פתח הבית חלק ב כ

שביעית ע"ש וי"ל לדעת רש"י הואיל וירק חלוק לענין מעשר משאר דברים לכך נקט לירק בדרך אחד מה שהוא חלוק משאר דברים ודוחק וק"ל:

אולם מלשון תוס' משמע כמה פעמים דירק לענין שביעית ג"כ בתר לקיטה ע"ש (י"ד.) ד"ה מה גורן וכו':

והנה לענין שנים שמיטין ויובלות ר"ה באחד בתשרי ולענין מעשרות תבואה וכל המעשרות ג"כ ר"ה שלו אחד בתשרי ועי' תוס' לעיל (ח.) ד"ה מה מעשר וכו' כ' דילפינן מדכתיב עשר תעשר כל תבואות זרעך היוצא השדה שנה שנה וילפינן שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה וכו'. ולענין אילן בתר חנטה ור"ה שלו ט"ו בשבט והא דאזיל בתר חנטה באילן ילפינן לה לפי רש"י ותוס' מבאספך וכו' עי' דף (י"ד.) והא דר"ה לאילן ט"ו בשבט ילפינן לה מהא דבשנה הרביעית פעמים שברביעית וכו' דדף יו"ד ע"א. ועי' דף י"ד ע"א תוס' ד"ה באחד וכו'. ועי' ר"ש פ"ב דשביעית פ"י שם דנפקא לן באילן דאזלינן בתר חנטה מהא גופי' דפעמים שברביעית וכו' כיון דר"ה אחר לו ע"כ היינו דאזלינן בתר חנטה והיינו ט"ו בשבט דלדבר אחר אין יום קבוע ע"ש:

ולענין זיתים כ' תוס' (ט"ו:

) ד"ה כגון וכו' דאזלינן בתר שליש ע"ש:

וקצת יש לספק לענין ר"ה בזיתים ולענין ענבים אי אזלינן בתר שליש או בתר חנטה כבר כ' כי יש מקום לספק בהבנת לשון תוס' (י"ב:

) ד"ה התבואה וכו' ע"ש ולענין אתרוג משמע דפסקינן כר' יוחנן דסובר אף לענין מעשר אזלינן בתר חנטה כר' אלעזר עי' דף (ט"ו:

) ולענין חרובין תליא בנהגו ע"ש:

וקצת ספק אצלי הא דאילן ר"ה שלו ט"ו שבט לענין כל דבר הרי הא דשנה ראשונה ושני' מעשר שני ושלישית מעשר עני תלי' בשנות עולם ומתחיל שנה א' שנה שאחר השמיטה א"כ לענין אילן דר"ה שלו ט"ו בשבט א"כ מה שחנט בין א' תשרי שנה ראשונה שאחר שמיטה ובין ט"ו בשבט אם נחשב מיד שנה אחת וממילא מט"י בשבט ואילך שנה שני' א"כ ט"ו בשבט של ששית יהי' לפי"ז שנה שביעית וזה ודאי לא נראה דא"כ לא נדע מה דינו בשביעית שלי דהוא ששית של שמיטה א"כ איזה מעשר יהי' ע"כ היותר נראה דעד ט"ו בשבט של שנה שני' מקרי הכל ראשונה ועדיין צ"ע בזה וק"ל:

והנה בדברי הרמב"ם יש הרבה חילוקי דינים דבפ"א מה' מע"ש ה"ב שם הביא הך דאחד בתשרי הוא ר"ה לתבואה וקטניות וירקות וט"ו בשבט ר"ה למעשר אילן כיצד אם הגיע לעונת מעשרות לפני ר"ה שלו ע"ש. וא"כ הי' נראה שסובר אף דאילן אזלינן בתר חנטה היינו לענין שביעית אבל לענין מעשרות תלוי הכל אם הגיע לעונת מעשרות ותבואה ר"ה שלו תשרי ואילן ט"ו בשבט ומאי דאמרינן אתרוג שוה לאילן בשלש דרכים ולירק לענין מעשר היינו אף דאילן לענין מעשר ג"כ לא תלוי בתר חנטה מ"מ עונת המעשרות שלו לא הוי לקיטה רק שליש לא כירקות. ועי' פ"א מה' מעשר שם כתב כל עונת מעשרות ע"ש. ושם פ"א מה' מע"ש ה"ד כ' דירק אף דעונת מעשרות שלו קודם לקיטה אפ"ה אזלינן בתר לקיטה ע"ש. ובפ"ד מה' שמיטין הי"ג כ' ג"כ אילנות הולכים אחר עונת המעשרות ע"ש משמע ג"כ דאף לענין שביעית הולכין אחר עונת מעשרות א"כ לפי"ז צריך ביאור מה דאמרינן באילן הולכין אחר חנטה אך י"ל דקאי לענין ביכורים עי' רמב"ם ה' ביכורים פ"א ה"ז שם כתב אין מביאין ביכורים מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על שחנטו אחר ט"ו בשבט ע"ש, ועי' בפ"י ז"ל בכמה דוכתי הבין מרמב"ם דסובר דחנטת אילן היינו עונת מעשרות שלו ע"ש ועי' פ"ד מה' מע"ש לא ביאר כ"כ דחנטה היינו עונת מעשרות של פרי אילן וצ"ע בזה:

ועי' כפות תמרים סוכה (ל"ט) שם הקשה לשון הרמב"ם אהדדי דבפ"ד מה' שביעית פסק אתרוג של ששית שנכנס לשביעית הרי הוא כפירות ששית לענין מעשר ושביעית לענין ביעור ע"ש וכ' הכ"מ דמספקא לי' א"כ איך כ' פ"א מה' מע"ש ה"ה דהולכין אחר לקיטה לענין מעשר שני ועני ע"ש, וקצת הי' מקום לומר דסובר הרמב"ם לענין מעשר ודאי אזלינן בתר לקיטה רק נסתפק לענין שביעית ואי משום דס"ס כיון שהולכין בתר לקיטה לענין מעשר א"כ דינו כפירות שביעית אף שאינו הפקר כמ"ש תוס' (ט"ו.) ד"ה יד הכל וכו'. י"ל הרמב"ם חולק בהא דיש לעיין לכאורה במחלוקת הפוסקים המבי"ט ומהרי"ק שהביאם המהרי"ט בתשו' ח"א סי' מ"ב מ"ג בפירות של גוי בשביעית או פירות של ישראל שלא הפקירם אי חייב במעשרות אי נימא שביעית מדינא פטיר ממעשר או דוקא מטעם הפקר ע"ש. ושם הביא הקו' דאי נימא דפטור הפקר א"כ ל"ל קרא דשביעית פטור מן המעשר ת"ל הפקר בלא"ה ידעינן מקרא אחרינא ע"ש ועי' ט"א כאן שהקשה זאת ע"ש. וא"כ אם נימא דרמב"ם סובר שביעית פטור רק משים הפקר א"כ י"ל אף דאזיל בתר לקיטה לענין מעשר אפ"ה חייב וצ"ע בזה וק"ל:

אך צריך ביאור אם נאמר שביעית בלא הפקר חייב במעשר נהי דחייב מעשר ראשון אבל בשאר מעשר איך יהי' דינו אם מעשר שני או עני וצ"ע:

ובענין מחלוקת הפוסקים לענין אי שאר פירות חייב במעשר מן התורה לא עיינתי כעת ועי' טו"א שכ' בשם ספר יראים שסובר לענין מעשר ראשון בשאר פירות דרבנן ולענין מעשר שני הו' דאו' ותמה עליו ע"ש:

סב) דף ט"ז ע"א בגמ' אדם שאירע בו קרי וכו' לאחר יה"כ נידון להבא וכו' עי' אחרונים שהקשו הרי לקמן ע"ב אמר ר' כרוספדאי שלשה ספרים נפתחין וכו' א"כ דילמא הוא רשע גמור ומר"ה נידון ומנ"ל שהי' משעבר עי' פ"י ז"ל וטו"א. וקצת י"ל דנהי דנחתמין בר"ה מ"מ גזר דין לגמור הדין בפועל נעשה ביה"כ וק"ל. כג) שם למה תוקעין וכו' בדרוש אחד הארכתי קצת בזה:

סד) שם ע"ב חייב אדם להקביל פני וכו' גם בזה כ' קצת במ"א:

ס"ה) שם חייב אדם לטהר עצמו וכו' עי' תשו' שאג"א שהקשה על הרא"ש סוף יומא שהקשה על רב סעדי' גאון שסובר דמברכין על הטבילה ערב יה"כ ות"ל הא אף ברגל מ"מ אין לנו מי חטאת וא"כ ממילא כולנו טמאי מתים ותמה ע"ז ת"ל בלא"ה הא כל עיקר הטעם משום קרבנות וביה"כ ליכא. עי' רמב"ם פט"ז מה' ט"א ע"ש. וקצת י"ל אף בלא קרבנות מ"מ ברגל פנוי מכל עסקיו הולך למקדש וק"ל:

גם ביאר שם אי נשים חייבים לטהר עצמם תליא אי חייבים בשמחה או לא ע"ש ועי' גם בשאילת שלום כמדומה סי' קכ"ג כ' ג"כ בזה"ז אין חיוב ע"ש:

ס"ו) דף י"ז ע"א תנא דבי ר"י מעביר ראשון ראשון וכו' עי' רי"ף ורא"ש היטיב והנה בין לפי' רי"ף ובין לפי' הגאון מדקדקין הך דראשון ראשון דמשמע שנים ולפי פי' הפשוט דקאי על שעת הדין דנוטל ראשון משמע רק ראשון ולשין ראשון ראשון היינו לכל עולם לזה ראשון וכן לזה ועי' רמב"ם פ"ג מה' תשובה ולח"מ ע"ש:

גם צריך לדקדק קצת בלשון הגאון שכ' עד שימות וכו' דמשמט שפי' דקאי על יום הדין שאחר מיתה והרי הך דג' כיתות קאי על יום התחי' לעתיד עי' תוס' לעיל ואפשר הגאון חולק על תוס' בזה וצ"ע וק"ל. ועי' בעשרה מאבות מאמר חקור דין פ"ו ופ"ז שם כ' דעת הגאון כרש"י ע"ש:

עי' רמב"ם פ"ג מה' תשובה ולא מצאתי שביאר היטיב הא דאם רוב עונות ובתוכם פושעי ישראל בגופן דנידון י"ב חודש ואח"כ מפזרתן תחת רגלי צדיקים וצ"ע קצת: