פתח הבית חלק ב קז

נ"מ פליגי ר"א ורבנן כלל אם יצא או לא ת"ל מאי דהוי הוי ואף לילה הראשונה הרבה סוברים דהחיוב רק משום יו"ט ולא משום סוכה וא"כ מאי נ"מ. אך צ"ל דנ"מ עכ"פ אם אין לו סוכה אחרת דמותר לישב בה משום דאפשר עשה דחי והוא רוצה לשלם הנאתו אבל משום גזילה לא יצא. וא"כ מיושב ג"כ קושי' התוס' לעיל ל"ל קרא למעוטי גזולה ת"ל משום מהב"ע דנ"מ כנ"ל וק"ל:

קלד) שם בגמ' תנן ר"י אומר יאגדנו מלמעלה וכו' לכאורה קשה הרי אף אם נימא דלא בעינן הדר מ"מ אטו מי פליג ר"י על זה אלי ואנוהו וכו' ועכ"פ לכתחילה בעינן הדר וא"כ שפיר קאמר ר"י יאגדנו מלמעלה עכ"פ לכתחילה ויבש דמכשיר היינו בדיעבד. וצ"ל דסבר הש"ס ע"כ אף ת"ק מודה דלכתחילה יאגדנו ומה דתנן הי' עליו פרודות כשר היינו דיעבד וא"כ ר"י דאמר יאגדנו וכו' ע"כ סובר דאף בדיעבד פסול ועי' או"ח (סי' תרמ"ה ס"א) שם פסק למצוה מן המובחר יאגדנו עי"ש:

קלה) בתוס' ד"ה אין אוגדין את הלולב וכו' עי' תשו' פמ"א (ח"א סי' ט') צידד ליישב קושי' התוס' דהמקשה הי' סבר מדתני אלא במינו משמע אף לא סוב ועיקרא דדיקלא ובאילו ע"כ הטעם משום הדר ע"ש:

קלו) בד"ה לא מצא אתרוג וכו'. לכאורה קשה מאי ס"ד להוכיח דמברכין עי' כ"ת. אך י"ל דהם סוברים אי ס"ד דאין מברכין משום דפסולין א"כ הי' אסור אף ליטול בלא ברכה משום אתי למיסרך ולא סבירא להו כמו שכ' הרא"ש בשם הראב"ד דבפסולים לא שייך אתי למיסרך ומה שכ' אח"כ ויש לדחות היינו די"ל בפסולין לא שייך אתי למיסרך כדעת הראב"ד. ועי' ברא"ש שכ' דיש לדחות משום די"ל פרש ורימון נקט לרבותא וכו' וא"כ י"ל דסובר ג"כ כנ"ל דאף בפסולין שייך אתי למיסרך וכו' ואף שמביא אח"כ לשון הראב"ד יעו"ש. ולפי"ז י"ל בהנך פסולין שאסור לברך עליהם בשעת הדחק אף ליטלן אסור וק"ל:

ע"ב תוס' ד"ה הואיל וכו' בענין בל תוסיף הארכנו קצת בחי' על הל' ר"ה ע"ש:

קלז) בתוס' ד"ה הירוק וכו' בסה"ד ואותם האתרוגים וכו' עי' טו"ז סי' תרמ"ט שם כ' דאף בירוקים עתה הואיל וסופן להיות מראה אתרוג יוצאין בו דהוי הדר ועי' ב"ח שם:

קלח) בד"ה שיעור אתרוג וכו' בסה"ד אף רבנן מודו וכו' היינו דשם עכ"פ הם גדולים כביצה ועי' ב"י ס"ס תרמ"ט שפי' פי' אחר בתוס' דשם אף קטנים כשרים הואיל וסופן ליגדל עוד וזה סברות הפוכות עי' כ"ת:

קלט) בגמ' פסקא של אשירה וכו' הארכתי הרבה בקונטרס מיוחד והא לך הקונטרס ושייך לזה לעיל דף כ"ג ע"א:

צריך לבאר הא דאמרינן בסוכה (כ"ג.) העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור"י פוסל מ"ט דר"י אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה הראוי לשבעה ור"מ סבר כיון דמדאו' חזיא הוי סוכה הראוי לז'. והנה רוב הפוסקים פסקו כר"מ דסתם מתני' כוותי' זולת הר"ן הביא בשם הרי"ץ גאות שפוסק כר"י ע"ש. ועי' בשער המלך (פ"ח מהל' לולב ה"א) שהקשה ע"ז דהרי ע"כ הא דקאמר הש"ס הטעם לר"י דבעי סוכה הראוי' לשבעה היינו משום דסבר כר"א דלקמן (כ"ז:

) דאין עושין סוכה בחוה"מ דאל"כ לא משכחת מדאו' סוכה שאין ראוי לשבעה וכי מיעטה תורה לדרבנן משום אין עולין וכו' או דסבר כר"א כנ"ל וממילא סוכה ע"ג בהמה כיון דמדרבנן אין ראוי' ג"כ אין ראוי לשבעה מיקרי. א"כ כיון דאנן פסקינן כרבנן א"כ ליתא כלל הך דינא וצ"ע על הריצ"ג. ואי משום דקשה ל"ל להש"ס לומר טעמא דר"מ הואיל מדאו' חזיא אמאי לא קאמר בלא"ה דר"מ סבר כרבנן ע"כ לא מיעט קרא זה כנ"ל דז"א די"ל דהש"ס הוכיח מדנקט ר"מ ור"י פלוגתא בכה"ג ואמאי לא פליגי בעושין סוכה בחוה"מ א"ו דפליגי אליבא דר"א אבל לדידן קשה. וא"ל דהרי"צ גאות פוסק כר"א ז"א דהרי מסיק הש"ס דף ט' דב"ה סברי כרבנן ובוודאי הילכתא כוותי' ע"ש:

והנה לכאורה נראה כי יש מקום למצוא סוכה שאין ראוי לשבעה מדאו' כגון שסיכך בדברים שדרכן להתייבש תוך החג ויהי' חמתה מרובה שכ' הר"ן דפסול מיד עי' ש"ע (סי' תרכ"ט בהג"ה סעי' י"ב) ע"ש. א"כ ניחא שפיר דנהי דרבנן סברי דרשאי לעשות סוכה בחוה"מ היינו מריבויא דקרא חג וגו' עשה [סוכה] בחג אבל לעולם צריך לעשות סוכה שתהי' ראוי לכל הימים אשר עדיין לפניו וכן משמע ג"כ משער המלך גופי' שלא הקשה דת"ל כיון שרשאי לעשות בחוה"מ ממילא אין צריך ראוי לשבעה רק הקשה דלא משכחת אין ראוי לז' מדאו' אם לא שעושה בחוה"מ והיינו כנ"ל. א"כ ניחא שפיר דמשכחת לה להנ"ל. ועי' גם במשבצות זהב (סי' תרכ"ח אות ג') כ' ג"כ דמשמע מש"ס דלכ"ע בעי מן התורה ראוי לשבעה רק דלא משכחת לה ע"ש ולהנ"ל משכחת שפיר. וצ"ל דהגדולים האלה סוברים הא דדרכו לייבש לאו מש"ה ממעטינן לה וצ"ע בזה וק"ל:

גם קשה לי ת"ל בלא"ה משכחת לה שהשאיל לו חבירו סכך על איזה ימים ולא יותר ומכאן ואילך הוי גזילה וק"ל. וגם ע"ז יש לפקפק קצת ואין להאריך:

גם י"ל דמשכחת לה לפי מה שהבאתי בחי' בשם הקרבן חגיגה שנסתפק בסכך איסורי הנאה אי כשר לסוכה או בעינן ג"כ שיהי' בו דין ממון וכעת ראיתי בשער המלך פ' הנ"ל שהביא כעין זה בשם מעשה רוקח ע"ש. אך לכאורה לא משכחת להו דהרי כל איסורי הנאה כתותי מיכתת שיעורי' וסכך סוכה בעי ג"כ שיעור וי"ל בכמה גווני וחד מנהון משכחת לה במודר הנאה וא"כ לכאורה אם נאמר דגם בסוכה בעי דין ממון א"כ משכחת לה שאסר ע"ע הנאת הסכך מיום שני וכדומה ואילך וא"כ ביום הראשון שפיר כשר רק אין ראוי לכל שבעה וא"כ ניחא שפיר וק"ל:

וקצת הוכחה להסברא זו ממה שהקשו העולם על הא דדף ט' ע"א דקאמר שם וב"ש סברי אין עושין סוכה בחוה"מ ול"צ קרא והרי (דף כ"ז:

) מבואר דר"א דדריש אין עושין בחוה"מ מהך קרא דריש. אך נראה דבלא"ה צריך להבין הא דקאמר הש"ס הנ"ל דר"א ורבנן תרווי' מהך קרא יליף וממ"נ אם סברא חצונה כא' מהם א"כ ל"ל קרא להך תנא ע"כ נראה עפ"י פשוטו דודאי גוף הקרא אתי דבעי סוכה הראוי' לשבעה דלכאורה כל קרא מיותר דמבסוכות תשבו וגו' נפקא או דאתי לאורוי דצריך שתהי' ראוי לשבעה וסבר ר"א ממילא דאין עושין סוכה בחוה"מ ורבנן סברי מייתורא דחג אתי לרבות דעושין סוכה בחוה"מ אבל דצריך שתהי' ראוי לכל הימים אשר עדיין לפניו כדקאי קאי ור"א סבר חג אתי להורות דבעי לשם החג וק"ל:

ועי' עוד בשער המלך שם שהקשה עוד לפי מה דמוכח כאן דכיון דהוי רק דרבנן שפיר כשירה א"כ אמאי פסקו הפוסקים בע"ז של עכו"ם אם זכה ישראל אין יוצא בו דלא מהני ביטול וכתותי' וכו' ות"ל הא דע"ז של עכו"ם שבאה ליד ישראל דלא מהני ביטול זה הוי רק דרבנן ע"ש וזה י"ל עפ"י מה שראיתי כמדומה באיזה ספר על ענין או דמה שהיא מצד הסברא אמרינן שפיר דרבנן כדאו' משא"כ מה שהוא מצד גזה"כ לא אמרינן הכי. וכעת לא אזכור אי' מקומו. וא"כ ניחא גם כאן דכתותי וכו' שהוא מצד הסברא וא"כ ס"ס כיון דרבנן אסרו שפיר כתות' וכו' אבל סוכה הראוי' לשבעה וכו' דהוי רק מצד גזה"כ זה ל"א בדרבנן וק"ל:

וע"ש בשער המלך שכ' דדעת הפוסקים דהם פסקו באמת כר"י בהך סברא דכל דרבנן כדאו' דמי רק אפ"ה פסקו שפיר דסוכה ע"ג גמל כשירה משום דאנן פסקינן כרבנן דעושין סוכה בחוה"מ א"כ לא משכחת סוכה הראוי לשבעה