פתח הבית חלק א נז

דלרבא תיקנו חכמים לשלם כיון דלאביי לא אזיל כלל הך תקנת חכמים ועפי"ז יישבנו גם דעת הרמב"ם (פ"א מה' מעילה) שכ' המועיל בהקדש לוקה ומשלם דשם איירי שהגיע ליד גזבר והכא איירי שלא הגיע דאם הגיע הוי גזל ממש. וזה כבר ביאר בה' גניבה פ"ב ואין להאריך. בלימוד הסוגיא ישבנו בזה כל הסוגיא וק"ל: [תקנ"ג לפ"ק

] צו) עוד נכתוב מה שנתחדש אצלי ליישב דעת הרמב"ם ם בפי המשנה. דקצת צריך להבין מאי משני הש"ס ה"מ ר' נחוניא בן הקנה וכו' אכתי למאי דקיי"ל כת"ק דא"ש לקמן שסובר אכילת תרומה בכזית ואף דלת"ק א"כ אתי ונתן למעוטי תרומת חמץ שלא ישלם א"כ ע"כ אתי מתני' דלא כת"ק. כבר כ' לעיל דאין זה מוכרח די"ל ונתן אתי למעוטי שאר א"ה. א"כ כשאכל שוה פרוטה חייב משום גזל דודאי שיעור גזל לא תלי בכזית ועד שיאכל כזית אינו חייב כרת. וא"כ חיוב תשלומין בא תחילה טרם חיוב מיתה. וצ"ל דבאמ' מתני' איירי שאכל ביחד כזית וק"ל. ומעתה י"ל הרמב"ם בפי' המשנה סובר להלכה לפ"מ משלם כמ"ש לעיל או דמתני' אתי כותי' כנ"ל רק דרוצה לאוקמי מתני' אף אי לא אכלו כאחת. לכך כ' שפיר דממ"נ גבי תרומה שחייבתו תורה משום לפ"מ. ואיירי באמת ששגג בתרומה רק הזיד בחמץ בזה פטור משום דאינו לוקה ומשלם. ואי משום דאכתי כיון שאכל שוה פרוטה חייב משום גזל ועדיין לא הגיע חיוב מעות לז"א בד"א דכיון שלא אכל עדיין כזית אין החיוב מתורת תרומה א"כ בלא"ה פטור דאסור בהנאה והבן. הגה"ה עוד יש ליישב דעת הרמב"ם בפי' המשנה עפ"י מה שקשה לי לכאורה למה לי' להש"ס לאוקמי מתני' כר"י הגלילי דילמא איירי מתני' כגון שאכל תרומה ואחר שגזל התרומת חמץ קודם פסח והי' יכול לומר הרי שלך לפניך נמצא עכשיו הפסידו. עי' ב"מ סוגיא דחמץ שעבר עליו פסח. אך משמע להש"ס דמתני' איירי בכה"ג. נמצא לפ"ז אמת נוכל לומר מתני' איירי בכל גונא גם כנ"ל. א"כ לפ"ז מוכרח הרמב"ם לומר הטעם משום קלב"מ דמבלעדי זאת יהא היכי דאכל חמץ של תרומה מגזלן. וגם קלב"מ מבלעדי איסורי הנאה לא מהני מידי רק דמדאגבי' קניא כמבואר בב"ק והשתא דאסור בהנאה מה קני. וכדומה אי' בר"ן בנדרים דאין זכי' לאיסורי הנאה וק"ל. ע"כ הגה"ה מבן המחבר]

צז) עוד נזכיר (לסוגיא דתרומת חמץ) מה שכ' לעיל דע"כ לא איירי סיפא שהי' מזיד בתרומה דא"כ בלא"ה פטור משום דהוי ממון שאין לו תובעין ולא משמע דמש"ה פטר לי'. עתה נתיישבתי בדבר די"ל בפשיטות דע"כ מש"ה לא פטר לי' דהרי קשה מה דנקט סיפא מדמי עצים למאי הלכתא ע"כ אי אמרינן לפי מדה ניחא כפי מה שפירשנו דנקט לה לאשמועינן אף בהנאה אסור והיינו פטור מתשלומי מתורת אוכל דאוכל דבר האסור באכילה ודאי צריך לשלם הכל לא לפי ערך עי' מה שכ' לעיל להשיג על המ"ל קאמר דפטור משום אין לוקה כנ"ל ודמי עצים ג"כ פטור דלא נימא מדאגבי וכו ובודאי אי הוי נקיט תנא פטור מתשלומין לחודא הוי ג"כ ידעינן דפטור לגמרי מ"מ דרך לשנות כן וגם הוי ס"ד דאיירי בגונא דלא שייך מדאגבי' וכו' לכך נקט מדמי עצים להשמיענו דמתורת גזלן פטור אבל אם לפי דמים פריך שפיר אי איירי בתרומה שלא הגיע ליד כהן ופטור משום ממון שאין לו תובעין א"כ למאי הלכתא נקט מדמי עצים אבל למסקנא שפיר דקמ"ל דלא נימא אין איסור חמץ חל על איסור טומאה וכנ"ל אבל לס"ד פריך שפיר דאי קמ"ל דלא נימא אין איסור חל ע"א א"כ ע"כ סיפא איירי ששגג בתרומ' א"כ נימא כיון דגלי וכו' והכל כנ"ל וק"ל

צח) גם ראיתי להזכיר אף בלי סברת הרמב"ם בחיבורו דאף במזיד משלם פירות אפ"ה יש ליישב הפי' המשנה די"ל כאן איירי שהזיד בחמץ דכל מסכתין איירי בענין חמץ ועי' תי"ט כן משמעות דבריו ע"ש. גם י"ל דהי' קשה לו א"כ למאי נקט מדמי עצים. א"ו דגם סיפא איירי שהי' שוגג בתרומה והזיד בחמץ אבל אם לפי דמים וכו' פריך שפיר דאי כהנ"ל א"כ ליתני חמץ א"ו כנ"ל. אך בזה יש לספק קצת די"ל מש"ה לא תני חמץ לחוד דבעי לאשמועינן דחל על תרומה טמאה וק"ל ואין להאריך

צט) גם נזכיר מה שכ' לעיל דהש"ס לא בעי לשנוי כדמשני בכתו' שתחב לו חבירו דדוחק לאוקמי בכה"ג. וקצת אפשר דלא אפשר לאוקמי כה"ג די"ל כה"ג א"צ לשלם רק דמי עצים הואיל ושוב אין ראוי כיון דע"כ איירי דלא מצי לאהדורי רק ע"י הדחק עי' תוס' כתובות שם ועי' רמב"ם (פ"י מה' תרומות ה"ט) אך שם איירי שכבר בלעו חבירו והקיאו ע"ש

עוד י"ל קו' תוס' שם דנימא מדאגבי' וכו' די"ל דאיירי שהי' כזית ואין שוה פרוטה ולא נתחייב רק מתורת אכילת תרומה ויש להמשיך כל הענין ואין להאריך

ק) עי' ס' מים חיים על הרמב"ם ה' תרומות שתמה על מה שפסק הרמב"ם שילם בשוגג תרומה טמאה תחת תרומה טהורה אין תשלומיו תשלומין. הרי כיון דזה אינו אלא דרבנן ובדרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד ע"ש. וכן הקשה בתשו' פנים מאירות (ח"ב סי' קס"ג) והי' אפשר ליישב עפ"י דעת רש"י בגיטין (נד.) הנ"ל שפי' שילם חולין טמאין היינו רק כמו המידה שאכל ואף דלפי ערך הוי פחות מ"מ כיון דבשעת ששילם הי' חולין טמאין שוין כ"כ כמו תרומה טהורה רק אח"כ נעשה תרומה לכך מהני מן התורה כמו שכ' לעיל. וכ"ז אי אמרינן לפי מידה משלם. אבל הרמב"ם פסק לפ"ד משלם א"כ מדינא לא הוי תשלומין ששילם פחות ואין חילוק בין שוגג למזיד וק"ל. רק שיש לפקפק דהי' לו לשלם רק מה שחיסר וק"ל ואין להאריך

קא) דף לב ע"א בתוס' ד"ה דבר הראוי. מ"ש א"כ מה שאכל בעינן דבר הראוי וכו' היינו אם הי' נותנו עתה דודאי על מה שאכל הי' חל קדושת תרומה דנתנו קודם פסח רק הואיל ובעינן ראוי להיות קודש ואותו דבר שאכל אם ישלם עתה לא יהי' ראוי וק"ל ופשוט ולא שייך כאן להקשות ת"ל לר"ה ברי' דר"י לקמן דאמר ראשית ששירי' נכרין וכו' א"כ ממילא ממועט אף דבר שהי' לו שעת הכושר לכ"ע ז"א דלקמן ראשית וכו' שייך על התרומה שנותן לפטור טבל משא"כ כאן דאיירי בתשלומי תרומה וק"ל

קב) ע"ב בגמ' ה"ד אי דלית בי' ש"פ אפילו קרן וכו' והיינו הואיל ולית בי' כזית אבל בכזית ודאי חייב לרבנן וכבר כ' בזה לעיל על הכ"מ ע"ש

קג) דף לג ע"א בגמ' מתקיף לה ר"פ דילמא כא"ש סביר' לי' וכו' לכאורה קשה נהי דסבר א"ש לענין תשלומין בעי ש"פ מ"מ לענין איסור מיתה במזיד מ"ש משאר איסורין דשיעורן בכזית. וצ"ל כיון דגלי רחמנא בשוגג בעי ש"פ ממילא ה"ה לענין מזיד. ומזה קשה לי על המ"ל שהקשה על הרמב"ם (פ"א מה' מעילה) שכ' הזיד במעיל' בש"פ מנ"ל הא כיון דנפיק לי' מקרא דלא תוכל לאכול וגו' וסתם אכילה כזית ע"ש מה שתי'. והרי בתרומה נפיק ג"כ מזיד מקרא דוכל זר לא יאכל קודש ואפ"ה לאבא שאול כיון דבשוגג הוי ש"פ כמ"כ במזיד א"כ לדידן ג"כ כן במעיל' וק"ל. וא"כ אין מוכרח מ"ש המ"ל שם באמת על שאר לאוין דהקדש לקי אף בפחות מש"פ וק"ל

קד) בתוס' ד"ה ומינה וכו' לדינא אין מבורר לדידן באוכל מהקדש אי בעי צירוף כדי אכ"פ. וכעת לא עיינתי היטב

קה) בגמ' אבל מפריש תרומת חמץ ד"ה אינה קדושה וכו'. לכאו' ק' מדוע השמיט הרמב"ם הך דינא ואדרבה משמע מלשונו (פ"י ה"ו) שכ' אפילו הפרישה מצה והחמיצה משמע קצת דעכ"פ בהפריש חמץ ג"כ שייך עכ"פ שם תרומה.