פתח הבית חלק ב כג

מן החדש מ"מ העדים אמרו שקר אבל הוא מפרש דר"ש פליג וסובר דתלי הכל בחצות ע"ש ואח"כ כתב פי' אחר דר"ש מודה לר"ז ואפ"ה נ"מ לאכחושי סהדי לענין אם נולד אחר חצות אזי אם העדים מעידין ביום שלאחריו שראו החודש תחילת הלילה סהדי שיקרא נינהו וא"כ נ"מ טובא אף לפסול העדים דהי' עדותן קיימת אם לא מחמת הכחשה זו. ועכ"פ הרמב"ם לא סבר פי' זה דא"כ הי' לו להביא דינא דר"ז א"ו דסובר ר"ש פליג ופוסק כותי' וק"ל. וק"ק על לשון המפרש שם שכ' דקשה על ר"ש אם צריך שיהא כל היום מן החדש א"כ איך משכחת כלל דהרי אף אם נולד תחילת הלילה עכ"פ הראי' היא אח"כ וא"כ ס"ס אין כולו מן החדש ע"ש ולכאורה צ"ע דנהי שמקדשין עפ"י ראי' מ"מ עיקר החודש הוא משעה שנולד וצ"ע וק"ל:

ועי' בעה"מ שפי' פי' אחר דצריך שיהא לילה וכו' היינו דעכ"פ במקום אחד מן היישוב צריך שיהא לילה ויום מן החדש ואם נולד אחר חצות אזי לא נראה בשום מקום באותו יום דהיינו הוא סובר דהלבנה אין נראית אחר מולדה עד כ"ד שעות. והא דקאמר הש"ס לדידן תמני סרי מחדתא וכו' לדידהו וכו' פי' שם פי' אחר רק עכ"פ אין נראית עד כ"ד שעות ואם נולד קידם חצות אזי עכ"פ לבני מזרח דאם על דרך משל נולד קודם חצות, בשבת דלבני מזרח עתה עדיין יום ערב שבת א"כ ממילא לבני המזרח יום שבת המולד קודם לו ותראה הלבנה עם שקיעת חמה בשבת שפיר עושין ר"ח שבת כיון דעכ"פ במקום אחד מן היישוב כל יום שבת מן החדש ואף דעתה אין שבת ליושבים הנ"ל מ"מ שם שבת כולו מן החדש ע"ש:

אך מה דצריך לי קצת ביאור בדבריו דתחילה משמע מדבריו דהטעם דצריך שיהא כולו מן החדש משום כדי שתתראה הלבנה עכ"פ במקום אחד בשבת ולסוף כשפי' הך דר"ל ור"י דפליגי בחצות כדמסיק הש"ס משמע דהטעם משום גזירת הכתוב דצריך שיהא לילה ויום מן החדש דאל"כ למה לי קרא לזה וכן מש"כ דר"ל דאמר אם מחצות לילה ואילך הוי מן החדש סגי ות"ל ס"ס הרי אין יכול לראות וצ"ל ג"כ דעיקר הטעם משום גזה"כ וק"ל. גם עי' בדבריו שפירש דכ"ז בזמן שמקדשין על פי חשבון אכל בזמן שקידשו על פי ראי' אין נ"מ מזה רק דנ"מ לאכחושי סהדי ע"ש היטיב:

פ"ב) שם בגמ' וליעביד נמי ארביסר וכו' לכאורה קשה אמאי לא פריך נמי וניעבד נמי שיבסר דילמא עברי' נמי לתמוז אך י"ל דהרי תרי ירחי לא עבדינן מלאים כמבואר בערכין (ט) שם דדוקא בשנה מעוברת עבדינן תרי מלאים אבל לא בפשוטה וכיון דע"כ אם נעשה בשיבסר מחשש שמא אלול מלא וגם תמוז א"כ הוי שמונה מלאים וק"ל:

עוד קשה לי קצת על המקשה אמאי לא הקשה מר"ה דניעבד שלשה ימים מחשש שניהם חסרים וק"ל. ועי' לעיל (י"ח.) במתני' ועל אלול מפני ר"ה שכ' תוס' שם אף דבלא"ה עושין שני ימים מ"מ צריכין לידע מתי הי' ר"ח אלול למען ידעו מתי שלשים של אלול לעשות ר"ח ועי' טו"א שם שהקשה ת"ל תרי ירחי חסירי קלא אית לי' וא"כ ממילא אין חשש רק שני ימים ותי' דמ"מ כל היכא דאפשר ע"י שליחים ודאי עדיף טפי וק"ל ע"ש:

פ"ג) דף כ"א ע"א בתוס' ד"ה לוי איקלע וכו' דברי תוס' צריכין ביאור נהי דאתם אפילו מזידין מ"מ הרי הקביעות תלוי בב"ד הגדול שבירושלים ולא שבכל עיר ועיר יח"ו יעשו ישראל אגודות אגודות. וראיתי בטו"א שהרגיש בכ"ז ועי' בעה"מ שפי' דבאמת לוי יצא מא"י תוך אלול רק שהרגיש שרצו ב"ה לעבר אלול ע"ש היטיב וצריך ביאור רחב בזה ועי' רשב"א שתי' דשמא נהי שלא קידשו ביום ל' מ"מ שמא ביום ל"א נתיישבו בדבר וקידשו למפרע וסובר כרמב"ם פ"ג שכ' ג"כ דב"ד מקדשין למפרע ועי' טו"א היטיב:

עי' פסחים (נ"ד:

) שם איתא אין בין ט"ב ליוה"כ אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר ועי' רש"י שם שפי' תו' הש"ס שם שהוא לענין קביעי דירחי היינו דיה"כ מחויבין לעשות שנה ימים מספק והתוס תמהו ע"ז דהרי כאן מבואר דאין צריך להתענות שני ימים ופי' בענין אחר שם ע"ש. ועי' באו"ח סי' תרכ"ד בטוש"ע ומג"א שהביאו יש דעות להתענות שני ימים היינו אפשר שכל אדם יחמיר על עצמו מי שהוא בעל נפש להתענות שני ימים כמו רבא כאן אבל לא שיהא חייב מן הדין כדמוכח כאן. ועי' היטיב בהגהות מיימוני שהביא הד"מ ובפכ"ט מה' שבת ע"ש דקצת משמע שסובר מן הדין כן אבל ודאי הכונה ג"כ רק להחמיר:

] ולכאורה הי' נראה ליישב קצת דעת רש"י שסובר באמת דמן הדין חייבין שני ימים מספק רק כאן איירי במקומות שהשלוחין מגיעין ואפ"ה חש רבא מחומרת יהכ"פ והתענה אף שלא באו שליחים בעשרה בתשרי דשמא נאנסו בדרך אבל מדינא אין צריך משא"כ במקומות הרחוקים ויש לפקפק וק"ל:

עוד י"ל דעת רש"י די"ל עיקר הטעם דמקלינן משום דסובר כדעת הרמב"ם דספיקא דאו' מן התורה לקולא ואי משום דכאן לא שייך זה דהוי חד בחד י"ל כיון אחר שכבר התענה בעשירי שוב הוי רק כמו שאר ספק דאורייתא וכעין זה עיין בר"ן מגילה גבי ספק מוקף חומה ע"ש, ובמ"ל ה' מגילה וא"כ בזה איכא תנאי דסברי אף חתיכה אחת חייב] וא"כ י"ל הך ברייתא אתי כהך תנא וק"ל:

פד) שם בגמ' כל היכא דמטו שליחי ניסן ולא שליחי תשרי וכו' עי' טו"א שכ' דמש"ה מכש"כ היכא דמטו שלוחי בימים אחרונים של חג או פסח אפ"ה צר צריכין לעשות שני ימים משום גזירה אחרונים אטו ראשונים וכו' ע"ש:

פה) שם בתוס' בד"ה כי חזית וכו'. ואין להקשות דליעבר' לאדר ולשבט וכו' לכאורה צ"ל ולטבק וק"ל. גם קשה לי מאי תירצו תוס' דלא נראה לעבר יתר על שמנה וכו' ת"ל הרי בלא"ה פי' רש"י שם על הא דפריך וניעברי' לאדר א"כ יהי' בד"ו פסח ותי' כיון דעיקר הטעם משום ר"ה א"כ נוכל לחסר או למלאות חודש אחד יתר בימות הקיץ א"כ בשני חדשים ג"כ נוכל לעשות כן וכעת לא עיינתי היטיב:

עוד נזכיר בלשון התוס' ד"ה כי חזית וכו' וקשיא לפי' הקונטרס דבסנהדרין משמע דיום ט"ו של חודש וכו' לכאורה צריך להבין קצת מה שאנו אומרים דאם התקופה ביום ט"ו מעברין כדי שתהי' התקופה בחידוש לבנה ת"ל א"כ מה מהני מה שמעברין יום אחד ס"ס אטו מי נדחה המולד ס"ס לא תהי' התקופה בחידוש לבנה וצ"ל דמ"מ תליי בקביעות החודש לא במולד הלבנה דצריך שתהי' התקופה בתחילת חידש שקבעו ב"ד וא"כ ק"ק מאי הקשו תוס' מהך דמברכין הלא שם תלוי הכל במולד ועי' מג"א סי' תכ"ו ודעתי קצרה:

פו) שם בגמ' כי חזיתו לסיהרא וכו' לכאורה קשה אטו מי תלי' במולד ולא בקביעות ב"ד ומאי מהני לו החשבון מלבנה וצ"ל הואיל והוא על הדרך שאני וצ"ע בכ"ז היטיב:

פז) ע"ב במתני' על שני חדשים מחללין וכו' שבהן שליחין יוצאין וכו' קשה טובא על הא דלעיל (כ.) דקאמר התם לעולם חסר ואי דא"כ אמאי מחללינן משום דמצוה לקדש על הראי' א"כ מה שייך הך לישנא שבהן שליחין יוצאין וכו' לפי' רש"י דהוי סעד לחילול שבת כדי שיוכלו שליחים מיד לילך ות"ל אף אם לא יבואו עדים היום ג"כ ע"כ יקדשו ב"ד משים דלעולם חסר וממילא בין כך וכ"כ יוכלו השליחים מיד לילך וק"ל. גם קשה כמו כן למאי דבעי למימר התם מתחילה אי אמרת פעמים מלא וכו' אמאי ליחללו שבת ניעברי' ומשני דאיירי ביום ל"א א"כ קשה ג"כ כנ"ל וצ"ע ועי' בכ"ז בטו"א כמדומה שהרגיש בכ"ז ולפי' הרז"ה ניחא הכל