פתח הבית חלק א צו

שוחט עי"ט או אחד משאר ימי החג חוץ שבת והקטרת אימורין אפשר בי"ט אם שחט בעי"ט. ועי' בצל"ח שלא רצה לפרש כן. ויראה טעמו משום כיון שיכול לשחוט בי"ט מהכ"ת ישחוט עי"ט. ומכח זה פי' כונת תוס' דהקו' קאי בחל יום ראשון בשבת והרבה להקשות ופי' באופנים רחוקים ולי נראה כמ"ש

ועפ"י דברי תוס' אלו י"ל דעת הרמב"ם פ"ב מה' חגיגה שכ' חגיגת י"ד רשות לפיכך יוצא בה משום שמחה ולא משום חגיגה. ועי' ראב"ד שהקשה מאי לפיכך ע"ש ובלח"מ. ולכאורה י"ל דכונתו אם נשחטה לשם חגיגת ט"ו ואי הי' חגיגת י"ד חובה הוי שפיר שחטה בזמן הראוי לחגיגה עכ"פ ויוצא בה משום חגיגת ט"ו וק"ל

נג) דף עא ע"א ברש"י ד"ה לרבות לילי וכו' דעת רש"י פה דיום שמיני אינו מחויב בשמחה ובסוכה שם פי' דאף שמיני חייב יעו"ש. ונ"ל קצת דלכאורה מנ"ל להוכיח דשמיני ליתא בשמחה מדכתיב שבעת ימים דילמא לא כתיב שמונה משום דזימנין דליתא כגון שחל יום ראשון בשבת אבל שבעה איתא תמיד. וא"ל דמוכח מקרא דוחגותם וכו' דלעיל דקרא חשיב מה דאיתא ברוב שנים כדאמר אביי לעיל. ז"א אם נאמר דלא כסבר תוס' דלא בעינן שעה הראוי' לחגיגה א"כ י"ל דשחיט בעי"ט א"כ משכח שפיר שבעה תמיד ואביי דלעיל ע"כ סבר כסברת תוס'. אכן רש"י י"ל דסבר דע"כ עולא פליג מדקאמר הטעם משום דבר שבחובה וכו' משמע הא לא"ה יצא ידי חגיגת ט"ו. ומ"ש תוס' דזה באמת הפי' וכו' זה דחיקא לי' לרש"י וק"ל. אך אם נאמר דלא כעולא מוכח שפיר מהך קרא דשמיני ליתא בשמחה דא"כ משכח לעולם שמונה וק"ל. ומעתה כאן דבעי לסיועי מהך ברייתא לעולא מכח משום דאין לו במה ישמח ודחי לה ואי גם שמיני חייב בשמחה ע"כ איתא לדעולא ולכך פי' כנ"ל משא"כ שם במסקנא פי' כעולא ובאמת גם שמיני חייב בשמחה. ועי' ס' מיים חיים על הרמב"ם ה' חגיגה צידד לומר הלכה כלישנא קמא כאן ע"ש

המהרש"א הקשה בגמ' מאי פריך רבא מהא דהלל ושמחה שמונה וכו' דילמא נקט לה הואיל ואיתא ברוב שנים ע"ש. לפמ"ש לעיל דדעת רש"י דע"כ עולא פליג וסבר דלא בעי שעה הראוי' וכו' א"כ תיקשי קו' תוס' ד"ה שלמים וכו' דאכתי משכחת שמונה בחגיגה. וצ"ל דבאמת לא חשיב שמונה הואיל וזמנין לא משכח כנ"ל א"כ פריך שפיר

ומעתה מיושב קו' תוס' ד"ה לילי וכו' לשיטת רש"י דאמאי לא פריך לאידך אמוראי וכו'. ולהנ"ל ניחא דאידך י"ל דסברי בעי שעה הראוי' לחגיגה וי"ל שפיר כקו' מהרש"א וק"ל

באופן אחר אמרנו ליישב דעת רש"י דלכאורה קשה מנ"ל להוכיח דשמיני אימעוט משמחה דילמא קרא חשיב רק ימים שלימים דהיינו עם לילות ושמונה עם לילות לא משכחת דליל ראשון ליתא. אך א"כ גם שבעה ליכא דמוצאי שבת איפסל בלינה מע"ש [עי' ת"כ יליף הא דאין חגיגה דוחה שבת מקרא דאך בחמשה עשר לחודש וכו' אך הוי מיעוט ע"ש] אך הרמב"ם פ"ב מה"ח כ' שם תודה ששחטה בעי"ט יוצא משים שמחה. ועי' כ"מ שהקשה הרי ניפסל בלינה. ועי' לח"מ שם שתי' כיון דמשהה לה לצורך מצוה אין ניפסל ע"ש. ועי' מיים חיים שם א"כ יכול לשחוט שפיר מע"ש אבל שמונה לילות לא משכחת. אך י"ל א"כ זימנין דאף שבעה ליכא כשחל יו"ט ראשון בשבת דא"י לשמוח במ"ש ואי ישחוט בע"ש ז"א דבעי זביחה בשעת שמחה. וא"ל עכ"פ איתא ברוב שנים ז"א דע"כ עולא לא חשיב מה דאיתא ברוב שנים כמ"ש לעיל בישוב קו' מהרש"א. אע"כ דלא חשיב לילות א"כ אמאי לא חשיב שמונה א"ו דשמיני ליתא בשמחה. כ"ז לעולא אבל מאן דפליג או למסקנא דמשמחי בכסות נקי' וכו' י"ל שפיר דחשיב ימים שלימים. ומיושב דברי רש"י בסוכה וקו' תוס' ומהרש"א כאן. וכדומה כי שמעתי דבר זה מאת ידידי הרב מ' דוד פאליק מאיסא [ןעי' מ"ש לקמן (קא:) בפי' דברי התוס' ע"ש]

נד) שם גמ' מוציא אני לילי יו"ט ראשון וכו' מאי דקשה מדוע לא ביאר הרמב"ם זה דלילי י"ט ראשון פטור וכו' כ' בחי' על הרמב"ם הק"פ וכדומה אשר כ' שם בשם ושב הכהן ושאגת ארי'

נה) שם מתיב רבא ההלל והשמחה וכו' בק"י כ' ליישב קו' מהרש"א

עוד נזכיר מה שהקשה מהרש"א מה פריך הש"ס דילמא שאני הכא שא"א לזבוח בשבת כמ"ש תוס' לעיל ד"ה לאו משום וכו' דמש"ה הוי ס"ד דליל י"ט ראשון ישחט בע"ש ע"ש ולפמ"ש בק"י בדברי תוס' ד"ה שלמים ששחטן וכו' בשם מיים חיים שכ' דהך דבעי זביחה בשעה הראוי' לחגיגה ילפינן מהא דבעינן זביחה בשעת שמחה. א"כ פריך שפיר דאי ס"ד דבמקום דלא אפשר ש"ד א"כ הדר קשה שבעה שמונה הוי וק"ל

עוד הקשה המהרש"א בגמ' נימא שבת עדיף מליל ראשון כיון שאין שמחה לפניו וכו' לכאורה כונתו דתקשי אף בלא עולא ת"ל ראוי לפטור שבת כמו ליל ראשון ודוחק או אפשר כונתו דמש"ה לא תני שבעה ביום ראשון שחל בשבת דלא שייך למיתני' כיון שאינו בכלל חיוב ודוחק

נו) שם משמחו בכסות נקי' וכו' אם נימא דיוצא בזה ידי שמחה ממש אף בלא שלמים עי' שאג"א שהאריך בזה ובחי' לה' ק"פ וחגיגה כ' בזה קצת

נז) שם אמר ר' כהנא מנין לאימורי חגיגה וכו' השייך לסוגיא זו כ' פע"פ (דף קכ) שם סדרתי מה שעלה במצודתי בסוגיות השייכים לענינים אלו ולעת הפנאי אי"ה אעתיקם פה

נח) שם בגמ' אמר רב כהנא מנין לאימורי חגיגת ט"ו וכו' מתקיף לה ר"י וכו' לכאורה קשה ת"ל איך ס"ד כלל דאימורין נקטרין עד בוקר שני דילמא הא דכתיב עד בוקר היינו לענין שריפה כמו דע"כ צ"ל כן לקמן ע"ב גבי לא ילין מן הבשר וכו' שהקשו תוס' ד"ה וכולי קראי וכו' דא"כ יהא נאכל לשני לילות וע"כ צ"ל כמ"ש המג"ש דבוקר היינו לענין שריפה א"כ כמו כן כאן. אך ז"א דאימורין אין טעונין שריפה כמ"ש המ"ל פח"י מה' פה"מ כנ"ל ואפ"ה צ"ל מה דהוי ס"ד לומר בוקר שני היינו כי היכי דתהוי דומה לבשר ואף דא"כ עדיף טפי מבשר דשרי אף בלילה שני' מ"מ עדיף טפי לומר הכי מלומר דגרע מבשר ולא הוי רק ליום ולילה להכי צ"ל משום ראשית וק"ל

נט) שם אלמא לא וכו' לכאורה צריך להבין דילמא הכא הוי מסתבר טפי לומר בוקר שני משום כי היכי דתיהוי דומה לבשר. וצ"ל דשם גבי לא ילין וגו' ג"כ הוי מסתבר לומר כן הואיל וכל שלמים נאכלין לשני ימים ולילה וק"ל

ס) עי' ת"כ פ' צו שם הגי' סתמא או אינו אלא בוקר שני ת"ל לבוקר וכו' ופי' הקרבן אהרן דהכונה דמלא ילין (וכו') הוי ידעינן דעד בוקר וכשכ' עד בוקר היינו בוקר שני ע"ש. ולפי"ז לא הי' קשה על ר"כ דהרי כאן ג"כ כתיב לא ילין עד בוקר והוי ג"כ ס"ד להכי דע"כ בוקר שני. אך בש"ס דידן הגי' כשהוא אומר ביום הראשון וכו' וק"ל. וגם לפי גי' הת"כ קשה מכל הנך לא ילין דכתיבי וק"ל

סא) עוד רגע אדבר דנסתפקתי הרבה בכונת תוס' בברכות (ט.) שכ' שם לראב"ע עד בוקר היינו שריפה ואי כונתם כמו שמרהו או עיקר כונתם דקבע מועד לשריפה