פתח הבית חלק א פג

כב) תוס' ד"ה ולא עולת חול וכו' קשה לר"ע וכו'. קצת צריך ביאור בענין זה עי' שבת (קי"ד.) מפרש הש"ס פלוגתא דר"י ור"ע היינו אי נו"נ קריבין וכו'. ונראה מפשטות הענין דר"י סובר מסברא דנו"נ קריבין וכו' וע"כ קרא אתי לשבת ביה"כ ור"ע סובר מסברא נו"נ אין קריבין ולכך צריך קרא גם לשבת בי"ט ע"ש. וא"כ צריך להבין הא דיליף לקמן (פג:) ובשבת (כ"ד:) הא דאין שורפין קדשים בי"ט מהך קרא דולא עולת חול בי"ט ע"ש לחד תי'. וא"כ הדר תיקשי במאי פליגי ר"י ור"ע דשוב אין לומר ר"י סבר מסברא קריבין ת"ל הרי מצי לומר הך קרא אתי לומר דאין קריבין. וע"כ צ"ל דדוחק לי' לומר גזה"כ בהא א"כ תיקשי מ"ט דר"ע. וצ"ל דבהא גופי' פליגי. ר"י דוחק לי' לומר גזה"כ בהא ור"ע לא חשיב זה לדוחק. ולשון הש"ס בשבת שם לא משמע כן. אך י"ל בשבת שם קאי למסקנא דמסיק י"ט עשה ול"ת או דיליף משאר קראי ע"ש. א"כ י"ל שפיר דפליגי בסברא דר"ע סבר נו"נ אין קרבין וא"כ ל"צ קרא ואי משום דאכתי נימא עשה דוחה ל"ת ז"א דהוי עשה ול"ת. או דיליף משאר קראי דשריפת קדשים אין דוחה י"ט. עי' מפרשים שם בשבת היטיב הטעם משום הואיל ואין הזמן קבוע היום רק אפ"ה סבר ר"י דנו"נ קרבין אף דמודה בשריפת קדשים משום דנו"נ ס"ד דצורך גבוה שריא משום מתוך וכו' כמבואר כ"ז היטיב בביצה ע"ש. וא"כ לפ"ז מקשו התוס' שפיר דל"ל קרא עולת שבת וכו' ואי דצריך קרא למעוטי עולת חול בי"ט עי' מהרש"א. די"ל קו' תוס' עכ"פ למסקנא דשבת או להנך אמוראי דילפי התם משאר קראי שריפת קדשים. א"כ כיון דר"ע סבר מסברא דנו"נ אין קרבין א"כ ל"צ קרא להא ואי משום דס"ד עשה דוחה ל"ת ז"א למסקנא כנ"ל וק"ל

אך עדיין יש ליישב קצת קו' תוס' דמבואר למעיין היטיב בשבת שם. דיליף שריפת קדשים דאין דוחה י"ט אף דבעלמא עשה דוחה ל"ת כאן גילתה תורה כל מה שיכול להמתין עד למחר לא דחי ע"ש. ולמסקנא דאמרינן י"ט הוי עשה ול"ת וכו' באמת אמרינן בעלמא אף שיכול להמתין עד למחר אפ"ה דוחה רק בי"ט הטעם משום דהוי עשה ול"ת ע"ש. א"כ לכאורה אף אי נו"נ אין קרבין בי"ט אפ"ה בעי קרא למעוטי עולת חול דס"ד נהי די"ט הוי עשה ול"ת אפ"ה הרי עולת חול הוי ג"כ עשה ול"ת שלא יעבור על נותר וא"כ ס"ד להקטיר בלילה לכך בעי קרא. וכן למאי דיליף התם מקראי אחרינא א"כ הטעם הואיל ויכול להמתין עד למחר וא"כ בעולת חול בי"ט לא שייך זה ואף שהי' יכיל לעשות מאתמול זה אין דומה להדדי ועי' בחי' למס' חגיגה כ' כמה פעמים בענינים אלו די"ל דלא דמו כלל אהדדי. ועי' גם בט"א פ"א דחגיגה (ז:) שם כ' דודאי דבר שהי' יכול לעשות מאתמול הוי כמו יכול לעשות למחר ע"ש. זה דוקא לענין שבת או לענין י"ט למסקנא די"ט הוי עשה ול"ת רק דנימא דדוחה משום דהוי זמנו קבוע וכיון שהי' יכול לעשות אתמול שוב לא הוי זמנו קבוע משא"כ אי נימא דעשה דוחה ל"ת רק דנימא אפשר לעשות שניהם בזה אמרינן כה"ג כיון שכבר עבר שוב לא אפשר והבן. וא"כ הוי ס"ד דדחי לכך בעי קרא למעוטי. וקצת משמע כן לעיל (ע"א) דקאמר משום עשה דפסח דחי עשה דהשלמה וכו' ות"ל הא הי' יכול להביא כפרתו קודם תמיד רק ששכח אלמא הי' יכול לעשות רק שכבר עבר לא מיקרי אפשר ושפיר דחי. אך י"ל שיש חילוק בין דחיות עשה לל"ת כמ"ש תוס' לעיל לחלק בזה בענין בעידנא דמיעקר [וכו'] ע"ש או למסקנא דשבת שם ולקמן (פ"ג:) די"ט הוי עשה ול"ת וכו' אמרינן שפיר אף מקום דדוחה אין חילוק אף שיכול לעשות למחר או הי' יכול לעשות מאתמול ולא מיקרי אפשר לקיים שתיהן רק אם יכול לעשות מיד עי' רשב"א שם בשבת. וא"כ י"ל שפיר דבעי מיעוט אף למסקנא. אך עי' מג"א (רס"י תמ"ו) שכ' דלענין לדחות לא מצרפינן לל"ת ע"ש. וצריך עוד ביאור בזה. ועי' ט"א חגיגה (י') שכ' שם ג"כ לפי סוגיא דהכא הא דאמר בשבת (קי"ד) שם טעמא דר"י משום נו"נ קרבין וכו' הי' יכול לומר אף אי אין קרבין אפ"ה ל"צ קרא לי"ט דמוכח מקרא לא ילין זבח חג וגו' דעכ"פ שבת קרבין בי"ט ע"ש. ולהנ"ל אכתי צריך קרא למעוטי חול ביו"ט וק"ל

כג) בד"ה בארבעה עשר וכו' עי' לקמן (ק"כ:) שם כ' בשם הט"א שהקשה על הא שכ' תוס' ברכות (ט.) לראב"ע הא דכתיב עד בוקר היינו לענין שריפה וכו' דהיינו שמרהו. וא"כ מאי פריך הש"ס כאן כיון דראב"ע ע"כ סבר שמרהו א"כ מנ"ל דר"ע לא סבר כן. ושם כ' בזה. אכן לפ"מ דראיתי לקמן (עא:) שהקשו תוס' שם גבי חגיגת י"ד נימא ג"כ דשרי עד בוקר שני ע"ש. ועי' מפרשים שתי' שם. עי' מג"ש דהפי' היא עד בוקר לענין שריפה אבל לעולם לילה שני' ג"כ אסור. א"כ חזינן דלכ"ע י"ל קרא לענין שריפה וזה לא הוי כמו שמרהו וכו' דזה דכתיב עד בוקר לענין שריפה. ואף דאף בליל שני' עבר על ב"ת היינו דעכ"פ קבע מועד לענין שריפה אבל כאן דקודם שעבר על ב"ת ג"כ אסור להקטיר משום טעם אחר זה לא מסתבר לי' לפרש קרא בדרך שמרהו והבן זה

עוד ראיתי להזכיר דצריך להבין קצת אם נאמר לענין לדחות ג"כ מצרפינן הל"ת א"כ מנ"ל למעוטי עולת חול בי"ט בדיעבד דילמא התורה לא מיעטה רק דלא תימא דשרי לכתחילה להמתין עד הלילה דהוי צורך קצת ושרי משום מתוך אבל עכ"פ עשה דחי ל"ת ואי דהוי ל"ת ועשה נותר הוי ג"כ ל"ת כנ"ל וא"כ שוב לא שייך שמרהו דס"ס אם לא הקטיר ביום מקטיר בלילה וק"ל. ועי' מג"א (רס"י תמ"ו) שצידד לומר לענין לדחות לא [מצרפין] הל"ת ע"ש

עי' טו"א בחגיגה הנ"ל פי' קו' הש"ס כאן דלא שייך שמרהו דקרא מיותר דילפינן לה מלא ילין חלב חגי א"ו לדיוקא אתי דכל הלילה ילין ע"ש. ולקמן אי"ה נדבר עוד בזה

מה שצריך להבין אמאי לא משני הש"ס ג"כ עד בוקר היינו לענין שריפה כמו שפי' המפרשים לקמן (עא) דמש"ה כ' בוקר גבי לא ילין מן הבשר וגו' אף דלילה אסור. מ"מ זה לענין שריפה א"כ כמו כן נימא כאן. אך ז"א דאימורין אין טעונים כלל שריפה. עי' מ"ל (פח"י מה' פה"מ ה"ה) ע"ש

עי' בכתבי הגא"א ז"ל שכ' מ"ש תוס' דב"ת סובר שמרהו וכו'. על הך דלא ילין זבח חג הפסח לא שייך זה כיון דקאי על אימורין ובשר וגבי בשר לא הוי שמרהו א"כ ודאי גם באימורין כן ע"ש

בקו' רב כהנא מלא ילין חלב חגי י"ל דלא שייך שמרהו. לפמ"ש לעיל ע"א די"ל עשה דעלי' השלם וכו' הוי רק לאו הבמכ"ע וא"כ יכול עשה לדחותה רק במחו"כ דלא דחי משום דממ"נ אי אתי מטעם ל"ת א"כ בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ע"ש. א"כ כאן אי עבר ולא הקריב ביום יכול שפיר להקריב משום דעשה דוחה א"כ לא שייך שמרהו וק"ל. [עי' לקמן (דף ע"א ודף ק"כ) שהאריך עוד בזה ושייך לכאן ע"ש]

כד) דף ס' ע"א בגמ' ואפילו לר"מ דאמר תפוס ל"ר ה"מ בעבודה אחת וכו' לכאורה אמאי הוצרך לפרש זה הא לא הוי ס"ד כלל דשתי עבודות יהא תלוי בפלוגתא דר"מ ור"י אך עי' תוס' ד"ה אי בשתי עבודות וכו' יראה דהוי ס"ד לומר אף בשתי עבודות אם שחט תחילה לשמו אף אם זרק אח"כ