פתח הבית חלק ב כז

ע"ש. אך לדעת תוס' קשה וצ"ל כיון דמבואר לעיל (כ"א:

) דעל ניסן ותשרי אין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש ולדעת תוס' שם אף ביום ל"א כן ע"ש א"כ ע"כ בניסן ותשרי הי' משיאין ליל ל"ב לא חלקו חכמים בשאר חדשים ג"כ וק"ל:

ומה שכ' הט"א לדעת רש"י ר"ה ודאי אי אפשר להשיא וכו' אין מוכרח כ"כ די"ל מתוך וק"ל:

עוד נזכיר דלכאורה צריך להבין קצת מה שכ' רש"י במתני' שקילקלו כותים דעל חסר משיאין ולא על מלא וכו' ע"ש היטיב משמע מלשונו דאילו הי' משיאין גם על מלא לא הי' קילקול ויראה הטעם דאם הכותים משיאין ליל ל"א להטעות שהוא חסר הרי ס"ם אם האמת שהוא מלא א"כ ע"כ הב"ד ישיאו ליל ל"ב להורות שהוא מלא א"כ ירגישו הכל שפעם אחד הי' שלא כראוי ונהי דעכ"פ לא ידעו איזו האמת ס"ס עכ"פ לא יהי' קילקול דעכ"פ עושין שני ימים מספיקא אף דחכמים רצו לתקן ע"י משואות שלא יהי' ספק כלל מ"מ קילקול לא שייך וק"ל. אך לכאורה הרי עדיין הי' קילקול בר"ה שהי' סבורין שהוא חסר ועשו מלאכה יום ל"א אך י"ל דבמתני' לא משמע שהקילקול הי' דוקא בר"ה וק"ל. ולכאורה הי' נ"ל מה דפריך הש"ס וליעבד אמלא ואחסר דלכאורה קשה מאי פרך מדוע נעשה טירחא יתירה כיון דממילא ידעו כל שלא השיאו הוא מלא והי' נ"ל דאם ניעבד אמלא ג"כ לא יהא קילקול הכותים כנ"ל. אך ז"א דס"ס יהי' הקילקול בר"ה וא"ל דעכ"פ ניתקן דר"ה יעשו לעולם שני ימים כיון דאף ע"י שלוחין ע"כ צריכין לעשות ר"ה שני ימים ובשאר חדשים אין קילקול זה דוחק. גם דעכ"פ בשאר חדשים ס"ס יצטרכו לעשות המועדים שני ימים אם ישיאו גם הכותים כנ"ל ע"כ העיקר כתי' הט"א דהש"ס פריך דראוי לנו יותר לתקן הכל ולא לסמוך על דידעי ממילא דמה"ט שולחין בין אמלא ובין אחסר ע"ש ועי' פיז"ל ע"ש:

קב) ע"ב במתני' מכניסין את הגדול וכו' ע"י טו"א שהוכיח מכאן דע"כ מתני' אתי כר"נ דא"צ שיעידו שניהם כאחד ע"ש ובמ"א הארכנו בענין זה דהרמב"ם סובר (בפ"ד מה' עדות) דבד"נ צריכים שיעידו שניהם כאחד דר"נ מודה בד"נ וא"כ אם נאמר דדומה קידוש החודש לד"נ כמו דלענין דרישה וחקירה דומה לד"נ א"כ לענין זה נמי א"כ קשה טובא דמתני' דלא כמאן. וגם על הרמב"ם קשה שפסק (בפ"ב מה' קידה"ח) ג"כ מכניסין את הגדול וכו'. וצ"ל דמ"מ הך דצריך שיעידו שניהם כאחד זה דוקא בד"נ ממש ובקונטרס בענין דבר ולא חצי דבר כ' בזה ע"ש:

קג) דף כ"ד ע"א בגמ' מצטרפין לעדות אחרת. עי' רש"י ותוס'. והנה הקו' מפורסמת אמאי יצטרף עם אחר לעדות החודש זה ת"ל דהוי כמו נמצא אחד קרוב וכו' דעידותן בטילה כיון דחד מהם פסול ועי' אורים ותומים בחו"מ (סי' ל' סק"ג) כתב ואין להקשות מהך דר"ה כיון דהא הוי חקירות כמבואר בסוגיא וא"כ כל עדות בטל ותי' דז"א דהרי כתב הרמב"ם (בפ"ג מה' קה"ח) דהך דבעי חקירות הוי רק מדרבנן א"כ ניחא ע"ש. והנה מה שכתב דמוכח מסוגי' דהוי חקירות לא אדע איך מוכח זה כאן ואם משום דא"כ אמאי לא יצטרפו ז"א חדא די"ל עדות החודש דמי עכ"פ לדיני קנסות דנהי דעדות המכחשת בבדיקות כשר בד"מ עכ"פ בקנסות בטל כמו שכ' האו"ת שם סי' הנ"ל כמה פעמים דכל היכא דבעי חקירות אף הכחשה בבדיקות פסול ודיני קנסות בעי חקירות. אך שם בחי' לסי' הנ"ל השגתי על האו"ת בזה די"ל דכל ד"מ אף דבעי הקירות מ"מ הכחשה בבדיקות כשר רק בד"נ ממש הכחשה בבדיקות בטל. ועדות חודש י"ל דלא דמי לד"נ ממש וק"ל. אך מה שתי' האו"ת דמן התורה לא בעי חקירות קשה מאי תלי בזה ס"ס כיון דעכ"פ עדות מוכחשת הוא א"כ אחד מהם פסול כמו שהקשו תוס' באמת בסנהדרין (ל"א.) ד"ה שבית שמאי וכו' על שתי כתי עדים המכחישין זאת אומרת מנה וזאת מאתיים דת"ל הא אחד מהם פסול ע"ש היטיב. וגם אף אם מיקרי בדיקות ובבדיקות ממש ע"כ הא דאמרינן עדות מוכחשת בבדיקות כשר בד"מ משום אפשר דטעו וא"כ כל היכא דלא שייך טעו הוי הכחשה ממש ואחד מהן פסול:

וקצת נראה מלשון האו"ת שם שי"ל דלא הוי פסול ממש כיון דאין הדבר בגוף העדות רק דהוי באותו עדות בטל כמו דלדעת הרבה פוסקים חוץ מרמב"ם אם אחד אומר איני יודע בחקירות בטל אותו עדות עכ"פ. ואף הרמב"ם שפוסק באיני יודע כשר מ"מ מודה בהכחשה בחקירות אף בשלשה עדים ושנים מסכימים ואחד מכחיש בטל כל העדות והיינו דלענין זה עדות מקשינן שנים לשלשה כמו בשנים שאם אחד אומר איני יודע עדותן בטילה כמו כן בשלשה אבל מ"מ אינם פסולי עדות משא"כ בהך דמנה ומאתיים ס"ס מכחישין בדבר של ממון וק"ל:

אך לפ"ז קשה טובא א"כ מה פריך הש"ס בשבועות מהך ברייתא לר"ח אמאי יצטרפו לעדות אחרת וכו' וקשה אמאי לא יצטרפו כיון דלא נפסלו וק"ל. וכמו כן ק' לגאון אחד בתשו' ב"י (סי' יוד) בדיני קידושין שכ' דאף בהכחשה בחקירות בשלשה עדים כשר בד"מ רק בד"נ פסול ע"ש הביאו האו"ת שם ות"ל כיון דמודה דנמצא אחד קרוב פסול בדיני ממונות א"כ כמו כן בהכחשה בחקירות קשה ג"כ ס"ס פסול וצ"ל דלא מיקרי פסיל א"כ קשה כנ"ל מה פריך הש"ס. אך הנראה מדבריהם דודאי סוברים כסברת תוס' בסנהדרין שם הנ"ל דכיון שמכחישין זה את זה לא שייך נמצא אחד וכו' כיון שאין מסכימים יחד רק עכ"פ לענין אותו עדות שכ' הרמב"ם דאם מכחיש אחד את השנים בחקירות העדות בטילה כמו כן בד"מ ג"כ דנהי דבאו להכחיש מ"מ בד"נ פסיל בלאו הטעם שאחד מהן פסול רק שצריך שיסכימו כולן על דבר אחד בזה יש לחנק בין ד"מ לד"נ והבן. וא"כ ניחא שפיר דכאן דמן התורה לא בעי חקירות ומשום שאחד מהן פסיל לא קשה דהרי מכחישים וצריך ביאור רחב בענין זה:

ועפ"י הענין הנ"ל י"ל ג"כ דעת רש"י ורמב"ם שכ' הך דמצטרפין לעדות החודש אף דאנן פסקינן כר"ה ולא צריך לזה אלא אף לעדות ממון אחר מצטרפין די"ל דהי' קשה להו דבשבועות שם משני רבא מצטרפין לעדות החודש והרי רבא משמע בב"ב דסבר כר"ה א"ו דהמקשה שהקשה שם לר"ח דהי' סובר דמצטרפין היינו לעדות אחרת ולשון מצטרפין משמע אחד מהן ולא שניהם יחד וע"כ משום דע"י הכחשה בחקירות מפסלו לעדות וא"כ קשה לר"ח וק"ל אבל לרבא דמשני לעדות החודש היינו משום דסובר דלא מיפסל כלל ע"י הכחשה בחקירות רק דאותו עדות בטל וממילא ע"כ הא דמצטרפין היינו לעדות החודש אחרת ולא נימא דכבר נתבטל עדות שניהם בזה עכ"פ וניחא:

וכעין זה תי' האו"ת דעת חכמי בריסק שהביא הש"ך חו"מ (סי' ל"א) שסוברים דאחד נגד אחד לא נעשו פסולים ואף יחד מצטרפין ע"ש. ועי' טו"א כאן שהקשה ג"כ קו' זה מכח דנפסלו לעדות עכ"פ אחד מהן והוי נמצא אחד פסול ולא כמו שהקשה האו"ת מצד ההכחשה באותו עדות לענין חקירות ע"ש. והביא ע"ז גם תי' הראשונים שתי' תוס' בסנהדרין הנ"ל אבל לא הביא תירוץ משום שבאו להכחיש היינו משום דסובר הואיל ועכ"פ השנים באו יחד תחילה כדי שתצטרף עדותן א"כ כיון שאחד מהן פסול אין מועיל מה שבא אח"כ אחר אבל האו"ת סובר דמשום פסול ל"ל בה כיון דס"ס בא להכחיש רק משום דגבי חקירות בלי פסול כלל בטל כל העדות אם אין מסכימין יחד ולזה תירץ דבעדות החודש לא בעי חקירות מדאו' כנ"ל והבן כ"ז היטיב:

ועדיין קשה לי טובא לדעת הרמב"ם הביאו הש"ך (סי' ל') שסובר דאף הכחשה בחקירות כשר בד"מ ע"ש וא"כ ע"כ סובר דלא נפסלו לעדות הואיל ואין הכחשה בגוף