פתח הבית חלק ב יט

עומר עם איסור חדש כמו כן י"ל לענין זה. א"כ מיושב קו' הש"ך הנ"ל. וא"כ י"ל עיקר קושית הש"ס אמאי לא אכלו כיון דאינו נוהג בשל עכו"ם וק"ל. אך ז"א דא"כ מאי קאמר אח"כ דילמא עייל שליש וכו' ס"ס דילמא באמת לא הביאו והאיר המזרח הותר וק"ל:

נא) ע"ב בד"ה מתוך וכו' לכאורה לדעת הרמב"ם פ"א מה' תרומות ומעשרות שפסק מעשר שאר פירות דאורייתא זולת חרובין וירקות וכו' ע"ש א"כ קשה כיון דהנך אורז וכו' מדרש דת"כ יליף דהולכין אחר השרשה וכו' א"כ מהיכי תיתי לא ניליף גם לענין מעשר כן וצ"ל דהנך ג"כ דרבנן אף לרמב"ם וק"ל:

נב) שם בגמ' יש בילה וכו' עי' מל"מ ה' מעשר ועי' טו"א כאן שחילק בין דרבנן לדאו' ע"ש וביו"ד ה' חלה וכעת לא עיינתי היטיב:

נג) דף י"ד ע"א ולישמעינן הני תרתי אין בילה ל"ל יכו' ולכאורה צ"ע דע"כ הוי ס"ד דיש בילה והלכה כר"ש שזורי היינו לענין דשרי לעשר משום דהולך אחר גמר וכו' וצ"ע וכעת ראיתי שהרגיש בזה הטו"א ע"ש:

נד) שם בתוס' ד"ה מה גורן ויקב וכו' לפי' רש"י קשה א"כ מנ"ל דירק לענין שביעית הולכין בתר לקיטה וכו' וצ"ע. גם קשה מנ"ל דאילן בתר חנטה ואי משום הך דובשנה הרביעית פעמים שנה רביעית ועדיין אסורין משום ערלה דלעיל דף י"ג זה דוקא לענין שיהא ר"ה שלו ט"ו בשבט אבל מנ"ל דאזלינן בתר חנטה אך עי' בר"ש פ"ב דשביעית משנה זו שם כ' דמהך גופי' ילפינן דאזלינן בתר חנטה ע"ש ועי' תוס' דלקמן ד"ה באחד בשבט וכו' משמע מדבריהם דבתר חנטה ידעינן מבאספך וגו' כפי' רש"י רק מהא דלעיל ידעינן דר"ה שלו ט"ו בשבט ע"ש וק"ל:

נה) בד"ה ונהג בו שני עישורין וכו' עי' טו"א מה שהקשה לדעת הרמב"ם שכ' פ"א מה' מע"ש הי"א פירות שני' ושלישית שנתערבו א"צ לקרות שם רק מע"ש. דהוא קודש ולא מעשר עני דהוא חול והשיג עליו שם הראב"ד דהרי ר"ע נהג שני עישורין ע"ש. ולדעת הרמב"ם ע"כ צ"ל דשני עישורין היינו נהי שלא קרא שם רק מע"ש מ"מ צריך ליתן לעני דשמא שלו הוא והקשה ת"ל המוציא מחבירו עליו הראי' ע"ש. ובאבני מילואים שם הביא ג"כ דברי הר"ן בנדרים אי בצדקה הוי ספק איסור או ספק ממון והביא שם סוגית הש"ס דחולין גבי שבחורי נמלים ע"ש:

ובגוף הענין הארכתי בחי' לדיני תפיסה אכן כאן צריך להבין דאף לתוס' קשה אף אם חולקים על הרמב"ם וסוברים דצריך לקרות שם מעשר עני ג"כ והיינו על תנאי אם זה שנה שני' יהי' זה מע"ש ואם לא מעשר עני כמ"ש תוס' כן להדיא במס' עירובין (ו.) עכ"פ למה כתבו וחלקום לעניים ת"ל הרי א"צ לחלוק לעניים וק"ל. וקצת הי' מקום לומר דאף אם נאמר ספק מתנות עניים לקולא מ"מ כה"ג שהוא ספק אם הוא מעשר שני או עני א"כ ודאי חייב אחד מהן ודמי לאומר אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה דנחלקו ר"ט ור"ע אי חייב לתת לכל אחד או לא ובזה י"ל לענין מצוה גרע ודאי וצריך לקיים שניהם וק"ל וצ"ע בזה:

ועכ"פ לשון הרמב"ם שם שכ' אין מפריש רק מעשר שני והיינו מן הכל ולא ביאר אי צריך ליתן לעני עכ"פ החצי או הוא יאכל כולו בחזקת מע"ש משמע קצת דא"צ ליתן כלל לעני וק"ל. ואף אם נאמר דצריך ליתן מ"מ יראה להרמב"ם דא"צ לפדות בשביל העני דכיון שיוצא מידי טבל בקריאת שם מעשר שני אף שיש בתוכו מעשר עני א"כ מה לו בזה והעני יאכלנו בקדושת מע"ש וצ"ע בכ"ז היטיב:

ואין לי יד ובקיאות כלל בענינים אלו ה' יפתח לבבי בתורתו:

נו) ע"ב בד"ה ולשביעית וכו' מכאן קשה ג"ב לדעת הרמב"ם שסובר דמעשר אילן דאו' א"כ כיון דילפינן באתרוג מקרא דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה כמו לענין ערלה א"כ כמו כן נימא לענין מעשר וק"ל:

נז) בא"ד ומיהו קשה באתרוג דבסמוך וכו' לכאורה צ"ע דהרי ס"ס הי' הגמר פרי בשנה שלישית רק החנטה הי' בשנה שני' ואפשר לומר דכונתם על הלשון דמשמע ג"כ דהספק הוא אי אזלינן בתר לקיטה והלא הגמד פרי הי' תחילה באותו שנה ודוחק ועי' בזה בקידושין דף ב' ובמהרי"ט שם ובכפות תמרים בסוכה דף ל"ט ע"ש:

נח) דף מ"ו ע"א בד"ה יד הכל ממשמשים וכו' לא הוי צריך לטעם זה וכו' משמע כונתם דכיון דלענין מעשר בתר לקיטה אזלינן א"כ ממילא יש לו דין שביעית שאינו נוהג בו מעשר אף דלא הוי הפקר וק"ל:

נט) בד"ה שאין דבר שחייב במעשר וכו' וכן פי' רש"י דטעמא דר"ש הוא משום יד הכל ממשמשין וכו' ולכאורה צ"ע דא"כ כדמשני הש"ס תנאי הא ופי' רש"י דרבה ור"ה פליגי אליבא דר' יוסי וכו' נהי דלא קשה סיפא דמשמע מדברי ר"י דהלך לגמרי בתר חנטה לענין שביעית מ"מ רישא קשיא לר"ה כיון דר"ש סבר יד הכל ממשמשין בו ובהא ליכא תנא דפליג עלי' לכאורה אמאי לא פי' ברישא ג"כ משום דהולכין אחר חנטה ואחר לקיטה לפטור וצ"ע:

ס) ע"ב בגמ' ר"י ור"ל דאמרי אתרוג בת שישית שנכנס לשביעית לעולם שישית וחייבין עלי' משום טבל. לכאורה ע"כ ר"י סבר כר"א דאמר אתרוג שוה לאילן בכל דבר דאל"כ אם הולכין לענין מעשר בתר לקיטה א"כ הי' לו דין שביעית ופטור ממעשר כמו שכ' תוס' לעיל ע"א ד"ה יד הכל וכו'. ועי' ברמב"ם פ"א מה' מע"ש ה"ו שם פסק אתרוג הולכין אחר לקיטה למעשר ושביעית ואפ"ה חנט בשישית ונגמר בשביעית חייב במעשר כדין שישית ובביעור כדין שביעית והראב"ד תמה עליו דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה ע"ש ובפ"ד מה' שמיטה כ' ג"כ כן גבי אתרוג הרי הוא כפירות שביעית ומתעשר כשישית לחומרא. ועי' כ"מ שם כ' שנסתפק אי הלכה כר"י או כזקנים דהיינו מדפסק דלענין שביעית הולכין ג"כ אחר לקיטה וגם נסתפק אי הלכה כר"א דלעולם הולכין אמר חנטה ע"ש וכונת הכ"מ ג"כ משום סברת תוס' הנ"ל דאי פשיטא לי' דלענין מעשר הולכין אחר לקיטה הי' לי' לפטור ממעשר אף אם לענין שביעית הולכין אחר חנטה וק"ל:

אך מה דקשה לי דהרי מבואר לעיל ע"א דאף אם חייב בשביעית רק מספק אפ"ה פטור ממעשר כיון דס"ס צריך להפקירו וצ"ע לכאורה. וקצת הי' נראה לומר עפ"י מה שכ' תוס' בקידושין (ג.) ד"ה מה ירק וכו' לחד תי' דהא דאזיל בתר חנטה היינו דוקא לחומרא ע"ש והקשה שם העצמות יוסף א"כ מה פריך הש"ס בסוכה (ל"ט:

) אתרוג נמי בת שישית הנכנסת לשביעית הרי אילן בתר חנטה ומה פריך ת"ל הא הוי רק לחומרא ע"ש וא"כ יהא מוכח בש"ס דסוכה דאם חייב בשביעית רק מספק לא הוי הפקר ממש וצ"ע בזה ולא עיינתי בענינים אלו כראוי:

סא) שם בתוס' ד"ה כגון וכו' בחנם נקט זיתים וכו' מלשון תוס' משמע קצת דענבים שפיר אזלינן בתר חנטה כשאר אילנות ועי' לעיל (י"ב:

) ד"ה התבואה וכו' שהקשו תחילה אמאי לא נגמר ענבים ג"כ מהאי קרא דיליף תבואה וזיתים וכו' ע"ש א"כ גם למסקנא לפי פירושם שם נימא הכי דענבים בתר שליש וי"ל וצ"ע ע"ש היטיב:

קצת נזכיר כללות הדברים בענין זה. הנה כפי אשר נראה לכאורה מדעת רש"י סובר דירק דאזלינן בתר לקיטה דוקא לענין מעשר הואיל והוא רק מדרבנן אבל לא לענין שביעית עי' לעיל (י"ב:

) רש"י ד"ה והזיתים ובדף (י"א.) ד"ה באספך וכו' ע"ש. ומה דקשה קצת א"כ הא דתנן אתרוג שוה לאילן בג' דרכים וכו' ולירק בדרך אחד לענין מעשר א"כ משמע דלענין שביעית חלוק מירק. ומה"ט כ' הכ"מ פ"ד מה' שמיטין הלכה י"ב דמשמע לרמב"ם דירק בתר לקיטה גם לענין