פתח הבית חלק א ע

ועכ"פ צריך ביאור מנ"ל כל הני ממ"נ אם ושמרתם הוא ייתור ממילא ניליף אף דבעי לשם מצה ואי דפשטי דקרא לא אתי רק לשמור מחימוץ ולא בעי כלל לשם מצה א"כ מנ"ל למעט לחמי תודה. ומי שדעתו רחבה יתרץ באלה

גם צריך להבין הא דקיימ"ל סוכה ישנה כשירה ולא בעי לשמה אמאי לא ניליף ט"ו ט"ו מחג המצות דבעי לשמה אי נאמר דהוי דאו'. וגם קשה בתוס' בסוכה שם (ט.) במתני' הביאו לשון הירושלמי מצה ישנה פלוגתא דב"ש וב"ה וקאמר לא היא מצה ישנה ודאי לא דיקדק בה כראוי וכו' ות"ל בלא"ה הרי בעי לשמה. ועי' גם במרדכי פ"ק דפסחים שם הביא לשון הירושלמי הנ"ל. ועי' בב"י (סי' תנח) ובב"ח שם דמשמע שם בדבריו הואיל ובסוכה צריך לחדש דבר א"כ הוי כמו מצה רק במצה לא שייך חידוש ע"ש. אכן כבר הסכימו האחרונים באו"ח (סי' תרלו) דהא דצריך לחדש אינו רק למצוה מן המובחר א"כ הדרא הקו לדוכתי' וצ"ע בכ"ז היטיב

קמו) עי' ברא"ש ורי"ף שכ' דאם נפל לתבשיל שרי אם לא נתבקעו דהוי ספק דרבנן וכמדומה שראיתי בס' פרמ"ג (סי' תסז) שהקשה הרי הוי ספק דרבנן קבא לו מצד אחר. אכן אפשר בספיקא דפלוגתא לא אמרינן זה. וכן נראה לכאורה. וכעת לא עיינתי היטיב בזה ועי' בזה במ"ל פ"ד מה' בכורות כעין זה ע"ש היטיב

ועפי"ז י"ל ג"כ מה דקשה לכאורה על הרא"ש שהעלה דאף בנתבקעו הוי רק קרוב להחמיץ א"כ הוי בנתבקעו ג"כ רק ספק ויהא התבשיל מותר. ולהנ"ל ניחא דהוי ספק מעשה ואסור משום בא לו מצד אחר וק"ל. אכן זה י"ל בלא"ה די"ל דהוי רוב מחמיצין וק"ל. ולכאורה צ"ל כן דהרי במג"א (סי' תס"ז ס"ק י"ב) הקשה אם נפלו בתבשיל ת"ל אף אם לא נתבקעו כיון דמינח נייחו אתי לידי חימוץ כמו ארבא דטבהע בחישתא. ותי' דמ"מ לא הוי רק ספק. וצ"ל דאף בספק מעשה אזלינן לקולא ואפ"ה בנתבקעו אסור משום רוב וק"ל. כתבתי זאת לזכרון בעלמא

קמז) עוד נזכיר עי' ברא"ש שהקשה ניחוש שמא נתחמץ ביד [עכו"ם]. ותי' הואיל ואין אנו רואין בי סי' חימוץ לא חיישינן. ובאמת צריך להבין קצת הרי קיימ"ל אם שהה שיעור מיל אף בלא סי' חימוץ אסור א"כ ניחוש שמא שהה עכו"ם שיעור מיל. אך י"ל ודאי אי שהה לפנינו שיע מיל אמרינן דנתחמץ אף דעפ"י רוב כל שנתחמץ רואין בי סי' מ"מ הואיל ושהה שיעור מיל ע"כ יצא מרוב ונתחמץ בלא סימן משא"כ סתמא אמרינן ודאי לא שהה העכו"ם מיל ומש"ה לא נראה בו סימני חימוץ וק"ל. ועי' מג"א וסי' תנ"ג) שכ' האידנא הכל לותתין ושוהין במים וכו' משמע דאף בלא נתבקעו אסורין מחמת דהוי כמו ארבא דטבעה בחישתא וכו' וק"ל. ועי' אחרונים שם היטיב

קמח) ע"ב בגמ' ההיא ארבא דטבעא וכו'. במס' ע"ז הארכנו בזה קצת ליישב מה שהקשו תוס' שם דאמאי טעה רבא גם בע"ז. ואמרנו די"ל שם איירי בסתם יינם והואיל והוי דרבנן הוי סבר דלא גזרינן שמא ימכור לישראל. ושם הארכנו. וגם שסוף ה' יי"נ כ' בזה ואין להאריך פה

קמט) שם אין מוללין וכו' הנה יראה מכאן מבואר דלת"ק דר' יוסי חומץ אין חולט דוקא רותחין רק דמ"מ אינו ממהר להחמיץ ויוכל לאכלו מיד דהרי לקמן אמתני' דאין נותנין קמח לתוך חרוסת וכו' מבואר שם אף לחכמים דמקילין היינו דיאכל מיד אבל אם מניחו ודאי מחמיץ. וצריך להבין הא דקאמר הש"ס מאן י"א ר' יהודא וכו' היינו דלר"י אף ע"י תערובת חומץ מבשל. א"כ משמע קצת דהוי כמו רותחין וחולט כיון דעיקר הראי' מר' יהודא היינו דמבשל וק"ל. ולכאורה צ"ע קצת דהרי [לת"ק] מלילה דהכא היינו ג"כ דנותן לתוך תבשיל דודאי חולט. וצ"ל דמ"מ אדמבשל לה מחמע כדפריך הש"ס לעיל (לט:) וא"כ נהי דר"י סבר חומץ מבשל מ"מ נימא אדמבשל מחמע לי'. וצ"ל דבחומץ אין זה סברא כיון דמבשל לי' מחמת חריפותו ודאי מיד מבשלו וק"ל. וא"כ ק"ק דהרי אנן קיימ"ל ג"כ דע"י חומץ וציר אף כלי שני מבשל כמ"ש רמ"א בי"ד (סי' ס"ט סעי' ט) לענין נתבשל בלי הדחה ע"ש וא"כ קשה אף לת"ק דר' יודא מ"מ הכא ע"י בישול נימא דמבשל מיד. ועי' ש"ך שם שכ' באמת להקל וגם לפי דעת רמ"א י"ל דהיינו מבליע ומפליט ולא מבשל. עי' מנחת יעקב כלל א' ואין להאריך

קנ) שם עולא אמר אחד זה ואחד זה אסור משום לך לך וכו' לפי"מ שביארנו לעיל עיקר הענין אם אוכלו מיד אבל להניח ודאי מחמיץ ואסור מדינא אף אם נותן קמח תחילה כנ"ל וק"ל

קנא) דף מא ע"א בתוס' ד"ה מדאמר שמואל וכו' לרב כהנא דסובר תוך חרוסת מחמיץ מיד וה"ה לחומץ א"כ קשה לרב כהנא הנך חכמים דלעיל דסברי נותן קמח תחילה כמאן סברי הרי לת"ק דר' יוסי מחמיצין מיד. וצ"ל דסבר באמת כר' יוסי דחומץ צימה רק הנ"מ בעיני' אבל לא ע"י תערובת לכך צריך שיתן הקמח תחילה. וא"כ אנן דפסקינן כרבנן דר' יוסי א"כ ממילא אסור מדינא אף בחומץ תחילה. ומטעם זה קשה לי על הב"י סי' תס"ד) שכ' הא דעולא דבין קמח תחילה או חומץ תחילה אסור משום לך לך וכו' ות"ל כיון דאנן פסקינן כר"כ כמ"ש (בסי' תסד) א"כ מדינא אסור והבן. אך י"ל למסקנא (י"ל) חומץ עדיף טפי רק לס"ד יליף לה מכח כ"ש אבל לעולם ודאי חומץ חזק טפי מחרוסת. וכ"כ באמת הפ"י ז"ל להקשות על דברי תוס' כאן. ואך דמה שתי' דהתוס' כ' ג"כ זה לכ"ד זה דוחק. מ"מ י"ל הב"י סובר כן וק"ל. ואף דלפ"ז צריך להבין קצת כיון דאמרינן בחומץ דאסור משום לך לך וכו' א"כ גם בחרדל נימא כן. אך י"ל חדא דעכ"פ חרדל חזק טפי מחומץ או נאמר דדוקא אם גם מעורב בתבשיל אמרינן כן אף אם נותן קמח תחילה אבל חומץ לחודי' אפשר דשרי ובכ"ז צריך להתיישב

מה דמפלפל הש"ס כאן אם לא צמית אי עכ"פ מחמע היינו אי מחמע מיד אבל לעולם ודאי מחמע אי מניחו רק זה אין מבואר כ"כ אי נאמר הא דקאמר יאכל מיד היינו טרם ישהה שיעור מיל או מיד ממש כמו לעיל גבי מי פירות דצריך לאכול מיד ממש כמבואר לעיל (לו.) וכן בש"ע (סי' תסד) אין מבואר כ"כ. עכ"פ היוצא לנו דחומץ לחודי' בלי בישול ודאי לא מחליט. ואף דאנן אין בקיאין בלא"ה בחליטה מ"מ יש לצרפו להיתר עי' מג"א וסי' תנד סעיף ג') וזה דוקא בבישול אבל לא חומץ בלי בישול וק"ל

קנב) בתוס' ד"ה אבל לא במבושל וכו' מיירי בבלילתו רכה וכו לכאורה צ"ע מאי ענין כאן לבלילתו רכה או עבה כיון דכבר הי' פת שנתבשל אחר שנאפה דכל החילוק בין רכה לעבה היינו לענין בישול אחר לישה כמבואר לעיל (לז:) בסוגיא דחלוט אבל אם כבר נאפית לכאורה אין חילוק. וצ"ל דתוס' סוברים דגם זה חלי' בהא דודאי לר' יוסי כיון דסבר בישול מבטל אפי' א"כ הוי כאילו לא אפאה כלל ואם הי' בלילתו עבה אף בלא אפאה כלל מברך המוציא ובלילתו עבה בשעת לישה אין הבישול מבטל. ועי' ר"ש בפי' המשנה במס' חלה שהבאנו לעיל [אות קכד] בסוגיא דחלוט שכ' דע"כ הא דתניא בברכות פ' כ"מ בזמן שהפרוסות קיימות מברך עליהן המוציא אתי כר"מ דלר"י נתבטל ע"ש. ע"כ דהוא סובר ג"כ כפי' רש"י כאן דלפי' לא הוי לחם כלל. וא"כ לא הי' צ"ל דמתני' אתי כר"מ אלא אף כר"י ואיירי בבלילתו עבה. אך ז"א דהוא לא מחלק כלל בזה וסובר דאף בלילתו עבה כיון דבישול מבטל אפי' מכ"ש דמבטל בלילתו עבה. עי' מג"א (סי' קסח סעיף י"ג) הביא דברי ר"ש אלו. ע"כ הוצרך לומר דהך ברייתא אתי כר"מ. ומה שהביא המג"א דברי הר"ש אלו ודאי לא לפסק הלכה בזה הביאו