פתח הבית חלק א סט

הרבה בפלפולו עם הקדוש הנ"ל. ולכאורה נראה להביא ראי' לדעתו דחלות תודה ורקיקי נזיר נעשין בחוץ דאל"כ קשה לעיל (לח:

) גבי הא דממעט חלות תודה דאין יוצאין בהם משום ושמרתם וכו' ות"ל בלא"ה דע"כ אפאן בפנים וא"כ ממילא הוי גבוה ובלא"ה לא יצא. עי' תוס' לעיל ד"ה חלות תודה. א"ו דנעשין בחוץ. ומה"ט ניחא לי מה דלא נקט התנא רק חלות תודה וכו' ואמאי לא נקט גם שאר מנחות. א"ו דשאר מנחות הואיל ונעשין בפנים כמו שפסק הרמב"ם בפי"ב מה' מעה"ק) [וא"כ ממילא הוי גבוה ובלא"ה לא יצא] וק"ל. וכבר אמרנו לעיל [אות קלט] מה דקשה על רבינו יונה פ' כיצד מברכין שהקשה על הא דפירש רש"י גבי ליקט מכולן ואכלן דפי' היינו שליקט מהמנחות ע"ש (לט.) ובמנחות עה:

). והקשה הר"י שם בברכות ת"ל א"כ איך תני אם מצה יוצא יי"ח בפסח ת"ל הא אין נאכלין ככל מושבות. וקו' זו אין קשה כ"כ די"ל דנ"מ לזמן נוב וגבעון כדאמר הש"ס לעיל (לח:

) שם. ואמאי לא הקשה בפשיטות טפי הא הוי גבוה כיון דשאר מנחות נעשין בפנים כנ"ל. אם לא שנא' כיון דעכ"פ נאכלין להדיוט לא מיקרי גבוה וכמו שהארכנו בזה לעיל ולפי תי' הר"י קורקס שהבאנו לעיל (אות קכט) בסוגי' דמצה של מע"ש דאף דקיימ"ל כר"מ דהוי מ"ג מ"מ לא ממעטינן זה ממצתכם כיון דעכ"פ מותרין באכילה ואנן פסקינן כמ"ד לפי שא"ב ה"א ע"ש. ושם הקשו דהרי גם חלה הכל מודים לפי שא"ב ד"מ משום דכתי' תרי זימני עריסותיכם ותי' הגאונים שם די"ל דאנן פסקינן בהא כרבנן דע"כ סברי אידך עריסותיכם לדרשא אחרינא כיון דסברי מע"ש ממון הדיוט ע"ש. ולהנ"ל נסתר זה דילמא אף לרבנן אתי אידך עריסותיכם למעוטי מנחות. אך י"ל דמנחות בלא"ה ידעינן מושמרתם וכו' כמו דממעטינן לחמי תודה וכו'. אך א"כ קשה ג"כ על רש"י בברכות שם ת"ל אין יוצאין במנחות משום ושמרתם וכו'. דבשלמא בלא דברינו אלו המ"ל דוקא לחמי תודה ונזיר ממעטינן הואיל ונשמרין לשם זבח וכן משמע ל' הש"ס משא"כ שאר מנחות נהי דנשמרין לשם מנחה מ"מ י"ל כולה חדא מילתא היא הואיל ועכ"פ אין נשמרין לשם זבח ואף דלאידך מ"ד הטעם משום דאין נאכלין כל שבעה והנך ג"כ אין נאכלין רק ליום ולילה כמבואר ברמב"ם (פ"י מה' מעה"ק ה"ז) מ"מ אנן קיימ"ל כרבה דמפיק לה מושמרתם כמו שפ' הר מב"ם (פ"ו מה' חו"מ) כאשר הארכנו לעיל בסוגיא. אכן להנ"ל א"כ הדרא הקו' לדוכתי' דילמא אתי אידך עריסותיכם למעוטי מנחות כנ"ל [אך כבר כ' לעיל די"ל מנחות לא שייך לענין חלה דאם הוקדשו בודאי פטורין ואי לא כבר נתחייבו וק"ל] ודעתינו קצרה להשיג כל החילוקים הדקים אשר בענינים אלו. ועכ"פ היוצא לנו מזה דיש ליישב דעת רש"י בברכות שם. דמשום מושבות לא קשה דנ"מ לזמן נוב וגבעון. ומשום ושמרתם י"ל הואיל ואין נשמר לדבר אחר ומשום גבוה י"ל הואיל ומותר באכילה לא ממעטינן כסברת הרי"ק הנ"ל. וגם יש להאריך הרבה הא דקיימ"ל נו"נ אף שלמים אין קריבין בי"ט וממעטינן להו מלכם נימא הואיל ומותרין באכילה נקראו שפיר לכם. ויש לחלק בין הנושאים דלכם גבי יו"ט הוי הפירוש הראוי לכם דוקא לגמרי ויש להעמיק בזה

ודע מ"ש המהרש"א לעיל (לח:) בהא דפריך הש"ס ות"ל דה"ל מצה עשירה ומשני רביעית היא וכו'. והקשה א"כ הוי מ"פ עם מים דממהרין להחמיץ ותי' דזריזין הם ע"ש. ולדעת הרמב"ם הרי נעשין בחוץ ולא במקום זריזין כלל וצ"ל כתי' השני שם דהוי רק מעט וק"ל. ובאמת קצת תימה על שלא ביאר הרמב"ם דלחמי תודה ואיל נזיר אסורין בפושרין הואיל ואינה במקום זריזין. ועי' (פי"ב מה' מעה"ק הכ"א) ע"ש

ועפ"י מה שהארכנו כאן יש מקום ליישב דעת הרמב"ם שפסק מצה של מע"ש יוצא בה יי"ח בפסח אף דפסק כר"מ דהוי ממון גבוה מ"מ הוא פסק כמ"ד לפי שא"ב ה"א כתי' הרי"ק. וי"ל דהוכיח כן דהוא סבר כפי' רש"י בהא דברכות פ' כ"מ הא דליקט מכולן ואכלן אם מצה הוא יוצא בה יי"ח היינו דקאי אמנחות והי' קשה לו קו' הנ"ל דהא הוי [ממון] גבו'. בשלמא קו' הר"י לא הי' קשה לי' דנ"מ לנוב וגבעון. אך אכתי הא הוי ממון גבוה. א"ו כיון דיש בה עכ"פ היתר אכילה אף דהוי מ"ג ל"ל בה. והא דלא הביא הרמב"ם הך דינא היינו דלדידן אין נ"מ הואיל ואין נאכלין בכל מושבות דלא שייך עכשיו הך דנוב וגבעון [ועי' בס' טורי אבן ספ"ב דמגילה ד"ה ולוידוי ע"ש] כאשר כ' לעיל בסוגי' דלחמי תודה. וגם הרמב"ם לא הביא כלל הך דנוב וגבעון וגם איהו פסק לכאורה קדושה ראשונה קידשה לע"ל. והא שכ' הרמב"ם דלחמי תודה פסולין מושמרתם וגו' ות"ל בלא"ה הואיל ואין נאכלין בכל מושבות. אך ז"א ביון דהרמב"ם פסק כרבה דיליף מושמרתם לחודי' ולדידי' לא אמרינן כלל שיהא צריך השמירה לשם מצה הנאכלת לשבעה ובכל מושבות וא"כ אם נמלך לצאת לשם מצה יוצאין אי לאו מושמרתם ואי משום דא"כ אי שמרן גם לשם מצה יהא רשאי לצאת בו כמ"ש רש"י דמש"ה פליג רב יוסף ארבה ע"ש. אך י"ל דרבה לא סבר הכי רק דבעי דוקא שישמור לשם מצה לחוד כאשר הארכנו שם. וא"כ ניחא שפיר דמנחות א"צ הרמב"ם לבאר כיון דנעשין בפנים א"כ ממילא אין יוצאין משום בכל מושבות וכו' וק"ל. וגם מיושב קו' תוס' שם (לח. ד"ה לחמי תודה וכו') שהקשו ת"ל דהא שמרן לשם גבוה וכו'. ולהנ"ל ניחא דאכתי כיון דאית בהו ה"א רשאי לצאת אי לאו משום ושמרתם וכו' והבן כ"ז. ומה שצריך לדעת דעכ"פ צ"ל גבי מנחות לא שייך למעוטי מושמרתם כיין דלא נשמרו לשם זבח כאשר כ' לעיל לדעת רש"י וק"ל

קמה) דף מ ע"א בגמ' ואפ"ה לא הדר בי' רבא וכו' עי' תוס' שפי' דלמסקנא עיקר השימור הוי ג"כ רק שלא יחמיצו רק רחמנא לא אצריך שימור רק במצות מצוה עי' היטב. ועי' רא"ש שפי' דלמסקנא הוי רק מצוה מן המובחר ע"ש. משמע דעכ"פ מהא דמצוה ללתות הדר בי' רק אפ"ה אצריך שימור ע"ש. ועי' בר"ן שכ' דלמסקנא בעי מדינא שימור משעת טחינה אבל לא משעת קצירה. ולכאורה זה צ"ע דמשמע דעיקר השימור רק משעת לישה משום דאז נחית לשימור. וצ"ל עיקר כונתו דבשעת טחינה מקרבין אותן אל המים. עי' ב"ח (סי' תנג) היטיב. ועכ"פ יראה דלדעת הר"ן למסקנא עכ"פ לא אמרינן מצוה ללתות וק"ל. ועי' רמב"ם (פ"ה מה' חו"מ ה"ח) שכ' הא דאם נתבקעו אסור אינו רק מדרבנן ומשום שנאמר ושמרתם וגו' ע"ש. ולכאורה דבר זה צ"ע דהרי הך ושמרתם דוקא במצת מצוה איירי וכ"כ המ"מ א"כ איך יליף לשאר מצות. ועי' לח"מ שם. ועי' ב"ח (סי' תם) שהביא בשם רש"ל באחד שהי' תפוס ולא הי' לו מצות שעשאה ישראל רק עכו"ם בפניו ולא רצה לאכול ואמר דשלא כדין עשה דדחי מצוה דאורייתא משום איסור דרבנן ע"ש. ועי' גם טו"ז (סי' תס סס"ק א) ע"ש. והפר"ח שם תמה ע"ז דהרי זה ג"כ דאורייתא מושמרתם וכו ע"ש. ובאמת הוא לשיטתי' אזיל בסי' תסז סק"ט) שכ' שם לפרש לשין הרמב"ם פ"ה הנ"ל דמה שכ' משום שנאמר ושמרתם וכו' הוא ענין בפ"ע וקאי אמה שכ' אח"כ שם לפיכך צריך לשמור וכו' וא"כ הוי דאו'. אבל לפי מה שהבינו כל המפרשים דבריו דהא דקאמר משום שנאמר ושמרתם קאי אמה שכ' תחילה דאסור מדברי סופרים היינו משום שנאמר ושמרתם וכו' א"כ חזינן דהוי רק דרבנן וק"ל

אך מה דקשה דא"כ אמאי לחמי תודה פסולין הואיל ונשמרו לשם זבח וכו' ות"ל דא"צ שימור כלל מה"ת לשם מצה עי' פר"ח. אכן י"ל דודאי אם עושה סתמא עדיף טפי מאם עושה לשם ד"א וכמו כן איתא באו"ח לסי' ר) בהא דפתח בדחמרא וסיים בדשיכרא גרע טפי מאם לא נתכוון ע"ש.