פתח הבית חלק ב ק

אם אמרינן ד"ע עד נסר אחרון מ"מ מן הצדדין נתכשר וממילא נתכשר הכל עי' סי' תרל"א ודוחק:

סט) דף טו ע"א ברש"י ד"ה ר"ע אומר וכו' עי' רמב"ן במלחמות שהקשה דהרי ס"ס אף למ"ד באמצע ג"כ בד"א ס"ס עכ"פ אין ישנים תחת הפסול והכא משמע דהכל כשר א"כ ע"כ צריך לאוקמי דוקא במעדיף יע"ש. א"כ משמע מדבריו דאם איירי באין בו ד' א"צ במעדיף וכו' יעי' לעיל (י"ד:

) בפוס' ד"ה ומודה ר"מ וכו' שכ' אף באין בו ד' אפ"ה נהי דישנים תחתיו אם הפסול מרובה עכ"פ פסול א"כ אף לדברי הרמב"ן קשה להבין זה וע' לקמן שאכתוב שיש לדחות זה:

ע) בתוס' ד"ה ר"מ אומר וכו' מרהיטת לשון תוס' מה שהוצרכו להביא ראי' דמתני' איירי ברחב ד' יראה דאסקי אדעתי' די"ל אף באין רחב ד"ט ס"ס כאן שהי' כבר תקרה גרע כפי' ראשונים לכך כ' רק משמעות וק"ל:

עא) בגמ' אי נוטל א' עביד מעשה וכו' לכאו' יראה דבנוטל א' וכו' ג"כ מתורת מעשה נתכשר וא"כ נתכשר אף הסכך פסול וכן יראה מלשון רש"י קצת ד"ה והכי קאמרי וכו' וכן הי' נראה קצת מסוף לשון הרמב"ן במלחמות ומלשון פי"ז ועי' מג"א סי' תרל"א. אך יראה עיקר הכוונה רק דנתכשר מכח הסכך כשר ולא שיוכשר הפסול רק אפשר דהי' מקום לומר דס"ס נחוש משום הרואים שיראו שיושב בסוכה שיש בה תקרה ויחשבו דאף תקרת בית. לזה אמר כה"ג ודאי יראו המעשה שנטל א' ודוחק ומ"מ נראה כן:

עי' רא"ש שהביא בשם הרמב"ן מה שכ' ליישב ל' הרי"ף שהביא אף למסקנא הפלוגתא בענין תולמ"ה וכו' היינו משום דלמסקנא אמרי' לכ"ע בכה"ג לא שייך גזירת תקרה כיון דחזינן שבא לתקן רק פליגי בתקרה ממש אם נתבטלה ע"י פקפוק אבל הרמב"ן בסוף העלה בדי שם דודאי אין זה סברא כלל לומר הואיל ורוצה לתקן לא שייך גזירת תקרה דס"ס הרואים לא ידעו רק דכל הסוגי' איירי באין בו ד' רק כיון שהי' בית גרע טפי ולכך סובר אף לרב דסובר באין בו ד' מודה ר"מ אפ"ה הכא גרע ודומה ליש בו ד' ומש"ה פריך שפיר לרב וכו' ולסוף פריך לשמואל ומשני בביטולי תקרה היינו ר"י דסובר דסגי בהא לבטל תקרה ממילא גם גזירת תקרה ליכא דהוי פחות מד' ור"מ פליג ע"ש:

וכפי הנראה מדבריו הא דפריך תחילה והא איפלגי חדא זמנא וכו' אף דאינו דומה דהרי חזינן למסקנא לשמואל לא אמרינן הואיל והי' תקרה גרע לענין גזירת תקרה א"כ כמו כן י"ל לרב דלא דמי ממש ליש בו ארבע וא"כ לא שייך הא מיפלגו בה וכו'. וצ"ל דמ"מ כיון דהכא והכא פליגי לענין גזירת תקרה שייך למיפרך והא איפלגו בה וכו' ולמסקנא י"ל גם לרב דלעיל פליגי בגזירת תקרה והכא פליגי בביטול תקרה רק דא"צ לזה לרב ועי' היטיב:

עי' בחי' אנשי שם על הרי"ף מה שהקשה על הר"ן ולא קשה מידי דהר"ן סובר כפי' בתרא של רמב"ן וק"ל:

אח"ז ראיתי בב"א (סי' תרל"א) שכ' בשם הרמב"ן במלחמות בסוף שסובר בנוטל אחד מתכשרי כל הנסרים וא"צ להניח פסל בין כל נסר וכו' רק כיון שמניח פעם אחד ש"ד ובטלה תקרה בהכי ע"ש. ולפי"ז נסתר מש"כ לעיל להוכיח מרמב"ן שסובר דלא כתוס' לעיל (י"א:

) ד"ה ומודה ר"מ וכו' שסובר באין ד' אף הסכך פסול מרובה לית לן בה אם יש סכך כשר כשיעור ע"י צירוף דלא כתוס'. ולהנ"ל לא מוכח מידי דמה שכ' הרמב"ן בתחילה להקשות דוקא על יש ד' דמשמע לשיטתו באין בו ד' ניחא היינו דלשיטתו אף הנסרים עצמן כשירים וק"ל:

ועדיין במקומי אני עומד, דיש מקום לומר בכוונת רמב"ן דלא כב"ח דודאי צריך להיות סכך פסול כשיעור ע"י צירוף עכ"פ רק כוונתו דעכ"פ בטל תקרה במקום סכך כשר דס"ד דס"ס יקרא שם תקרה על הכל הואיל וס"ס כבר הי' כאן תקרה וגם עתה תקרה בצדדיו ועי' ריטב"א ואף שדוחק מ"מ יש מקום לומר כן רק מכח דברי הב"ח הדרנא בי מה שחשבתי תחילה לודאי דלא יועיל נוטל א' להכשיר סכך פסול ואולי אזכה עוד למצוא הדבר מבואר איה"ש:

עב) דף יז ע"ב לא למדתי כעת היטב רק בלמדי לעיל דף י"ד עיינתי קצת בסוגי' זו ואכתוב מה שאמרתי לפום רהיטא רב אמר בין מן הצד וכו' לכאורה צ"ל קצת למ"ד באמצע בד"ט היינו שחולק הסוכה ואם אין נשאר אח"כ כשיעור סוכה פסול א"כ למ"ד באמצע בד"א משמע ג"כ בכה"ג דאם הוא פחות מד"א אין חילק ואם נשאר רק ע"י צירוף שיעור סוכה כשר כמו לאידך מ"ד פחות מד"ט וזה צע"ג דא"כ הרי סכך פסול יותר על סכך כשר ובודאי פסול עי' לעיל (י"ד:

) תוס' ד"ה ומודה ר"מ וצ"ע. ואפשר לומר הכוונה אם עד"מ בצד א' ארבע אמות סכך כשר ואח"כ פחות מד"א סכך פסול ואח"כ איזה טפחים סכך כשר מותר לישב אף תחת אותו סכך כשר. אך זה דוחק וגם צ"ע לדינא והבן זה:

מה שכ' הפי"ז כאן ליישב אף למ"ד באמצע ג"כ בד"א אפ"ה משכח' ד"ע וכו'. יראה מדבריו שסובר די"ל ד"ע עד חצי סכך. פסול וזה לא נהירא וכבר הרגיש בזה הפרמ"ג סי' תרל"א ועי' מש"כ לעיל (דף י"ד ע"ב) ע"ש:

עג) דף כ ע"ב מתני' א"ר יהודא נוהגין היינו וכו' עי' תוס' יו"ט שהקשה אמאי לא פליג ר"י לעיל (פ"ק מ"ג) עשאה על הקינוף פסולה וכו' ע"ש. וצ"ל דמ"מ דוקא גבי מטה דהוי רק עראי או משום דמטה לתוכה עשוי' דהרי לדידן ג"כ חילוק יש בזה ואין להאריך:

עד) בתוס' ד"ה הישן ושמא מטה שאני וכו' עי' ר"ן שכ' הטעם משום מטה לתוכה עשוי' ועי' טו"ז סי' תרל"ב ע"ש:

עה) בד"ה ראיתם טבי וכו' עי' ריטב"א ור"ן שהקשו על הירושלמי אמאי לא פריך בפשיטות אף אם אסורין להניח תפילין וכו' היינו רק משום בזיון וכן סמיכה אבל סוכה מאי איסר יש ע"ש. וצ"ל דהוי ס"ד כסברת רש"י סוף ר"ה (דף ל"ג) משום בל תוסיף וק"ל:

עו) בגמ' והא ליכא עשרה וכו'. עי' רי"ף שכ' הטעם משום סוכה תחת הסוכה ועי' ריטב"א ור"ן. וצ"ל להרי"ף דעכ"פ ודאי דבר של קבע א"צ להטעם משום סוכה תחת הסוכה רק דבר שצריך עשרה כמו מטה דהכא וע"כ הטעם או משום עראי כמ"ש תוס' או משום לתוכה וכו' כסברת הר"ן בזה ע"כ הטעם משום סוכה תחת וכו' וק"ל:

עז) דף כא ע"א תוס' ד"ה יליף אוהל וכו' וכ"ת א"כ ג"ש מאי אהניא וכו' לכאורה ס"ס הי' להו להקשות כיון דעכ"פ אהני ג"ש דשאינו עשוי' בידי אדם לא מטמא א"כ מנ"ל שאר אוהל חוץ מפשתן ואי דיליף ק"ו הא איכא למימר אין עשוי' בידי אדם יוכיח במצורע טמא ובמת טהור וי"ל ואין להאריך:

עח) בד"ה ועל גביהן דלתות וכו' עי' פי"ז שצידד לומר אוהל זרוק דלא שמי' אוהל היינו מדרבנן וכעת לא עיינתי:

בא"ד ומיהו לר"א וכו' צריך ביאור קצת דמשמע למאי דמסיק משום לא אתי אוהל עראי ומבטל אוהל קבע לא צריך תו לדר"א וי"ל ואין להאריך:

בד"ה והרי דלתות דיש לה וכו' לפי הנראה מתוס' כאן סוברים דדלת מיקרי עשוי' בידי אדם. וקשה א"כ לקמן ע"ב דפריך והרי מטה וכו' משמע דסובר מטה מיקרי אין עשוי ב"א וכו', וצ"ל מטה גרע ועי' ריטב"א שכ' אף דלת מיקרי אין עשוי בידי אדם הואיל ואין עשוי' לכך ע"ש:

עט) ע"ב בגמ' והרי מטה וכו'. צ"ל נהי דהוי סבר המקשה דצריך עשרה במטה אף דהוי אוהל בפחות בעלמא אפ"ה מטה שאני משום דהוי עראי כמו שכ' תוס' במתני' ד"ה הישן או משום לתוכה עשוי' כמ"ש הר"ן מ"מ לענין שלא יועיל אף עשרה לר"י לא ניחא לי' סברא זו וק"ל:

ודע דהרמב"ם והפוסקים פסקו דלא כר"י דאסור לישן במטה