פתח הבית חלק א סא

לחם ולא הי' עוני ממילא לא מהני אפי' אח"כ אבל לא דבלילה עבה עושה אותה עשירה. ועו' בתוס' בהחולץ שם משמע קצת כן. אכן עי' מהרש"א לקמן (לז.) שהקשה מאי פריך הש"ס מהא דמצה הינא דילמא איירי שהי' בלילתו עבה. ותי' א"כ הוי לי' מצה עשירה ע"ש. משמע שסובר דבלילה עבה עושה עשירה דאל"כ אכתי דילמא איירי התם בלא חליטה וק"ל. ועי' רמב"ן ורז"ה ע"ש

קכא) דף לז ע"א בגמ' וכמה פת עבה וכו' הפוסקים השמיטו זה רק הרי"ו וכן פסק בש"ע (בסי' ת"ס) דלא יעשה פת עבה. ועי' מג"א שם שכ' בדיעבד יוצא הואיל והפוסקים השמיטו זה ע"כ דסברי דלמסקנא אין איסור כלל בפת עבה ע"ש. וע"כ כונתו דהמקשה דהוי סבר דב"ש אוסרין בפת עבה וא"כ יהי' טעמא דב"ה משום דומיא דלחם הפנים. ע"ז פריך שפיר אם אמרו וכו' אבל למסקנא אמרינן דאף ב"ש מודה דאין מחמיץ ע"י זה וק"ל. ועי' פר"ח שם שהשיג על מג"א ע"ש

קכב) שם ואמאי קרי לי' פת עבה משום דנפישא בלישה. ועי' רש"י. וא"כ משמע מכאן דמותר ללוש יותר מעשרון ופליג אדרב לקמן (מח.) דאמר קבא מלוגנאה לפיסחא. וכ"כ הרמב"ן במלחמות רק אנן דפסקינן כרב ע"ש

קכג) בתוס' דה וב"ה וכו'. עי' בעה"מ שפי' דלאו בהא פליגי רק בטירחא ע"ש וברמב"ן: שם שמעתין דחלוט

קכד) בסוגיא זו ראיתי להעיר קצת המג"א וסי' קסח ס"ק כח) כ' אם פירר לחם וחזר וגיבלן ובישלן מברך המוציא. והביא ראי' מהא דברכות ע"ש. והא"ע דחה ראיתו שם והעלה דבישול שאני אף שעתה מדובק יחד והוי כזית כיון שלא נתדבק רק ע"י בישול הוי כמו פירורין שאין בהם כזית ע"ש. והנה בפסח קיימ"ל (סי' תסא) דאין אדם יוצא במצה מבושלת והיינו אף בפירורין שיש בהם כזית משום דבעי טעם מצה כמבואר בברכות (לח:). וא"כ ק"ק על מג"א וסי' תמא ס"ק ח) שכ' מצה מפוררת ונתבשלה מותר לאכול בע"פ ת"ל ל"ל מפוררת אף בנתבשלה שלימה יהא מותר לאכלה כיון דא"י בה בלילה ומברך באמת המוציא ואם נאמ' דאעפ"כ אסור לאכלה ע"פ כיון דהוי מצה גמורה רק דאין יוצאין בה מגזה"כ. אך א"כ יהא אסור לאכול לשיטת המג"א (בסי' קסח) הנ"ל. גם מעשה טיגון בער"פ כיון שנתדבק ע"י בישול ולשיטת אהעו"ז הנ"ל ניחא. וצריך להתיישב בכל זה וק"ל

קצת צ"ע על הרא"ש כיון שהביא לשון הר"ש במס' חלה שכ הא דאמרינן בברכות בזמן שהפרוסות קיימת מברך המוציא אתי כר"מ אבל לדידן דקיימ"ל כר' יוסי אם הפרוסות קיימת מברכינן במ"מ. ובברכות הביא בפשיטות הך ברייתא לפסק הלכה וכן בש"ע (בסי' קסח) פסקינן הכי ע"ש וק"ל וצ"ע

עוד נזכיר מה שעלה במצודתי ליישב דעת הר"ש שהביא הרא"ש הנ"ל שכ' דאף בזמן שהפרוסות קיימת מבטל בישול אפי'. והא דברכות אתי כר"מ וכו' ע"ש. ולכאורה צ"ע דהרי הר"ש גופי מודה אם עשה עיסה בתחילה סתמא ואח"כ נמלך לעשותה סופגנין דהוי לחם גמור וחייב בחלה והא התם לא איירי שעשאה תחילה ע"מ לבשל. ומדברי הפמ"ג (או"ח סי' קסח) הנ"ל למדתי יישוב לזה דנהי דלענין חלה יש חילוק לענין אם עשאה מתחילה לכך עכ"פ לענין מוציא אזלינן בתר השתא כמבואר גם בש"ע שם. רק מאי דהביא ראי' מפלוגתא דר"מ ור"י מביא עכ"פ לדחות [ראי'[ ר"ת לענין המוציא וזה נכון ע"ש היטיב

ועפי"ז אמרנו ליישב ג"כ מאי דתמי' לי טובא על הר"ש מאי מייתי ראי' מבישול הרי בברכות שם אמרינן שאני הכא דבעי א מצה וא"כ מאי ראי' מייתי לענין בישול ענין המוציא. עי פ"י ז"ל בכתובות שתמה ע"ז. ולהנ"ל י"ל דודאי סובר הר"ש מה לי אם כבר נאפה או לא ממ"נ אי אזלינן בתר השתא כיון שנתבשל א"כ אין מברכין המוציא ואי אזלינן בתר מעיקרא א"כ ניזיל בתר לישה. רק הכל טעמא מאי משום דלענין המוציא אזלינן בתר אפי' דבעי טעם לחם דוקא דזה גופי' שינויא דמשני התם דבעי טעם מצה וק"ל

קכה) בתוס' ד"ה דכ"ע וכו' ועוד הא דיתיב רבה וכו אזיל לר"ל. לכאורה כ"ז לפי' תוס' דלקמן ד"ה הדביק וכו' אבל לפי' רש"י שם קאי הבעיא לר"י ע"ש. אך עי' רמב"ן במלחמות שכ' דעכ"פ בעיא (שינוי) [שני'[ דא"ל רב יוסף לר"ז קאי לר"ל ע"ש

קכו) ד"ה הדביק וכו' עי' מהרש"א. לכאורה יש לפקפק קצת בדבריו די"ל לפי' רש"י בעי' שני' אזלא לר"י דהואיל ואין דרך התנור להתבשל מהיסק שכנגדו עדיף טפי וק"ל ואין להאריך

קכז) לבאר בע"פ אי שרי לאכול מצה מבושלת או מטוגנת. הנה המג"א (סי' תעא ס"ק ח) כ' מצה מפוררת ונתבשלה שרי לאכלה בע"פ הואיל ואין יוצאין בלילה וכו'. א"כ משמע מדבריו הא לא נתפררה אסור. ולכאורה צ"ע ת"ל הרי אין יוצאין במצה מבושלת אף בפרוסות שיש בהן כזית דנתבטל טעם מצה כמבואר לעיל (סי' תסא) וא"כ אמאי יהא אסור לאכלה בע"פ, ולכאורה יש מקום לומר דנהי דאין יוצאין בה מ"מ כיון דכה"ג הוי מצה גמורה הוי כבועל ארוסתו וכו' כמ"ש המהרש"א ריש ערבי פסחים אמה שהקשו תוס' שם במתני' דתנן סמוך למנחה לא יאכל ת"ל הא אין יכול [לאכול[ לא מצה ולא חמץ וכו'. והקשה המהרש"א ש הרי יכול לאכול בציקות של נכרים דא"י בהם י"ח בלילה. ותי' דעכ"פ כיון דלחם גמור הן אף דאין יוצאין בהן מ"מ אסורין לאכלן ער"פ כמ"כ י"ל לענין זה וק"ל: ולכאורה מוכח כן דאל"כ תיקשי ג"כ על תוס' אמאי לא תירצו דיוכל לאכול מצה מבושלת א"ו דאסור. אך זה יש לדחות די"ל זה בכלל מה שתי' תוס' דיכול לאכול מצה עשירה דמצה מבושלת ג"כ א"י משום מ"ע. עי' פ' כיצד מברכין. ומטעם זה מיושב מה שהקשה כמדומה החק יעקב לדעת רש"י דאף מי פירות לחוד מחמיצין וא"כ לר"ג דאמר ישרף מיד משום דממהרין להחמיץ א"כ תיהדר קו' תוס' ריש ערבי פסחים לדוכתי' ת"ל בלא"ה לא יוכל לאכול לא מצה ולא חמץ ואי מצה עשירה הרי מחמיץ ע"ש. ולהנ"ל י"ל דיכול לאכול מצה מבושלת וק"ל

והנה מצה מפוררת וניטגנה כמו פפנקוכין לכאורה לדעת המג"א (סי' קסח ס"ק כח) שכ' פרימזליך שעושין מלחם מפורר מברך עליהן המוציא א"כ כמ"כ לכאורה אסור לאכול זה בע"פ. אכן עי' אבן עוזר שם שחולק על המג"א והעלה כיון שנדבק רק ע"י בישול הוי כמו פחות מכזית כיון שלא נדבקו תחלה רק ע"י בישול ע"ש. וא"כ שרי לאכול כעין זה בער"פ. אכן לכאורה דברי האעו"ז תמוהים קצת דודאי אין כונת המג"א שם דנדבקו ע"י בישול רק הוא גבלן תחילה יחד ואח"כ טיגנן דאל"כ שהי' רק פירורין הרי ביאר המג"א שם (ס"ק כד וס"ק כו) דאף אם ע"י שנדבקו יחד יש כזית מ"מ הואיל ובכל פרוסה בפ"ע אין כזית ל"ל בה א"ו דכאן איירי שנדבקו יחד ע"י שגבלן עדיף טפי. וא"כ לא מהני בישול אח"כ כיון שיש בהן כזית וק"ל. וא"כ קנידליך שעושין לפסח ג"כ אסור לאוכלן. בע"פ הואיל וגבלן יחד כאשר הביא המג"א שם ראי' מהא דמנחות פ' כ"מ יע"ש

אך באמת אפשר דאין זה מוכרח כ"כ לומר דאסור לאכול מצה מבושלת בע"פ כיון דמ"מ א"י בה. ואפשר לכוין גם דברי המג"א (סי' תעא) מ"ש מפוררת אפשר לאו דוקא וכן נראה שהבין בס' אשל אברהם אשר חיבר הגאב"ד דק"ק