פתח הבית חלק ב כו

אך עדיין קשה על תוס' מדוע הקשו מסיפא מכח דומיא ואמאי לא תקשו מרישא גופא וק"ל. וקצת י"ל דמרישא אין הוכחה כל כך דנהי שהלכו ארבעים זוג מ"מ כיון שאלו ראוי לקדש החודש עליהם כמו אלו מש"ה מחללין שבת דהתורה התירה לחלל שבת לקדש החודש וכן נראה בעליל ס"ס עכ"פ יתקדש החודש היום משא"כ היכא דאפשר שלא יתקדש החודש כלל היום אפשר דאין מחללין לכך הביאו מאב ובנו וק"ל:

עוד צריך להבין מאי מייתי ראי' מעידי קידוש לעידי הכרה וכ"ת דסברי דאין לחלק הרי חזינן לקמן דפריך על תי' רב אשי אי הכי מאי למימרא וכו' וכתבו תוס' לקמן ד"ה סהדא וכו' לפירושם הקו' דוקא לר"א דלשינויא קמא לא קשה והיינו ע"כ דללישנא קמא דאיירי בעידי הכרה אשמועינן טובא דמחללין שבת א"כ חזינן דיש לחלק וצ"ל דסברי תוס' דנהי דהוי ס"ד לחלק בין עידי הכרה לעידי קידוש מ"מ כיון דאשמעינן דאין חילוק כיון דשנים שולחין בשבת לס"ד של תוס' דהפי' קאי על שבת וק"ל א"כ ממילא כמו בעידי קידוש מחללין אף על ספק כמו כן עידי הכרה וק"ל:

צח) בד"ה סהדא אחרינא וכו' וקאי פרכא דאי הכי אתרי שינוי וכו' ועי' מהרש"א ורשב"א שהקשו ס"ס מאי משני מהו דתימא מספיקא וכו' ס"ס קשה על לישנא קמא דהרי לא הי' ספק כלל כיון שהי' עוד אחר אתו. גם קשה מאי פריך כלל א"ה מאי למימרא דילמא קמ"ל משום עידי הכרה ג"כ מחללין שבת אך ז"א דלפי' זה הש"ס סבר זאת לסברא פשוטה כיון דמ"מ אין ב"ד מקבלין עדותן ולא מהני עידי קידוש בלי הכרה כמ"ש הרשב"א כ"ז אך קושיא הראשונה קשה ותי' הרשב"א דמ"מ הוי ספיקא פן האחר לא יעיד ע"ש ולכאורה כונתו לחלק בזה בין עידי קידוש להכרה דאל"כ בקידוש הרי לעולם ע"כ אף אם שנים הולכים שמא האחר לא יעיד אלא ע"כ דלא חיישינן לזה וצ"ל דבשלמא קידוש כיון שראה הוא שחברו ראה לא חייש שמא לא יעיד ואף אם לא ראו בבת אחת מ"מ כיון שאמר לו שהוא ראה ג"כ ליכא חשש משא"כ בהכרת חבירו שמא בפני ב"ד משים על לבו מה לי לצרה זו פן טעיתי בהבנת הלב משא"כ בקידוש וצ"ע בזה. ועי' לח"מ הנ"ל כתב קצת באופן אחר דהוי ספק שמא אותו עד שהולכים להעיד עליו כי נאמן הוא מי יודע אם יעיד כלל על הראי' באושא שמא הלך לדרכו ע"ש. ולכאורה צ"ע דמנא ידעי כלל שאותו עד באושא רצה להעיד שראה את הלבנה וצ"ע וק"ל:

אך אף אחר כל הדוחק קשה טובא על לשין רש"י שכ' ד"ה מספיקא שמא אין אותו העד בביתו משמע דוקא משום הך ספיקא אבל לא מספק עד הראי' וי"ל וצ"ע:

גם צריך להבין על מה דמשני הש"ס בלישנא קמא רבי נהוראי אינש אחרינא הוי בהדי' ומשום כבודי וכו' ופי' רש"י משום כבודו שממנו למדו הדין לחלל שבת על הכרה והרי חזינן דהש"ס סבר זה לסברא פשוטה דמחללין על הכרה מדפריך אח"כ א"ה מאי למימרא וכו' וצ"ל דסמיך דוקא על מאי דמשני לבסוף מ"ד מספיקא וכו' ואנו לומדין מר"נ דמחללין מספיקא וק"ל:

ודע עוד דקשה לפירש"י דמאי פריך הש"ס וחד לא מהימן והתניא מעשה בר"נ וכו' ומאי פריך דהרי שפיר הלך ר"נ מספק שמא יצטרף עמו עוד אחר עי' פיז"ל וצ"ל דרש"י סובר דבאמת מספיקא שמא יצטרף לא מחללינן שבת עי' היטב כ"ז בלח"מ הנ"ל ואי משום מתני' דאב ובנו י"ל דלא איירי בשבת והך דארבעים זוג וכן נראה בעליל י"ל כמו שכ' לעיל דעכ"פ ניתן לקדש החודש היום משא"כ בעד אחד דהחשש שמא באמת לא יתקדש היום החודש כלל לא מחללין מספיקא והא דמשני דאף מספיקא מחללין היינו ספיקא כי האי דאדרבא עדים מצויין רק דנחוש שמא לא יהיו בבית וכדומה זה לא חיישינן אבל לעמוך כי יצטרף עמו אחד מה שלא ידע עתה כל אם יש אחר להעיד שם זה אמרינן עי' היטיב לח"מ כ"ז לפי' רש"י אבל תוס' פירשו דללישנא בתרא ר' נהוראי איירי בקידוש החודש ממש כ' הלח"מ י"ל שפיר כמ"ש תוס' לעיל ד"ה וחד וכו' דאף משום ספק כי הא מחללין ואי דא"כ מאי פריך הש"ס וחד לא מהימן והתניא וכו' שמא ר' נהוראי הלך מספק שמא יצטרף עמו אחר י"ל קו' הש"ס היא מלשון שהלך אצל העד להעיד עליו הי' לו לומר להצטרף עם אחר להעיד עליו אלא וודאי דחד נאמן ומשני דבאמת הי' אחר עמו ור"א תי' שהי' אחר באושא וקאי על קידוש גופי' א"כ שפר תני אצל העד קידוש להעיד עליו על הלבנה ניחא . אבל לפי' רש"י לא שייך לפרש כן דקו' הש"ס הי' דהי' לו לשנות להצטרף וכו' דא"כ מאי משני ר"א שהי' אחר באושא אכתי הי' לו לשנות להצטרף וכו' ע"ש היטיב. ולכאורה קשה עכ"פ מאי משני הש"ס לל"ב ס"ד מספיקא לא מחללין וכו' הרי התוס' הוכיחו ממתני' דאב ובנו דמחללין מספק וכו' אך י"ל דלא קשה כל כך על הברייתא אם משמיענו מה דתנן במתני' וק"ל. גם קשה לי מ"ש תוס' בסוף הדיבור וקאי פירכא א"ה אתרי שינוי ת"ל לפי פי' הלח"מ הנ"ל הי' להו לתוס' להקשות לפי' זה מה פריך הש"ס וחד וכו' כקו' פיז"ל ולח"מ הנ"ל דשוב לא שייך תי' לח"מ דהקו' היא דליתני להצטרף דא"כ לא משני ר"א מידי כנ"ל וע"כ דלפי"ז אין מחללין מספק והרי התוס' הוכיחו לעיל דמחללין מספק וק"ל. ומש"ה יראה לי קצת לומר דאף לפי' זה י"ל תי' הלח"מ דקו' המקשה היא מכח דהי' לו לשנות להצטרף ולתי' ר"א כיון שידע שיש עוד אחד באושא לא קשה כל כך דליתני להצטרף משא"כ לל"ק שהלך מספק הי' לו לשנות להצטרף וק"ל וצ"ע ולדינא עי' לח"מ שם דהרמב"ם פסק להדיא דמחללין מספיקא ע"ש:

צט) שם בגמ' כל מילתא דעבידא לגלוי וכו' כבר הארכנו במ"א קצת אם הך דעבידא לגלוי הוא סברא דאו' דהרי חזינן דגבי עדות אשה אינו נאמן רק מדרבנן ועי' תשו' ריב"ש ותשב"ץ וח"מ ריש סי' רפ"ה ע"ש ואכ"מ ואם נאמר דכאן לא מיקרי עדות כלל דהוי רק כמו שאר איסורין דעד אחד נאמן רק לראות הלבנה צריך שנים מגזה"כ משפט וגו' אבל להעיד על ב"ד שקידשו הוי רק כמו עדות על איסורין א"כ א"צ כלל משום עבידא לגלוי דבלא"ה עד אחד נאמן ואין להאריך פה ועי' טו"א:

ק) שם בתוס' ד"ה להטעות וכו' מה שהקשה הפיז"ל דא"כ בשאר חדשים דלא שייך חשש הבייתוסים והוי רק משום לא פלוג ואיך הקילו חכמים לחלל שבת כיון דמן התורה רשאים לקבלם בלא עידי הכרה ע"ש כבר כתבתי לעיל דזה פשיט כיון דס"ס אין הב"ד מקבלין אותן ומה לי אם המניעה מצד שעדים חולין שנושאין אותן אחרים במטה או אם מצד שחכמים תקנו שלא לקבל וכ"כ הרשב"א וק"ל:

עוד הקשה דלמ"ד לעיל (י"ט:

) אדר הסמוך לניסן לעולם חסר א"כ מאי קילקול הי' התי' מובן דס"ס לדידי' י"ל שהי' הקילקול בר"ח אדר שהעידו על יום שלשים של שבט שהי' ביום וי"ו שראו החודש כדי שתהי' ר"ח ניסן בשבת. אח"ז ראיתי שגם הפיז"ל בעצמו זה הביא בשם הירושלמי:

עוד הקשה על הא דקאמר לעיל (כ'.) אלא אי אמרת פעמים מלא ופעמים חסר ניעברי' וניקדשי' מחר וכו' ומשני דאיקלע יום ל"א בשבת א"כ לעולם אין ר"ח ניסן שבת ע"ש ודבריו צריכין לי עיון דהרי עכ"פ אם יוכלו להעיד בלא חילול שבת ודאי עושין יום שלושים ר"ח וק"ל ועי' ט"א לעיל מה שפלפל מסוגיא זו הרבה ושם כ' ג"כ ע"ש:

קא) דף כג ע"א בד"ה משום ביטול וכו' לכאורה קשה לדעת תוס' ת"ל הרי לעולם הי' יכולין להשיא משואות בליל ל"א כיון דע"כ יתקדש היום ועי' ט"א שיישב בזה דעת רש"י דר"ה אי אפשר משום י"ט