פתח הבית חלק ב י

מוחזק ולדידי עדיין אין ברור אם הי' איזה דבר ספק בין המלוה ולוה באחת מענינים במקום שהי' הדין נותן אם תפס לא מפקינן כגון אם תפס הלוה או שהלוה לו המלוה א"כ י"ל אף שהניח אצלו משכון מ"מ קרקע בחזקת בעלי' עומדת והוי הלוה מוחזק ודוקא לענין אבק ריבית עשו המלוה למוחזק בכה"ג והבן וצ"ע לדינא:

סי' נ"א בדין כבוד הבריות בקו' חות יאיר מדוע כהן ששכב ערום אם נודע לו שמת באוהל צריך לילך ערום הא הוי שב ואל תעשה וגם טומאת כהן הרי התירה תורה במקום כבוד הבריות הארכתי בזה בחי':

סי' נ"ח נ"ט ס' תשו' לפריז בדין אם נקבר בקבר עכו"ם אם רשאין לפנות המת בתשובה כתבתי בענין כזה:

סי' ס"ב בדין ספק דרבנן לענין ערוב הארכתי בזה בחי' על ה' יו"ט:

סי' ס"ג בדין אתרוג של רבית אי הוי כמו גזול ותלי אי חייב להחזיר אותו ממון עצמו או לא וכאשר פלפלו בזה לענין קידושי אשה ואת אשר פילפל בדברי הרשב"א שכ' דהוי רק מ"ע ולא שיעבוד נכסים והקשה ע"ז משום הרי קיימל"ן כרבא אי עביד לא מהני הארכתי בזה בחי' לב"ק ואת אשר פילפל בפלפול נאה לפרש דברי תוס' (ב"מ ס"א:

) ד"ה רבא אמר עם כי הפלפול נחמד אבל אין לפרש כן בכונת תוס' ובחי' שם כ' בזה ויתר דבריו שם בענין הריבית דרך פילפול ובחי' הארכתי גם מה שהקשה שם מה פריך הש"ס ל"ל דכתיב רחמנא לאו בגזל וכו' הא צריך לנאמרה ונשנית כבר הקשה זה הגאון. בס' שאילת שלום ובחי' לב"מ כ' דרכים שונים ליישב זה אך דרך א' כ' שם נכון וישר. ועי' רא"ם פ' בראשית ושמע שלמה:

סי' ס"ד בדין חדש עיינתי ג"כ לפום רהיטא וכבר הארכנו בזה בחי' לקידושין ובחי' על סי' רצ"ג ואת אשר כ' די"ל בחדש טע"כ ל"ד דאין ללמוד מנזיר שיש בחדש צד קולא כ' זה בחי' לה' פסח (סי' תפט) אולם אין נראה לדינא גם יש לפקפק עליו בכל מ"ש בענין זה בטע"כ:

סי' ס"ה הרבה קו' חמורות ולא עיינתי כראוי גם כי אין ספרים פה זולת אשר הקשה שם אות ג' בהא דחולין (קא) מה פריך שם כיון שנגע בו טימא וכו' לדעת רש"י דפחות מכביצה אין מקבל טומאה א"כ מה פריך הרגשתי בזה וכדומה כי כ' בזה בחי' ועי' בס' יערת דבש פילפל בזה הרבה. עוד הקשה שם על דעת הראב"ד שסובר דטמאי מתים ביום ז' אחר טבילה רשאים לשחוט הפסח א"כ איך מוכיח הש"ס פ' הישן עוסק במצוה פטור וכו' מהאנשים אשר הי' טמאים וכו' וחל ז' שלהם בע"פ ות"ל הרי היו יכולים לטבול ובחי' הארכנו בענינים אלו. וקצת נ"ל אחר שנבין מה הקשה הראב"ד אמאי לא אמר להם משה שיטבלו הלא כפי המבואר פסח של מדבר אז הי' בשבת וא"כ הרי אסורים להזות ואף שאסור רק מדרבנן מ"מ ס"ס אטו לא הי' מקיימים אז מילי דרבנן אך י"ל דהרי מחלוקת בזה אם הי' בשבת עי' פ' הנזקין היטיב א"כ עיקר הקו' למ"ד לא הי' בשבת א"כ מאן דיליף דעוסק במצוה פטור י"ל סבר דהי' בשבת ואין להאריך. עוד שם בדיני ס"ס ולא עיינתי כראוי אולם לפום רהיטא לא מצאתי בו דבר חדש והארכתי גם אנכי הפעוט בדיני ס"ם ובדין ספק דרבנן הארכתי בסוף חי' לסי' ר"א ביו"ד וכדומה שהרגשתי בכל הדברים:

סי' ס"ז בדין אם לסמוך על גדלות אף שאין לו קרניים עי' תשו' תשב"ץ ובגוף סימן קרנים כ' במ"א דאין לסמוך אם לא כבר יצאו חוץ מן העור ומרגישין קשקשים ואז נראה להתיר אף בלא סימן שיניים:

סי' ס"ח בדין עגלים שלא נודע אם הוא בן' ח ימים וכ' שם לסמוך על מ"ש בסי' ס"ז דעיקר הטעם דאין סומכין על משום דאיכא לברורי אם יחי' שמונה ימים וכו' זה לא נראה דמה איכא לברורי אטו אם ימות תוך ח' יהי' ודאי נפל וגם מ"ש דמש"ה אין הולכין אחר הרוב ולדות וכו' משום איכא לברורי וכו' גם זה אין נראה כנ"ל גם אם נסמוך על סי' קרניים תלי אי סימנים דאו' גם זה לא נראה וק"ל:

סי' ס"ט בדין אומנים שמנקבין מן הדופן עד הטחול לרפואה ואומרים שאין מגיעין רק עד עור החיצון אם יש לסמוך עליהם ובתשו' אחת כ' בדין מחט שנמצא בתוך הגוף:

סי' ע' בסוגיות האוכל תרומת חמץ כ' בחי' לפסחים:

סי' ע"א בדין לצערי מכוין בסתירת ש"ע יו"ד (סי' ב) לחו"מ (סי' שפה) כ' בחי' לח"מ שם:

סי' ע"ג פילפל בדברי תשו' נוב"י בענין אי בעי פגום מעיקרא לענין איסור כ' בזה בתשו' אחת אשר באמת דברי נ"ב שם תמוהים:

סי' ע"ד שם הביא מה שהקשה לו יד"נ הגאון אבד"ק פוזנן נ"י על הא דב"ק (צ) דפריך של לדייני' דיני נפשות ות"ל הא הזיק ואח"כ הפקיר פטור והכא הוי הפקר כמו שור הנסקל שהוזמו עדיו וכו' קו' זו הקשה לי הרב הגדול המנוח מו"ה ארי' ליב זצ"ל אבד"ק אוברניך ובחי' לב"ק הבאתי זה, וכדומה שנ' שם תי' לזה ומה שהקשה לו הגאון ת"ל בלא"ה כיון דאסור בהנאה אינו ברשותו זה יש לדחות בקל ובחי' שם כ' בזה. עוד הקשה שם הגאון לדעת ר"ת דשוה"נ אין נאסר נחיים א"כ מה פריך הש"ס בב"ק שור הנסקל לאו דמארי' קא טבח וכו' כ' גם בזה בחי':

סי' ע"ח כ' בתשו' להרב המאה"ג המנוח אבד"ק קלעטשווי זצ"ל בענין בשר ששהה ג"י בלא מליחה שצידד הרב דהכלים מותרין אם בשעת בישול לא נודע ששהה ג"י ואח"כ נודע משום דהוי ספיקא דרבנן משום דם שבשלו ואף די"ל קודם בישול כבר נאסר כמ"ש תוס' בחולין (קט) מ"מ הכא שאני דממ"נ אם נימא שנתקשה רק ע"י בישול יוצא טפי א"כ י"ל אין יוצא רק ע"י בישול ולא ע"י בליעה ופליטה וזה אין מוכרח דאפשר ע"י בליעה ופליטה יוצא טפי מע"י מליחה גם הגאון ז"ל הקשה עליו דבלא"ה דם שמלחו אין עובר דאף שאין יוצא ע"י מליחה בשהה ג"י מ"מ הוי דם שמלחו וזה אין מוכרח גם קשה להבין דברי השואל אמאי לא יותר הבשר עצמו מספק גם הדבר מבואר דזה לא מיקרי ספיקא דרבנן דהרי זה הוא האיסור מה שאסרו הגאונים וזה השיג ג"כ הגאון גם מה שרצה הגאון לומר דיש להתיר הכלים משום אינן ב"י וזה תלי בדברי הש"ך (סי' קי) בדיני ס"ס מה שהביא שם בשם תשו' מהריב"ל ועי' פ"מ שם והיות כי לא היטיב עשה כן המחבר אשר לא הביא דברי השואל רק התשו' ומזה יתודע השאלה לכך אין להאריך: