פתח הבית חלק ב קד

אחר והדר פריך תהא סוכות טעון מצה מק"ו וכו' ומשני כתיב הזה בפסח וכו' והקשה הוא תהא פסח וסוכות טעון שופר מק"ו דר"ה דלא בעי סוכה ומצה וכו' וגבי ר"ה לא כתיב הזה יעיי"ש. ונ"ל דכיון דכתיב לא תעשה תחילה א"ב מקיש דדוקא במקום איסור מלאכה וא"כ אף אם תלמוד פסח וסוכות ס"ס עכ"פ ע"כ תמעט חוה"מ כיון שאין בו איסור מלאכה והדר אף יו"ט א"א ללמוד דנימא חוה"מ יוכיח:

גם י"ל דפי' הקרא כן הוא במקום שכל החג אסור במלאכה יום תרועה וכו' משא"כ פסח וסוכות וא"כ צריך ההיקש לדבר אחר. א"כ י"ל ק"ו מסוכה דנוהגת בין ביום ובין בלילה נשים פטורות שופר שנוהג רק ביום מכש"כ דנשים פטורות ואי תימא מצה יוכיח י"ל מה למצה שכן לפני הדיבור וק"ל:

ומעתה מיושב קושי' תוס' קידושין דאי לאו הקישא הוי ס"ד דאתי קרא בסוכה כי היכי דלא תימא סוכה ילפינן בק"ו משופר לחייב נשים מה שופר שאין נוהג בלילה וכו' ושופר חייבת מהיקש וק"ל כתבתי דרך פלפול בעלמא:

עי' ס' שמע שלמה הביא קושי' תוס' דקידושין הנ"ל פ' בא בשם הרא"ם בביאור הסמ"ג. ותמה עליו דהרי למסקנא כאן סוכה הלכתא ובזה לא שייך תי' הרא"ם שתי' דס"ד קרא אתי לרבוי נשים. דז"א כיון דהלכתא בהדיא לפטורא ע"ש. ולא אדע מדוע לא הקשה כן על תוס' שכ' זה בהדיא. ובאמת י"ל דאף למסקנא דהוי ס"ד הלכתא אתי כדי שלא תאמר האזרח אתי לרבוי נשים וק"ל:

קטז) ע"ב אמר אביי לעולם סוכה הילכתא וכו' עי' ריטב"א שהקשה אמאי לא קאמר איפכא סוכה קראי וכו' ע"ש, ולכאורה אם נימא איפכא וע"כ ה' [דהאזרח] למעוטי וא"כ תקשי ביה"כ ל"ל האזרח. אך י"ל דבאמת אתי למעוטי דנשים פטורים מתוס' עינוי וק"ל:

קיז) שם והשתא דאמרת וכו' עי' ריטב"א דלא גריס זה כלל והעלה דלא דרשינן ה' ואזרח אתי למעוטי מצטער ע"ש:

קיא) שם לרבות הגרים וכו' עי' ס' ברכי יוסף על או"ח סי' תר"מ שם האריך בסוגי' זו וכעת לא עיינתי בו:

פ' לולב הגזול. קיט) דף כט ע"ב בתוס' ד"ה לולב יבש וכו' קצת הי' מקום ליישב דברי רש"י דשם הוי רק משום התנאה וכו' משא"כ יבש יש בו משום הקריבהו נא וכו' ומש"ה אפשר אף אם אין לו לולב אחר אפ"ה לא יטלנו משא"כ באינו אגוד ומש"ה י"ל אף דיעבד פסול כה"ג משום מצוה הבאה בעבירה ואין להאריך:

קכ) ברש"י ד"ה גזול וכו' עי' כ"ת שכ' מזה יראה דרש"י פוסק כשמואל לקמן ע"ש. ואין מזה כ"כ ראי' די"ל רש"י פי' כן לס"ד דמקשה רק מכח קפסיק ותני [וכו']:

קלא) בתוס' ד"ה נקטם ראשו וכו' עי' רא"ש שהביא בשם הראב"ד שנסתפק אם בעינן ג"כ נקטם קצת מן השדרה. ודע לפי גי' השני' שהביא הראב"ד בירושלמי יבשו הוצין מהו וכו' קשה קצת מה פריך שם וכי מה בין זה לקטום דקאי על רוב עלין לראב"ד כמבואר שם ומתני' דנקטם ראשו הלא קאי על עלה אמצעית לפי' הראב"ד א"כ מנ"ל כלל דרוב עלין פוסל בלא עלה אמצעית. וצ"ל ע"כ מסברא פשיטא לי' זה וק"ל:

מה דקשה לדעת הראב"ד דעם השדרה דוקא א"כ נטלה התיומת דאמר ריב"ל פסול ת"ל אם צריך עם השדרה א"כ הוי נקטם ואם כוונא ריב"ל בלא שדרה תקשי הכל טעמא מאי ע' כ"א ואפשר יש לחלק בין ניטל לנקטם זה בתולדתו וזה אא"כ וצ"ע:

עוד י"ל לפי מה שצידד הר"ן ליושב דעת הראב"ד ממה שהקשו עליו מלקטן (ל"ב) דפליגי שמואל ור"י דלשמואל הא דתנן לולב שלשה טפחים היינו עם עלין א"כ חזינן דקוראים לעלין לולב וכו' די"ל באמת שמואל סבר סתם לולב עם עלין ור"י פליג ע"ש. א"כ י"ל ריב"ל סבר כר"י וק"ל:

קכב) בתוס' ד"ה נפרצו וכו' עי' רשב"א ור"ן שהביאו דעת הרי"ף ומלשון רשב"א יראה שהרי"ף חולק עם רש"י דלרש"י היינו נתלש לגמרי מן השדרה ולרי"ף נקלף אבל עדיין תלוי בו. ועי' ב"י (סי' תרמ"ה) וכ"ת כאן עיי"ש שתמהו על הר"ן שכ' דדעת הרי"ף ורש"י שוים הם ע"ש. גם קשה לי דמלשון הרשב"א יראה דהדס ולולב דין אחד להם לענין נשרו עלין דמקצת עלין כשר רק בהדם שיהי' עכ"פ כל השיעור עבות וכמו כן בלולב צריך עכ"פ כל שיעור לולב מכוסה בעלין ומלשון הר"ן יראה דלולב קיל מהדס דבהדס נשרו מקצת עלין פסול ובלולב כשר ובלבד שיהא שיעור לולב מכוסה ע"ש. וצ"ע הלא בהדס ג"כ הדין כן ועוד אעיין בזה איה"ש:

בד"ה קא פסיק ותני וכו' בקונט' לקוטים כ' בזה:

קכג) בד"ה בעינן הדר וכו' עי' כ"ת הביא בשם הרמב"ן שכ' שם דהכא איירי ביו"ט ב' במקדש דהוי דאורייתא ולקמן באתרוג שנקבי' עכברים וכו' איירי ביו"ט ב' במדינה וכו'. והקשה הכ"ת ס"ם קשה לדעת הרמב"ן כיון דשאול כשר ביו"ט ב' במקדש ע"כ משום לכם קאי רק על ראשון א"כ שאר פסולים נימא ג"כ כן עכ"פ לקיחה לכל אחד ואחד וכו' וכן לקיחה תמה וכמו שהקשו תוס' ע"ש מה שתי'. ולמעיין בדעת הרמב"ן יראה דכל שפסולו בגופו של אתרוג פסול מן התורה יו"ט ב' במקדש ומש"ה הדר וכו' פסול רק רוצה ליישב קושי' תוס' לעיל ד"ה קפסיק וכו' מלקמן דאתרוג שנקבו עכברים וכו' וע"ז תי' דלקמן [איירי] ביו"ט ב' במדינה ולדידי' באמת חסר הוי ג"כ פסול בגוף האתרוג ופסול יו"ט ב' במקדש ע"ש:

ומה דקשה לדעת הרמב"ן מהא דלקמן (ל"ח):

דקאמר רב אמר אין זה הדר וכו' דמשמע דמשום הדר פסול ביו"ט ב' ולא בחסר עי' לח"מ פ"ח מהל' לולב שהקשה זה ועי' או"ח (סי' תרמ"ט) ובטו"ז שם. וכפי אשר יראה מלשון הריטב"א כאן וכן הרמב"ן במלחמות תראה לדעת כי לא הי' להם כלל לקמן (ל"ו:

) הגי' אלא לרב קשיא רק מדקאמר רב אין זה הדר היינו כל חסר אינו הדר ולכך פריך לר"ח וקאמר ת"ל דקשה לר"ח ממתני' ומשני כאן ביו"ט א' וכו' א"כ ממילא גם מרב לא קשה דרב ג"ב איירי בראשון רק צריך ליישב קצת מאי קמל"ן רב דפסול. אפשר דס"ד דוקא חסר בתולדה. ועוד חזון למועד בזה איה"ש:

וכמו כן צ"ל לדעת הרמב"ם שפוסק דאף במקדש יו"ט ב' כשר כל הפסולין וסבר דהש"ס לקמן דף הנ"ל פליג אסוגי' דהכא א"כ לדידי' ג"כ אין חילוק בין חסר להדר וא"כ קשה כנ"ל כמו שהקשה הלח"מ וצ"ל כנ"ל וק"ל:

בא"ד לכך נראה וכו' צריך ביאור קצת לדעת תוס' יו"ט שני במקדש מה דינו אם נימא דכל הפסולין פסולין בו משום דהוי דאו' והא דכתיב ביום הראשון היינו רק משום גבולין דלא הוי אלא יום אחד או נימא דבאמת אף במקדש פסולין רק מה שנכתב קודם לכם רק מדרבנן פסול אף שאר דברים מה שהם בגוף אתרוג. וקצת קשה לפמ"ש תוס' לקמן דאף לשמואל עכ"פ רק בדרבנן לא סבר מצוה הבב"ע א"כ קשה מאי פריך לקמן ליתני שאול דילמא נקט גזול משום יו"ט ב' במקדש וי"ל וק"ל:

קכד) דף ל ע"א תוס' ד"ה משום וכו' ומיהו תימא במצה של טבל וכו' מה שיש לפלפל בזה מכח עשה דוחה ל"ת ושלא כדרך הנאתן וכרכו בסיב הארכתי בחי' לפסחים שם. גם שאר הדברים מה שיש לפלפל בדברי התוס' מאי ענין מצוה הבב"ע הארכתי ג"כ בקונט' חידושי על שער המלך בענינים אלו:

סוגי' דיאוש הארכתי הרבה בקונט' יאוש ושם כ' על דברי תוס' בסוגי' זו ג"כ בפרט: