פתח הבית חלק ב כב

עצרת דאם נימא משום פסח גופי' א"כ אם חל שלשים לאדר יום ד' יצטרך לדחותו עד יום ב' ע"ש. ולכאורה קשה הי' לו לומר אף אם חל יום ה' ג"כ נצטרך לדחותו עד יום ב' דאם יהי' פסח יום ה' יהא עצרת יום ד' וק"ל. ועי' עוד בעה"מ שפי' עוד באופן אחר די"ל פסח ועצרת עדיין לא חביל רק דפליגי אם יהכ"פ שייך מתיא הואיל דאם השליחין מגיעין עד וה"כ עדיין קרובים הם לא"י ולא חביל ע"ש היטיב בפי' הסוגיא:

עט) שם אמר אביי לא קשיא הא בניסן ותשרי הא בשאר ש. ירחי וכו' מה דקשה א"כ מיד הי' לו לתרץ קו' זו על טולא ולא הי' צריך לחלק בין לעברו או לקדשו עי' בעה"מ וטו"א ע"ש:

עוד צריך להתיישב בדבר למאי דס"ד דפריך לעולא מהא דתני רבה בר שמואל וכו' תיקשי אמאי לא פריך מהך דסוכה (נ"ד:

) דקאמר שם דמש"ה תני ע"ש בתוך החג דלא משכחת שיהא י"ט חל ערב שבת משום אד"ו וכו' ע"ש ות"ל הא אין מעברין מש"ה. ועי' טו"א שהקשה קו' זו למסקנא דמשני הא בניסן הא בתשרי לפי' י"מ שהביאו תוס' דניסן אין מאיימין וכו' א"כ ק' אם חל יום למ"ד אלול יום ה' ע"כ ר"ה יום ו' ע"ש ולהנ"ל קשה אף לפי' רש"י לס"ד אמאי לא פריך המקשה אף בלא עולא מהך מתני' וצ"ע קצת וק"ל:

גם צריך לי להבין קצא מהך מתני' דערכין דתנן שם אין מעברין יותר על שמונה ולא נר' לחסר וכו' ע"ש ואם אין מאיימין על עדים לקדשי א"כ לעולם יראה דלא משכחת חסרים יותר מששה דהרי אין מקדשין אם לא ראו ביום למ"ד. ודעתי . קצרה ובפרט בענינים אלי העמוקים מני ים:

עי' רמב"ם פ"ג מה' קה"ח הט"ו עד סוף ועי' היטיב בלח"מ שם שפי' כונת הרמב"ם שסובר הא דאמר לעברו וכו' ודאי בתחילה אין מעברין אף לצורך רק אם עיברו ואח"כ באו עדים ואמרו שראו ביום שלשים אזי מאיימין לסתור דבריהם ואם אי אפשר אזי סותרין קידוש הראשון ומונין מיום שלשים ואם הי' לצורך אזי מניחין כמו שהי' ע"ש ומסיק עוד לפרש לשון הרמב"ם שם הי"ח דניסן ותשרי אף אם הי' לצורך סותרין קידוש ראשון ומונין מיום שלשים ואם קידשו ביום שלשים ואח"כ באו עדים לסתור עדותן מאיימין עליהם כדי שיהי' כמו שעשו תחילה ע"ש וצ"ע דלפ"ז א"כ מאי משני כאן לעברו יכו' דהרי עולא איירי באלול וצ"ע לכאורה וק"ל:

גם קשה לי לפי מאי דמשמע מפי' הלח"מ יהי' א"כ ניסן ותשרי להיפוך משאר חדשים דבשאר חדשים מאיימין על העבור דהיינו אם עיברו בתחילה ובאו עדים לסתור מאיימין כדי שישאר כמו שעשו ואם קידשו בתחילה אין מאיימין וסותרין מה שעשו ובניסן ותשרי להיפוך וזה צע"ג. גם קשה לי דהרמב"ם לא ביאר כלל זה דבשאר חדשים אם קידשו תחילה אין מאיימין על עדים שבאי אח"כ לסתור ומעברין. עוד קשה על זה שכ' הרמב"ם שם הי"ז יש מי שחולק ואומר לעולם אין מעברין לצורך וכו' וכ' הלח"מ טעמא משום דפסקו כאחרים ע"ש וצ"ע דהרי סיים הרמב"ם הואיל יבאו עדים וכו' ולאחרים אף אם לא באו עדים לעולם אחד מלא ואחד חסר וקידוש על פי ראי' רק היכא דאיתרמי עי' היטיב ערכין (ט:

) וא"כ צ"ע וק"ל. ולכאורה הי' נ"ל דכונת היש גדילים שפסקו כרב דימי מנהרדעא דמתני איפכא ומיושב קו' אחרונה וצ"ע יק"ל:

עוד צריך ביאור קצת לאחרים שהקשו תוס' האיכא יומי ד דחלת שני וגם יומא דתלתין שנין ולכאורה הרי איכא כמה שני עיבור בתוך תלתין שנין ובכל שני חדשי עיבור יתרון יום שלם וק"ל:

עוד נזכיר לכאורה מנ"ל דלאחרים לעולם אחד מלא ואחד חסר דילמא העיקר רק ששה מלאים וששה חסרים ויכול להיות איזה חסרים יחד ואיזה מלאים יחד. אך ז"א דא"כ אין שייך אין בין עצרת לעצרת רק ד' ימים וק"ל:

פ) ע"ב צריך שיהי' לילה ויום מן החדש וכו' עי' רש"י שהק' דמאי נ"מ שהרי ודאי אין העדים יכולין לראותו עוד ותי' דנ"מ לענין אין מאיימין וכו' שאין יכולה להיראות ע"ש. ולכאורה א"כ יראה עיקר הכונה מש"ה אין מקדשין לפי שאין יכולה הלבנה להתראות אז ביום וזה ודאי לא משמע דא"כ לא שייך כלל מה דפריך הש"ס מנ"ל וכו' דודאי אין סברא לומר דקו' הש"ס הי' שמא אם מקדשין ביום שלאחריו שנראית הלבנה בליל שלפניו יהי' היום שלפניו ר"ח למפרע משום דיום הולך אחר הלילה דזה ודאי אין סברא. גם א"כ למאי דמשני חצות וכו' א"כ תיקשי ג"כ קו' תוס' מה שהקשו לפי' ג' שכ'. א"ו עיקר הכונה מגזה"כ כיון דתחילת לילה הי' מעבר שוב יום הולך אחר הלילה ואף אילו הי' מקדשין בלא ראי' ואף שעדיין לא הגיע המולד מ"מ בלתי אפשר הואיל ובלילה הי' מישן וא"כ למאי דמסיק חצות לילה איכא בינייהו היינו אף אם הי' תחילת הלילה מישנה מ"מ מקדשין וכו' ולכאורה קשה איך מקדשין הלא בלתי אפשר לראות היום וצ"ל דמ"מ מקדשין, אך צ"ע לי קצת אם מאיימין על העדים לומר שראו אף שא"א לראות או דעכ"פ מקדשין בלא עדים כלל וק"ל וצ"ע:

פא) שם בתוס' ד"ה חצות לילה וכו' מה שהקשו לפרש"י מבני בבל עי' מהרש"א דכונת דבריהם דבשלמא דבר התלוי בחשבון או בקביעות הכל הולך בתר ארץ ישראל משא"כ מה דהוי מגזה"כ לפרש"י ודאי אין חילוק וק"ל:

ולכאורה צריך להבין לפירש"י א"כ לעולם אין מקדשין בנולד אחר חצות א"כ מאי קאמר הש"ס נ"מ לאכחושי סהדי וכו' ות"ל למאי הלכתא אמר כלל עדים דהרי אף אם הי' אפשר לראות ס"ס כיון שנראית הישנה תחילת הלילה שוב אין כולו מן החדש. ובודאי א"ל דדוקא אם נראית הישנה אבל אם לא נראית כגון שהי' מכוסה בעננים באמת מיקרי כולו חדש זה ודאי אין סברא דהעיקר תלוי מה שהי' ראוי לראות הישנה וזה קשה ג"כ ללשון רש"י לעיל דמשמע הטעם משום סהדי שיקרא א"כ למאי הלכתא קאמר הש"ס הך לישנא צריך שיהא לילה ויום מן החדש ת"ל אף אם לא הי' צריך ס"ס א"א לעדים להגיד וק"ל. וצ"ל דמ"מ העדים שאמרו שראו הלבנה שקר דיברו אף שאין נ"מ בעדותן מ"מ שקר עני. ולכאורה יראה לכון בזה לשון הש"ס שאמר נ"מ לאכחושי סהדי ולא לפסול עדים דודאי אם אמרו שקר בדברים של מה בכך לא נפסלו לעדות רק עכ"פ הוחזקו שקרנים ועדיין צ"ע בכ"ז:

לכאורה צריך ביאור מה דמשמע עכ"פ כאן דאין לקדש חודש עכ"פ קודם מולד והרי בערכין (ט) משמע דלפעמים עושים ר"ח קודם המולד והי' נראה לומר דודאי לצורך עושים ר"ח קודם המולד אבל אם נרצה לקיים המצוה שיהא עפ"י ראי' ולאיים על עדים זה לא מהני אם אין כולי מן החדש:

ועפי"ז יהא ניחא קצת ג"כ מה שהקשינו לעיל ע"א מהא דערכין דהא דאמרינן לעיל דאין מחסרין היינו לאיים על העדים אבל בלא קידוש כלל ודאי מחסרין אך זה דוחק גדול גם לא נראה כן מלשון הרמב"ם סוף פ"ג. גם א"כ מהכ"ת נימא דמצוה לאיים על עדים לקדש על פי ראי' ומאי מצוה היא זה לקדש על פי עדים שלא ראו טוב יותר לקדש בלא עדים כלל וצ"ע. והאמת אגיד כי אין לי יד ושם כלל בענינים אלו להבין הדבר על מתכונתו אילם כתבתי לי לזכרון אולי אזכה עוד כי יחנני ה' להבין קצת בענינים אלו ועי' ט"א בסוגיא זו:

ועי' ברמב"ם פ"י ה"א בפירוש שם שהביא סוגיא זו. והנה הרמב"ם יראה דפי' בסוגיא כפי' תוס' דקאי על המולד דסבר ר' זירא דצריך שיהא המולד תחילת הלילה ואם לאו אזי צריך שיהא ר"ח ביום שאחר המולד והרמב"ם פסק כר' שמלאי דתלי הכל בנולד קודם חצות וכו' דסובר דמאי דקאמר ר' שמלאי נולד וכו' אין הפי' כמ"ש לעיל דאף ר"ש מידה לר"ז דצריך שיהא לילה ויום וכו' רק נ"מ בחצות לאכחישי סהדי ואף דבלא"ה לא הי' ר"ח כיון שאין כל הלילה