פתח הבית חלק א פח

שם וכ"ת ה"נ וכו' קשה א"כ לא לכתוב רק מצורע וטמא מת וע"כ יש לך שעה שטמא מת אין משתלח ולא מצורע וא"כ ממילא כיון דליכא מיעוט הוי ידעינן דזב הותר ג"כ בציבור כמו [טמא] מת כיון דליכא מיעוט. אך זה י"ל דדוקא אם לא מצינו חילוק בטומאות לענין ציבור הוי אמרינן דמסתמא כל טומאות כן אך אם כבר כתיב מצורע למעט שוב לא הוי ידעינן גבי זב מה דינו כיון דחמיר ממת וקיל ממצורע וק"ל. ועי' צל"ח הרגיש בקו' זו רק באופן היותר נכון והוא כיון דלפי ס"ד לא ידעינן זב רק מק"ו דטמא מת וא"כ דיו לבא מן הדין וכו' ע"ש. אך ג"ז י"ל דנהי דלענין שלוח הוי רק מק"ו אבל לענין לאכול פסח בטומאה או לטמאת קדשים [י"ל] ודאי ממילא ידעינן וק"ל

שם לנפש וכו' הארכתי בקונטרס ילדותי ועי' רא"ם פ' בהעלותך ע"ש

שם ת"ל ולא יטמאו את מחניהם וכו'. עי' רש"י ד"ה יכול וכו' לפי פשטות הענין יראה כיון דכתיב במצורע מחנה וכו' א"כ ע"כ משתלח חוץ לג' מחנות דאל"כ לא ישב בדד ואי דדילמא מצורע תוך מחנה ישראל וזב וטמא מת יחד תוך מחנה לוי' דא"כ קשה חדא ל"ל בדד ישב וכו' ת"ל כיון דכתיב מחניהם א"כ ידעינן ע"כ חלוקים לשתי מחנות וממילא מצורע חמור ומסברא עכ"פ במחנה ג'. אך ז"א דא"כ אכתי הוי ס"ד דחד מהני או דוקא זב דחמור יושב עם מצורע לכך צריך בדד וכו' ע"כ צ"ל דא"כ תיקשי ל"ל מחניהם לכתוב מחנם וממילא כיון דמצורע יושב בדד ע"כ עכ"פ תוך מחנה ישראל א"ו דחלוקין לג' ענינים ומצורע חוץ לשלש וק"ל. אך עי' רא"ם פ' נשא שם ד"ה הצרוע וכו' הקשה תחילה דילמא מצורע לקולא חוץ למחנה שכינה וזב חוץ למחנה לוי' וטמא מת חוץ למ"י או להיפוך והיינו דכיון שמצורע לקולא שייך ג"כ בדד ישב היינו להורות שאר טמאין חמורין ואסורין לישב שם] ותי' דהרי חזינן משה שנטל עצמות יוסף אתו. אך הקשה נימא מצורע תוך מ"י וזב וט"מ יחד תוך מחנה לוי' וכו' ע"ש. וע"ז ק' טובא א"כ מחניהם ל"ל כנ"ל. ועי' מ"ל (פ"ג מה' ביאת מקדש ה"ב) הרגיש בזה. עוד תמה שם המ"ל על מה שתי' שם הרא"ם דחזינן ארבעה מצורעים היו חוץ למחנה ישראל וכו' אכתי קשה ס"ס שמא ט"מ וזב יושבים תוך מחנה לוי' ע"ש. אך זה י"ל קצת ואין להאריך. ומה דקשה לי ג"כ על הרא"ם עוד שכ' הא דמחניהם לא ידעינן אם ט"מ חוץ לשני מחנות או זב רק כיון דחזינן עצמות יוסף היו עם משה ע"כ זב חוץ לשני מחנות וכו' וקשה אמאי לא נימא מסברא אמרינן הכי הואיל וזב חמור וכמי לר"ש ומדוע לא נימא דגם ר"י סבר הכי. וגם הרי מוכח הכי מדפריך הש"ס לקמן ור"י שפיר קאמר ר"ש. ומאי פריך הרי לר"י לא מצי למילף חדא מחברתה. וכן קשה על המ"ל שצידד להקשות דילמא מצורע משתלח חוץ לשני מחנות וזב חוץ לג' וכו' ות"ל הרי מצורע חמיר. ואפשר לומר כיון דלר"י יליף רק מלא יטמאו מחניהם ליתן מחנה לזה ולזה א"כ א"נ לומר דמאי דמרבי מוכל זב הוא עם זב במחנה אחת וכן מה דמרבי עם ט"מ וכו' רק התורה מרבה כ"א ישב במחנה הראוי' לו. א"כ שפיר הי' קשה לרא"ם דילמא ט"מ חוץ לשני מחנות וטמא שרץ באמת עם זב במחנה אתת לכך הוצרך לומר מכח עצמות יוסף. וכן מ"ש המ"ל דילמא מצורע חוץ לשני וזב חוץ לשלש. י"ל ג"כ דזב חמור ממצורע ובעל קרי באמת עם מצורע. וא"כ לקמן פריך שפיר ור"י שפיר קאמר ר"ש. היינו דאם ילפינן מכח דרשא דר"ש שפיר נוכל ללמוד מכח קולא וחומרא כדמסיק ועדיין צ"ע וק"ל

שם יאמר ט"מ ולא זב וכו' מה דצריך להבין קצת הא אין מזהירין מן הדין ואם כן לא יתחייב מלקות על זב י"ל בכמה גוני ואין להאריך

שם אמר קרא וכל טמא וגו' לרבות ט"ש וכו' אין להקשות אי לא הוי כתיב זב הוי מוקמינן כל לרבות זב יכו' ז"א דמרבינן מה דדמי לי' שאין טומאה יוצאה מגופו וק"ל, ועי' צל"ח

מה דקשה בדברי הרמב"ם דכאן יראה דאף בטמא שרץ עושה בטומאה פסח והוא פסק פ"ד מה' ביאת מקדש שם דטומאת שרץ לא הותר בציבור. ובה' ק"פ. משמע להיפוך כ' שם בחי'

תוס' ד"ה הכתוב נתקו וכו' וק' דבעל קרי וכו' קשה לכאורה א"כ בעל קרי דכתיב בי' לאו לחודי' ואל יבא אל תוך המחנה וכו' א"כ הוי כמו שאר לאו שמרוחק מעשה כיון שקדמו עשה וי"ל ועי' עוד בזה

קצת יש לדקדק במה שהקשו תוס' תחילת הדיבור ועוד הקשה ריב"א וכו' דמשמע דהקו' משום דשם ליכא לאו אלא במשלח כל ימיו וכו' ות"ל בלא"ה שם מתקן הלאו קצת שגירש ומקיים עשה במה שמחזירו משא"כ כאן אטו בשביל שטימא פעם אחת יחזיר ויטמא וק"ל ועי' מג"ש כאן

ע"ב בגמ' ור"י שפיר וכו' מה דקשה על הרמב"ם כ' בקונטרס ילדותי ועי' צל"ח כאן פלפל בזה ודע דלשון הרמב"ם פ"ג מה' ביאת מקדש קשה קצת, דמשמע שם דיליף מבדד ישב מצורע וממילא מסברא כל החמור מחבירו מחנה אחרת ע"ש ושם לא נמצא מבואר היטיב טמא שרץ שילוחו וצ"ע ושם כ' קצת בזה

עוד נזכיר קצת מה דקשה לכאורה לעיל בתחילת הענין דקאמר ר"ל מהכא וישלחו מן המחנה יאמר ט"מ וכו' ות"ל הרי צריך מצורע כיון דע"כ קאי לר"י כמ"ש תוס' שם א"כ אי לאו דכתיב מצורע בהך קרא או זב נהי דהוי ידעינן דלוקה אם נכנס תוך מחנה שכינה כמו ט"מ מ"מ אם נכנסו תוך מחנה לוי' הזב ותוך מחנה ישראל המצורע מנ"ל דלקי וצ"ל דס"ס כיון דגילתה תורה אם נכנס תוך מחנה אסורה לו לוקה ממילא ידעינן כ"א כפי מה שאסור לו ועדיין צ"ע ועי' צל"ח שלא רצה לפרש כן ע"ש

עוד נחזור ונאמר הא דפריך אביי לעיל יאמר זב וט"מ ואל יאמר מצורע וכו' כ' בקונ' ילדותי דלכאורה ק' מה פריך הא שמא סבר ר"ל דזב א"צ חתימת פי האמה כחכמים דפליגי על ר"ן וא"כ אין ללמוד מצורע מזב ובעל קרי וכו'. אין להשיב ע"ז דת"ל הרי שם אזיל ע"כ לר"י כמ"ש תוס' וא"כ אף אי לא כתיב מצורע ידעינן לי' עכ"פ מבדד ישב ז"א דודאי לכ"ע בדד ישב הוי עשה וצריך קרא ללאו וק"ל

שם וכל זב לרבות ב"ק וכו' לכאורה קשה טובא הרי בב"ק כתיב קרא אל יבא אל תוך המחנה וגו' ואפשר דשם הוי רק עשה עי' לקמן (ס"ח.) וכאן לאו וצ"ע. ועי' צל"ח פלפל בזה. ולא עיינתי בדבריו היטיב

תוס' ד"ה כה"ג וכי פריך בסמוך וכו' עי' מהרש"א שהקשה הוי להו לדחוי דא"כ ל"ל להש"ס למימר ואיתקש בעל קרי ע"ש וקצת י"ל דהש"ס רוצה לתרץ למסקנא מנ"ל דב"ק משתלח חוץ לב' מחנות וכן זב ומצורע חוץ לג' מחנות דילמא איפכא כיון דב"ק חמור בחד צד לכך קאמר ואיתקש וק"ל ויש לפקפק ואין להאריך

דף סח ע"א בגמ' תני תנא יכו' ויצא אל מחוץ למחנה וכו' עי' רמב"ם (פ"ג מה' ביאת מקדש ה"ח) שהביא דרשא דקרא כס"ד דשם ויצא זו מחנה שכינה וכו' ע"ש ובכ"מ. ונ"ל קצת דלכאורה קשה דקיימ"ל מחילות לא נתקדשו כר' יוחנן לעיל וא"כ מאי פריך דילמא הכי קאמר ויצא חוץ למחנה שכינה ויראה שלא יבא לתוך מחנה לוי' דהיינו דרך המחילה יצא ויטבול שם כמבואר במס' תמיד פ"א מחילה הי' בעזרה ושם נכנסו לטבול אך אם נאמר דטבול יום אסור לכנוס למחנה