פתח הבית חלק ב קט

ע"י מעשה ובאמת אם גוף העץ של ישראל ועבדה עכו"ם ג"כ אין לה ביטול ולכך א"צ כלל להביא הך דישראל שזקף לבינה דלענין שנאסרה זה סברא פשיטה ודלא תהא לה ביטול ג"כ פשיטא דלא גרע מבאה ליד ישראל ע"ז של עכו"ם שג"כ אין לה ביטול. וזה מבואר כמה פעמים במס' ע"ז רק הך מ"ד שם אשמועינן דבזקף לבינה וכו' הוי דאו' ולדידן אין נ"מ בזה דהרי גם בבאה ליד ישראל אין לה ביטול מן התורה וק"ל:

ונחזור לענינינו רבא י"ל דסבר ע"ז של נכרי שבאה ליד ישראל אין לה ביטול רק מדרבנן והך דואשריהם משום דגלי אדעתי' ואי משום דאין שלד"ע י"ל דהוי גזה"כ דע"כ קרא איירי בהכי די"ל רבא סובר אאאדשא"ש וע"כ הטעם משום דגלי בעגל וכו' או משום דרבא סובר אף אם אדם אוסר מ"מ מסברא הוי היכא דגלי אדעתי' כע"ז של ישראל משום דסבר דהטעם משום דברי הרב וכו' וגבי עכו"ם לא שייך זה כנ"ל וא"כ מסברא הוי כאילו עבדה ישראל וממילא מנ"ל לומר דאם באה ליד ישראל לא תהא לה ביטול מה"ת כיון די"ל טעמי' דקרא משום גלי אדעתי' וכו' משא"כ אנן פסקינן או בעי עביד [וכו'] וא"כ ממילא לא שייך שליחות וקרא דואשריהם ממילא כיון דאין סברא דהוי כאילו עבדה ממילא אמרינן טעמא דקרא משום דגזה"כ אם גוף העץ של ישראל שוב אין לה ביטול וא"כ לא שייך הך דינא דרבא דכיון דאם קנה אין לה ביטול מה"ת ואי משום יו"ט שני דשוב א"ל כנ"ל דאף אם עדיין לא קנה רק באה לידו אפ"ה אין לה ביטול ז"א דזה ודאי אינה רק דרבנן וע"כ לפ"ז נימא דסובר הרי"ף כרז"ה דמצות דרבנן ליהנות ניתנו וק"ל:

עוד נזכיר עי' שער המלך שם שכ' דקשה לדעת הסוברים דאף אם באה ליד ישראל אין לה ביטול מן התורה א"כ מה קאמר הש"ס שם בע"ז אי משום הנך דמעיקרא בביטול סגי וכו' ות"ל כיון שזכו בהו ישראל ממילא אין לה ביטול והביא בשם הת"ח שהקשה כן ותי' דאיסורא לא ניחא להו דליקני וכו' והקשה הוא ע"ז ס"ס לבתר דקאמר דגלי אדעתא בעגל וכו' שוב א"צ לומר דדוקא הנך שהי' אז ת"ל כיון דניחא להו ממילא קנו הכל והוי ע"ז של ישראל ע"ש. וקצת י"ל דאין זכי' באיסורי הנאה ומאי מהני מה דניחא להו ס"ס אין זכי' ואף שכ' הר"ן בע"ז דמהני זכי' כבר כ' שם בחי' דיש מקום לפרש דברי הר"ן שסובר דאין זכי' מדינא ע"ש:

עוד נזכיר מש"כ השעה"מ בפשיטות דמלשון הרמב"ן שם שהביא הר"ן יראה להדיא שסובר ע"ז של נכרי שבאה ליד ישראל אין לה ביטול מן התורה בחי' שם כ' קצת להיפוך ע"ש ואין להאריך פה:

עוד רגע אדבר ראיתי במשבצות זהב סי' תרכ"ט שהקשה על לשון הריטב"א בסוכה (דף כ"ג.) שכ' שם בעושה סוכה ע"ג גמל דר"י פוסל הטעם משום שיש שבת בתוך ז' דאין ראוי וכו' ותמה ע"ז מה צורך לשבת ת"ל גם ביו"ט אין משתמשין בב"ח ע"ש ולמה שכ' לעיל י"ל שפיר דודאי דוחק לומר דר"י סבר כר"א דאין יוצאין מסוכה לסוכה וכו' רק דסובר נהי דגלי קרא דעושין סוכה בחוה"מ מ"מ צריך שיהא ראוי לכל הימים שעדיין לפניו וא"כ עדיין קשה כיון דביו"ט ממילא אין עולה לה וא"כ ע"כ פלוגתא דר"מ ור"י הוא בחוה"מ א"כ עתה הרי ראוי לכל הימים שעדיין לפניו וזה ודאי דוחק הואיל ועשאה לפני החג גרע דמי גרע מנעשית לצל סוכת ננב"ך וכו' לכך פי' דנ"מ דאיכא שבת תוך החג א"כ ימים שלפני שבת לא יצא ובאמת אם חל יו"ט ראשון בשבת אין נ"מ והבן היטב ויש לפקפק בזה וק"ל:

עוד נאמר ליישב קצת באופן אחר דעת הרי"ף די"ל נהי די"ל דבר שאינו רק מדרבנן לא הוי כתותי וכו' מ"מ י"ל זה דוקא במצוה דאו' אבל אם גוף המצוה דרבנן י"ל ודאי כיון דכתותי עכ"פ מדרבנן ודאי בטלה המצוה. ומעתה י"ל דסובר כל מה שבא ליד ישראל אף שלא זכה שוב אין לה ביטול כנ"ל ואפ"ה קאמר רבא שפיר דיצא דאיירי ביו"ט שני במקדש דהוי המצוה דאו' וכתותי רק מדרבנן ומש"ה יצא אבל ביו"ט ראשון ודאי לא יצא כיון דע"כ צריך לזכות לגמרי משום לכם ואז הוי דאו' לשיטה זו כמבואר בשעה"מ שם אבל הרי"ף לא הביא רק זה שנוהג עכשיו וא"כ ממ"נ יו"ט ראשון לא יצא כנ"ל משום דצריך לזכות לגמרי כנ"ל ויו"ט שני כיון דאינו רק דרבנן א"כ כתותי דרבנן ג"כ מבטל המצוה כנ"ל דמדרבנן אף בלא זכי' רק שבא ליד ישראל ג"כ אין לה ביטול וק"ל. גם י"ל לפ"ז דרבא איירי ביו"ט ראשון בזמן הזה רק סבר יש שליחות לעכו"ם בדבר עביר' וכאשר [כתבתי] בדרך ראשון:

גם נזכיר מה שכ' לעיל בדעת הרי"ף בהא דישראל שזקף לבינה ובא עכו"ם והשתחו' וכו' דודאי פשוט דעכ"פ נאסרה רק עיקר הרבותא לענין ביטול כנ"ל עכשיו נתיישבתי בדבר די"ל אפשר דלא נאסר כלל כיון דאין שלד ע לא מהני השליחות [וי"ל דזה] תלי אי אדם אוסר דבר שאינו שלו ואף לדידן דפסקינן אדם אוסר וכו' מ"מ בעי מעשה וניחא שפיר מה שלא הביא כלל הרי"ף הך דינא וק"ל:

עוד ראיתי ליישב בדרך פשוט (ליישב) דעת הרמב"ם שפוסק דפסול דהיתר אכילה שייך אף ביו"ט שני ועי' מה שהקשו תו' (ל"ה.) שם ל"ל גבי לולב הטעם משום כתותי וכו' ת"ל משום דאין דין ממון ומה שתי' דנ"מ ליו"ט שני לא אזיל לדעת הרמב"ם. אכן עי' מג"א (סי' תרמ"ט) שכ' די"ל הרמב"ם סובר בלולב לא שייך זה ע"ש. רק עדיין עכ"פ קשה הרי באתרוג גופי' קאמר שם הש"ס בשל אשירה הטעם משום כתותי וכו' ואמאי לא קאמר הטעם משום היתר אכילה עי' כפות תמרים. ונ"ל עפ"י מה שכ' לעיל דיש לחלק בדבר שהוא מסברא אז ודאי אין חילוק בין דרבנן לדאו' משא"כ מה שהוא מצד גזירת הכתוב כנ"ל. ועי' במשנה למלך הל' נערה שם פילפל בכעין זה לענין קנס ושם הביא בשם מהר"א ן' ששון שסובר דודאי אף שניות דרבנן אסור לישא האונס ומפותה רק לשמעון התימני ור"ש ב"מ שסוברין דמי שאין ראוי' לישא אף מקנס פטור גבי דרבנן חייב עכ"פ קנס והמ"ל תמה עליו מכמה סוגיות ע"ש. ולכאורה י"ל סברת מהראנ"ש הוא כנ"ל ועפ"ז יתיישב קצת קו' מ"ל ע"ש. וא"כ י"ל בע"ז של נכרי ביו"ט שני נהי דעכ"פ אין לה ביטול כשבאה ליד ישראל אף שלא זכה כנ"ל מ"מ הוי רק דרבנן ובשלמא אם הפסול משום כתותי דהוי מסברא שפיר פסול אף ביו"ט ב' משא"כ מה שפסול משום היתר אכילה דהוי רק משום גזה"כ מה שהיא מדרבנן לא פוסל וק"ל. הארכתי בכ"ז לפי שיש נ"מ טובא בשאר דוכתי. ועי' בקידושין בסוגי' דשמא נתרצה האב בתוס' שם [בשם] הר"ר מנחם מיוני ועי' גם תשו' נ"ב חלק יו"ד ויש לפקפק בדבריו יעו"ש ועי' בכ"ז היטב:

קמ) (שם והאמר רבא לולב של אשירה וכו'):

עוד אמרנו ליישב דעת הרי"ף הנ"ל שלא הביא הך דרבא בילדותי עפ"י דעת בעה"מ במס' ר"ה (דף כ"ח) שכ' דמצות דרבנן ליהנות ניתנו. ומקשים העולם דלפי"ז תיהדר קו' התוס' כאן לדוכתי' ת"ל כיון דיו"ט ראשון בעי לכם א"כ ע"כ קנאו ישראל. ומה שתי' התוס' דאיירי ביו"ט ב' קשה הא מצות דרבנן ליהנות ניתנו ועי' כ"ת תי' קושי' התוס' באופן אחר די"ל עפ"י שיטות הסוברים ביו"ד סי' קמ"ו דמשמשי ע"ז של ישראל יש להם ביטול א"כ איירי שפיר ביוט"ב ע"ש:

ועי' לקמן (ל"ה.) פליגי אמוראי ח"א לפי שאין היתר אכילה וכו' ועי' רשב"א שם שהאריך להקשות כיון שגוף הדבר שלו מה לי אם אסור או לא ס"ס מיקרי לכם והעלה מ"ד לפי שאין ה"א היינו כתותי וכו' ומ"ד לפי שאין ד"מ היינו רק על מעשר שני דהוי ממון גבוה ע"ש:

ומעתה י"ל הרי"ף סובר בחדא כרשב"א דדבר שאין בה ה"א היינו כתותי וכו' אבל למ"ד שאין ד"מ סובר הפי' כפשוטו כיון שאסור בהנאה הוי הפקר ואינו לכם עי' ר"ן נדרים (פ"ה.) מבואר זה ע"ש. ועי' לקמן על מתני' דאתרוג של ערלה מבואר שם ברשב"א בשם הראב"ד דאף ע"ז של עכו"ם