פתח הבית חלק ב קג

קודם זמן ומש"ה שפיר ע"כ משום דהוי אונן וכו' וצ"ע בכ"ז. ובחי' להל' ק"פ כ' עוד אך י"ל דנהי דמת קודם חצות מ"מ הטומאה הי' אחר חצות וק"ל:

צריך להבין לפי דעת רש"י והר"ן וא"ז לעיל א"כ מה קאמר וצריכא וכו' ת"ל הא אשמעינן הכא טובא אף שיכול לקיים שניהם משא"כ בפסח. וצ"ל דזה הוא בכלל אבל היכא דמטי זמן ק"ש ודוחק וק"ל:

ודע דיראה לכאורה הא דמייתי' הש"ס מהא דעוסק במצוה פטור וכו' היינו ממ"ד טמאי מתי מצוה הי' שחל ז' שלהן בע"פ וכו' אבל עי' בהרשב"א בחי' יראה מדבריו דלכ"ע מייתי ועי' פי"ז:

ובאמת קשה קצת מה דכ' רש"י ד"ה צריכא למיכתב ביום ההוא וכו' דמשמע דביום ההוא מיותר וקשה הרי צריך לגופי' דאין שוחטין על טמא מת בשביעי ע' פסחים (צ':

) ע"ש וי"ל ואין להאריך:

קו) בד"ה מישאל ואלצפן וכו'. ראיתי בצל"ח פסחים (צ':

) הביא בשם מעיל צדקה שהקשה לו חכם א' ת"ל כיון שבגדיהם נטמאו כיון דעביד בהו כעין מיתה ותי' המעיל צדקה דס"ס הוי דבר שאין הנזיר מגלח מותר לשחוט אחר טבילה. והצל"ח תמה ע"ז דהרי לדעת תוס' בלא"ה שוחטין אחר טבילה בשביעי וקודם טבילה אין חילוק:

ותי' הוא דבלא"ה לא אמרינן חרב הרי הוא כחלל רק בכלי מתכות יע"ש. ובזה נחלקו הרבה עי' רמב"ם בפי' חומש פ' חקת דלא מיעט רק חרס כמדומה. וגם בלא"ה י"ל דס"ס הוי טמא ערב ולא הטהר עדיין דע"כ אף אי הי' טמאי מת ממש הי' יכולין לטהר וק"ל וכעת לא עיינתי:

קז) שם בגמ' ת"ר חתן וכל בני חופה וכו' עי' תוס' ד"ה תתן פטור ועי' מהרש"א שכ' דע"כ תוס' הבינו ברש"י דת"ק סובר עוסק במצוה פטור רק ר"ש לית לי' הא וכ' דלפי"ז ע"כ ל"ה להו הגי' ברש"י טעם פטור מתפלה משום כוונה ותפילין משום שכרות וכו' ע"ש. ולכאו' אין זה מוכרח כ"כ די"ל דהוקשה לרש"י הא אפשר לקיים שניהם ולכך כ' דצריך כוונה וכמו שכ' הריטב"א בחי' כאן. ואף דמלשון רש"י במשנה משמע דאף באפשר הדין כן מ"מ הרי ביאר רש"י לקמן ד"ה הולכי לדבר מצוה פטורין בין ביום וכו' וכתב הטעם משום דדאיגי' במצוה וכו' א"כ סובר ג"כ בהדיא דאם אפשר בשניהם ממש צריך לקיים שניהם ע"ש רק ר"ש דאמר שושבינים חייבין דמשמע דחייבין בכל מצות הוכיח רש"י דסובר העוסק במצוה חייב וק"ל:

קח) דף כו ע"א בתוס' ד"ה חתן פטור וכו' עי' מ"ש לעיל. ודע מה שכ' בתירוצם ופירושם לחלק בין חתן לשושבינין לכאו' אף לרש"י צריך לומר כן וק"ל:

עי' בעל המאור שסובר כרש"י דהנך תנאי לית להו עוסק וכו' וכ' דשושבינין לא מיקרי כלל עוסק במצוה כמו שכ' הרא"ש ע"ש וקשה א"כ נהי דע"כ ת"ק לית לי' העוסק וכו' מדמחייב חתן אבל עכ"פ ר"ש דילמא סבר פטור וי"ל ואין להאריך:

ועי' ריטב"א בחי' שסובר כתוס' וסובר דהכא איירי בחתן לאחר החופה או כונס אלמנה ובזה באמת הלכה כת"ק דמחייב עכ"פ בק"ש. ועי' ברא"ש שיראה מדבריו שסובר דאיירי כאן בכונס בתולה ומש"ה פסק כר"ש ומה שכ' דשושבינין אינם עוסקים במצוה הוכרח בזה לר"ש כיון דסובר חתן פטור אף מק"ש א"כ מ"ש שושבינין דלא אלא ע"כ דלא מקרי עוסק במצוה עי' ב"ח (אור"ח סי' ל"ח) פלפל בדברי רא"ש ע"ש היטב ועי' תמים דעים סי' רמ"א. ובחי' בהל' סוכה כתבתי קצת:

קט) בתוס' ד"ה ואפילו חש בעינו וכו' וצ"ל דמ"מ מיקרי חולה שהרי פוטר אף משמשו וק"ל:

קי) שם בגמ' והאמר רבא חולה ומשמשי' פטור וכו' חולה אין אבל מצטער לא וכו' עי' תשו' מים רבים (חאו"ח סי' נ"ג נ"ד) שהקשה לדעת הסוברים מצטער פטור רק משינה אבל לא מאכילה א"כ מה פריך הש"ס ע"ש. ועי' א"ר או"ח סי' תר"מ הקשה ג"כ קושי' זו ועוד הקשה שם מה פריך הא כ' הלבוש דמצטער חייב עכ"פ לילה ראשונה משא"כ חולה ושם צידד אפשר חולה שאין בו סכנה חייב ג"כ לילה ראשונה ע"ש:

קיא) ע"ב בתוס' ד"ה ולא בירך אחריו וכו' בדף מיוחד הארכתי קצת השייך לסוגי' זו ופוסקים נזכיר כאן דדברי פסקי התוס' כאן תמוהים שכ' דפת הבאה בכסנין ומעשה קדירה וכו' אין מברך לפני' וזה תמוה דלא כ' התוס' רק שלא יברך לפניו המוציא. וצ"ל גם כוונת פסקי תוס' כן וק"ל:

דף כז ע"א מתני' ר"א אומר הארכתי ג"כ בדף מיוחד:

קיב) שם ע"ב מ"ט דר"א וכו' עי' ריטב"א שהקשה א"כ לעיל (ט'.) דקאמר שם ב"ש סבירא להו כר"א ולא צריך קרא וכו' ות"ל אף לר"א מקרא יליף דאין עושין וכו' ע"ש. והארכתי בזה ג"כ בדף מיוחד:

קיג) בתוס' ד"ה כל אזרח וכו'. ועי' מהרש"ל ומהרש"א. ועי' כפות תמרים לקמן (ל"א.) הביא שם בשם הריב"ש שכ' יש סוברים אף לרבנן סוכה של שותפין פסולה דגרע משאול ע"ש:

ע' ריטב"א כאן שכ' סוכת השותפין כשר אף לר"א משום יש ברירה דכה"ג יש ברירה כמו שותפין שנדרו הנאה דיכול לומר לתוך שלי אני נכנס ע"ש. ויראה מדבריו לפ"ז גם גבי אתרוג של שותפין אם התנו מתחילה וחלקו בימים יום זה יהי' שלך וכו' ג"כ מהני. וזה צ"ע דס"ס אינו שלו. ועי' רמב"ן במלחמות פ' י"נ. וע' מג"א (סי' תרנ"ח ס"ק יו"ד) ע"ש:

קיד) דף כח ע"א הזקקתני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבי וכו'. הקו' עצומה הרי רבו הי' ריב"ז והוא הי' בו כל מידות הללו כלקמן. י"ל קצת כי אמרו לו כמדומה אשר כל דבריך מפי השמועה יראה כי שבחוהו בגודל ענוותו שלא רצה לומר דבר מפי עצמו לזאת השיב להם הזקקתני וכו' היינו אני מוכרח לומר אשר רבי לא הי' אומר כן לספר שבחו ואני אומר כן כי יש בי מדות טובות הללו כי הייתי רגיל תמיד בבית המדרש ולא אצטרך לומר דבר משמי וק"ל:

שם מתני' ראשו ורובו בסוכה כ' ג"כ בדף מיוחד:

קטו) שם האזרח להוציא את הנשים וכו'. עי' תוס' קידושין (דף ל"ה) שהקשו ל"ל הקישא לחייב נשים במצה ת"ל מדאיצטריך אזרח ע"ש. ואמרנו דרך פלפול ליישב. עי' תוס' פסחים (ק"ח:

ד"ה שאף הן וכו') הקשו ל"ל קרא גבי מצה ת"ל שאף הן וכו' וכן הקשו במגילה (דף ד'). ותי' שם לחד תי' דהך סברא אף הן וכו' הוי רק דרבנן ע"ש. ושם בפסחים הקשו אמאי לא נחייב נשים גם גבי סוכה משום שאף הן וכו' ותי' ג"כ כיון דהוי רק דרבנן לא תקנו בדאורייתא ע"ש. וצריך להבין עיקר קושי' ת"ל בכוכה קרא הוא או הלכתא. וצ"ל ס"ס נילוף משם אי לאו דהוי רק מדרבנן. ולכאו' קשה מה פריך הש"ס ל"ל קרא והלכתא בסוכה וכו' ת"ל דהוי ס"ד לחייבם משום שאף הן וכו' אך י"ל זה בלא"ה ידעינן מדאיצטרך הקישא גבי מצה. ומעתה מיושב דאי לאו הקישא גבי מצה הוי ס"ד דבעי קרא בסוכה כדי דלא תימא שאף הן וכו' וק"ל:

עוד אמרנו ליישב קושי' התוס' הנ"ל עפ"י מה שראיתי בספר המקנה שהקשה תהא נשים חייבת בשופר מהקישא דכתיב כל מלאכה לא תעשו יום תרועה וכו' כל מי שישנו בכלל כל מלאכה וכו' כמו גבי מצה. ותי' עפ"י סוד יעיי"ש. ולכאו' י"ל אם נימא ק"ו עדיף מהקישא היכא דההיקש אתי לד"א עי' ב"מ פ' המקבל בסוגי' דמסדרין לבע"ח ובתוס' שם. א"כ כאן י"ל ההיקש אתי ג"כ לד"א והוא דהנה בספר שמע שלמה פ' אמור הביא שם לשון ת"כ דפריך שם יהא פסח טעון סוכה מק"ו מה סוכות שאין טעון מצה וכו' ומשני כתיב הזה בסוכות זה ולא