פתח הבית חלק א פב

מ"ע שהז"ג וגם נשים פטורות מתרומת הלישכה וא"כ הו' עשה שאש"ב ולא דחי ל"ת עי' ר"ן בחי' למס' סנהדרין פ"ב בסוגי' דקפסיק ותני ל"ש מן האירוסין וכו'. ועי' היטב יבמות (ה.) כי יש לתלות דבר זה בפלוגתא דתנאי אי עשה שאש"ב דוחה ל"ת. וא"כ י"ל שפיר מתני' דר"ה אתי כהך תנא דדחי: ועפי"ז יתיישב דעת הרמב"ם (פ"ג מה' קדה"ח) שכ' שם דהי' קלקול המוספין. ולהנ"ל ניחא די"ל הוא פסק כמ"ד דלא דחי וק"ל. אח"ז מצאתי להדיא בת' הרא"ש הנדמ"ח דנשים פטורות ממוספין ע"ש

באופן אחר אמרנו לישב דהנה הגא"א ז"ל האריך בחריפות ובקיאות ליישב קו' התוס' הנ"ל. ותוכן כונתו לפמ"ש התוס' בכ"ד דוקא אם כבר נקטר התמיד אסור להקריב שום קרבן אבל לא אחר שחיטה קודם הקטרה. א"כ מיושב קו' תוס' הנ"ל די"ל דבאמת לא הקטירו אימורין עד הלילה אך שמא יבואו עדים ויהי' בלילה יו"ט ואסור להקטיר אימורי חול. וזה תלי' במחלוקת ר"י ור"ט. ומיושב שפיר דעת הרמב"ם ודפח"ח (ומה שיש קצת לפקפק בזה וא"כ איך שייך שהי' קילקול בשיר הרי שיר בשעת נסכים והקטרה קודם לנסכים כבר כ' בזה סוף חי' למס' סוכה ע"ש] ועפ"י דרך זה אמרנו ג"כ לישב קצת. עי' רמב"ן במלחמות ביומא בענין הפייסות דיש למצוא להקריב עולת חול ביו"ט לכ"ע אם משלה בו האור. וע"כ י"ל דתרי ברייתות פליגי אהדדי אי מותר להקריב לאחר הקטורת כמבואר כאן. ועפי"ז י"ל ואין להאריך וק"ל. ועי' רמב"ם (פ"ג מה' ק"פ) שפסק כאידך ברייתא ובלימוד הסוגיא הארכתי קצת

יז) עי' רא"מ פ' צו שכ' דאסור להקריב אחר תמיד היינו זריקת הדם אבל אם נזרק הדם קודם שחיטה מותר להקטי' אח"כ וזה גמ' מפורש' לקמן גבי האי דר"כ רמי וכו' וק"ל

יח) בתוס' ד"ה זה בנה אב וכו' לפ"מ שתי' תוס' כאן קשה לכאורה אמאי ל"פ הש"ס בפשיטות דבמצורע כתיב ואחר ישחט וגו' וכתיב תהי' דמשמע עיכובא. וגם קשה למאי הלכתא קאמר הש"ס כאן וקיימ"ל דאפי' חטאת העוף וכו' והרי כאן קאי רק אמצורע דהוי עולת העוף. ובשלמא לפמ"ש תוס' בזבחים (ה.) ובמנחות (ד.) די"ל דהמקשה דהכא הוי סבר דבכל מחו"כ מעכב בדיעבד אם הקדים וכו' משום מחו"ז רק למסקנא יליף ממצורע א"כ לא יליף כלל מאחר ישחט וגו' אבל אכתי הכל טעמא מאי אמאי ל"פ מאחר ישחט וגו'. וקצת הי' נראה ליישב קו' התוס' דהמקשה הוי סבר כיון דילפינן משם דעולה קודמת ובמצורע כתיב ג"כ בפירוש אחר ישחט א"כ הוי [שינה[ הכתוב לעכב וילפינן שאר מחו"כ ממצורע כמ"ש תוס' שם. וניחא הכל ואין להאריך

יט) בד"ה דכתיב והעלה וכו' עי' מ"ל (פ"ט מה' תו"מ) שהביא דעת הריטב"א בקידושין ביולדות וזב אפי' דיעבד מעכב ע"ש. עי' רמב"ם (פ"א ממחו"כ) כ' לחד גירסא אשם אין מעכב. והכ"מ שם תמה עליו מסוגיא זו ועי' לח"מ (פ"י מנזירות) שכ' לקיים הגי' די"ל דוקא ר"י בנו של ריב"ב סובר דמעכב ע"ש. ובחי' שם כ' כי עדיין קשה בתחלה דפריך והאיכא אשם אמאי ל"ק וכ"ת אשם אינו מעכב ע"ש: ודע דלתי' אלו ע"כ ת"ק דפליג משום דגזר שחיטה אטו הקטרה עי' תוס' מנחות ויומא ע"ש

כ) ע"ב בגמ' רב כהנא רמי וכו' עי' תוס' מנחות ויומא הנ"ל שכ' דכ"ז שלא הקטירו איברי תמיד שפיר יוכל לשחוט ולהקטיר שאר קרבנות אף שכבר נשחט התמיד. וכ' שם דמש"ה לא מוקי הש"ס כאן הא דר"י שעדיין לא הקטירו אימורי תמיד דבכה"ג אף ת"ק מודה דשרי ע"ש. וא"כ לפ"ז הי' יכול ר"כ לתרץ כן. ואפשר שזהו באמת התי' שנתותרו ואין להאריך פה כי הארכנו כבר במקומות הנ"ל

כא) שם בגמ' הוא מותיב וכו' כשנתותרו. עי' טו"א (ר"ה פי"ט) בהא דנתקלקלו הלוים בשיר. שכ' דאין סברא לומר דלא שייך עשה דהשלמה רק אחר הקטרת תמיד ולא אחר שחיטה דא"כ אמאי לא משני הש"ס כאן שעדיין לא הקטירו אברי תמיד עד הלילה ע"ש וכבר נתקשתי בזה מאת בני הב' זלמן נ"י] ועי' במנחות (מט:

בתוס' ד"ה תדיר) כ' שם סברא זו דקודם הקטרת תמיד ליכא עשה וצ"ל בקו' הנ"ל דזה באמת תי' הש"ס בשנתותרו וק"ל:

ומה שנסתפקתי הוא לפי פי' הפשוט בשנתותרו היינו הואיל ובשעת שחיטה הי' קודם התמיד והי' ראוי להקטיר יכולין שוב להקטיר אף אחר התמיד א"כ לפי פי' זה דקודם הקטרת תמיד יכול שפיר [להקטיר[ א"כ כ"כ אם שחט אחר שחיטת תמיד רק קודם הקטרה יכול שוב להקטיר אף אחר הקטרת תמיד וצ"ע וק"ל. ונ"ל לפמ"ש תוס' במנחות (מט) הנ"ל דדוקא אחר הקטרת תמיד אסור להקריב. וא"כ צ"ל הא דמשני הש"ס כאן בשנתותרו היינו באמת שנתותרו אברי תמיד ולא הקטירו ביום. ועי' תוס' שם שכ' דעיקר סברתם דקרא לא קאי רק על הקטרה והביאו הוכחה לזה מדמשני הש"ס בשמעתין בחטאת העוף עסקינן וכו' או [בבהמה[ ומעלה ומלינה וכו' א"כ חזינן דהכל תלוי בהקטרה משא"כ בתמיד של שחר הכל תלי בשחיטה דכתיב תעשו ע"ש:

עכ"פ חזינן דסברי התוס' דדמי אהדדי כמו דמותר לשחוט אחר התמיד רק אסור להקטרה כ"כ בתמיד תלוי רק בהקטרה ע"ש. ולכאורה ק' מנ"ל א"כ דפסח אחר התמיד הרי הך דב"ע דפסח דפ' בא כתיב גבי שחיטה וכן בערב דפ' ראה ג"כ כתיב גבי שחיטה וב"ע דגבי תמיד כתיב ג"כ תעשו דהפי' ג"כ שחיטה כמ"ש תוס' במנחות הנ"ל. וא"כ דלמא באמת פסח הוי כמו שאר קרבנות ואסור להקטיר אחר הקטרת תמיד. והא שכ' תורה דפסח אחר התמיד היינו השחיטה. אך י"ל דהרי ת"ק לעיל פליג על ר"י בנו של ריב"ב. ועי' ביצה (ה' תוס' ד"ה ונתקלקלו) וכן במס' ר"ה (ל.) במהרש"א ומפרשים שם יראה שפי' דטעם הת"ק דמלין לא מהני משום קו' הש"ס כיון דבעלים לא מצי אכלי בשר ע"ש במהרש"א בביצה (ה) הנ"ל ובתשו' ש"י וש"א ובכתבי הגא"א ז"ל שהאריך בחריפות בזה. אכן עי' בטו"א בר"ה שכ' טעמא דת"ק משום דלא תלי כלל בהקטרה ובאמת אף חטאת העוף אסור אחר תמיד. וא"כ ניחא די"ל הך תנא דלעיל דדריש יאוחר וכו' סובר כת"ק דלעיל ולא תלי כלל בהקטרה וכן נראה מל' הרמב"ם וריש ה' תו"מ) שכ' סתם אין דבר שמתעכב אחר תמיד של ב"ע ולא חילק כלל בין חטאת עוף ולא ביאר כלל הך דנתותרו די"ל שסובר כפי' הנ"ל וכת"ק דלעיל והבן:

ומעתה י"ל דעת הרמב"ם שהביא הך דלא ילין חלב חגי על קרבן פסח. ותמהו עליו דהרי ר"כ ע"כ סובר דקאי על חגיגת ט"ו. ולהנ"ל י"ל דר"כ קאי אליבא דר"י בנו של ריב"ב ואנן קיי"ל כת"ק א"כ ע"כ לא קאי על חגיגה וק"ל:

וקצת יש לתת ג"כ תבלין דר"כ ע"כ הוכיח דלא קאי על פסח. דהי' ק"ל קו' ר"ם דלק' הא כל הליל' ילין הא ולא עולת חול בי"ט ולא ס"ל לאוקמא קרא בער"פ שחל בשבת ואי דא"כ ק' האיך ית' הך דלא ילין לבוקר זבח חה"פ י"ל דהוא סבר דקאי רק על בשר וק"ל וא"ל דא"כ לר"כ דסבר דקרא ע"כ קאי בחגיגה א"כ תקשי לת"ק דלעיל וע"כ תנא דלעיל סובר קרא בפסח א"כ מנ"ל דר"י בנו של ריב"ב ל"ס הכי. י"ל דר"כ סבר דבאמת לת"ק קאי אפסח ואי משום דא"כ תקשי קו' ר"ס הא כל הליל' ילין הא ולא עולת חול וכו' י"ל דסבר כר' ישמעאל דעולת חול קרב בי"ט רק אנן דפסקינן דלא כר"י בהא ע"כ מוקמינן לקרא בחגיגה וע"כ משום דהלכה כר"י בנו של ריב"ב ומש"ה הוי סבר באמת גם ר"כ הלכתא כותי' אבל אנן פסקינן כתי' ר"ס דקרא איירי בע"פ שחל בשבת. וא"כ שפיר פסקינן כת"ק דלעיל וקרא איירי בפסח וע"פ שחל בשבת וק"ל והי' לי מקום לומר דאף ר"כ סבר דקרא איירי בפסח רק אפ"ה מקשה שפיר דסובר הא דאמרינן פסח אחר תמיד משום יאוחר וכו' דלעיל ע"כ היינו דוקא הזביחה כמש"ל אכן זה דוחק דהרי לק' (ע"א.) קאמר ר"כ מנין לאימורי חגיגת ט"ו שנפסלו בלינה שנ' ול"י חלב חגי וגו' א"כ יראה שסובר דקאי על חגיגת ט"ו וכו' וק"ל. ולק' אי"ה נדבר עוד בזה: