פתח הבית חלק א סב

פפד"א ע"ש. ועכ"פ פפנקוכין ודאי שרי כנ"ל וק"ל. ומצה מבושלת יש לספק. ולכאורה בע"פ שחל בשבת ודאי אסור לעשות קנידליך כיון שאופין אותן א"כ ודאי אסור. אף שעושין אותן ע"י מי פירות שמפררין אותן מ"מ כיון שנאפו אח"כ הדר לקמייתא והוי פירורין שיש בהם כזית ולכ"ע מברך עליהן המוציא. ולכאורה אם עושין אותן קטנים שאין בכ"א כזית שפיר דמי דכן משמע מלשון המג"א וסי' קסח) שם דעיקר הטעם הואיל וגבלן יחד מיקרי יש בהן כזית. אך צריך להבין ת"ל כיון שחזר ואפאן אף שאין בהן כזית הרי אם אפה פת פחות מכזית מי לא מברך המוציא. וצ"ל כיון דמ"מ נעשו פ"י יין ושמן כיון דלית בהו תואר לחם לא מהני האפי' ובאמת אף בכל פת כן אם לש ביין ושמן פחות מכזית ואפאו מברך המוציא רק שם עיקר הטעם הואיל וגבלן יחד ע"ש. וא"כ צריך להבין הכל טעמא מאי מנ"ל לרש"י לפרש שם בברכות שחזר ואפאן אמאי לא פי' כפשוטו הואיל יגבלן יחד הוי יש בו כזית ואף בלא אפאן כלל ואכלן כך מברך המוציא. וצ"ל הואיל וכבר איירי שם שנתפררו וא"כ ממילא שוב בטלו מתורת פת עד שחוזר ואפאן יחד וק"ל אך קשה א"כ מנ"ל למג"א דאף אם אח"כ מבשלן מהני דילמא דוקא אם נעשו גוף אחד אח"כ ע"י אפי' אבל לא ע"י בישול וטיגון דכיון שכבר בטלו מתורת אפי' ראשונה. י"ל דהוי כמו בלילתו רכה ובישלה דלכ"ע לא הוי לחם ואף אי בלילתו עבה נחלקו שם כמבואר סעיף י"ג שם וצ"ל דסובר המג"א כיון שגבלן עשאן גוף אחד ואף בלא אפי' ובישול רק אכלן כך ג"כ מברך המוציא רק סתמא אין דרך לאוכלן כך והבן כ"ז היטיב ועכ"פ היוצא מזה דיש מקום לומר אותן קניידליך בע"פ שחל בשבת דדרך לאפות אותן וכמו כן בע"פ שחל בחול אם אפאן פחות מכזית אפשר להתיר הואיל ונדבקו והיינו אם לא הי' בהן צורת הפת ובבישול ג"כ כן אבל אם הי' בהן כזית אחר הגיבול אסורין דהוי כמו מצה מבושלת. אכן לפי"מ שהעלינו לעיל להתיר במבושלת אף בכזית בכה"ג ג"כ כן

העולה מתורת העולה פפנקוכין יש להתיר בודאי בע"פ כסב' האעו"ז הואיל ולא נדבקו רק ע"י בישול ולפ"מ שהעלינו לעיל אף המג"א מודה לזה וקנידליך אפוין ודאי יש לאסור דלא מיקרי מ"ע כמ"ש הרמ"א וסי' תעא). אכן מבושלין תלי' אי שרי לאכול מצה מבושלת כפי מה שנסתפקנו לעיל בכונת המג"א וסי' תעא) דהנהו לא עדיפי ממצה מבושלת הואיל וגבלן יחד הוי יש בהן כזית כמ"ש המג"א (סי' קסח). אף שיש לפקפק קצת על דבריו דילמא רש"י איירי דוקא באפאה מ"מ אין לזוז מדבריו ומברכין עליהן המוציא ולענין ער"פ יש לספק כנ"ל. אכן יראה דלעת הצורך יש להקל במצה מבושלת אף בכזית כנ"ל. ומכש"כ קנידליך שנעשו ע"י מי פירות וק"ל. ואם אין בכ"א מהן כזית ודאי שרי דאף המוציא אין מברכין עליהן וק"ל. אכן אם אפאן פחות מכזית דמשמע ג"כ מדברי המג"א (סי' קסח) דמברכין עליהן במ"מ היינו באין בהם תואר לחם וק"ל

ולענין קניידליך אפיין אם אח"כ מבשלן יראה ג"כ דשרי בע"פ לפי מה שנידדנו לעיל, אכן בע"פ שחל בשבת דלא משכחת לה כן אסור להניחן בכ"ר שיש בו רוטב הטמון מאתמול מטעם דקיימ"ל יש בישול אחר אפי' כמבואר (סי' שי"ח סעי' ה') ע"ש. אכן קצת אפשר לומר אם נעשו במ"פ אין בישול אחר אפי' וכעת לא עיינתי בזה ואם אחר אפי' נעשו באילפס או במחבת ע"י משקה נראה דלא הוי כמו בישול ממש לדינים שכ' לעיל דאף דעיסה שנעשה ע"י משקה באילפס אין מברך המוציא להרבה פוסקים (כבסי' קסח) מ"מ לא הוי בישול גמור לבטל אפי'. וא"כ כיון שחזר וגבלן הוי כזית כמ"ש המג"א (סי' קסח) ואף שאח"כ עשאן באילפס יראה דלא מיקרי בישול לענין מצה בער"פ ועי' מג"א (סי' קסח ס"ק ל"א ול"ו) שכ' דבישול מבטל ודאי מתואר לחם משא"כ מעשה אילפס במשקה א"כ כמ"כ לענין זה. וכן צידד האשל אברהם (סי' תעא וס"ס קסח) דמברך המוציא בפחות מכזית ע"ש. והיינו אם יש בו תואר לחם ע"ש. ומ"מ אין זה מוכרח כ"כ די"ל לענין זה דא"י בו ידי מצה אפשר אף מעשה אילפס במשקה ג"כ כן וק"ל והבן כ"ז

ודע האשל אברהם בסי' הנ"ל הקשה על הא דפי' רש"י בברכות פ' כ"מ שם חביצה היינו כי נעשה באילפס והקשו התוס' שם דהא תניא לעיל בבישול אם פרוסות קיימות מברך המוציא וכו' ומאי הקשו ת"ל אילפס לא הוי כמו בישול ע"ש. ולכאורה כפי פי' רש"י שם שניטגן זה הוי כמו בישול ממש אשר נעשה אצל אור כמו פפנקוכין [משא"כ] מעשה אילפס דהוי גוף אחד רק שיש להם שם מים ועי' דיני טיגון לענין בב"ח אי הוי כמו בישול עי' מהר"מ שיף ריש סנהדרין. וכן מ"ש שם על המג"א סי' קסח ס"ק כח) הנ"ל. דמ"ש אם נאפ' או ניטגן ה"ה בישול ע"ש. ולדידן כיון שכ' המג"א שם פרימזליך מלחם מפורר השרוי במים זה הוי בישול ממש דטיגון לא הוי מעשה אילפס וק"ל. ועי' בא"א (סי' קסח ס"ק כ"ב) שם פילפל קצת בהא דאם יש לחלק בין גבלן או נדבקו מעצמן. ושם יראה קצת שצידד לחלק בין גבלן ואפאן או גבלן ובשלן ע"ש. ומ"ש לעיל

גם נזכיר עוד אם לש עיסה בלא מי פירות ואח"כ בשעת אפי' עירב בו מ"פ משמע מדברי רמ"א (סי' קסח סעי' יג בסוף) דבכה"ג לא הוי פת כיסנין כיון שלא הי' בשעת לישה ועי' מג"א שם וס"ק לח). ועי' ט"ז שם שחולק על רמ"א והעלה דמ"מ הוי פת כיסנין ואם לא קבע סעודה מברך במ"מ ע"ש. ולכאורה י"ל הא דכ' רמ"א שם דלא הוי פת כיסנין היינו משום דאזיל להסוברים דעיסה וסופו סופגנין מברך המוציא א"כ חזינן דאזלינן בתר לישה. א"כ לענין כיסנין ג"כ כן והבן. ושם העלה דירא אלהי' לא יאכל רק תוך הסעודה. ע"ז כ' רמ"א שפיר דאם נילוש במ"פ הוי כיסנין אבל אם נאפה עדיין לא יצא ידי שני דעות אבל לעולם כיון דעיקר כדיעה א' שם דמברך במ"מ. א"כ י"ל לענין כיסנין ג"כ כן אם נתן בו מ"פ בשעת אפי' הוי כיסנין ואם לא קבע סעודה מברך במ"מ וק"ל

וקצת יש לספק כמו דאמרינן דהוי מצה עשירה אם עירב מ"פ בשעת אפי' כמ"כ אפשר אף לאחר אפי' פוררו וחזר וגבלו ואפאו עם מ"פ עכ"פ י"ל דהוי כיסנין ומברך במ"מ אי לא קבע סעודה עלי' וא"כ אפשר לענין מצה דאין יוצא בכה"ג בע"פ. וא"כ יש מקום להתיר אותן קניידליך. אכן אין נראה כן דמ"מ מיקרי מצה. אך נ"מ לענין ברכה. וכעת לא מצאתי זה מבואר היטיב

ומזה י"ל דעת הפוסקים הסוברים דאף מ"פ עם מים הוי כיסנין. וא"כ קשה קו' מג"א וסי' תעא) ל"ל קרא לחם עוני. ולהנ"ל ניחא דנ"מ אם עירב מ"פ בשעת אפי' ולא בלישה וק"ל

לכאורה יש לספק קצת מעשה אילפס עם משקה דקיימ"ל דפטור מחלה ומברך במ"מ וא"י ידי מצה. כמבואר במכילתין (לז.). ובש"ע (סי' תסא) לא נתבאר זה כל הצורך. ומה שיש לספק דמבואר שם אם הרתיח ולסוף הדביק הוי לחם גמור. אכן אנן קיימ"ל כר' יוחנן דמעשה אילפס הוי פת. אכן עם משקה מודה ר"י. וא"כ אם הרתיח ולסוף הדביק מה דינו. אכן משמע קצת מדברי כל הפוסקים דאין חילוק ועי' (לו: תוס' ד"ה פרט לחלוט) במהרש"א שכ' להדיא כן ע"ש

גם יש לספק קצת דכל הסוגיא שם איירי באילפס שהאור מהלך תחתיו משא"כ כפי אותן שלנו אשר משימין הפת עם האילפס תוך תנור שהוסק אפשר דהוי כמו פת גמור ועי' בזה שם (לז:) בהא דבעי הדביק בפנים וכו' ובתוס' ומהרש"א שם. אכן באמת ג"ז משמע מל' הפוסקי' דאין חילו' ואם נעשה במשקה לא מיקרי פת. ועי' בכ"ז היטיב הדק: