פתח הבית חלק א עז

ומעתה נחזור ליישב דעת רש"י בשמעתין שפי' באופן אחר דהיינו שור משום לא תעבוד וחמור משום מעילה ע"ש מה שהקשו תוס'. ונ"ל עי' בתו' ד"ה הואיל וחזי לצרכו שכ' בלאו הך פירכא נמי אפיק הבערה דאין חילוק מלאכות ליו"ט ע"ש. ונ"ל קי' תוס' עי' מכות שם דפריך ולילקי נמי משום זורע ואהא משני אין חילוק מלאכות וכו' ולכאורה קשה מאי פריך התם. עי' תשו' ש"א שהקשה שביעית ויו"ט אין איסור חל ע"א ע"ש. ומעתה מה פריך דילמא מש"ה מחייב תרתי משום זורע בשביעית וחורש ביו"ט אבל אזריעה דיו"ט לא חייב דאין אחע"א [והא דחל חרישה דיו"ט אשביעית י"ל דהרי קיימ"ל חורש בשביעית לא חייב עי' רמב"ם פ"א מה' שמיטה] וא"ל דא"כ תקשי אמאי תנו שביעית כלל ליתני תרוויי' איו"ט משום חורש ומשום זורע. ז"א די"ל דמיירי שאינו מכוין לחפות וסתמא כן הוא אך דהוי פסיק רישא דלא ניחא לי'. ועי' ברא"ש סוף הבונה ובר"ן שם ובמג"א וסי' ש"כ ס"ק כ') דבשאר איסורים פ"ר דלא ניחא לי חייב משא"כ בשבת וכו' ע"ש. ומעתה י"ל דחייב משים זריעה דשביעית וחרישה דיו"ט ואזריעה די"ט לא מחייב משום דאינו מכוין כנ"ל וא"ל דליתני במתכוין וחייב בי"ט אתרוויי' בלי שביעית ז"א קו' כ"כ מה לי אי תני מתכוין וי"ט לחוד או לא מתכוין וי"ט ושביעית וק"ל. ויותר לא הי' חייב דלא חל זורע דיו"ט אשביעית] ונ"ל דהש"ס דהתם אזיל לשמואל דאמר התם בזבחים דאף בשאר איסורים פ"ר דלא ניחא לי' שרי עי' מג"א שם וא"כ ע"כ איירי במתכוין. או בפשיטות דהש"א שם תי' דמתני' איירי ביו"ט של ר"ה דשני איסורים באו בב"א וא"כ קשה ליתני בי"ט של ר"ה וא"ל דתנא ל"ל איסור ב"א זה דוחק

ומעתה מיושב קו' התוס' די"ל דאביי דהכא לס"ד סובר דיש חילוק מלאכות וכו' והא דלא תנן זורע כנ"ל דחייב אשביעית משום זורע ואיו"ט משום חורש. אך קשה ליתני יו"ט של ר"ה וחייב עוד א' דהוי איסור ב"א וצ"ל דתנא אף איסור ב"א ל"ל. וא"כ הא דתני שור וחמור ע"כ אשור משום לא תעבוד וחמור משום מעילה דא"ל אשור תרוויי' דהא האי תנא ל"ל איסור ב"א ודוק. ועי' בקידושין (לה:) גבי הא דאמר אביי להשחתה לא מצית אמרת וכו' ע"ש ברי"ט היטיב דיש צד לומר דאביי סובר דלא אמרינן גופין מוחלקין רק היכא דאיכא קרא. ובלא"ה פליגי סוגיות בזה עי' כריתות (ט: תוס' ד"ה והיא) וא"כ רש"י פי' הכא אליבא דאביי דע"כ לדידי' הך תנא ל"ל איסור ב"א וגם סובר דלא אמרינן גופין מוחלקין וכו' לכך פי' הכא דחייב משום מעילה ומשום לא תעבוד. ומיושב קי' תוס' אמאי לא דייק בכריתות מהך דבכור. ז"א דאזיל שם למ"ד גופין מוחלקין ולא מוכח די"ל כפי' ריב"ן שם. ובלימוד הסוגיא הארכנו. אך זה אמרנו שבועות תקנז. ואחר כתבי זמן רב נתיישבתי בדבר דז"א דהרי אף אי לא חייב משום חורש בשביעית מ"מ איסור עשה איכא וס"ס לא חל חרישה דיו"ט אשביעית. ובחי' למס' מכות שם הארכתי]

כג) ע"ב בתוס' ד"ה אחרישה לא ליחייב וכו' כבר הארכתי בזה. אך נזכיר עוד קצת מה שעלה במצודתי. ותחילה נאמר זה שהקשו תוס' לפי' ר"ת דהקי' קאי על כלאים א"כ כדפריך כתישה בי"ט מי שרי ה"ה דהמ"ל חרישה מי שרי וכו'. והקשה מהרש"א א"כ כשפריך אח"כ ראוי' לכותשן כלאחר יד וכו' אכתי קשה חרישה מי שרי ע"ש. ונ"ל קצת מלבד מה שישבתי כבר די"ל אחר שנבין מאי פריך כתישה מי שרי ואמאי ס"ם נהי דאסור עכ"פ אחרישה דכלאים לא מחייב דלענין כלאים נדחה העשה אך שי"ל דבר שעדיין לא עשה אין שייך לומר הואיל ויכול לעבור עוד עבירה ומה גם אם יש חילוק מלאכות לי"ט א"כ הדר יעבור שנים משום כתישה ומשום חרישה די"ט אך מ"ש תוס' דהוי מצי להקשות חרישה בי"ט מי שרי ת"ל כיון שאתה מחייב שתים על חרישה די"ט ועל כלאים וכיון דכלאים נדחה אמאי יתחייב על כלאים וכאשר הארכתי בזה כבר. והרי כ' תוס' בשם ריב"א בסו"פ שלוח הקן ליישב קו' זו דקו' הש"ס כאן היא נהי דיו"ט הוי עבה ול"ת מ"מ כיון דנדחה הל"ת שוב אין חייב מלקות ע"ש. ואם תוס' לא סברי כריב"א בהא יראה דהיינו משום כיון דאיכא ל"ת בהדי עשה אלים הל"ת שלא לדחותו עי' תשו' שאג"א שכ' כזה כמה פעמים. וא"כ בכה"ג כיון דס"ס חרישה דכלאים נדחה לא מחייב משום כלאים. אך י"ל כמו דאיתא בתשו' נוב"י בסוף הספר שפילפל פילפול נחמד בזה שהקשה לו בנו כמדומה על הריב"א דת"ל ס"ם כיון דעבר עכ"פ בעשה א"כ הוי מצוה הבאה בעבירה ע"ש מה שתי' תי' נחמד ע"ש. יהי' איך שיהי' עכ"פ כונת תוס' י"ל ג"כ כן כיון דס"ס עבר משום י"ט הוי מצוה הב"ע. אך עכ"פ הש"ס אזיל למ"ד דלא חיישינן למהב"ע. אך עכ"פ המ"ל דרבה סבר כמ"ד חיישינן למהב"ע. וא"כ ניחא שפיר דכשפריך ראוי לכותשן כלאחר יד היינו דרוצה לאסוקי למילתי' אף למ"ד דלא אמרינן מהב"ע ונכון וק"ל

עי' פ"י ז"ל שכ' דלתי' ריב"א בחולין עדיין לא יתיישב דא"כ מה פריך אח"כ וכתישה מי שרי וכו' הרי ס"ס נדחה הל"ת ומכח זה באמת הדר בי' הריב"א כאן ע"ש. וקצת י"ל דלתי' הריב"א בחולין י"ל הא דפריך וכתישה וכו' היינו דבלא"ה צריך להבין מאי פריך הרי בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה וצ"ל בהדי דחריש מכסי אבל אם צריך עדיין כתישה נהי דשייך לומר בהדי [דכתיש] מיכסי כדאמר הש"ס בביצה (ד:) מ"מ כיון [דצריך] ג"כ לחרישה א"כ ממ"נ בחד מנהו בעידנא דמיעקר וכו' כן נראה לי [הג"ה בזה כונתי לדעת הגאון אאמ"ו נ"י. בנו ותלמידו זלמן

] כד) עי' טורי אבן באבני מילואים בחגיגה (ח"י.) שפילפל שם בסוגיא זו והקשה דמאי פריך כאן משום הואיל וכו' ת"ל כיון שעכ"פ בשעה שחורש אין כאן כיסוי ואם יזדמן לו אח"כ א"כ ס"ס בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים העשה ואי משום אם הי' תחילה דם לכסות הואיל כזה לשעבר לא מצינו דוקא להבא כמו אורחים. ומכח זה הכריח דעיקר הקו' מכח הואיל ומתוך דהיינו מתוך שהותרה לצורך כיסוי הותר ג"כ שלא לצורך רק דבעי צורך קצת ועכ"פ שיכול להזדמן אח"כ כיסוי עכ"פ צורך קצת הוי ע"ש. והדבר דחוק מאד לכאורה דיראה ודאי כמו דגוף הדבר צריך להיות בעידנא דמיעקר וכו' כמו כן צריך הצורך קצת. ועי' ברא"ש פ"ב דביעה גבי כיבוי לצורך דבר אחר וכו' כ' דלא שרינן משום מתוך רק גוף הדבר ולא מכשירין יע"ש היטיב. ועי' בשעה"מ (פ"א מה' יו"ט) שהאריך בסברא זו וצ"ע שלא הביא דברי הרא"ש כלל ואכ"מ. ועי' גם מג"א או"ח (סי' תקא) ע"ש. וגם קשה לדעת טורי אבן הנ"ל א"כ ס"ס מה פריך אח"כ וכתישה [בי"ט] מי שרי ת"ל כתישה הוי משום טוחן דהותר לצורך אוכל נפש ומתוך וכו' והבן. אם לא שנאמר דלענין מתוך דטוחן י"ל שפיר סברא הנ"ל. וכמו שהכריח שם השעה"מ מכח קו זו [כן] ע"ש אבל היכא דהותר לצורך מצוה אמרינן מתוך כה"ג דיש לחלק בין הנושאים די"ל נהי דלא הותר מכשירין משום מתוך למ"ד לא הותר מכשירי אוכל נפש ג"כ משום מתוך לח הותר אבל בעידנא לא צריך גבי צורך קלת אכן לא נראה כן וק"ל. ובעיקר קו' הט"א י"ל דודאי גוף הסברא נכונה דהואיל לשכבר לא אמרינן דמה"ט כ' הפוסקים סמוך לבין השמשות לא אמרינן הואיל כיון דשוב לא יבואו אורחים וכמ"ש ג"כ תוס' שם והיינו דהואיל לשעבר לא אמרינן וק"ל. אך עכ"פ אמרינן בשעה שנותן על לבו לעשות דבר זה אם יזדמן לו מיד מצות כיסוי הי' רשאי והוי הואיל דלהבא דעל כל חפירה ותפירה אמרינן הכי וק"ל

כה בד"ה כתישה וכו' עי' סה"ד שכ' בתחילה נמי המ"ל