פתח הבית חלק ב כד

דלא הוי טעם רק קא חשיב מעלות שיש לשני חדשים אלו יותר משאר חדשים שבהם מחללין שבת ובהן מתקנין מועדות ובהם שליחים יוצאין ע"ש:

פח) שם בגמ' ורמינהו וכו' לכאורה קשה לס"ד דלא ידע מהך דעדים צריך שישמעו מפי ב"ד בניסן ותשרי וכו' א"כ אמאי לא פריך על ניסן ותשרי גופי' מאי ייתור יש בחילול שבת כיון דשליחין יוכלו לילך בלילה אך י"ל דהוי ידע די"ל אף שאין החיוב כן מ"מ בשליחים פן לא ילכו רק עד אחר שישמעו מפי ב"ד כי שמא לא יעלו על הדעת כי ממילא מקודש ואף שהב"ד שולחין השליחים מ"מ חיישינן כי יתמהמה הדבר קצת ולהכי פריך רק משאר חדשים ומשני דלא חיישינן שמא יתאחרו רק דממילא בניסן ותשרי ע"כ לא ילכו מדינא עד שישמעו וכו' וק"ל:

פט) שם בתוס' ד"ה על שני חדשים וכו' לכאורה התוס' לס"ד נהי דסברי דר"ח אין בכלל מועדים מ"מ בזמן המקדש הי' דוחה שבת מפני תקנת הקרבן. ולכאורה ק' אם ר"ח אין בכלל אף קרבן אין בכלל וי"ל וא"ל ועי' רשב"א:

צ) בד"ה על ניסן ותשרי וכו' לכאורה מה שהקשו תוס' דעל תשרי בלא"ה צריך לעבר משום אד"ו וכו' קשה טובא דקו' זו אין תלוי בפי' רש"י עי' פ"י ז"ל. ואפשר דהוי אסקי אדעתי' פי' בעה"מ הנ"ל דלא קאי כלל לטעם על חילול שבת רק חשיב מעלות ולכך הקשו רק לפרש"י וכדומה שכן כתב הפ"י ז"ל. אך עדיין בלא"ה קשה לי ת"ל כיון דבע"כ צריך לעבר א"כ אמאי יחללו עדים שבת ת"ל אף בלי ביאתם ע"כ ב"ד יקדשו חודש ואי משום מצוה לקדש על הראי' הלא למאי דמסיק לעיל (כ.) יראה להדיא למסקנא לא מחללינן כלל משום מצוה לקדש על הראי' אם בלא"ה יקדשו רק אם הראי' ביום שלשים אזי מחללינן כי היכא שלא ידחה עד למחר וא"כ קשה טיבא גם על תשרי הכל טעמא מאי למה יחללו שבת ע"כ נראה כונת תוס' דודאי י"ל דתנא דמתני' לית לי' לא אד"ו ראש לידחות משום יום ערבה החודש רק אפ"ה טעם איכא יותר מהך דשליחין דודאי טוב יותר שיבואו עדים היום כיון דמן התורה מותר לחלל שבת אף בלי שום טעם רק דחכמים בטלו כפי' רש"י ותוס' א"כ משום כדי שלא להיות יום ערבה בשבת ודאי ראוי לאוקמי' אדאו' וזה טעם יותר מהך דעיכוב יציאת השליחין לילה אחת וק"ל:

צא) שם בסה"ד דגזרינן ל"א אטו למ"ד וכו' ועי' בעה"מ בפירושו במתני' כנ"ל כתב תוך הדברים דהא דצריך שישמעו היינו דוקא ביום שלשים דלא כתוס' ע"ש ולעיל בעובדא דלוי איקלע לבבל ע"ש היטיב בתוס' ורשב"א:

עוד רגע אדבר דלכאורה קשה לעיל (כ.) דקאמר שם מתיב רב כהנא וכשהמקדש קיים וכו' ומדכולהו לאו משום דמצוה וכו' ולכאורה קשה הרי לס"ד לעיל למ"ד לעולם חסר הוכיח כן ממתני' לל"ב שם מדתני מחללין שבת ואי ס"ד פעמים מלא ניעברי' דסבר כיון דעכ"פ יתקדש עפ"י ראי' שפיר דחינן עד למחר א"כ מאי קאמר ומדכלהו וכו' ת"ל בשאר חדשים בזמן שהמקדש קיים ע"כ אם יום שלשים ואחד בשבת הא דמחללין שבת היינו משום דמצוה לקדש על פי ראי' ואף דתני מפני תקנת קרבן היינו משום הקרבן מצוה שיתקדש עפ"י ראי' כמו בניסן ותשרי דקאמר מפני תקנת מועדות דלהך ה"ד אף דאדר לעולם חסר וממילא יקדשו החודש מ"מ מצוה להיות בזמנו עפ"י ראי' ועדיף משאר ר"ח משום תקנת מועדות אף דגם אם לא יחלל שבת יהי' ג"כ ר"ח היום ומועדות כמו שהן אחר ביאת עדים אפ"ה נכון יותר להיות התקון אחר הראי' וכמו כן בזמן המקדש בכל ר"ח כדי שיקריבו הקרבן עפ"י ראי' וצ"ע בזה ובשלמא לפי' בעה"מ ניחא שפיר די"ל דסבר הש"ס לשון מפני תקנת קרבן לא שייך על מצוה לקדש על פי ראי' רק דמשמע דאיכא חילוק בקרבן גופי' והא דתנא רישא ובהן מתקנין מועדות אין טעם לחילול שבת רק חשיב מעלה אבל בסיפא דתנא טעם חילול שבת משום תקנת קרבן משמע דיש חילוק בקרבן גופי' אבל לפי' רש"י קשה כמו דברישא הפי' מתקנין היינו אף דלעולם יהי' ביום הקבוע גם עתה אחר ביאת עדים רק דטוב יותר שיהי' התיקון עפ"י ראי' כמו כן י"ל בסיפא וצ"ע לענ"ד:

עוד נזכיר דלמסקנא יראה דאנן פסקינן דאין מחללין רק ביום שלשים אבל לא ביום שלשים ואחד משום מצוה לקדש וכו' כדמסיק הש"ס לעיל והנה לקמן סוף פרקין מסיק הש"ס על מהלך לילה ויום מחללין שבת דעל יותר לא דממילא לא יגיעו יום שלשים וכו' ולכאורה קשה נהי דשבת לא יחללו מ"מ בחול כה"ג יהיו מחויבים לילך כמו שכל העדים מחויבין לילך כי פן לא יבואו אחרים א"כ כמו כן אם ראו עדים ביום שלשים אמאי לא יתחייבו לילך כי פן לא יעידו עדים אחרים ויתקדש על פיהם יום ל"א עכ"פ על פי ראי' וא"ל דכה"ג לא מיקרי קידוש עפ"י ראי' דהרי לעיל (כ.) דפריך שם הש"ס אלא אי אמרת פעמים מלא ניעברי' למחר א"כ לס"ד שם דמשום מצוה לקדש עפ"י ראי' מחללין שבת ע"כ צ"ל דמאי שיעידו יום ל"א יהי' נתקדש עפ"י ראי' דאל"כ לא פריך מידי דס"ס ע"כ צריך לחלל שבת דשמא לא יהיו עדים שיעידו שראו יום ל"א והם שראו יום שלשים א"כ ממילא לא יתקדש עפ"י ראי' של למ"ד יום ל"א וע"כ צ"ל דגם כה"ג מיקרי קידוש עפ"י ראי' א"כ נהי דלמסקנא אמרינן דמשום מצוה לקדש עפ"י ראי' לא דחינן שבת מ"מ בחול אמאי לא ילכו ויעידו משום שמא לא יהי' עדים אחרים עי' רמב"ם פ"ג מה' קידוש החודש אך לכאורה אנן פסקינן כראב"צ לקמן (כ"ד.) דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו א"כ לכאורה בלא"ה אין נ"מ וכעת לא עיינתי בזה. אך עכ"פ לעיל (כ.) לס"ד דקאמר הכא במאי עסקינן דאיקלע יום ל"א בשבת ע"כ לא אתי כראב"צ וק"ל:

ועי' טו"א לעיל שהקשה על דקאמר הש"ס שם וליעברי' האידנא וליקדשי' למחר וכו' ת"ל הא נהי שאנו מרויחים אשר אותן הדרים תוך מהלך יום לא יחללו שבת מ"מ אנו מפסידים באותן שדרין יותר רחוק ממהלך יום וכו' שצריכין לחלל שבת כדי שיתקדש על ידם ביום ל"א ע"ש ולכאורה כונתו צ"ע דאף אם לא יתעבר אלא יתקדש היום ע"כ צריכין הם ג"כ לחלל שבת ולבוא כי פן לא יבואו עדים אחרים ביום למ"ד ויתקדש על ידם על פי ראי' יום ל"א וק"ל אך יראה כונתו כי סבר דזה ודאי אין לחוש שלא יהיו עדים אחרים שראו אותו ביום שראו הם וצ"ע וק"ל:

גם צריך להבין קצת על הא דפריך לעיל ליעברי' וכו' דילמא מתני' אתי כראב"צ וא"כ אם נמתין עד יום ל"א שוב אין מקדשין כלל עפ"י ראי' ומשום מצוה לקדש עפ"י ראי' לס"ד שם מחללינן א"כ אם נמתין עד יום ל"א יתבטל לגמרי המצוה וצ"ל דדחיקא לי' להש"ס לאוקמי' כראב"צ אף דהלכתא כותי' ועוד חזון למועד אי"ה בזה:

צב) שם בגמ' ביקש קהלת וכו' בדרוש אחד הארכתי בענין זה. וקצת נ"ל בקיצור דמש"ה רצינו הי' לחקור ענין ידיעה ובחירה כנודע וגם ביקש לדעת לפ"ז ענין מה שנאמר בתורה כמו ונושנתם והשחתם וכן וקם וזנה וגו' א"כ הוי הכרח ולא בחירה. ועי' בעל עקידה שפי' דזה הי' ג"כ כונת משה שאמר הראיני נא את כבודך הודיעני את דרכיך ועי' שם היטיב מה שפי' על ענין וראית את אחורי ופני לא יראו. וקצת יש מקום לומר דזה הוא בכלל וראית את אחורי היינו משה זכה להבין זאת אשר סודו נעלם רק ופני לא יראו היינו תואר חיוב לזה ביקש שלמה להיות כמשה למצוא דברי חפץ היינו ענין בחירה וגם רצה להבין לפ"ז כתוב יושר דברי אמת היינו הנאמר בתורה עתידות א"כ הדבר מוכרח ואם יצויר לומר כי אין הכרח רק תלי' בבחירה א"כ הי' מקום שתהי' אות אחת בתורה ח"ו בטל וא"כ אין כאן ח"ו דברי אמת לזה יצתה בת קול לא קם כמשה וק"ל:

צג) דף כ"ב ע"א בתוס' ד"ה ופסלו את עבדו וכו' לכאורה צריך להבין לרבנן נהי דקרא קאי