פתח הבית חלק ב יז

ועי' פיז"ל ע"ש. ועי' נודע ביהודא ח"א סי' פ"ז פ"ח שפילפל קצת בזה ויש לפקפק עליו ע"ש:

מא) שם בגמ' אמר ר"י ושניהם מקרא אחד וכו' עי' טו"א לעיל שכ' להוכיח מסוגיא זו דאם נטע סמוך לר"ה תוך למ"ד יום דאין עולה לו שלש שנים עד ר"ה של רביעית ולא תימא דהקילה תורה לחשוב מר"ה דהיינו אם נטע שלשים יום לפני ר"ה דלא תימא שצריך ג' שנים שלימות אלא ר"ה מיקרי שנה שני' אבל אם נטע תוך למ"ד לא תחמיר עליו ותאמר שיהי' סוף שנת ג' ר"ה של רביעית אלא למנין דידי' מנינן היינו עד מעל"ע מיום הנטיעה וכל הפוסקים משמע דחולקים על זה דעכ"פ בעינן עד ר"ה רק נחלקו אי בעינן עד ט"ו בשבט של רביעית בכה"ג עי' ר"ן ורמב"ם ורז"ה. אך הוכיח מסוגיא זו דאי תימא דכה"ג מעל"ע מנינן ולא שנות עולם א"כ תיקשי מאי הוכיח דיום אחד בשנה חשיב שנה דילמא באמת נולד נח סמוך תוך למ"ד לר"ה א"כ ממילא שנת שש מאות שלו הי' ג"כ סמוך לר"ה יהי' ניסן או תשרי לכל מר כדאית לי' וא"כ אח"כ כשהגיע ראשון באחד כבר היא לשנות דידי' למ"ד יום אם הי' מלא ועכ"פ הי' יותר מיום אחד א"ו דאף כה"ג לשנות עולם מנינן ע"ש. וקצת יש לדחות הוכחה זו כי י"ל אם שש מאות ואחת לשנות דידי' מסתמא ג"כ בראשון קאי על דידי' וא"כ הדר מוכח שפיר וק"ל:

קשה לי טובא על הש"ך יו"ד סי' רצ"ד סק"י שם הביא לשון הרא"ש שכ' האידנא אין נזהרין בזה שאין חנטה באילן לעולם קודם ט"ו בשבט ולכך אין נזהרין בערלה רק ג' שנים וכ' הדברי חמודות (סוף דף קל"ב ע"ב) דזה דוקא לסברת הרז"ה אבל לסברת הרמב"ם א"צ לזה דאף אי שייך חנטה קודם ט"ו בשבט מ"מ לא משכחת יותר מג' שנים דממ"נ אם הי' תוך למ"ד יום לר"ה ממילא א"צ להמתין כלל עד ט"ו בשבט של רביעית והקשה הש"ך ע"ז דאכתי משכחת לה שנטע אחר ר"ה קודם ט"ו בשבט ע"ש. וצ"ע טובא דהרי עיקר כונת הדברי חמודות שם דהוא פי' דברי הרא"ש דהיינו דאנן נוהגין למנות מעל"ע ג' שנים מיום הנטיעה רק דלא מהני דמ"מ אם נטע עד"מ קודם ט"ו בשבט תקס"ח א"כ כלו ג' שנים מעל"ע קודם ט"ו בשבט תקע"א ולא הותר עדיין עד ט"ו בשבט לכך קאמר דאין חונטין קודם ט"ו בשבט וא"כ ליכא חששא. ועי' מעדני מלך שם (דף קל"ג ע"א) ד"ה ולכך וכו' שהקשה על הרא"ש דאכתי אם נטע מט"ו באב ואילך כשלא יהא נזהר רק ג' שנים א"כ יהא מותר בשנה שלישית לאותו זמן ועדיין לא הותר ותי' דבאמת גם מאותו זמן דהיינו תוך מ"ד דהוא שיעור תוספת עם קליטה אין דרך לחנוט בזמן זה קודם ר"ה ע"ש. הבאתי דבריו אלו דלכאורה הי' נראה כונת הרא"ש לא שאנן חשבינן מיום אל יום אלא ג"כ כפי הדין לשנות עולם רק אפ"ה ליכא חששא הואיל דבר"ה הג' יוכלו ג' שנים רק דאין מותר עד ט"ו בשבט וכיון שאין דרך לחנוט עד ט"ו בשבט א"כ ליכא חשש אך ממה שהקשה המע"מ הנ"ל יראה שפי' בכונת הרא"ש דאנן נוהגין מיום אל יום וק"ל:

ונחזור לעניננו עכ"פ תמוה לי כונת הש"ך דהרי הדברי חמודות כ' שפיר דלדעת הרמב"ם כיון שמונין מיום אל יום א"כ ממילא לא משכחת כלל חשש דאם נטע מר"ה עד ט"ו בשבט פסק הרמב"ם דשנה ג' באותו זמן שזרע מותר כיון דאין בזה קולא שהי' באמת מיום אל יום א"צ להמתין עד ט"ו בשבט עי' פ"ט מה' נטע רבעי הי"ב ע"ש היטיב. ועיקר החילוק שבין נטע סמוך לר"ה או אחר ר"ה הוא כך לרמב"ם וסייעתו סמוך לר"ה תוך למ"ד יום מתחיל למנות מר"ה וכלו שני ערלה ר"ה דרביעית דאף דשנות דידי' כלו כ"ט ימים קודם ואם נטע קודם למ"ד יום איכא קולא דבר"ה של שלישית כלו ג' שנים וצריך עכ"פ להמתין עד ט"ו בשבט דעדיין לא כלו ג' שנים דידי' אבל אם נטע קודם ט"ו בשבט ממתין ג' שנים מיום זה ושוב א"צ להמתין וצ"ע וק"ל:

מב) שם בתוס' ד"ה מכלל דתרווייהו וכו' הדבר צריך ביאור דאכתי מאי קאמר הש"ס תרווייהו הא מר"א לא מוכח מידי ועי' פי"ז שהרגיש בזה אך י"ל דקאי על ר"י דקאמר ואידך וכו' אמאי לא תי' כפשוטו ר"א סבר בתשרי וכו' א"ו דפסיקא לי' דכ"ע סברי כאן בניסן וכו' וכעין זה מצינו בכמה דוכתי' ועוד י"ל קצת דצריך להבין מנ"ל לר"א דיום אחד בחידש חשיב חודש מדכתיב באחד לחודש וכו' הרי לשון לחודש ודאי שייך שפיר נהי דלא נקרא חודש מ"מ הוא אחד לחודש אך י"ל דעכ"פ הך דלחודש קשה לו דשינה הלשון דגבי שנה לר"א הפי' שנה קאי על שש מאות ואחת היינו אתחלתא דאחת א"כ כמו כן הי' לו לכתוב בראשון באחד ולא לחודש א"ו מדשינה הלשון לאשמעינן יום אחד בחודש וכו' משא"כ אי הוי סבר ר"א בתשרי נברא וכו' א"כ הי' יכול לומר שפיר דשנה קאי גם על אחת ולא הי' גבי חודש שינוי לשון כלל א"כ מנ"ל יום אחד בחודש חשיב חודש וק"ל:

מג) דף י"א ע"א בגמ' אכתי בשיתא ירחי וכו' ועי' ב"ש בא"ע (סי' ד' ס"ק י"ט) הקשה מכאן לדעת הסוברים שפורא גרים ויכול האשה לילד לחמשה חדשים ושני ימים יום בתחילה ויום בסוף חשיב שני חדשים א"כ ל"ל להש"ס כאן לשנוי במעוברת ע"ש. וכבר הרגיש בזה בתשו' רי"ט (ח"ג סי' ט"ו) ע"ש היטיב. מד) ע"ב ברש"י ד"ה ואזדו לטעמיי' וכו' בא"ד שאם מניסן מתחילין וכו' עי' מהרש"א שהקשה דהרי אם מתחילין מניסן באמת חודש השני הי' באייר ע"ש. ולכאורה כונת רש"י שבא לפרש לשון ואזדו לטעמיי' דמשמע מזה דתלי מחלקותם במילתא אחריתא וזה אינו דהרי היא גופי' הך פלוגתא דהכא לכך פי' דהכונה אף אם נאמר דשם פליגי במילתא אחריתא דר"א סבר מסתמא הי' ביום שבעה עשר לחשון דאז כימה עולה ור' יהושע סבר להיפך מסתמא הי' באייר שתהי' שינוי מ"מ תלי בזה פלוגתא דהכא דלר"א כיון דסובר בחשון הי' מבול א"כ ע"כ סבר דמונין שנים מתשרי דבו נברא העולם דאל"כ דמנינן מניסן ובו נברא וכו' א"כ תיקשי ע"כ הא דכתיב בשש מאות בשבעה עשר לחודש השני וגו' היינו בחשון א"כ אח"כ בעשירי ובשביעי הי' כבר שנת שש מאות ואחת וק"ל:

ולפי"ז קשה ג"כ קצת אמאי לא הכריח בפשוט דאי ס"ד דהמבול הי' בחשון ואפ"ה שנות עולם מניסן א"כ תיקשי מאי דכתיב ויהי בשש מאות ואחת בחודש הראשון וגו' דהיינו ע"כ תשרי ואמאי קרי לי' ראשון כיון דמניהן מנינן בשלמא חשון קרי שפיר שני אף אם מניסן מנינין משום שני לדין כמו דמשני הש"ס לקמן אבל תשרי דשנה שצי' קשה. ואפשר לפי שהי' ראשון לדין בתחילת המבול קרי לי' ראשון גם עתה וצ"ע וק"ל:

מ"ה) דף י"ב ע"א בתוס' ד"ה תנא מדרבנן וכו' עי' פ"י ז"ל בענין זה ע"ש:

מ"ו) דף י"ג ע"א בגמ' אלא מאי אסיף קציר וכו' עי' חגיגה (י"ח.) תוס' ד"ה אלא זמן אסיפה וכו' שהקשו דהרי כאן מפרש הש"ס אסיף קציר ולא זמן אסיפה ות"ל דמ"מ אי לא הוי כתיב אסיף וגו' הוי מפרשינן באספך וגו זמן אסיפה ע"ש וכונתם יראה דע"כ קציר אין יכולין לפרש זמן קציר דהרי בסכות אין זמן קציר וק"ל. אך לת"ז עדיין קשה הרי ס"ס איך שייך קציר דקצירה אסור בי"ט וחול המועד כמבואר שם וצ"ל מאי דאתא לדרשא לא שייך להקשות כלל קצירה מי שרי וכו דהרי קרא אשמעינן אי אתרמי שנקצר או ע"י עכו"ם וכו' נקרא משנה שעברה רק על פשטי' דקרא שקרא סכות על שם אסיף שבו אוספין פריך שפיר הרי א"א לאסוף בו וצריך לתרץ זמן אסיפה וק"ל:

מז) שם בתוס' ד"ה ולא קציר וכו' ואע"ג דירושה וכו' ומ"מ דייק התם מדורות הראשונים וכו' עי'