פתח הבית חלק א פט

לוי' מה"ת א"כ מאי מהני מה שנכנס תוך המחילה ס"ס צריך לצאת תוך הר הבית אך עי' יבמות ז' ובתוס' שם היטיב דלר' יוחנן אינו רק דרבנן ועי' ברש"י מס' תמיד פ"א וא"כ י"ל סוגיא דהכא אזלי לאידך אמוראי שם לסברת תוס' ע"ש דסברי דאסור דאורייתא אבל הרמב"ם פסק כר"י דאינו רק דרבנן אין צריך להפוך הפסוק וק"ל. ומיושב עפי"ז הקישור דאר"י מחילות לא נתקדשו וב"ק משתלח חוץ לב מחנות. ולהנ"ל ניחא שפיר דתלי' הא בהא וק"ל

שם לא עיילתי' אפיקתי' וכו' עי' קונ' ילדותי כ' בזה ועי' צל"ח כאן מה שהבין מלשון הרמב"מ יש לפקפק בדבריו וכעת לא עיינתי כראוי

ע"ב בגמרא הכל מודים בעצרת וכו' לכאורה הרי סבר ר"א בסוכה (כז.) י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה א"כ מודה בסוכות ג"כ אך יראה דמודה ר"א דחייב לאכול פת ביו"ט ובהא לא פליג דהרי ר"י סבר שמחת י"ט מצוה ג"כ ק' מנ"ל דחייב פת עי' סוכה שם ומג"א א"ח סי' תע"א ושאר פוסקים בכמה דוכתי ומנ"ל הא לר"י ע"כ יראה דזה לא תלי' כלל במחלוקת ר"א ור"י רק פליגי לענין שמחת י"ט בכל ענינים. וכנראה מפי' המשנה לרמב"ם כנ"ל וא"כ ניחא והארכתי בזה בכמה דוכתי כי נראה ממשמעות דברי הגא"א זצ"ל בחי' בחריפות לעיל (לו.) שסובר דלר"א אין חייב לאכול פת כלל ושם בחי' ושאר דוכתי הארכנו ובאמת הקו' מסוכה הנ"ל בלא"ה יש לדחות די"ל תרי ר"א הוי דר"א חבירו דר"י הכא ואין להאריך

תוס' ד"ה ומה שחיטה וכו' עי' מג"ש ובמקומות מפוזרים כ' בזה

בא"ד ונראה לר"י דודאי וכו' עי' מהרש"ל ומהרש"א שהקשו ל"ל למימר דלר"א לא צריך וכו' יעו"ש. וקצת נ"ל דכיון דהקו' אזיל דרבנן ואפשר יותר שרי מדאורייתא הוא אפשר א"כ ק"ק למסקנא לקמן דמסיק טעמא דר"א משום גברא דלא חזי מהראוי ג"כ לומר כן דמידי דרבנן אף דגברא לא חזי הי' לן לדחוי כדי לקיים מצוה דאורייתא לכך כ' למסקנא ר"א באמת חזר בו ולא משום ק"ו קאתי עלי' רק מקרא וכו' וק"ל

בא"ד ועוד אי מהתם יליף אמאי איצטרך במועדו וכו' עי' צל"ח שכ' די"ל דילפינן במה הצד מעומר וכו' ואי מאי להנך שכן לדחייתן מיד מצותן שחיטה תוכיח ואי מה לשחיטה שכן גוף מצוה אינך תוכיח וכו' ע"ש ועי' רמב"ם במנין המצות שמנה שחיטת פסח למ"ע וא"כ ק' מאי כ' התוס' מאי להנך שכן בדחייתן מיד יכול לקיים מצותן הרי פסח גם כן כן וצ"ל עכ"פ כיון שעיקרו לאכילה עי' לקמן (עו:) במתני' חמשה דברים וכו' א"כ י"ל עכ"פ משחיטה לא מצי למילף שהוא עצמו מצוה וק"ל

ד"ה ומאי ראי' וכו' לכאורה נראה דודאי אף באו"נ יש כמה שבותים שלא התירו כמו מוקצה וכדומה רק עכ"פ הביא ר"י ראי' דלפעמים לא התירו שבות א"כ לפ"ז לכאורה מיושב קו' תוס' די"ל ודאי לר"א מותר לצורך או"נ באמת מכשירין וראיית ר"י הי' מענינים הנ"ל ובלא"ה עי' רמב"ם פי' המשנה שפי' ראיית ר"י מלנגן במיני זמר וכדומ' דהי' ראוי להתיר משום שמחת י"ט וא"כ מיושב קו' תוס' וק"ל

דף סט ע"א בגמ'. מכדי טילטול בעלמא וכו' עי' רש"י במתני' ד"ה הזאה תוכיח וכו' שכ' הטעם משום מתקן גברא ועי' צל"ח שם הביא קו' זו בשם קול רמז ע"ש ונ"ל עי' ס"פ האשה (צב.) כתבנו שם ליישב דעת רמב"ם שכ' פ"ו מה' ק"פ טעם למה אין הזאה דוחה שבת וכו' הואיל ועדיין אין יום חיוב קרבן שהוא י"ג וכו' דקשה ממצורע שהקשה הראב"ד וגם אזמל כדומה וכ' שם די"ל סובר ודאי עיקר הטעם משום בעידנא דמיעקר לא מקיים מצות קרבן והא דקאמר הטעם, משום שהוא י"ג דבי"ד הי' אפשר לשחוט תחי' הפסח ואז הי' מותר אח"כ ההזאה דמקיים אז המצוה כמ"ש תוס' לעיל (נט.) ד"ה אתי עשה וכו' יע"ש. ומעתה קשה ס"ס ר"ע דפריך הזאה תוכיח ע"פ שחל בשבת א"כ ע"כ צ"ל דר"ע סבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ עי' לקמן (צ"ג.) או דפריך לר"א דסבר שוחטין וכו' כדמסיק לקמן ע"ב א"כ י"ל פריך שפיר אמאי לא תידחי שבת ואי משום מתקן אמאי העמידו דבריהם במקום כרת ואי משום בעידנא וכו' הרי יכול לשחוט קודם ואז שפיר יזה אח"כ וכנ"ל. ולכך משני גזירה שמא יעבירנו הוא שבות חמור (וכמ"ש זה הצל"ח לפי דרכו ע"ש] א"כ לדידן דאין שוחטין י"ל שפיר אף בלא טעם שמא יעבירנו רק מתקן לחוד ג"כ ניחא

וא"כ י"ל קצת לשון רש"י במתני' שדרכו לפרש למאי דס"ד ועי' רמב"ם בפי' המשנה כ' ג"כ סתם ולא ביאר גזירה שמא יעבירנו וכן בחיבורו פ"ו מה' ק"פ כ' ג"כ סתם ויראה דהוי רק משום מתקן. ולהנ"ל ודאי ניחא כיון דפסק אין שוחטין וכו' א"צ תו לטעם שמא יעבירנו והוכיח זה מדאמרינן בכל דוכתי' והיינו טעמא דשופר ולולב ומגילה ולא דהזאה עי' צל"ח

גם כבר כ' בקונ' ילדותי דקשה מהא דעירובין (ק"ג.) דקאמר שם בעי לאתובי' הזאה וכו' ומה פריך הא שם הוי שמא יעבירנו דחמיר ואף אם נאמר דלא מחלקינן בהא מ"מ לדעת הרמב"ם הרי שם איכא טעם טובא לפי שהוא י"ג ועדיין לא הגיע זמן קרבן א"ו כנ"ל דעיקר כונת הרמב"ם משום בעידני' וכו' ואין חילוק בין שהוא זמן קרבן היום או לא וא"כ ע"כ צ"ל כנ"ל דשמא יעבירנו חמור וא"כ ע"כ שם בעירובין סבר אביי דלדידן דאין שוחטין א"צ כלל לשמא יעבירנו וכו' וק"ל

אולם אם נאמר דק"ו דר"ע הוא מטומאה שנזיר אין מגלח עלי' דמודה רמב"ם דשוחטין אחר שטבל וכמ"כ אם נאמר כפי אשר צידד השעה"מ שם פ"ו מה' ק"פ דר"ע לא דריש הך דולא יכלו ביום ההוא וגו' רק אפ"ה סבר אין שוחטין וכו' מקרא אחרינא וא"כ לדידי' ממילא שוחטין עכ"פ אחר שטבל א"כ נסתר הנ"ל ובחי' לה' ק"פ כ' בזה

שם ולר"א ניעברי' וכו' לכאורה קשה א"כ לר"א לולב ושופר יהא ניטל ותוקע בשבת דלא שייך שמא יעבירנו וכו' וכעת לא עיינתי בשבת (קל"א) אכן יראה די"ל שאני התם דהוי ספיקא דיומא ושמא אין היום י"ט וק"ל וכמ"ש הר"ן שם

שם איתיבי' אביי וכו' לכאורה קשה הרי לפי ס"ד השתא דקטן בריא כ"ז שאין לו חמין חשוב חולה ולא חזי א"כ אף בחול נימא דאין מחויב להחם חמין למולו וע"כ משום ודאי מחויב להחם כדי לעשות המצוה אבל מ"מ לא מיקרי כ"כ מחויב דלדחי שבת וא"כ מאי פריך מערל שלא מל וכו' הא ס"ס מחויב לעשות טצדקי כדי לקיים וצריך לחלק בין הנושאים ועדיין צ"ע וק"ל ועי' לקמן סוף הסוגיא עוד בזה

שם עד סוף הענין. בסוגיא זו ראיתי להאריך קצת ושייך לזה לקמן (צ"ד) סוגיא דשוחטין וזורקין על טמא שרץ. הנה הרמב"ם (פ"ו מה' ק"פ) פסק כמ"ד אין שוחטין וכו' וטמא מת אפילו טבול יום לא ישחטו עליו והראב"ד השיג ע"ז ומשמעות כל הפוסקים כדעת הראב"ד ועי' לח"מ שהקשה ע"ז דהרי בשמעתין אמר ר"ע בהדיא הזאה תוכיח בע"פ שחל להיות בשבת וכו' ולדעת הרמב"ם לא משכחת לה רק כשחל י"ג בשבת כמבואר שם עי' מה שתי' ע"ז ועי' תי"ט כאן ולקמן מה שהקשה על ברטנורא שפי' ג"כ כרמב"ם ואפ"ה פי' במתני' הזאה תוכיח בע"פ שחל להיות בשבת ע"ש. ולכאורה נ"ל עי'