכנ"ל וא"כ אין מוכרח דעת הרמב"ם ורש"י דמרבא אין הוכחה וכנ"ל. גם י"ל מה דמשמע מש"ס דרבא משני לר"ח ות"ל לדידי' בלא"ה צריך לאוקמי לעדות החודש דהרי בעי רשע דחמס וכנ"ל י"ל דלס"ד הוי מוקמינין לה כר' יוסי דסבר רבא כותי' בסנהדרין (כ"ז:

) כדמשמע שם בסוף הסוגיא אף דתחילה אמר אנא דאמרי אף כר"מ מ"מ למסקנא תיקשי א"כ מתני' דאילו הן הפסולין דלא כמאן דסוחרי שביעית יראה דלא הוי רע לבריות וק"ל:

קד) שם במתני' ראב"צ אומר וכו' עי' רמב"ם בפי' המשנה שפי' על ראב"צ מה שאמר ראב"ש בגמרא וצ"ע. ובחי' לה' קה"ח כ' עוד בזה ולכאורה יראה דאף לראב"צ אפ"ה ניחא הך דינא דלעיל (כ"א:

) אין השלוחין יוצאין על ניסן ותשרי עד שישמעו מפי ב"ד אף ביום ל"א לפי' תוס' שם דעכ"פ נהי שאין אומרים מקודש עכ"פ צריך שישמעו מפי ב"ד שיהי' יום ל"א ר"ח וק"ל:

עוד צריך לי עיון קצת לראב"ש וכי פליג על קידוש על פי ראי' ודאי שסובר דעכ"פ מצוה לשמוע מפי עדים רק סובר ב"ד א"צ שיאמרו מקודש וא"כ לכאורה לראב"צ ג"כ נהי שא"צ לומר מקודש יום ל"א מ"מ מצוה לשמוע מפי עדים. ועי' לעיל סוף פ"א הקשינו שם עכ"פ אמאי לא יצאו עדים יותר ממהלך יום אחד כדי שישמעו ב"ד מפיהם יום ל"א וצ"ע בכ"ז היטיב ועוד חזון למועד בזה אי"ה:

קה) ע"ב בתוס' ד"ה חוץ וכו' הביאו ראי' דאף לרבא אסור לעשות צורת אדם. ועי' פ"י ז"ל הקשה דהרי לקמן ד"ה סמי וכו' כ' תוס' להדיא בשם בה"ג דמיירי בצורת דרקון ע"ש. וצ"ל דתוס' חולקים בזה על בה"ג וכן נראה דהרי כתבו תוס' לקמן ההיא דר"י איירי בצורת דרקון משמע אבל הך דטבעות איירי בצורת אדם וא"כ צריך להבין הכל טעמא מאי אמאי לא פירשו דר"י ג"כ בצורת אדם וקצת י"ל דמשמע להו הא דר"י איירי בפרצוף לחוד ולכך מוקי לה בצורות דרקון עי' מס' ע"ז שם היטיב א"כ ניחא דכאן הביאו ראי' מטבעת. אך עכ"פ קשה על תוס' כאן מאי אייתי ראי' מטבעת דילמא שם באמת הוי הטעם משום חשדא. אך י"ל דא"כ קשה אמאי תני סתמא אסור לחתום הרי מותר לחתום לאחרים א"ו משום עשיי' וק"ל. וכבר כתבתי בחי' על הלכות ע"ז דהב"י שם חולק וסובר כל שהוא משום חשדא אף לאחרים אסור דמ"מ איכא חשדא בשעה שהוא עושה וכן מוכח מלשון הרמב"ן שהביא הר"ן שכ' בצורות האסורו' אף שוקע אסור והא דתני שוקע מותר היינו בצורות מותרות ומשום חשדא אסור וכה"ג שוקע שרי וא"כ ע"כ הא דתני בברייתא ואסור לחתום היינו משום חשדא בשעת עשיי' דדוחק לומר לחתום כדי להניח א"כ לפי פירושינו הנ"ל חולקים על תוס' וק"ל:

עי' פ"י ז"ל בסוגיא שכ' להקשות על תוס' דיומא מה שהקשו שם מכסא שלמה ותמה הרי בעינין ד' פרצופים בהדדי עי' תוס' שם בסוף שתי' באמת כן ע"ש:

קו) בד"ה לא אסרה תורה וכו' עי' פ"י ז"ל שהקשה איך שייך הני תלתא דיני דאביי אהדדי הא אף חמה ולבנה אסירי ע"ש. ולכאורה התוס' לא נחתי לפרש שיהא ניחא דברי אביי אף למסקנא רק כדי דלא נימא אביי גופי' הדר בי' ע"כ כתבו שפיר דעכ"פ ניחא כל התי' דאביי לס"ד דחמה ולבנה מותר אבל במסקנא באמת נדחה הא דאביי ועי' בר"ן ותוס' יומא שם כתבו דניחא הך דאביי אף למסקנא ע"ש:

קז) בד"ה סמי וכו' כתבו למאי דס"ד הי' סבור חשדא שיאמרו שעבר על לאו וכו' לכאורה א"כ קשה ג"כ מה פריך הא ר"ג דנשיאה הוא ל"ש חשדא וצ"ל הך חשדא של ע"ז ל"ש אבל חשדא שעבר על לאו יש לחוש שיחשבו כן וק"ל: