פתח הבית חלק א נח

וקצת הי' נ"ל דכאן אזיל רק לר' יהודא דסבר חמץ אף לאח"ז אסור. וכן לתי' ר"ה בדר"י דלא מיקרי שירי' ניכרין אזיל לר"י אבל לדידן דקיימ"ל כר"ש חמץ לאח"ז מותר מה"ת א"כ ראוי שפיר לחול שם קודש ע"ז דראוי לאחר חג וגם מיקרי שירי' ניכרין דלאחר החג יותרו ואף דעובר על ב"י אי משהה לי' מ"מ אי עבר מותר וק"ל

אח"ז מצאתי שכ' כן בתשו' שאגת ארי' דסוגיא אזיל לר"י ע"ש שהוכיח כן מדאמרינן פ' במה מדליקין מנ"ל דתרומה טמאה מותר בהדלקה מדכ' תתן לו ולא לאורו מכלל דבני אורו הוא והיינו משום דאין לן ד"א למעוטי ודילמא ממעט חדש לפני עומר א"ו כל שיש לו היתר לאח"ז מיקרי שפיר תתן לו ע"ש. אך הקשה שם ת"ל כיון דכאן אזיל לר"י א"כ ת"ל הלשון אינה קדושה משמע אבל עכ"פ חל איסור טבל ונ"מ לכמה ענינים ות"ל הא בשעת מירוח לא הי' שלו מחמת איסור חמץ כיון דאיירי שהחמיץ במחובר ע"ש. ומכח זה הוכיח דע"כ דבר שאינו רק איסור אכילה מיקרי לכם ע"ש שהאריך

ועפי"ז יתישב קו' תוס' שהקשו מנ"ל דקאי לר' יוסי. ולהנ"ל מוכח דאי לרבנן א"כ אין חל תרומה כלל כיון דהי' בשעת מירוח אסור בהנאה. אך ז"א דאי לא הוי מוקי לה כר"י לא הוי צריך לאוקמי דאחמיץ במחובר דאף אי הי' לו שכה"כ שפיר וא"כ הי' חייב בשעת מירוח דאיירי קודם פסח וק"ל. גם צריך לבאר בענין אחע"א ואכ"מ. וגם עי' לעיל ודף כט) שם צידדנו אי ר' יוסי סבר כר' יהודא ג"כ וכאן נראה כן לדעת הש"א הנ"ל דאף לר' יוסי ס"ל שפיר דר' יהודא וק"ל

קו) ע"ב בתוס' ד"ה אמר וכו' עי' מהרש"א שתמה. וכן הרגיש במ"ל (פ"א מה"ת). ועי' רשב"א בשבת (כו.) שהעלה דטבל טהור מותר וכו' ע"ש

קז) בגמ' ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה וכו'. עי' רש"י שכ' דמשקין לאו חד אוכל הוא וגם אין שם משקה עלי' רק משנסחט אין זג נוגע במשקה שבחברתה ע"ש ולכאורה תמוה דל"ל למימר דאין שם משקה ת"ל הא אין מקבל טומאה מפחות מבכביצה ותו אף אם יהי' שם משקה ת"ל הא אין זג נוגע בחברתה וכו'. וכעת ראיתי אשר גם בצל"ח הרגיש בזה. וקצת י"ל עי' מ"ל (פ"ד מה טומאת אוכלין) בענין אי מצטרפין האוכלין יחד ושם הביא בשם רש"י פ' העור והרוטב שסובר דמצטרפין. וא"כ י"ל דרש"י אזיל כאן לפי הואני שמעתי שכ' רש"י לקמן דאין מקבל טומאה פחות מכביעה וכ"כ תוס' דרש"י סובר כן שחזר בו ע"ש. וא"כ ק' איך קיבלו הענבים טומאה כיון דכל אחד אין בי כזית אך י"ל שהי' מונחים יחד ונצטרפו אך א"כ אף המשקה שבתוכו קיבל טומאה מהזג ואף שהזג הוא פחות מכזית מ"מ הזגין מצטרפין יחד. לכך כ' דאין על יין שם משקה ולא שם אוכל כ"ז שהוא בתוך הזג ואחר שיצא אז דורך רק פחות פחות וכו' ואין להם צירוף יחד וק"ל ומאי דדחקו לרש"י לשון הש"ס דקאמר לאימתי מכי סחיט להו בציר שיעורא. דמשמע כ"ז שהם בתוך הזג אף בלא בציר שיעור אין מקבל טומאה לכך פי דאין עלי' שם משקה ולא שם אוכל וק"ל. ובאמת אין זה קשה כ"כ מה שהקשינו לעיל לשיטות רש"י ותוס' דפחות מכביעה אין מקבל טומאה א"כ איך נטמאו ענבים די"ל ודאי נטמאו עכ"פ מדרבנן. ואף דקשה קצת על מ"ש תוס' מכאן הקשה ר"ת לפירש"י א"כ אף בכביעה אמאי אינו נטמא ואמאי לא הקשו כן אף לפי שיטתם דהרי עכ"פ ודאי נטמא מדרבנן אך י"ל זה אסקו ודאי דאם לא הוכשר בפחות מכביעה אינו נכשר רק לענין דאו' לא אסקו אדעתי' לחלק וק"ל

גם י"ל לכאורה לדעת המ"ל (פ"ד מה' ט"א) הנ"ל שנסתפק אם ניטמא בפחות מכביעה ואח"כ ניטמא עוד פחות מכביעה אף לדעת הסוברים דפחות מכביעה אין מקבל טומאה מ"מ כשנצטרפו יחד חזר הטומאה למקומו ע"ש. א"כ כאן ג"כ ניחא דנגע בכל אחת בפ"ע ואח"כ בשעת דריכה שיצטרפו יחד יהי' כביעה לכך צריך לדרוך פחות וכו' וק"ל

אכן צריך להבין לדעת המ"ל דאם נאמר שיצטרפו א"כ ע"כ צ"ל דודאי מקבל טומאה רק שהתורה לא הקפידה על פחות מכביעה ח"כ כמ"כ אם נטמא כביעה נימא ג"כ אם חלקו לשתים יתבטל וכעת לא עיינתי היטיב

עי' שבת (קמה.) תוס' ד"ה כביעה. עי מהרש"א שם ודבריו תמוהין ע"ש שכ' למ"ד מיבלע בליעי נטמא לאחר שיצא. וצ"ל שיש שם איזה ט"ס וק"ל

קח) עם טמא שסחט כביעה מכונת וכו' עי' רש"י ד"ה אי עביד. שפי' עיקר הטעם דיותר מכביעה משום דטיפה ראשונה נאסרה ושוב נתערבה בשאר ע"ש דאל"כ אין טיפה זו מטמא השאר. וראיתי בצל"ח שהרגיש בזה ותי' עפ"י סברת המ"ל (פ"א מה' מו"מ) דהיכא דלא הי' לבדו מעולם לא יתבטל. ואף דבי"ד (סי' ק"ב) ובאו"ח (סי' ש"ך) לענין דבר שיל"מ אמרינן להיפוך היכא דלא הי' בפ"ע מעולם בטל אף דשיל"מ היינו דתלי הכל במבטל אם הי' בפ"ע ועי' מ"ל שם יראה דתלי גם בבטל אף דבמבטל תלי' ג"כ. ומיושב הקו' מדשיל"מ מ"מ במבטל תלי' כיון דהי' בעולם עדיף אבל מ"מ תלי בבטל ג"כ אם הי' בפ"ע בעולם בטל אח"כ ע"ש. וזה ודאי נכון לכאורה אטו אם מיד אחר שסחט טיפה ראשונה נתערב אותה טיפה ביין אחר בטל והואיל שנתערב ביין זה שסחט אח"כ מאותו ענבים לא תתבטל זה רחוק. א"כ הדרא הקו' לדוכתי'. וקצת נ"ל עי' רמב"ם (פ"א מה' אה"ט הי"ז) שכ' נבילה שנתערבה בשחיטה לענין טומאת מגע בטיל' הואיל וא"א לשחיט' שתעשה נבילה. ותמה הר"י קורקס דהרי טעם זה לא צריך רק לר"י דסבר מין במינו לא בטיל אבל לדידן דפסקינן כרבנן ל"ל הא. ותי' נהי לענין אכילה בטיל אבל לענין שאר דברים מב"מ לא בטיל רק היכא דמבטל א"א להיות כבטל ע"ש. וא"כ ניחא כאן. וא"כ שפיר הוכיח הרמב"ם דינו אף דממתני' אין ראי' דדילמא מתני' אתי כר"י דסבר מב"מ לא בטיל עכ"פ מוכח כן מר' יוחנן דאמר ענבים שנטמאו דורכן פחות וכו' והרי ר"י סבר סוף ע"ז כרבנן וא"כ אפילו יתר מכביצה נמי א"ו דאף לרבנן בכה"ג לא בטיל וק"ל

וקצת יש לפקפק דכאן משמע דעיקר האיסור משום דתרומה טמאה אסורה באכילה ות"ל לענין אכילה בטלה וק"ל גם הרמב"ם לשיטתי' דסובר משקה לטמא אחרים בכל שהוא א"כ בלא"ה לא קשה וק"ל

קט) דף לד ע"א בתוס' ד"ה ומחמין לו וכו' עי' היטב מ"ל (פ"ב מה"ת הי"ד שפילפל בזה הרבה אי הוי דאו' או דרבנן ע"ש ובחי' לקצת הל' עירובין כ' בזה דלפ"ז ספק תרומ' טמאה פסול לערובי חצרות אף אי ספק עירוב כשר מ"מ הרי אסור ליהנות מתרומה טמאה הנאה שאינה בשעת הסקה. וישבנו שם בזה דעת הרשב"א בס' עבה"ק שכ' ספק עירוב אסור והביא ראי' מהא דתרומה תלוי' לא הוי עירוב ותמה עליו שם המ"מ דהרי בעירובי חצירות מודה רשב"א דספק כשר ובתרומה תלוי' פסק אף בע"ח פסול א"כ ע"כ התם טעם אחר משום דבעי' סעודה הראוי' מבעוד יום ע"ש. ולהנ"ל ניחא דודאי עירובי חצירות דמערבין אף לדבר הרשו' ואסור משום לא יהנה מת"ט משא"כ עירובי תחומין דהוי רק לדבר מצוה אי לאו דספק עירוב פסול הי' שרי דמצות לאו ליהנות ניתנו ושם הארכנו

קי) נסתפקתי כהן שהי' לו פירות טבל אי שרי לפרוע חובו אי נימא דהוי הנאה של כילוי. ודאי בישראל אסור משום גזל כהן כמבואר בחולין (קלו.) גבי הא דמי שאנס המלך גורנו בחובו יע"ש היטיב. אבל בכהן יש לספק ועי' בחי' על ה' פסח (סי' תמא) כ' בזה ע"ש

קיא) ע"ב בגמ' אב"א ה"נ פחות פחות וכו'. עי' רמב"ם (פ"ב מה"ת הי"א) שכ' שם גבי תרומה