פתח הבית חלק א סג

קצת נסתפקתי מעשה אילפס במשקה דלכ"ע פטור [מחלה] אי נאפה ונתפרר ואח"כ נעשה באילפס ע"י משקה אי נימא דהוי כמו בישול לענין פירורין פחות מכזית דאין מברך עליהן המוציא. וכן לדעת האהע"ו (סי' קסח) הנ"ל דנאפה ואח"כ נתפרר אם נדבק ע"י בישול אף אי נדבק עד כזית אין מברך המוציא אי מעשה אילפס ע"י משקה ג"כ כן. ונ"מ גם לענין לאכלו ערב פסח ויש להתיישב בזה ע"ש

קכח) דף לח ע"א בתוס' ד"ה אתיא לחם לחם וכו' התוס' תי' בתי' א' דאיירי שאכל יותר מזית דהוי בלא חלק כהן כזית ע"ש. ולכאורה קשה מאי צריך שיאכל יותר מזית אי רק יש לו יותר סגי כיון דיכול להפריש ולהיות זה כולו שלו. ובאמת עלה בדעתי לומר דאי אכל רק זית א"כ לא מהני שוב שיפריש על מה שאכל דהוי שלא מן המוקף ואף דזה אינו רק מדרבנן מ"מ בכה"ג שכבר אכל י"ל ודאי לא מהני וא"כ כבר אכל חלק כהן ואי שיפריש אח"כ ויתן לו זה הוי רק כאילו נותן לו מתנה מחדש וס"ס אכל שאינו שלו וק"ל. וא"כ לפ"ז הא דאתרוג של טבל לא יצא איירי דוקא בענין שאין לו יותר אבל אם יש לו יותר יצא שפיר כיון שיוכל להפריש. ועי' תשו' שב יעקב (חי"ד סי' נ') שהבאנו לעיל שכ' שם להשיג על תשו' ש"א שהקשה על תשו' הרשב"א שהביא לאסור באתרוג שנדר הנאה ממנו ולא אמרינן הואיל אי בעי מיתשיל עלי'. כמו דלא אמרינן גבי תרומה טמאה ג"כ הואיל אי בעי מיתשל ובתשו' ש"א הנ"ל השיג ע"ז וכ' שאני תרומה טמאה דאי מיתשיל הדרא לטיבלי' ואי שיתקן אין מפרישין תרומות בי"ט וכו' ותמה הש"י דהרי מבואר מדברי תוס' כאן ובסוכה שם דטבל מיקרי לכם רק דהוי של שותפין וסיים וג"כ אין לו ראי' מר"ן ורמב"ם שכ' דאין יוצאין בטבל די"ל דאיירי שאין לו ממה להפריש ממ"א אבל אם יש לו אף דאין יכול היום מ"מ הא יכול למחר מיקרי שפיר לכם ע"ש. ולכאו' דבריו תמוהים דהרי משמע להדיא מר"ן דהטעם הואיל והכהן יש לו חלק טרם שנתברר מאיזה יתן לו הוי שפיר חלק כהן בכ"א ע"ש וכן בתוס' כאן. ועכ"פ יראה מדבריו שסובר אם יש לו עוד לתקן אף לדעת הרמב"ם יצא ובלשון התוס' מפרש אפשר כפי פי' ר"י הנ"ל ואין להאריך במה שיש לפלפל בדבריו שם. גם מה שהעלה שם דלצורך מצוה אין מפירין נדרים בשבת. ג"ז אין מוכרח וק"ל. ועי' בתשו' שאג"א וסי' צז) שפילפל הרבה בהא אי היתר אכילה מיקרי לכם מה שיותר לאח"ז ותוך הדברים הביא ג"כ הקו' מצה של מע"ש אמאי לא יצא הא יכול להישאל עלה ואי משום הדרא לטיבלי' יפריש ממ"א ע"ש. ולכאורה צ"ע הא אזיל שם לשיטת תוס' דמיקרי לכם אף דאין בו היתר אכילה הואיל ויכול לתקן וטבל הטעם משום שותפין וכו'. א"כ הלשון יפריש ממ"א צ"ע רק צריך שיאכל דוקא עד שיהא כזית בלא חלק כהן וכמ"כ לענין מע"ש בלא חלק גבו' וק"ל

ובאמת צריך להבין מה שהקשו תוס' לקמן פ' אלו עוברין (מו: ד"ה הואיל) אמאי אין יוצאין במצה של מע"ש הא אי בעי מיתשיל עלי' וכו' ות"ל אי מיתשיל הדרא לטיבל' ודילמא מיירי שלא אכל רק כזית. ולחלק בין חלק גבו' לחלק כהן לומר דטבול לתרומה וכדומה אף דעדיין לא הופרש הוי חלק כהן מעורב משא"כ טבול למעשר שני זה דוחק וק"ל. ולכאורה קשה על תוס' שם מדוע לא הקשו ארישא עיסה של מע"ש פטורה מן החלה וכו' נימא הואיל אי בעי מיתשיל וכו'. וצ"ל גבי חלה י"ל דאיירי שאין בעיסה רק שי עור חלה וא"כ אי מיתשל הדרא לטיבלא וכו' ואין בזה שיעור חלה. עי' בתוס' בסוכה שם שכ' דטבל פטור מן החלה אי אין רק כשיעור ע"ש. ובכפות תמרים שם כיון דבשעת גילגול הי' טבול לתרומה וכו' ולכאורה ג"כ אף דאפשר להפריש ממ"א כל כמה דלא הפריש הוי חלק כהן מעורב בכל אחת אם לא שהי' ביחד יותר מכשיעור. ובאמת בה' חלה אין מבוארין דינין אלו כל הצורך. וא"כ קשה מאי הקשו גם ממצה דילמא איירי ג"כ שאכל רק כשיעור וק"ל וצ"ע. ועי' שעה"מ (פ"ו מה' חו"מ ה"ח ד"ה הן אמת) שהקשה קו' זו מאי מקשו הא אי מיתשיל הדרא לטיבלי'. וצידד לומר כיון דאנן קיימ"ל איסור חע"א בכולל וא"כ ממילא יוצאין בטבל. ודחה זה דס"ס הו"ל מצוה הבאה בעבירה ע"ש. ודבריו נ"ע דנהי דהוי מהב"ט וכו' ס"ס השתא ליכא עבירה רק דאינה שלו וכיון שיכול לשאול מיקרי שלו. וזה פשוט לדעתי רק הי' לו לפלפל דאי מיתשל הוי חלק מעשר מעורב בו כנ"ל וק"ל. ובאמת גוף הסברא שכ' תוס' דחלק כהן מעורב צריך להבין אכתי הרי הברירה ביד ישראל ליתן איזה שירצה ומדוע לא נקרא שלו אם לא עפי' הסברא הנ"ל דעל מה שאכל יהי' ס"ס שלא מן המוקף. הבאתי דעת האחרונים הנ"ל למען נדע כי יש לפלפל הרבה בגוף הדברים אלה. וגם גבי אתרוג שם שלא ביארו הפוסקים היטיב טבל ביד כהן אי יוצא בו גם מה שירש מאבי אמו כהן גם אי יש לו להפריש ממק"א גם תרומה ביד ישראל שירש מאבי אמו כהן אי יוצא בו הואיל וחזי לכהן בכל אלה צריך יישוב ומיתון היטב

עוד נזכיר בדברי תוס' אלו בקו' שהקשו ל"ל דרשא דלא תאכל עליו וגו' ת"ל. כיון דאין יוצאין באתרוג של טבל כמ"כ במצה דיליף לחם לחם מחלה. ולכאורה קשה ת"ל אף בלא לחם הא חזינן לעיל דמצה של ביכורים אין יוצאין הואיל ואין ראוי בכל מושבות מכ"ש טבל דאין ראוי' בכל מקום. אך ז"א דודאי אי נפיק מתאכלו ילפינן מה שיש לו היתר כמו דאמרינן לעיל להך מ"ד מצה של מע"ש יוצאין הואיל ויש לו היתר ע"י פדיון אף שאין ראוי עתה כמ"כ טבל יש לו היתר ע"י תיקון משא"כ כיון דדרשינן גז"ש מחלה דצריך דוקא שיהי' שלו ומה שאינו מותר כמו שהוא עתה לא מיקרי שלו לס"ד דתוס' דהרי חזינן אתרוג של טבל א"י בו. וכן לפי"מ שתי' עיקר הטעם משום דחלק כהן מעורב בו ולא מיקרי לכם אבל לא יוכל למעט מתאכלו כיון שיש לו היתר אכילה אם יפריש ממ"א והבן כ"ז היטיב

והנה התוס' תי' בתי' ב' דטבל ביד כהן הוי שפיר שלו. ועי' תשו' שאג"א סי' הנ"ל שתמה על תשו' הרשב"א זה דמעשר עני לא שייך זה דהרי העני מוזהר על שלו ע"ש. וזה י"ל דאיירי שנתן לו הישראל בטיבלי' ובפרט אם נאמר מתנות שלא הורמו כהורמו דמיין א"כ א"צ ליתן לאחר וק"ל

קכט) ועתה נבא לבאר קצת דברי הרמב"ם. הנה פסק (פ"ה מה' אישות) קידש במע"ש אינה מקודשת והיינו כר"מ. ובפ"ו מהל' ביכורים ה"ו פסק דחייב בחלה. ובפ"ח מה' לולב פסק דיוצאין בו יי"ח בפסח. וא"כ סתרי אהדדי. והכ"מ כ' בה' ביכורים דהרמב"ם פוסק כמ"ד לפי שאין בה היתר אכילה וא"כ ממילא יוצאין בו שפיר רק אם קידש אשה אינה מקודשת דאין לו זכי' בה ע"ש. וכבר תמהו הכל דהרי עכ"פ גבי חלה אמר ר"מ בפירוש דפטור' וכן מצה ילפינן מחלה. ועי' שעה"מ שם. והלח"מ תי' די"ל הרמב"ם לא פסק כלל כר"מ והא דאם קידש אשה (בפ"ה מה"א) איירי בגבולין דלכ"ע הוי ממון גביה ע"ש. וגם זה צ"ע דהרי הקשו תוס' בקידושין (נג: ד"ה איהו) מהא דסנהדרין דאמר רב חסדא שם בגבולין דברי הכל הוי ממון גבוה ובקידושין מוכח דאף בגבולין פליגי. ותי' דהא דאמר בסנהדרין שם ד"ה ממון גביה הייינו משום דאסור לא מיקרי עריסותכם וכן גבי עיר הנדחת לא מיקרי שללה אבל לענין קידושין ושאר דברים מיקרי שפיר שלו ע"ש, וא"כ אם נאמר כסברת הלח"מ דהרמב"ם סובר בגבולין הוי ממון גבוה לגמרי א"כ הדרא קו' תוס' בקידושין לדוכתי' כנ"ל ועי' שעה"מ שם שהקשה ג"כ כעין הנ"ל והביא שם פי'