פתח הבית חלק א צט

מי איכא מידי דלשמו פסול ושלא לשמו כשר דהרי הרמב"ם (פח"י מה' מע"ק ה"ט) כ' שחט מצורע ונזיר אשמם בחוץ פטורין מפני שעדיין לא נראו בעלי קרבנות אלו לכפרה. ולא חילק בין לשמו ושלא לשמו. ואף דבהלכה יו"ד שם כ' אשם מצורע ששחטו שלא לשמו חייב הואיל וראוי שלא לשמו בפנים שם י"ל איירי בעבר זמנו דלא נפסל אם שחט שלא לשמו בפנים משא"כ מחוסר זמן. ואף שיש להקשות עכ"פ ל"ל לרמב"ם לומר הואיל ושלא לשמו בפנים כשר ת"ל נימא הואיל וראוי לשמו בפנים זה י"ל ואין להאריך

ובזבחים שם נרשם על ר"ח בר טובי' רמב"ם פח"י מה' מעה"ק וכו' יראה שסובר דהרמב"ם פסק כר"ח ב"ט דאף מחוסר זנין כשר שלא לשמו בפנים וק"ל ע"ש

עא) עוד אבאר דמ"ש לעיל דאם שחט פורתא שוב אין ראוי לקרות שם שלמים. אף דלכאורה יש לפקפק ע"ז מ"מ יראה נכון דהוי כמו שחט מקצת לפסח ומקצת לשלמים וזה [ודאי[ אסור. ואפשר דתלי' במחלוקת אי] ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או לא וק"ל

גם מ"ש בשעיר המשתלח כיון ששחט פורתא שוב אין ראוי לוידוי ג"כ נכון. אף שיש לפקפק ולומר דלא נעשה בע"מ ולא טריפה כיון דבא מכח שחיטה ס"ס כיון דכתיב יעמד חי שממנו למד הרמב"ם סוף ה' עי"כ ולא טריפה משום דאינה חי'. א"כ ניחא דכיון ששחט מקצת נהי שלא נטרפה הואיל ובא מחמת שחיטה ס"ס כיון שאין ראוי לחיות ואטו התורה מיעטה טריפה הרי התורה לא מיעטה רק מה שאין ראוי לחיות והבן

עב) עוד נזכיר קצת בלשון הסוגיא דיומא (שג.) תוס' ד"ה שלא לשמו וכו' לכאורה לפ"מ שפי' דאף לס"ד הוי סבר דלא בעי עקירה א"כ קשה ל"ל לומר אי בעי שחט סתמא ת"ל אף אי שחט לשמו בפנים ג"כ כשר דהוי שלמים ששחטן לשם פסח. אך אפשר כיון דלכתחילה צריך שישחטן לשם שלמים לא מיקרי ראוי אל פתח אוהל מועד וכו' וק"ל. ודברי תוס' ישנים כאן צריכין ביאור

עג) (שם) בגמ' והתנן מחוסר זמן וכו' עי' ת"י שכ' דהוי ס"ד רבין מחייב משום הואיל וכו' יראה דהי' קשה לו מאי ס"ד להקשות הלא ודאי אשם מצורע ששחטו שלא לשמן ודאי בעי עקירה. אלא ע"כ דהמקשה סבר דפסח ג"כ בעי עקירה ואפ"ה מחייב רבין ע"כ משום הואיל וק"ל

עד) שם ואמר רב חלקי' וכו' עי' ת"י שכ' בלא ר"ח הוי מצי להקשות (ולשונו שם צריך ביאור] דס"ס פוטר לשמו ע"ש. ולכאורה הרי רב הונא בזבחים (קיד:) פליג שם על ר"ח וסובר אף שלא לשמו פטור דאין ראוי בפנים כיון דמחוסר זמן ואין דומה לפסח דהכא דסתמא לשלמים או עוקרו לשלמים [דאז] דינו כדין שלמים שנשחטו לשם פסח משא"כ באשם מצורע דא"י לנתקו כלל לשם שלמים רק אם שחטו לשלמים נאכל כדין אשם ור"ה פליג. וא"כ בלא ר"ח המ"ל כר"ה ול"ק כלל וק"ל

עה) ברש"י ד"ה ואמר ר"ח וכו' דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לשם חובה ע"ש. וזה א"צ בפסח לפרש דפסח הוי להיפוך דדינו כדין שלמים משא"כ כאן דהוא להיפוך דהוי דינו כאשם לשם שלמים וכנ"ל. אכן מה דקשה לכאורה ס"ס הרי לכתחילה אסור לשחוט שלא לשמו וא"כ הדר אין ראוי לפתח וגו' כאשר כ' לעיל ועי' בזה

אחר אשר כתבתי הפילפול בסוגיות אלו חזרתי ועיינתי בסוגיא דחולין (ל.) ומצאתי את שאהבה נפשי דשם פריך הש"ס אי אמרת אין לשחיטה אלא בסוף כיון שחט פורתא אידחי מפסח וכו'. הרואה יראה שם דאם אין לשחיטה רק בסוף אם שחט תחי' לפסח אפ"ה יכול אח"כ לשחוט לשלמים ולא נפסל רק אם ישנו לשחיטה וכו' אז אם שחט פורתא לשם פסח שלא בזמנו נפסל ע"ש

ומעתה י"ל דברי הרמב"ם (פח"י מה' מעה"ק) שפסק שחט שעיר קודם וידוי בחוץ חייב. היינו דהך ברייתא דיומא (סג) דתני' פטור אתיא כמ"ד טריפה חי'. וא"כ שפיר אף ששחט פורתא ראוי לוידוי ולא נעשית טריפה כיון שתוכשר ע"י גמר שחיטה וגם לא הוי בע"מ כיין דכל שחיטה הכי היא ואף שצריך עתה להתודות וכמ"ש לעיל מש"ס דחולין דאף שנעשה עתה קרבן אחר אפ"ה מהני כמובן. רק אנן פסקינן כמ"ד טריפה אינה חי' וא"כ כיון ששחט פורתא נהי דלא נעשית טריפה כיון שהוא דרך שחיטה ס"ס עתה אינה ראוי' לחיות וא"כ א"י להתודות וא"כ מסברת חוץ הי' פטור וע"כ לה' אתי לרבות לחייב. ואין להשיב אם יש לשחיטה מתוע"ס א"כ חייב משום שחוטי חוץ אפורתא קמייתא. ז"א עי' תוס' חולין (כב:) ד"ה כגון ששחט וכו' שכ' שם אם עכ"פ הגמר נעשה באין ראוי פטור ולא דמי לשחט סי' אחד בחוץ ואחד בפנים כמו שפריך הש"ס גבי שחט חטאת בחוץ לעכו"מ כיון ששחט בה פורתא אסרה ואידך מחתך בעפר בעלמא יע"ש. ושם ג"כ לא הוי כמו נתקלקל בשחיטה דהרי שוחט לעכו"ם או"ב חייב כמבואר בחולין (פא:) דלא הוי כנוחר משום דדבר אחר גרם כמו שפי' רש"י שם. וע"כ שם בשוחט חטאת לעכו"ם בחוץ וכו' דפריך בחולין (מ:) כיון ששחט פורתא וכו' הקו' רק משום דלסוף אין ראוי אל פתח וגו' וכמו שפי' רש"י שם וכ"כ תוס' ב"ק (עא:) ד"ה איסורי הנאה וכו' וכבר כ' במ"א להשיב על לשון הרשב"א בתה"א שהקשה על הרא"ה שסובר דשחיטת מומר] לא הוי נבילה דא"כ מאי פריך שם כיון דשחיט פורתא בחולין הא לא הוי נבילה ואי משום שחיטה שא"ר הא גבי שחוטי חוץ גילתה תורה דשחיטה שא"ר הוי שחיטה ע"ש. והשגנו ע"ז חדא דהרי לענין שחיטה שא"ר אף בשחוטי חוץ אם בא מחמת ד"א לא הוי שחיטה עי' חולין (פ:) תוס' ד"ה שחיטה ראוי' וכו' (פה. ד"ה ואין דנין) ע"ש. וגם הלא אין קו' הש"ס מכח שחיטה שא"ר דאנן לא פסקינן כלל כר"ש. וגם אי הי' הקו' מכח דשחט לע"ז הוי כמו נבילה הרי כיון שד"א גרם לו חייב וכאשר הוכחנו לעיל מאו"ב. רק הקו' הוא משום אין ראוי לפתח וגו' עכ"פ חזינן דלא מטעם נבילה פריך. וא"כ ע"כ אף שנתקלקל (רק) אפ"ה פטור ודוחק לחלק בין הנושאים. וא"כ כיון שאין ראוי להתודות הי' מסברא פטור ואצטריך לה' לרבות

ומעתה מיושבים כל קו' הלח"מ הנ"ל דש"ס דזבחים ודיומא ניחא הכל דהך ברייתא תני לה' לפטור דלרבות לא צריך דאתי כמ"ד טריפה חי' אבל אנן פסקינן אין חי' א"כ ע"כ אתי לה' לרבות

ומעתה מיושב ג"כ מה שהרמב"ם פסק פסח ששחט לשמו בשאר ימות השנה חייב. היינו משום הואיל אף אי בעי עקירה. והא דקאמר הש"ס יומא (סג) דאי בעי עקירה פטור היינו משום כיון דתחילת השחיטה נפסל משום פסח שלא בזמנו א"כ תו אין ראוי לשלמים רק כ"ז למ"ד טריפה חי' א"כ לה' אתי למעוטי משא"כ לדידן דפסקינן אינה חי' ולה' לרבות א"כ חזינן דרבי קרא גבי שחוטי חוץ אם רק הי' ראוי בתחילת שחיטה חייב א"כ כמו כן זה. והכל כנ"ל והבן. ומה שפסק גבי אשם מצורע וכו' כבר כ' לעיל מה שיש ליישב

ומה שעומד לנגדי הוא מה שפסק הרמב"ם (פ"ד מה' שגגות ה"א) השוחט חטאת בשבת בחוץ חייב ודוקא בחצי קנה פגום. ות"ל בלא"ה הרי גבי שחוטי חוץ ריבתה תורה לחייב אם הי' ראוי רק תחילת שחיטה. י"ל אפשר אפ"ה שחט לע"ז דהוי מחתך בעפרא גרע. ועוד אעיין