פתח הבית חלק א צה

דלא אמרה תורה עלי' השלם וכו' רק אחר הקטרה א"כ י"ל שפיר ששחטו חגיגה אחר תמיד קודם הקטרת תמיד וק"ל ועוד חזון למועד בזה אי"ה

עכ"פ מבואר בדברי המ"ל דצריך שיהי' השחיטה דוקא בער"פ דאפילו קודם חצות אסור אף לתנא דלקמן דיליף מלא ילין והר"י מקורביל הנ"ל צ"ל דסבר דהוי לגמרי דרבנן כאשר כ' לעיל וק"ל

מד) (שם) בגמ' בן תימא אומר וכו' לפי מה שכ' לקמן (קכ:) דע"כ ר"ע ל"ל שמרהו שלא יבוא לידי בל ילין דאל"כ מנ"ל דאסור לאכול פסח ביום חמשה עשר ע"ש א"כ תיקשי על ב"ת לפמ"ש תוס' לעיל (נט:) לחד תי' דב"ת סובר שמרהו ע"ש והרי הוא סובר כר"ע דקאמר שנאכל כל הלילה משמע ואין להאריך פה

מה) (שם) ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וכו' וצ"ע דהרי פסח אינו נאכל אלא בלילה וא"כ לכאורה גם חגיגה לב"ת וצ"ל דלאו דוקא נקט ליום וכ"כ הצל"ח ע"ש

מו) (שם) איבעי' להו נאכלת צלי וכו' כי אקשי רחמנא רק ללינה וכו' עי' מל"מ פ"א מה' כה"מ הנ"ל שנסתפק עוד לב"ת בשאר דברים ע"ש לענין אי נשחט קודם חצות גם אי יכול לשחטו אחר תמיד או אם נשחט על חמץ ע"ש

מז) (שם) וכגון שבא בשבת וכו' עי' צל"ח ושעה"מ סוף ה' חו"מ שהקשו לדעת הר"י מקורביל שהביא הרא"ש לקמן פ' ע"פ דיכול לשחוט חגיגה בע"ש בי"ג ע"ש א"כ מאי מהני שבא בשבת ע"ש. ולכאורה הי' נראה אף לתנא דלקמן דיליף מלא ילין מ"מ צריך לשחוט דוקא בי"ד כמו פסח וא"כ הא דקאמר לעולם רבנן דב"ת היינו תנא דלקמן הנ"ל אבל הרי"ק פוסק דהוי דרבנן ממש ולהכי רשאי לשחוט בע"ש ואל תשיבני דהרי לתנא דלקמן כ' תוס' כאן דדחי שבת זה אין מוכרח כ"כ די"ל דסובר בהא דלא כתוס' רק לב"ת דחי הואיל והוקש לפסח וק"ל. גם י"ל דסבר כפי' רש"י דאף לב"ת לא דחי שבת כמש"כ תוס' לקמן ע"ב ומכש"כ לתנא דלקמן וק"ל

מח (שם) בסוגיא דקופיץ כ' בחי' לפ' ע"פ (דף קכ) שם קצת ולא עיינתי כראוי. ועי' שעה"מ סוף הל' חו"מ וצל"ח כאן. וגם בס' מקנה פילפל כאן. ומה שברור בעיניו שם דלרמב"ם דטומאת שרץ לא הותר בציבור אף אם בשר נטמא בשרץ לא הותר יע"ש. ולדידי זה צריך רבה. והארכתי בזה בחי' להק"פ ובקונטרס חנוכה דיראה בטומאת בשר אין חילוק ואף אם נטמא בזב וכדומה הותר בציבור ושם כ' מה דנראה קצת מחלוקת פוסקים בזה בדומה ע"ש

בעיקר הק' על דעת הר"י מקורביל שהביא הרא"ש פ' ע"פ שכ' ער"פ שחל בשבת שוחטין חגיגה ערב שבת. א"כ מאי משני כאן שבא בשבת. וכ' בק"י ליישב. אכן יראה עוד כיון דעיקר טעמי' הואיל וחזינן דמיעט קרא גבי פסח בלילה הזה כי היכי דלא נוקי לילות בהדי ימים כמבואר לקמן (קכ:) א"כ כ"ז לר"ע אבל לראב"ע דצריך הזה לגז"ש א"כ יראה לדידי' מסברא לא מוקמינן לילות להדי ימים. וא"כ י"ל הך מתני' לס"ד אתי באמת כראב"ע וק"ל ולפימ"ש לקמן פ' ע"פ די"ל כונת הר"י מקורביל דוקא היכא שהי' טמא בער"פ שא"א לו לאכול א"כ בלא"ה ניחא וק"ל

עוד י"ל דאפשר דחגיגת י"ד אם חובה היא אף שאינה דוחה שבת אפ"ה צריך שתהי' בשעה הראוי' לחגיגה וזה תלוי בשני לשונות וא"כ אנן פסקינן כרבין דלא בעינן זביחה בשעת שמחה אף שעה הראוי' לחגיגה לא בעינן והש"ס כאן אזיל אפשר לעולא לקמן (ע"ב) וק"ל

עוד יש ליישב דעת הר"י מקורביל הנ"ל די"ל לפמ"ש הלח"מ פ"ג מה' חגיגה דהרמב"ם פסק כס"ד דר"י לקמן (עא.) דלא הוי סבר שעיכב ושחטה א"כ ע"כ סבר דבכה"ג לא נפסל בלינה א"כ ניחא וק"ל

עי' ראב"ד בהשגתו על הרמב"ם (הל' אה"ט פ"ג) יראה שיש שם ט"ס מ"ש דודאי טבל בי"ג אלא ודאי טבל בי"ב ע"ש. ועי' צל"ח

מט) ע"ב בתוס' ד"ה מאי טעמא וכו' עי' רמב"ם (פ"י מה' ק"פ הי"ב) שכ' מקריבין חגיגה עם הפסח שנאמר וזבחת צאן ובקר וכו' ודוקא במועט. ובהי"ג כ' דהוי רשות ונאכלת לשני ימים וכו' ע"ש. והנה צריך להבין כיון דיליף לה מקרא אמאי אין דוחה שבת. והנראה בכונתו שסובר דודאי הוי רשות אף אי ילפינן לה מקרא ועי' כ"מ סוף ה' חגיגה שכ' שם דאף לבן תימא הוי רשות רק אם מביאו דינו כמו פסח בדיניו אבל לא לדחות והא דקאמר הש"ס לבן דורתאי דיליף מוזבחת וגו' דדוחה היינו אחגיגת ט"ו כפי' תוס' וזה כיון דהוי חובה ממילא אי מקיש לה לפסח דוחה שבת משא"כ אנן מפרשינן לקרא על חגיגת י"ד וכיון דהוי רשות ממילא לא דחי וק"ל ובצל"ח האריך ע"ש ויראה לדעת הרמב"ם הא דקאמר בחגיגה (דף ז') חגיגת י"ד לאו דאו' וכו' היינו רשות וק"ל

עי' מהרש"א שכ' דמה שכ' תוס' הא דלא מוקי בן דורתאי על חגיגת י"ד משום דלא סבר כתנא דלקמן וכו' והקשה אכתי דילמא סבר כב"ת ומוכח מלא ילין זבח דחגיגה דוחה וכו' וע"כ הך קרא דוזבחת על חגיגת ט"ו ע"ש יראה מדבריו דלתנא דלקמן י"ל דלא דחי שבת ולעיל בתוס' ע"א ד"ה לאו וכו' משמע דלתנא דלקמן ג"כ דחי שבת וק"ל ועכ"פ יראה שיש מקום למ"ש לעיל ליישב דעת הר"י מקורביל דלתנא דלקמן לא דחי וק"ל

נ) מה שצריך לבאר על לשון הרמב"ם שכ' הלילה הזה כולו צלי עי' לח"מ שתמה דהרי הרמב"ם פסק דלא כבן תימא דאין חגיגה נאכלת רק צלי ע"ש ועי' תוס' (קיד:) ד"ה שני מיני וכו' שכ' דהלכה כב"ת ע"ש ובדיבור שלאחריו כ' דאין חגיגה דוחה שבת וצ"ל דתוס' לקמן סברי כרש"י דהכא וצ"ע וק"ל. והנה אין נוהגין לומר הלילה הזה כולו צלי וכ' הטעם משום דאין אנו אוכלין צלי בליל פסחים ע"ש ואם נאמר דאנן פסקינן בהא כרמב"ם דאין הלכה כב"ת וממילא חגיגה לא הוי צלי אך הרמב"ם פסק הלילה הזה כולו צלי אף שפסק דלא כב"ת כנ"ל גם עי' סי' תע"ג שכ' לומר בחל ע"פ בשבת מן הפסחים ומן הזבחים ולא זבחים תחילה כיון דחגיגת י"ד אין דוחה שבת וע"כ קאי על שאר זבחים ע"ש ולכאורה לשיטת תוס' דהלכה כב"ת וכפי שפי' כאן דדחי שבת י"ל שפיר וק"ל ועי' כנ"י בתשובה סוף חאו"ח שכ' דלעולם י"ל מן הזבחים ומן הפסחים כיון דכשיבנה המקדש בשנה הבאה לא יהא ע"פ בשבת דדוקא לענין שני תבשילין החמירו קצת פוסקים כמבואר לקמן פ' ע"פ משא"כ באמירה הוי כאומר נזכה לשנה הבאה ע"ש גם בשני תבשילין גופי' הרי פסקינן דיכול להביא ע"ש

נא) שם ורבנן מ"ט לא דחי שבת וכו'. עי' רמב"ם פ"א מה' חגיגה כ' הטעם משום שיש לו תשלומין וכו'. ועי' לח"מ תמה ע"ז דהרי כאן יליף מקרא ישם בחי' כ' ליישב דתלי בפלוגתא דרפרם אי אין עירוב והוצאה ליה"כ יע"ש. וגם בק"י דף ק"א כ' בזה ע"ש

נב) תוס' ד"ה שלמים ששחטן וכו'. מה שיש לפלפל בלשון תוס' שכ' ואי יכול לשוחטה מעי"ט אכתי שמונה וכו' כ' בק"י הרבה. ותוכן הענין אשר יראה לי הכונה בתוס' כיון שיכול לשחוט גם עי"ט מיקרי שמונה כיון דיכול לשחוט שמונה ימים אם ירצה היינו אם רוצה