פתח הבית חלק ב טז

לקצור לכאורה וא"כ הא דקאמר הש"ס אי ס"ד דכשר נקצר שלא כמצותו אמאי דחי שבת וכו' ות"ל ס"ס הרי לא קיים מצות קצירה עכ"פ נהי דכשר בדיעבד להקריב מ"מ לא קיים מצות קצירה. וצ"ל דמ"מ עיקר מה שדוחה שבת היינו הצריך להבאה וק"ל:

ומטעם זה ניחא לי מ"ש הש"ך ביו"ד ריש סי רס"ב להקשות על הרא"ש דסבר נימול תוך ח' א"צ להטיף דם ברית א"כ אמאי דחי מילה שבת הא יכול למול ערב שבת. והשאג"א סי' נ"ב תמה עליו הרבה דנהי. דא"צ להטיף וכו' מ"מ לא קיים מצות מילה רק דהוי כמו נימול מאליו ע"ש. ולהנ"ל י"ל ג"כ כמו כאן דמסברא י"ל עיקר מה דדחי שבת היינו כדי שיהא נימול וכיון דנימול שוב לית לן בה ונהי דלא קיים מצות מילה מ"מ כאן ג"כ לא קיים מצות קצירה ועי' בזה ועכ"פ ניצול הש"ך מהתימה ופליאה גדולה שהתפלא עליו השאג"א וק"ל:

וליישב דעת הרמב"ם י"ל דהנה צריך להבין במתני' שם במנחות דתני תחילה יביא מן העומרין אם לא נמצא מן הקמה ואח"כ הדר תני נקצר שלא כמצותו כשר הא הוי זו ואצ"ל זו דכ"ש מרישא וע"כ נ"ל דתנא דמתני' סובר אם נקצר לשם מצות עומר אף אם נקצר ביום א"צ תו לחזור ולקצור וקיים ג"כ מצות קצירה וא"כ פריך שפיר נקצרי' מע"ש. אבל הרמב"ם סידר בתחילה נקצר שלא וכו' כשר ואח"כ לא מצא מן הקמה יביא מן עומרין וכו' י"ל שפיר דנקצר שלא וכו' ג"כ דוקא אם אין תו עדיין לקצור א"כ לא קשה כלל נקצרי' מע"ש דא"כ לא קיים מצות קצירה והבן זה. למדנו מס' ר"ה מתחילתו עד כאן אלול תקס"ז לפ"ק. ה' יזכני לגומרה בשנים הבאים אי"ה ונזכה ללמוד תורתו לשמה עד עולם. התחלנו דף ט' ע"ב יום א' ה' אלול תקס"ח לפ"ק ת"ל. ה' יזכני ללמוד עד עולם כי יבא ינון בקרוב:

ל"ז) ד' ט ע"ב תוס' בד"ה מרכיב וכו' הנה התוס' תי' על מבריך ואכתי ק' ממרכיב אך י"ל דבמרכיב ידעו שפיר לתרץ כמו שתירץ הש"ס בסוטה (מ"ג:

) דהא דפוטר היינו ילדה שסיבכה בזקינה והא דמחייב שסיבכה בילדה אבל במבריך לא שייך זה לכך תי' לחלק בין נפסק או לא. ומה שכ' תוס' אח"כ וצריך לדקדק וכו' היינו דהי' קשה להו על הש"ס דסוטה שם דמשני מרכיב כאן בהיתר כאן באיסור ולכאורה זה לא שייך במבריך ע"כ כתבו דצריך לדקדק אם בסוטה שייך ליישב ג"כ על מבריך כאן בנפסק וכו א"כ ניחא דלא קשה כלל ממבריך אבל על מרכיב פריך הש"ס שפיר דמרכיב לעולם בנפסקה מאבי' וק"ל:

ועי' תשובות מהר"מ אלשיך (סי' ק"י) שם ביאר היטיב כ"ז ופי' כן בדברי התוס' וכדומה כי את אשר פירשתי תחילה כן בדברי התוס' הי' בזכרוני מתשובה הנ"ל כי ראיתי' כבר ושם פי' ביותר ביאור עפי"ז ליישב דעת הרמב"ם בפי' המשנה פ"ק דערלה משנה ה' שכ' שם לחלק בין הא דתניא הכא אחד הנוטע ומבריך וכו' ובת"כ תניא פרט למבריך ומרכיב וכו' ותי' בין במבריך ובין במרכיב לחלק בין נפסק או לא נפסק והוקשה לתשו' הנ"ל אמאי לא כ' כתי' הש"ס דסוטה הנ"ל ותי' דעיקר שהי' קשה להרמב"ם מדוע פריך הש"ס בסוטה על חזרה מעורכי מלחמה אהדדי אמאי לא פריך עיקר דין ערלה אהדדי כמו שהקשו תוס' כאן וכן מה דמשני הש"ס שם על מרכיב ולא משני מידי על מבריך דלא שייך באיסור לכך תי' דודאי על מבריך לא קשה דיש לחלק בין נפסק או לא וכן בעיקר דין דערלה הוי ידע גם אמרכיב ליישב כאן בנפסק וכו' אף דסתם מרכיב בנפסק מ"מ י"ל התנא דת"כ נקט לעיקר דין דלפעמים מרכיב פטור בלא נפסק אף דלא שכיח אבל שם בחזרה וכו' לא ניחא לי' לאוקמי ברייתא פרט למבריך וכו' במילתא דלא שכיח שלא נפסק ע"ש היטיב ותמצא נחת. ומה דצ"ע קצת בדבריו שם שיראה מרהיטת לשונו דהך אחד הנוטע וכו' היא משנה והוא רק ברייתא כאן א"כ אין קשה כל כך על המקשה דשם מדוע לא פריך על עיקר דין ערלה וק"ל:

ועי' בט"א כאן שהביא הפי' בתוס' דבאמת גם על מרכיב קאי החילוק בין נפסק או לא וכן הא דמשני הש"ס בסוטה כאן באיסור וכו' קאי גם על מבריך. ומה שכ' תוס' כאן וצריך לדקדק וכו' היינו התוס' הקשו קו' אמאי לא משני הש"ס בסוטה שם כאן בנפסק וכו' ע"ש ויותר נכון כפי' תשובת מהר"ם אלשיך וק"ל. ומה דצריך להבין לדעת מהר"ם אלשיך הנ"ל דעל מבריך באמת גם בסוטה התי' כאן בלא נפסק וכו' א"כ קשה ת"ל אמאי לא משני במרכיב הא דתני פטור שסיבכה בזקינה וע"כ משום דא"כ פשיטא ולמה לי קרא חיללו למעוטי כמו שכ' גם הט"א ע"ש א"כ קשה ג"כ על מבריך אי איירי בלא נפסק פשיטא ואי משום דבאמת עכ"פ קרא צריך רק למרכיב א"כ מאי הקשה כלל אמאי לא משני גם על מרכיב בלא נפסק ודחיק לשנויי משום דלא שכיח ת"ל א"כ תיקשי ל"ל קרא וצ"ע:

גם צריך להבין על הרמב"ם אמאי לא ביאר כלל בפ"י מה' מע"ש דילדה שסיבכה באילן שנטעו לסייג שהוא חייב וצ"ע. ועי' בלשון רמב"ם פ"א מה' מלכים ע"ש ועי' בתשו' מהר"ם אלשיך הנ"ל נראה שיישב זה שממילא משמע מדברי הרמב"ם כן וצ"ע אך קו' ראשונה קשה טובא וכן הקשה הט"א לפי פירושו על קו' תוס' ע"ש. וקצת י"ל דודאי בילדה שסיבכה בזקינה פשיטא דאין לה יניקה רק מזקינה אבל לא נפסקה מאבי' אפשר דאין פשיטא כל כך דס"ד עכ"פ יש לה ג"כ יניקה מן הילדה וצ"ע וק"ל:

לח) בד"ה ומותר לקיימן וכו' מה שכ' תוס' ולקמן נמי קתני וכו' דלדברי האומר צריך שלשים ושלשים מוקי לה ר"ת לענין ערלה וכו' לכאורה אין זה שייך לדבריהם הקודמים דכל עיקר כונתם הכא דלכתחילה מותר ליטע וכו' וא"כ קשה מהא דעד עצרת וע"כ צריך לחלק בין חרישה לנטיעה וא"כ אף אם הי' הפי' שני פעמים שלשים הי' קשה ג"כ מעצרת וע"כ צריך לחלק בין חרישה לנטיעה וצ"ע וק"ל. גם מה שכ' אבל אי לאו הכי גבי נוטע בשביעית וכו' צריך ג"כ ביאור ועי' פ"י ז"ל ע"ש:

לט) דף י' ע"א בד"ה בן כ"ד חודש וכו' עי' ש"ך חו"מ סי' ל"ה שפילפל שם עם הלחם חמודות שהבין מדברי תוס' אלו דצריך לחשוב מעת לעת לשעות וי"ל העיקר דכונתם דבעי שלימות אבל לא מעל"ע לשעות רק התוס' בנידה (מ"ג:

) צידדו לחד תי' דבעי מעל"ע לשעות ע"ש ובמג"א או"ח סי' נ"ג ובט"ז ע"ש:

מ) ע"ב בד"ה שלשים ושלשים וכו' הנה לדעת התוס' ודאי לכתחיל' לא יטע תוך ל' יום שיעור תוס' אף אם שיעור קליטה הוא פחות רק בדיעבד אם הי' תוך שיעור קליטה יעקור אבל אחר שיעור קליטה אף תוך שיעור תוספת לא יעקור אבל לדעת רש"י צריך אף בדיעבד שיעור קליטה ושיעור תוספת בלא הקליטה שצריך שלא תקלוט תוך שיעור תוס' והנה משמע ג"כ דתוספת שביעית תלי ג"כ בהך פלוגתא אי הוי יום אחד בשנה חשיב שנה חשיב ג"כ לענין תוספת כן משמע מהמשך הסוגיא כאן וק"ל. ועי' קצת בלשון הר"ש שביעית יראה קצת שסובר דלמסקנא אין בנטיעה כלל דין תוס' שביעית וא"צ רק שיעור קליטה וא"כ לדידן דפסקינן שיעור קליטה שני שבועות א"כ בהכי סגי לענין נטיעה ע"ש. ועי' רמב"ם פ"ג מה' שמיטה ויובל הי"א שם כתב כדעת רש"י דצריך שיטע מ"ד יום קודם ר"ה דהיינו שיעור קליטה שתי שבתות וגם שלשים יום שיעור תוספת ואף אם נטע תוך שיעור זה יעקור ע"ש. אך מה שכ' דאף בזמן הזה אף דאין תוס' שביעית לאחר חורבן מ"מ לענין נטיעה אסור משום מראית עין צריך ביאור מקום מוצא לזה