פתח הבית חלק ב יב

שהקשה בספר אבני שוהם בדף וי"ו על הא דביצה הנ"ל דת"ל אמאי עובר כלל גבי תודה כיון שאין יכול להקריבה בפסח מפני חמץ שבה אם כן הוי נאנס ולהנ"ל ניחא וק"ל. והרבה יש לרצות בזה. אולם מה שכתבתי לעיל דכל יום עובר בעשה אחר רגל אחד הדרנא בי'. ולפי זה היה נראה דנשים חייבות בעשה זו דהרי אחר כך אין לו זמן. ובמסכת חגיגה כתב כעין זה. אכן נראה דעשה הוי רק ברגל דקרא לא איירי רק ברגל ואח"כ תו לא עבר רק כשמגיע רגל ב' הדר עבר בעשה כ"כ הטו"א לקמן (ו'.) ע"ש:

ז) שם ואחד המקדיש וכו' עי' רש"י שפי' לבדק הבית. וכבר עמד בזה הט"א מדוע לא גם כן קדשי מזבח. ושם צידד תוך הדברים לומר דלר"ל דאמר בחולין (קל"ט) דבקדשי ב"ה אף אם אמר הרי עלי אם הפריש תו אין חייב באחריותו דכל היכי דאיתא וכו' ע"ש א"כ גבי קדשי ב"ה לא שייך כלל הפריש ולא אקריב לעבור על ב"ח עיין שם בודאי דבקדשי מזבח אם אמר הרי זו ג"כ אין חייב באחריות ואפ"ה עבר על ב"ת היינו משום כיון דבאומר הרי עלי חייב באחריות הואיל ועדיין לא הקריבו אף אם הפריש והיינו דעדיין לא נגמר נדרו הואיל ולא הקריב א"כ ממילא אף בנדבה עובר אבל בקדשי ב"ה דאפילו באומר הרי עלי אינו עובר אם הפריש דהוי כאילו כבר נעשה המעשה א"כ ממילא לא שייך ב"ת וק"ל:

אכן יש לפקפק דמסיק הש"ס בחולין שם אף לר"ל עכ"פ אם מת השור או נפל הבית דליתנהו בעולם כלל חייב באחריות דוקא אם נאבד דאיתנהו בעולם א"כ י"ל דעובר על ב"ת וק"ל:

ח) שם והחרמין וכו' דעת רש"י דוקא חרמי גבוה ולדעת תוס' אף חרמי כהנים וברמב"ם לא נתבאר זה ועי' ט"א שכתב דחרמי כהנים לא שייך רק באפריש אבל באמר לא נתחייב ע"ש וכעת לא עיינתי בזה ועי' מ"ל פי"ד מה' מעה"ק הי"ג שכ' די"ל דעשה דבאות שמה לא שייך רק במידי דקרבן ע"ש:

ט) בתוס' ד"ה ומעשרות וכו' לעבור עליו בשני לאוין וכו' צ"ע דהרי ביעור הוי רק עשה וכן כתב הרשב"א. ועי' ט"א שהרגיש בזה. עוד הקשה שם דלא שייך לעבור בשני לאוין כיון דליכא מלקות עיין שם. וכעין זה כתב תוס' ריש איזהו נשך גבי לא תגזול ועי' מפרשים שם בשטה מקובצת שתמה על זה אטו תורה לרבויי מלקות אתי אלא לאיסור לאו כתבה תורה ג"כ שני לאוין. ושם בחי' כ' די"ל כונת תוס' דודאי היכא דאיכא למידרש באופן אחר טפי עדיף משא"כ כאן וק"ל:

עוד כ' הט"א דבמעשר דגן י"ל דלא שייך ב"ת ע"ש וכן לענין תרומה ע"ש:

עוד נחזור קצת בדיני נזירות עיין נדרים (ד'.) בנזיר שטימא עצמו במזיד בר"ן ורא"ש שם אי חייב על בל תאחר מיד או דוקא אחר שלש רגלים והט"א כאן העלה דודאי עובר מיד וכדעת הר"ן כאן דכל מידי דלא תלי במקדש עובר מיד והקשה מהא דמכות יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמנה לאוין וחשיב שם נזיר אבות הטומאה והא בנזיר איכא תרתי עיין שם. ובמ"א כ' ליישב מה שהקשה בתשו' שאגת ארי' איך חל איסור נזיר על כהן וכתבתי דיש לומר באמת עבר משום בל מאחר אך כאן ראיתי בט"א שהקשה אחאי לא חשיב ג"כ בל יחל לא עיינתי היטב:

י) ע"ב בד"ה לקט שכחה וכו'. הנה התוס' בתי' בתרא כתבו דאיירי כגון שליקט לצורך עניים וכו' ועי' רשב"א שכ' דלפ"ז אתי רק כר"א דלרבנן הדר קשה ממ"נ אי איכא עניים א"כ עובר מיד על ב"ת ואי ליכא יכול ליטלו לעצמו רק לר"א ניחא הואיל וזכה אותו עני אין יכול ליטלו לעצמו רק כיון שאין אותו עני מצוי אין עובר רק אחר ג' רגלים והיינו לפי' תוס' לעיל דאף בלא קיימו עניים אפ"ה צריך לחזור אחריהם בג' רגלים ע"ש. אבל הרשב"א עצמו סובר דאם אין מצוי אין עובר כלל רק אם מצוי אז ברגל אחד עובר בעשה ובג' רגלים עובר בב"ח ולדעת הר"ן אם מצוי עובר מיד ואם אין מצוי אין עובר כלל והברייתא דנקטי צדקה ולקט וכו' לענין ב"ת היינו באמת מיד וכל חד כדיני' ע"ש:

והנה הרמב"ם פ"א מה' מ"ע הי' נראה מדבריו שסובר דאם אין עניים יכול ליקח לעצמו כן נראה קצת מדבריו שם ובה' מעה"ק פי"ד חשיב שם מתנות עניים לענין ב"ת ובאמת משמע שם קצת דג"כ צדקה. וצריך עיון דהרי פסק בצדקה שעובר מיד עי' פרק ח' מה' מ"ע וצ"ע. ואם נאמר דבה' מעה"ק איירי בשאר מ"ע ולא בצדקה אכתי קשה הכל טעמא מאי אמאי לא יהא עובר בלקט וכו' מיד כמו בצדקה ואי איירי בדלא קיימי עניים וסובר כדעת תוס' לעיל דאף בלא קיימו וכו' עכ"פ עובר בג' רגלים. וא"כ י"ל שפיר דבמע"ק איירי אף בצדקה זה דוחק גם אכתי בלקט וכו' לא משכחת לה דהרי יכול ולהחזיק לעצמו אם אין עניים כדמשמע מדבריו פ"א מה' מת"ע הנ"ל. וגם תי' תוס' אחרון במלקט לצורך עני לא שייך כאן כיון דאנן פסקינן כרבנן. ואך דבס' טו"א הבין דאף לרבנן שייך תירוץ תוס' כיון דעכ"פ ליקט לצורך עניים זה דוחק וכאשר כ' לעיל בשם הרשב"א וצ"ע. גם בש"ע יו"ד סי' רנ"ז לא הביא כלל דעת תוס' דבדלא קיימו טניים עובר עכ"פ בג' רגלים וצ"ע. ועי' פ"י הרגיש בזה. ומה שפילפל בט"א מש"ס דיומא ודתמורה יש לדחות ואין להאריך ועי' לקמן (ו'.):

יא) שם בגמ' ור' מאיר וכו' עי' פיז"ל מה שהקשה לדעת הר"ן. ויש לדחות דס"ס כתיב בענינו דקרבנות וק"ל:

יב) דף ה' ע"א בתוס' ד"ה מה חג המצות וכו' מה ששייך לדיבור תוספות זה אי הפירוש בדבריהם דבעי לינה בלא קרבן או דוקא אם הביא קרבן וגם מה שיש לפלפל בדברי רמב"ם שלא הביא כלל הך דלינה רק גבי ביכורים וגם בדברי הפני יהושע ז"ל כאן מה שהבין בדברי תוספות הארכתי הרבה בחידושי לחגיגה (י"ז) ובחידושי על הרמב"ם הלכות חגיגה ע"ש:

יג) שם בגמ' ות"ק תשלומין לעצרת מנ"ל וכו'. עי' פיז"ל שהקשה מאי פריך הש"ס לפי' התוס' לעיל (ד' :

) ד"ה ואין צ"ל וכו' י"ל ת"ק סובר גם כן כר"ש דחג המצות מיותר אף אי אתי לכסדרן א"ו לתשלומין ע"ש. וגם בזה הארכתי הרבה שם בחי' לחגיגה ע"ש. ובדרך פשוט י"ל דהש"ס סבר לסברא פשוטה דאם נאמר דחג המצות מיותר הואיל ובו התחיל א"כ י"ל כמו לראב"ש הואיל וחג הסכות מיותר אמרינן שזה גורם כמו כן נימא בחג המצות אם מיותר נימא ג"כ הוא גורם. רק די"ל דהי' קשה לו