פתח הבית חלק א צז

וכבר כ' בזה לעיל (נט:) ולקמן (קכ:) ובכלל זה יש לספק אי סברי לראב"ע עובר ג"כ בחצות בלאו דלא תותירו ועד בוקר היינו לשריפה והבן

סב) ונבאר קצת פרטי דברים בענין זה. הנה האזהרות בענין נותר כתיבי בפ' (בא יב) ולא תותירו וגו'. (משפטים כג) ולא ילין חלב חגי וגו'. (כי תשא לד) ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח (ראה טז) ולא ילין מן הבשר אשר תזבח וגו'. כל הני כתיבי גבי פסח ובפ' (אמור כב) כתיב גבי תודה ולא תותירו וגו' ובפ' (צו זיין) כתיב גבי תודה לא יניח ממנו עד בוקר. והנה הרמב"ם (פח"י מה' פה"מ ה"ט) כ' הך דלא תותירו דגבי תודה דפ' אמור וכ' דמכאן ילפינן כל קדשים. ובפ"ד מה' ק"פ ה"א כ' גבי ק"פ האזהרה מלא תותירו דפ' בא ע"ש. ולכאורה כמו דילפינן כל קדשים מתודה כמ"כ נוכל ללמוד פסח ג"כ מתודה. ונהי דלא קשה ל"ל קרא דפסח דהרי נאמר לפני הדיבור ועדיין לא ניתנה תורה וקצת יש לפקפק דמ"מ למה כתבה תורה. כמ"ש הרא"ם ריש בראשית גבי נאמרה ונישנית דאף שהי' צריך לומר שייך להקשות למה נכתב בתורה ע"ש ואין להאריך] עכ"פ גבי פסח הי' לו לעבור בשני לאוין לאו דגבי פסח ולאו דכל קדשים. גם קשה ל"ל גבי תודה נילוף מפסח ויש ליישב. גם לענין שני לאוין י"ל כיון דלא לקי לא חשיב בחדא. אך עדיין קשה קצת על הרמב"ם במנין המצות שכ' במל"ת קט"ז באימורין הוכפל אזהרתו ע"ש ובמצוה קי"ז גבי מותיר מבשר הפסח לא כ' דהוכפל אזהרתו ע"ש. אך י"ל כיון דבאמת אין לוקין רק למנות לשני לאוין וא"כ כיון שהביא שם ק"כ אזהרת מותיר בקדשים א"כ כבר השמיענו זה ולעבור בשני לאוין בעשי' אחת בזה אין נ"מ כיון דלא לקי וק"ל

ודע דאף באימורין לא מנאם לשני אזהרות כיון שהם מענין אחד כמ"ש גם המ"ל (פ"א מהק"פ סוף ה"ז) ע"ש. ובמ"א לענין בל יראה וב"י כ' בזה ואכ"מ

וצריך להבין מדוע לא הביא כלל הרמב"ם לאו דלא ילין זבח חג הפסח אך הרמב"ם סובר במנין המצות דקאי על אימורין אך גם באימורין לא הביא כלל לאו זה. אך כבר כ' לעיל דלא מביא בחיבור רק מה דנ"מ לענין מלקות משא"כ בזה אין נ"מ וק"ל

ולענין אימורין הביא (פ"ד מה' ק"פ ה"י) דעובר בל"ת משום לא ילין חלב חגי וגו' ועי' כ"מ שכ' דמקור זה ממכילתא ומכאן למדו לכל שאר אימורין וכבר כ' לעיל מה שיש ליישב דהרמב"ם סובר דלא כש"ס דילן ע"ש] וכבר כ' בחי' למס' חגיגה (י:) דקשה על הרמב"ם מדוע לא הביא העשה דכל הלילה עד בוקר. גם מדוע לא הביא הלאו דלא ילין מן הבשר אשר תזבח וגו' דסובר הש"ס בחגיגה שם דקאי גם על אימורין עי' תוס' שם. אך על החיבור לא קשה דאין נ"מ לענין מלקות כנ"ל. אך על מנין המצות שכ' שם (סי' קט"ז) הוכפל אזהרתו לענין אימורין הי' לו לומר משולש אזהרתו וצ"ע וק"ל. גם צ"ע מדוע לא הביא הרמב"ם הך דלא יניח ממנו עד בוקר דפ' נו וצ"ע ובפ"י מה' ק"פ הי"ב הביא הך דלא ילין מן הבשר וגו' לענין חגיגת י"ד ע"ש ולכאורה צריך להבין קצת אמאי לא ניליף חגיגת י"ד ג"כ מתודה כמו שאר קדשים ואפשר דאה"נ רק כ' בפירוש לאו לעבור בשני לאוין כמו דאיתא בש"ס דחגיגה הנ"ל לענין לא ילין חלב חגי ע"ש ומה שלא כ' בחיבור ובמנין המצות זה כבר כ' לעיל לענין פסח כ"כ י"ל לענין זה וק"ל או נאמר דחגיגת י"ד הוי ס"ד שיהי' דומה לפסח ויהא רק ליום ולילה וק"ל

והנה רש"י בפי' החומש בפ' כי תשא על פסוק ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח פי' דהיינו אימורין ומכאן אתה למד לכל אימורין ע"ש והיא ג"כ דלא כש"ס שלנו דיליף לכל אימורין מלא ילין חלב חגי וגו' ועי' ברא"ם שם שכ' דכל אימורין ילפינן מלשון זבח דמיותר א"ו אתי לרבויי שאר כל זבחים ע"ש ולכאורה אמאי לא אמרינן פשוט דילפינן מפסח מאימורין אך י"ל בשלמא לש"ס דילן דיליף מחגיגת ט"ו ניחא אבל רש"י דיליף לה מפסח א"כ י"ל דילמא דוקא פסח דבשר ג"כ אינו נאכל רק בלילה משא"כ חגיגה י"ל כמו בשר לשני ימים כמ"כ אימורין. לכך כ' רש"י דמחמת ייתורא דזבח גמרינן הכי וק"ל. ואי קשיא הכל טעמא מאי אמאי לא ילפינן מחלב חגי י"ל ואין להאריך. ובפ' ראה פי' רש"י לחד פי' על פסוק לא ילין מן הבשר וגו' דקאי על פסח ויום ראשון היינו דלא נימא דקאי על כל שבעה ע"ש. ועי' רא"ם שם שכ' ואי דכבר ידעינן לה מלא תותירו דפ' בא זה הי' פסח מצרים ובעי קרא לפסח דורות ע"ש. ולא בעי למימר לעבור בשני לאוין וק"ל

ודע דהמפרשים הביאו בשם הספרי אשר הביא הילקוט (פ' ראה רמז תתק"ד) ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב איזהו בשר אשר תזבח ע"מ לאכול בערב הוי אומר זה הפסח ביום הראשון לבוקר בוקרו של שני ע"ש והדבר תמוה וכבר כ' לקמן (קכ:) ליישב קצת וכאן נכתוב קצת יותר פשוט די"ל דקשה למסקנא דאנן קיימ"ל חגיגת י"ד לאו דאוריי' א"כ הך קרא דלא ילין מן הבשר מאי דרשת בי' והרמב"ם סובר באמת מש"ה דאף דהוי דאו' מ"מ הוי רשות ועי' לעיל דף ע) כ' בזה ורש"י בחומש פ' ראה פי' מש"ה דקרא קאי על פסח ופי' דבוקר היינו בוקר ראשון ולשון ביום הראשון פי' על אופן אחר ע"ש. והנה צריך להבין לר"ע לקמן (קכ.) דסובר הזה אתי למעוטי לילה שני' דס"ד אוקי לילות במקום ימים וכו' אכתי אף דכתיב הזה מ"מ דילמא אתי רק למעוטי לילה שני' אבל ביום יהא שרי עי' מ"ש שם אך בלא"ה קשה ס"ס כמו לראב"ע דאחר חצות אסור לאכול פסח ואעפ"כ יראה דאין עובר בלאו רק עד בוקר עי' תוס' ברכות (ט.) ולקמן (קכ) כ' בזה א"כ כ"כ לר"ע נהי דהתורה מיעטה בלילה הזה ולא בלילה שני' ואף לא ביום לפי' רש"י לקמן ואף לפי' רשב"ם י"ל כן ואין להאריך פה מ"מ נימא דלאו לא עבר רק עד בוקר שני משום דאוקי לילות בהדי ימים עכ"פ לענין לאו או אפשר עכ"פ עד ליל שני' לא עבר ואפ"ה כ' עד בוקר לענין שריפה כמו כאן גבי לא ילין דע"כ הפי' כן כמ"ש המג"ש וע"כ צ"ל כן וק"ל אך י"ל דודאי בלי קצת סברא לא אמרינן בוקר היינו בוקר שני דוקא והתם] הוי ס"ד לפרש כן משום כדי דתיהוי כמו שלמים משא"כ כיון דממילה מיעטה תורה שלא לאכול ודאי מסתבר טפי לפרש בוקר ראשון וא"כ הספרי סובר חגיגת י"ד לאו דאוריי' א"כ ע"כ לא ילין אתי לפסח וע"כ נאמר דעכ"פ בלאו לא עבר עד בוקר שני או דבאמת לא עבר עד בוקר שני או דעבר בלילה שני' ועד בוקר לענין שריפה וק"ל

סג) עוד רגע אדבר דנראה ליישב קצת דעת הרמב"ם שלא ביאר כלל דמותר פסח אין נאכל רק ליום ולילה כמבואר בש"ס עי' תוס' כאן ד"ה לימד וכו' וקצת י"ל דהוכיח לדידן דמותר הפסח הוי כשלמים דהרי המרדכי הקשה לקמן (קכ:) דקאמר לר"ע אי לאו דכתיב הזה הוי מוקמינן לילות במקום ימים וכו' והוי כשלמים ואמאי לא נימא דהוי כתודה ונאכל רק ליום ולילה ותי' כיון דמותר הפסח קרב שלמים הוי ס"ד דפסח יהא כמו שלמים שנאכל לשני ימים ולילה ע"ש. ולכאורה צ"ע א"כ על המרדכי ג"כ דהרי מותר פסח אינו נאכל רק ליום ולילה אך י"ל ודאי אי לאו דמיעט קרא גבי פסח ודאי הוי ס"ד דמותר פסח ג"כ קרב לשני ימים וק"ל. אך עכ"פ קשה למסקנא נהי דכתיב הזה דילמא עכ"פ נאכל ליום ולילה