פתח הבית חלק ב טו

דסבר כר"י דזה אינו מוכרח רק עכ"פ ודאי פליג ארבנן דמוקי קראי להכי וק"ל. ומ"ש הפיז"ל בתוס' להשיג על מהרש"א לא הבנתי ע"ש:

לב) שם ודמוסיפין מחול וכו' סוגיא זו עייננו קודם ר"ה תקס"ח לפ"ק ומחמת הימים הקדושים האלי לא הי' פנאי לגומרה כראוי ואכתוב היום יום ד' כ"ו תשרי תקס"ח לפ"ק איזה פרטי דברים:

לג) שם בתוס' ד"ה שהרי וכו' עי' מו"ק (ג:

) שם יכול ילקה על תוס' ר"ה וכו' ובתוס' שם ולכאורה קשה א"כ למאן דסבר תוס' שבת דאו' למסקנא וכן תוס' ה"כ בעינוי לכ"ע עי' היטב באו"ח סי' תר"ד ותר"ז א"כ נימא דלוקה ג"כ משום דאהדרי' כמ"ש תוס' שם לענין שביעית ויש לדחות דדוקא בשביעית שייך סברת תוס' שם הואיל ואתי מבחריש וכו' וק"ל אכן ק"ק דמשמע מדברי תוס' דאף לר"ע לא לקי על תוס' שביעית והא משמע במ"ק שם דאי הוי מפיק תוס' שביעית מבחריש וכו' הוי לקי ע"ש וי"ל וק"ל:

הרבה יש לפלפל כאן מדוע תוס' שבת ויהכ"פ הוי רק פורתא ואז אסור ולא תלי כלל במה שימשך לתוך שבת וכו' ומ"ש בשביעית הוי תוס' טובא והמלאכה שאסורה הוי דיקא מה שימשך לתוך שביעית וכן מוצאי שביעית ועי' בט"א שהרגיש בזה והדבר צריך ביאור והגא"א ז"ל האריך בחריפות ובקיאות הרבה:

לד) בד"ה ור"י מוסיפין וכו' והא דלא משני הכי לר"ע וכו' מכאן קשה לי על הא דשבת (קל"ב.) ברש"י ד"ה וביום וכו' דמשמע התם לרבנן דסברי מכשירי מילה אין דוחין את השבת וביום אתי למילה גופי' סברי ג"כ הלכה במילה רק דאתי קרא כדי ללמוד ק"ו לפיקוח נפש דמהלכה אין למידין קל וחומר ע"ש וא"כ קשה ג"כ נכתוב קרא גבי פיקוח נפש וצ"ע וק"ל:

לה) בד"ה ור"ע וכו' וכתבו לבסוף די"ל הילכתא כר"ע וקרא לבזמן שאין ביהמ"ק וכו' וקשה כיון דבאמת אף בזמן שאין ביהמ"ק קיים אסור א"כ קשה הכל טעמא מאי מדוע נאמרה הלכה ניסוך המים ותוס' שביעית יחד דס"ד דומיא דניסוך דהוי דוקא בזמן מקדש אמאי לא נאמרה תוס' שביעית בפ"ע ולא הי' צריך קרא וק"ל:

לו) בא"ד ושמא משום דסגי בתוס' משהו וכו' משמע מדברי תוס' דעכ"פ הא דקיימ"ל בכל דוכתי' דמקילינן בין השמשות בדרבנן וכדומה אף דתוס' היא ודאי ולא ספק מ"מ ס"ס זה גופי' בכלל ספק שמא עדיין אין זמן תוס' וכן מוצאי שבת שמא כבר עבר וק"ל. ועי' ברא"ש יומא פרק יוה"כ בסוגיא זו שהקשה הא דאמרינן בביצה ריש פרק המביא דנשים אוכלין עד חשיכה ולא מחינן בהו הרי ס"ס אין אוכלין בהש"מ דהוי ספק דאורייתא ותוספת בכלל ותי' דמכאן מוכח דתוס' צריך עכ"פ שיעור קודם ביהש"מ ע"ש. א"כ לדידי' קשה א"כ אמאי מקילינן ביהש"מ בדרבנן ס"ס הוי ודאי משום תוספת וצ"ל מ"מ כיון דהוי ריק עשה אף למ"ד דהוא דאו' מש"ה מקילינן אך מזה אין ראי' די"ל ודאי כונת הרא"ש ג"כ דהוי כלל ספק שמא ביהש"מ יום ונכלל התוס' בכלל ביה"ש רק הנשים אוכלות עד ביהש"מ וקעברי על ספק תוס' ולא מחינן בהו וק"ל:

אכן ק"ק א"כ ל"ל להש"ס ריש המביא לומר הואיל ואין מפורש בתורה לא מחינן בהו ת"ל הא הוי רק ספק וק"ל. עי' מפרשים שם שכ' הטעם הואיל ואין מפורש ע"ש. ועי' בר"ן שם שכ' למ"ד ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא י"ל ע"כ אסרה תורה קודם זמן הספק שאדם פורש ממילא ע"ש א"כ לדידי' יראה אף אי בין השמשות יום מ"מ צריך לפרוש קודם בין השמשות משום תוספת א"כ קשה שפיר מדוע מקילינן ביהש"מ מדרבנן וע"כ נאמר כנ"ל הואיל והוי רק עשה מקילינן וק"ל:

ולכאורה צריך עיון בדברי הר"ן שם אי כונתו לביהש"מ מה ששיערו חכמים או ספק חשיכה מה שדרך עולם לספק. וכבר כ' מזה בחי' למס' יומא (פ"ד:

) ע"ש והבאתי שם תשובות יד אלי' ע"ש:

גם צריך לבאר קצת לדעת הר"ן הנ"ל א"כ אמאי אמרינן בעירובי חצירות מערבין ביהש"מ וכן עירובי תחומין מהני בדיעבד לדעת הרמב"ם ת"ל הא דלא מהני אם עירב בשבת עירובי חצרות או תחומין לא מטעם איסור שעביד איסורא לחוד אלא בלא"ה עירוב צריך שתהי' בתחילת שבת דוקא וא"כ נימא ג"כ דלא מהני הואיל וכבר התחיל תוס' שבת ויש לדחות וק"ל:

עוד נזכיר למ"ד תוס' שבת דאורייתא יש לספק קצת אי נשים חייבות דבתוס' יהכ"פ רבי קרא מהאזרא לומר דנשים אזרחיות חייבות בעינוי כמבואר בסוכה (כ"ח:

) ותמי' ל' על הפ"י ז"ל בביצה ר"פ המביא הנ"ל שדחק שם למצוא טעם דנשים חייבות בתוס' הא הוי מ"ע שהז"ג וכן בס' פרי מגדים או"ח על טו"ז ריש סי' תר"ד כ' ג"כ מזה ותימה הלא גמרא מפורשת היא כנ"ל אכן בשבת יש לספק אי נשים חייבות וכן בתוס' מלאכה ביה"כ וק"ל:

וקצת צריך ביאור מה דקיימ"ל באו"ח סי', רס"א דאם קיבל שבת מפלג המנחה ולמעלה חייל וקודם לא מהני כלל עי' מג"א שם מנ"ל הא דלכאורה אם תוס' שבת דאורייתא א"כ י"ל קצת דהא דקיבל עליו מהני היינו מטעם הואיל והדין להוסיף רק שהתורה לא נתנה שיעור וכיון שקיבל עליו מהני ודוקא מפלג ואילך ועי' ד"מ שם שכ' יש אומרים שחי שעות קודם דהוי דומיא דשביעית דהוי חלק י"ב משנה כמו כן בשבת חלק י"ב מיום ע"ש אבל למ"ד אין תוס' לשבת כלל מן התורה וא"כ הא דמהני קבלה צ"ל קצת כנדר א"כ אף קודם נימא דמהני וצ"ע קצת:

קצת צריך להבין בחולין סוף פ' גיד הנשה דקאמר שם שגג בשבת ויה"כ הוי איסור הבא בבת אחת ולדעת הרמב"ם יה"כ קדים משום תוספת וי"ל וק"ל:

עוד רגע אדבר נודע דעת הר מב"ם שפסק בהלכות תמידין נקצר שלא כמצותו כשר ואפ"ה פסק דדוחה שבת ובש"ס מנחות ס"פ ר' ישמעאל תלי הא בהא ועי' בה"ז סוף פרק הנ"ל וכבר כתבתי בזה בכמה דוכתי'. ועפ"י סוגיא זו י"ל ג"כ דלכאורה ודאי צריך להבין הא דקאמר הש"ס שם אי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר נקצרי' מערב שבת וקשה הרי הוי גזה"כ. ועי' מג"ש פסחים ריש פ' אלו דברים שפי' דקו' הש"ס היא מדדחי שבת מסתבר לומר דנקצר שלא כמצותו פסול י"ל ג"כ בהיפך כיון דנקצר שלא כמצותו כשר מסתבר טפי לומר דלא דחי שבת וקרא דבחריש וגו' אתי לתוס' שביעית וא"כ כיון דהש"ס מסיק במועד קטן הנ"ל דהילכתא בזמן שבית המקדש קיים וממילא מוכח דבזמן שאין ביהמ"ק קיים לא הוי כלל תוס' וכו' דאל"כ אכתי קשה הי' לו לומר הילכתא דתוספת שביעית בפני עצמו ולא הי' צריך כלל קרא כנ"ל א"כ ע"כ קרא דבחריש וגו' לא אתא לתוס' שביעית וע"כ לדר"י אתא וא"כ הוי שפיר גזה"כ דדחי שבת וק"ל. ולשון תוס' שם במנחות ד"ה אמאי וכו' צריך ביאור קצת מה שכ' דלא הוי דומיא דבמועדו וכו' והרי לר"י לאו מבמועדו יליף רק מבחריש וגו' וי"ל ואין להאריך:

עוד נ"ל בדרך אחר דעת הרמב"ם ותחילה נבאר דבש"ס שם (ע"א:

) במשנה איתא לא מצא מן הקמה יביא מן העומרים וכו' וכן איתא בש"ס (פ"ג:

) דפליגי שם אי בא מן הישן או מן החדש אף מן שנקצר כבר וכן הא דאיתא בר"ה (י"ג.) קצירכם אמר רחמנא ולא קציר עכו"ם וכו' מוכח אבל קצרו ישראל אף מכבר שרי ע"ש וא"כ זה ודאי הוי נקצר שלא כמצותו דדוחק גדול בעיני לומר אם נקצר לשם עומר ושלא כמצותו גרע טפי דזה דוחק וק"ל. ונראה כמו דמן עומרין ראוי דוקא אם לא נמצא מן קמה כמו כן נקצר שלא כמצותו אם יש עדיין קמה שיכול לקצור צריך