פתח הבית חלק א פא

שפיר כסתם מתני' וכרבה בר עולא והבן זה

ח) בד"ה כאילו חל בשני וכו' מה שהקשו תוס' על רש"י. עי' צל"ח שהקשה נהי דהי' מקפידין שלא יבואו תרי שבי בהדדי מ"מ הי' יכולין לעשות בד"ו פסח ולחסר ולעבר אח"כ שאר חדשי קיץ. וכ"כ הלח"מ פ"א מה' תמידין ע"ש. וקצת הי' נראה לפרש כונת תוס' דס"ס אם הי' באופן (שאין) [שא"י] לחסר או לעבר יותר לפי שיעור המבואר בערכין. א"כ י"ל מש"ה נקט שני בשבת דיש שנים אשר אין באפשר ואין להאריך

ט) בד"ה אלא לרבא וכו' תימה לרבה וכו' לכאורה אמאי הוצרכו להאריך כלל הלא ע"כ רבה בר עולא לא סבר כאביי דא"כ קשה מידי ע"פ שחל להיות בע"ש קתני. וצ"ל די"ל רבה בר עולא לא הקפיד על הך קו' לר"ע רק לרבא פריך שפיר מידי כסידרו בחול בע"פ וכו' דר"י היא תנא ראשון אבל מכח ר"ע לא קשה לי'. אך זה צ"ע הרי חזינן לרבא לא הי' קשה לו מר"י רק מר"ע קשה לו טפי כמבואר לעיל בתוס' ד"ה מידי וכו' ואיך נאמר לרבה בר עולא להיפוך וצ"ע וק"ל: וקצת הי' נראה כונת תוס' דעיקר קו' אמאי לא פריך הש"ס על רבה ב"ע על גוף הדין אבל אי לא הי' קשה מכח גוף הדין רק מכח מה דרבה ב"ע לא סבר כאביי ודאי עדיף טפי לאקשוי' על רבא על גוף הדין והבן

י) בד"ה העולה וכו' הארכתי בזה הרבה בחי' על הרמב"ם ה' תו"מ פ"א ע"ש

יא) דף נט ע"א בגמ' יאוחר דבר שנאמר בו בערב וכו' לכאורה יש מקום קצת לומר דזה דוקא לענין שחיטה דקרא גבי שחיטה כתיב תזבח ושחטו וכו' א"כ אפשר דהקטרת פסח יכול להיות קודם הקטרת תמיד. ואף אם נאמר דצריך להיות אחר הקטרת התמיד וכן משמע לכאורה עדיין יש מקום עכ"פ] לומר [דשחיטת פסח יכול להיות אחר שחיטת תמיד קודם הקטרת תמיד ובמתני' משמע דשחיטת פסח יהי' אחר הקטרת תמיד. וזה מבואר בלשון המשנה והפסח אחריו וכו' בא להשמיענו רבותא גדולה דשחיטת הפסח צריך שתהי' אחר הקטרת תמיד. ועי' צל"ח שפילפל בלשון המשנה בזה. ולהנ"ל הוי רבותא גדולה וק"ל. ועי' בחי' על הרמב"ם הל' תו"מ ע"ש

ודע דעוד קשה למ"ד דהא דאסור להקריב אחר תמיד של בה"ע היינו דוקא אחר הקטרתו אבל קודם הקטרתו מותר עי' לקמן ע"ב. ובמ"ל (פ"א מה' תו"מ) באריכות. א"כ קשה מנ"ל דפסח הוי גזה"כ להיפוך משאר קרבנות אשר צריך להקריבם קודם תמיד דילמא גם פסח צריך לשחוט וגם להקטיר קודם הקטרת תמיד רק הוי גזה"כ דשחיטת תמיד קודם לשחיטת פסח ובשאר קרבנות איזה שירצה יקדים וק"ל. ובחי' לה' ק"פ פ"א כ' בזה. גם בחי' סוף ע"פ הארכנו בזה

יב) עוד נזכיר לעיל בסוגיא דאביי ורבא ורבה ב"ע לפימ"ש תוס' ד"ה אלא לרבא וכו' שכ' דרבה ב"ע יתרץ כרבא א"כ פליגי בע"פ שחל בשבת דלר"י בשמונה ומחצה ולר"ע בשבע וכו' ובשבת דעלמא ג"כ פליגי. וא"כ ע"כ לר"י נהי דסבר שבת דעלמא שמונה וכו' מ"מ ע"פ הי' לו להיות בשבע כמו ע"פ בחול רק משום מכמר בשרא הי' בשמונה וכו' א"כ ר"ע דאמר בשבע וכו' י"ל סבר ג"כ מכמר בשרא רק דאפ"ה שפיר נהי דפסח קרב אחר תשע ומחצה מ"מ תמיד מקדמינן וכקו' בעה"מ שהביא מהרש"א. ואי משום תי' מהרש"א דבלא טעם גזרינן אטו חול. הרי ר"ע לא סבר גזירה לרבה ב"ע וכו' וק"ל

ועפי"ז נסתר קצת מ"ש לעיל (אות ז') [היינו בקונטרס ילדותי הנ"ל] ליישב דעת הרמב"ם דפסק כסתם מתני' שסתם בשבת דעלמא כר"י ובשבת ע"פ כר"ע דהרי אי שבת דעלמא כר"י ע"כ שבת ע"פ ג"כ משום גזירה כיון דאנן סבירא לן כר"י בהא דגזרינן ואי דאנן פסקינן דלא חיישינן [למכמר[ בשרא וכו' הא לית לן תנא דסבר הכי. ודוחק דתנא דמתני' סתם בהא דלא כר"י ולא כר"ע. אך י"ל וק"ל. גם בלא"ה לתי' בעה"מ ניחא וק"ל

יד) שם בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה וכו' אמר רבינא אר"ח הכא בחטאת העוף עסקינן וכו' ר"פ אמר אפי' תימא בחטאת בהמה וכו' והאיכא אשם וכו' והאיכא עולה וכו' הארכנו בזה בחי' לה' ק"פ פ"א. וה' תו"מ פ"א. וסוף ע"פ. ובחי' לסוגיא דתנור מקדש. ולא אכפול הדברים. גם בקונטרס ילדותי כתבנו כאן. גם בחי' למס' ר"ה פ"ד בסוגיא דנתקלקלו הלוים בשיר. וכאן נכתוב רק מה שנתחדש קצת. עי' מהרש"א שהקשה אמאי מוקי הש"ס לר"ח במצורע וע"ז פריך האיכא אשם ועולה ודילמא ר"ח מוקי לה ביולדת או זב דליכא אשם. וגם מעולה לא קשה דהרי כ' תוס' לקמן ד"ה זה בנה אב וכו' דרק במצורע הוי ס"ד דמעכב ולא בשאר מחו"כ ע"ש. ועי' צל"ח שתי' דיולדת איכא למימר דר"י בנו שריב"ב אמר טובל לשון זכר ובזב ליכא לאוקמי דהתוס' מנחות (נט) כ' למאי דמוקי לה בחטאת עוף וכו' א"כ מאי איריא לאכול בקדשים ת"ל בלא"ה נמי שרי כיון דשחיטה וזריקה שרי רק הקטרה אסורה. ותי' דגזרינן זריקה אטו הקטרה לכך לא התירו רק משום אכילת קדשים ע"ש. וא"כ ניחא די"ל דוקא ביולדת ומצורע דאיכא גם בהמה משא"כ בזב דליכא בהמה כלל לא שייך גזירה זו. וא"כ מאי איריא קדשים ע"ש. ולא הבנתי דבריו דגם בזב שייך עכ"פ גזירה משום עולת עוף דאסור אחר תמיד

אמנם נראה ליישב קצת קו' מהרש"א באופן אחר עפי"מ שנדקדק עוד לשון הש"ס דפריך והאיכא אשם אחר שמפסיק בתי' רב פפא. ואמאי לא פריך מיד על תי' ר"ח ולהנ"ל י"ל דר"פ אמר אפילו תימא בחטאת בהמה זה מראה אשר אין נ"מ בין תי' ר"ח לתירוצו רק חטאת בהמה ות"ל אף בלא"ה לתי' ר"ח איירי רק בזב ויולדות ולר"פ אפילו במצורע והי' לו לומר אפי' תימא במצורע וניחא שפיר הכל והבן

יג) ברש"י ד"ה מעלה ומלינה וכו' לד"ה לא ירדו וכו' מה דתמוה בזה. עי' מ"ל (פ"א מה' תו"מ) ושם הארכנו. ובחי' למקומות הנ"ל הארכנו בזה

טו) בתוס' ד"ה אתי עשה דפסח וכו' הקשה ריב"א הא בעידני' דמיעקר וכו' ותי' וכו' ור"י מתרץ] בעשה לא אמרינן הכי ע"ש. ועפי"ז יתיישב קצת לכאורה מאי דקשה הא דקאמר הש"ס מאי אולמי' האי עשה וכו' לפמ"ש הרשב"א בכתובות (מ.) לאו הבא מכלל עשה נהי דהוי עשה מ"מ לענין לדחות הוי כמו לאו. וא"כ מאי פריך הש"ס. וסברת הרשב"א הלזו הבאתי ג"כ ביבמות (כ) ושם רמזתי כמה מקומות שהובאו דברי רשב"א אלו וכמדומה במ"ל. אכן לדברי תוס' ניחא [גם בלא"ה י"ל דהרי ק"ק איך ידחה עשה דפסח עשה דהשלמה הא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש עי' זבחים (צב) וצ"ל עשה לדחות שאני א"כ מיושב ג"כ וק"ל. גם עי' תוס' עירובין (ק.) כ' שם אם בא ע"י פשיעה אין דוחה. וצ"ל ג"כ עשה שאני א"כ ניחא ג"כ וק"ל] די"ל דפריך ממ"נ אי הוי כמו לאו א"כ בעידנא דמיעקר וכו' ואי נימא דלקולא הוי כמו עשה. א"כ מאי אולמי' וק"ל

ועפי"ז אמרנו ליישב קו' תוס' במס' ביעה (ה. ד"ה נתקלקלו וכו') שהקשו אמאי לא אמר משום קלקול דמוספין. ולהנ"ל ניחא דשם ניחא שפיר לקולא הוי כמו לאו לסברת הרשב"א ושם לא שייך בעידנא דמיעקר וכו' דמקיים מיד העשה וק"ל

טז) כל מה שכתבנו היינו משום דעשה דהשלמה הוי לאו הבא מכלל עשה עלי' השלם ולא דבר אחר וק"ל. אכן יש לפקפק קצת דאכתי תיקשי קו' תוס' בביעה הנ"ל דלכאורה בעשה דקרבנות רגלים תמידין ומוספין נשים פטורות דהוי