פתח הבית חלק ב כא

גם צ"ע לדינא ברוב זכיות ומיעוט עונות ובתוכן פושעי בגופן מה דינם וצ"ע וק"ל:

ס"ז) שם ע"ב י"ג מידות וכו' עי' ר"ן שכ' מדכ' הרי"ף לפי' הגאון שהוא מידה שביעית ורב חסד וכו' ע"כ סובר דשני שמות שני מידות הן ע"ש. גם י"ל שסובר כפי' הג"ה בתוס' דארך אפים הוי ב' מדות ועי' היטיב בעשרה מאמרות מאמר חקור דין בענינים אלו ע"ש. ועי' אלי' רבה באו"ח (סי' תקפ"א ס"ק ט') הביא בשם ספר חסידים שכ' וסלחת לחטאתנו ונחלחנו הם ג' מדות:

ס"ח) דף ח"י ע"א והא כתיב דרשו ה' בהמצאו וגו' כאן בציבור וכו' עי' רמב"ם פ"ב מה' תשובה ה"י שם כ' אף דיפה צעקה לעולם מ"מ העיקר בעשרת ימי תשובה אבל ציבור לעולם ע"ש. הנה מדבריו שפוסק כר' יצחק דפליג על שאר תניא וסובר דאף דיחיד מהני אחר גזר דין ומש"ה לא הביא הך ברייתא דלעיל (י"ז:

) שב בינתים מוחלין לו לאחר מכאן אפילו הביא כל אילי וכו' דלעולם מהני. אך ק"ק מנ"ל א"כ לחלק גבי יחיד לענין עשרת ימי תשובה דעדיף יותר וצ"ל מקרא דרשו ה' בהמצאו וגו' ומה"ט גופי' יליף דעכ"פ בהא ציבור עדיפי דכך להם כל השנה כמו יו"ד ימי תשובה משא"כ דעדיף עשרת ימי תשובה היינו מדכתיב פעם אחד דרשו ה' בהמצאו ופעם אחד בכל קראינו אליו ומשמע דלעולם שוה לכך מחלק בהא בין יחיד לציבור. ועי' פרשת דרכים דרך הרבים דף כ"ט ע"ש ורמז במ"ל לזה בפ"ג מה' תשובה ע"ש:

ומה דקשה לי על הרמב"ם שהרי דרכו תמיד למשוך אחר הרי"ף והרי"ף הביא כל השקלא וטריא ויראה מדבריו להדיא שפוסק דיחיד לא מהני כלל אחר גזר דין רק דוקא ציבור ע"ש וצ"ע:

גם ק' לי על הרי"ף דהרי לעיל (ט"ז.) פריך הש"ס כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי ומשני כר' יוסי או דיפה צעקה כר' יצחק א"כ כיון דפסק הרי"ף דלא כר' יצחק גם דלא כר' יוסי שהרי הביא סתם מתני' בארבעה פרקים העולם נידון א"כ הדרא קו' הש"ס לדוכתי' כמאן מצלינן וכו' ודוחק דבאמת האידנא לא מצלינן אמריעי דמקצירי לא קשה כמ"ש תוס' לעיל כ"ז דוחק וצ"ע וק"ל. ועי' בא"ר או"ח סי' תקפ"ד ס"ק ד' הביא בשם אמרכל שהקשה למאי דקיימ"ל כר' יוסי אדם נידון בכל יום א"כ לעולם לא נימא הלל ותי' לא דמי דינא דרבים לדין יחיד אך הקשה ע"ז א"כ מה פריך בר"ה על ר' יוסי ממתני' דבד' פרקים עולם נידון הא מודה ר"י בד' פרקים ע"כ תי' דבאמת אין הלכה כר' יוסי ומאי דמצלינן אקצירי ומריעי היינו מנהגא בעלמא. והא"ר כ' ע"ז דסמכינן על תי' שני יפה צעקה לאדם וכו' ואתפלא מדוע לא הביא כלל לשון רי"ף ורמב"ם וצ"ע וק"ל:

ס"ט) שם במתני' על ששה חדשים שליחין וכו' לפי הנראה מלשון רש"י בכל הסוגיא בזמן שביהמ"ק קיים. לא הי' שייך כלל להתענות ט"ב על חורבן ראשון וא"כ הא דתני סיפא וכשהי' ביה"מ קיים היו יוצאין אף על אייר דקשה טובא מאי אף הרי אז לא היו יוצאין על אב וצ"ל דלא גרסינן אף כמ"ש הטו"א ע"ש. אכן כפי מה שנראה מלשון רמב"ם בפי' המשנה דגם בזמן שביהמ"ק קיים כשהיו נכנעין תחת מלכי אומות וגזרו גזרות וכו' הי' מתענין ט"ב וא"כ ניחא הכל וק"ל. ועי' או"ח סי' תקנ"א סעיף כ' ומג"א ס"ק י"ב בהגהות מהר"ץ שפיץ שם תראה מזה ויש לפקפק בדבריו ע"ש:

ע) דף י"ט ע"א ת"ל דהוי לי' יום שאחר ר"ח וכו' צ"ע אמאי לא פריך מיד משום יום שלפני גדלי' וכו' עי' פיז"ל ובחי' למס' מגילה ותענית הארכנו בענינים אלו:

ע"א) שם בתוס' ד"ה אסורין וכו' גם בזה הארכתי בחי' הנ"ל ואין להאריך פה:

ע"ב) ע"ב בגמ' הא מיקלקל ר"ה וכו' לפי' רש"י במתני' ניחא דבגולה אין עושין רק יום אחד דסמכו על רוב שנים א"כ הוי שפיר קלקול אבל לפי' תוס' היינו הקילקול שעושין שני ימים אף שלא נעשה ע"י זה איסור מ"מ מיקרי קילקול שעושין מספק ועי' טו"א בזה:

עג) שם בתוס' בד"ה ואל יתקלקלו וכו' ומשני מוטב תתקלקל ר"ה ואל יתקלקלו כולהו מועדות יה"כ סכות שמ"ע וכו' ולכאורה אם זה מיקרי קילקול שלא נתקדש עפ"י ראי' א"כ בר"ה גופי'. איכא קילקול וצ"ל ר"ה זה מיקרי קילקול טפי לעשות שני ימים וק"ל. ועי' פיז"ל מה שתמה בזה גם לתוס' א"כ מה שאמרו לא מצינו וכו' ת"ל אטו מי הוי זה דרך נם שראו עדים תמיד יום שלשים ע"ש ואין זה פלא אם הי' דרך נס וק"ל:

אולם קו' שני' שהקשה שם ת"ל אף לפי' תוס' כיון דידעינן קביעות אלול היו יודעים ממילא דתדחה ר"ה מפני אד"ו זה צ"ע טובא אם לא שנא' דלא פלוג בין השנים אך גם זה דוחק דהרי זה לא משכחת רק שנה אחת שהיו צריכים לשלוח אם חל יום שלשים ביום ב' דגה"ז אי אפשר לדחות דא"כ יהי' אד"ו כמ"ש שם הפיז"ל. אך אפשר דביום א' ודאי יכול להיות ר"ה למ"ד משום מתיא ולא ירקא ואי משום דיהי' יום ערבה בשבת זה משמע ודאי דלא הי' אז ועוד חזון למועד בזה אי"ה:

עד) שם בגמ' מר סבר כל מצות הנוהגות וכו' לכאורה קשה קצת אף למ"ד נוהגות ס"ס אם עיברו שנה קודם פורים אמאי לא נודיע לכתחילה כי היכא שיעשו פורים בשני ולא בראשון עי' תוס' ד"ה מתני' וצ"ע קצת בזה:

עה) שם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר וכו' עי' טו"א שנתן טעם לדבר. עי' רמב"ם פ"ח מה' קה"ח ה"ה בפירוש שם יראה שפי' דכאן איירי דוקא בזה"ז אבל בזמן שקידשו עפ"י ראי' הי' פעמים מלא פעמים חסר ע"ש:

ע"ו) דף כ' ע"א ניעברי' האידנא וניקדשי' למחר וכו' עי' טו"א שהק' למאי דמשני הש"ס ביום ל"א א"כ תיקשי הא דתנן לקמן (כ"ב.) אם אינן מכירין משלחין עמם אחרים להעיד עליהם והם ג"כ רשאין לחלל שבת ות"ל ממ"נ אם אין שם מי שיעיד ג"כ מקדשין החודש עפ"י עדים אף שאין יודעים אם כשרין הם דמה הפסד בזה דהא אף בלא עדים כלל ע"כ מקדשין יום ל"א ע"ש ותרוה צמאונך. ובעיקר הקו' י"ל קצת כיון דבשעת הגדה הוי ספק אם כשרים הם או פסולין לא מיקרי כל כך עפ"י ראי' וק"ל:

עוד הקשה הטו"א לס"ד כאן ת"ל אף אם נימא אדר לעולם חסר ס"ס קשה על תשרי ניקדשי' למחר דתשרי אין לעולם חסר ותי' דא"כ יהי' יום ערבה בשבת ע"ש:

ע"ז) שם איכא בינייהו יה"כ שחל להיות אחר השבת וכו' לכאורה קשה טובא לפ"ז דמשמע מלשון רש"י ד"ה משום ירקא שכ' להפריד שבת ויו"ט וכו' א"כ מוכח דאף לס"ד אמרינן למ"ד משום ירקא דשייך אף בי"ט א"כ קשה ת"ל אם יהי' חל יום א' א"כ ע"כ סכות תחול יום ויו א"כ הדר הוי ירקא וע"כ צריך לעבר אלול. ועי' בעה"מ שפי' באמת דלס"ד הוי סבר דלכ"ע ליכא ירקא בי"ט רק בי"ה ולמ"ד משום ירקא לא מעברינן רק אם תחול יהכ"פ יום ה' דהיינו אם יום שלשים אלול יום ד' צריך לעבר ט"ש היטיב:

עח) שם יו"ט הסמוך לשבת וכו' עי' תוס' דלא גרסי לפני' דא"כ יהי' יוה"כ בא' בשבת ע"ש וק"ק דא"כ מלאחרי' ג"כ קשה דתהי' יום ערבה בשבת אך עי' ריש פ' לולב וערבה דפלוגתא דתנאי היא ע"ש:

ועי' בעה"מ שפי' די"ל דפליגי בי"ט של פסח וכתב דבודאי משום פסח גופי' א"צ לעבר דאכתי לא חביל רק משום