פתח הבית חלק א מח

היינו כדי לומר הנפקד עובר עליו אבל באמת לענין המפקיד לא הי' צריך כלל לאחריות הנפקד וק"ל

אך מלשון הטור לא משמע כן מדהיפך ושינה הלשון וכ' ישראל שהפקיד אצל עכו"ם או אצל חבירו וקיבל הנפקד וכו מדכ' אצל עכו"ם לסוף ועלי' קאמר שקיבל אחריות משמע דאף לענין מפקיד בעי אחריות הנפקד ומבלעדי זאת הרי הטור לא הביא כלל הך דעובר הנפקד ח"כ מוכח קצת כדעת המג"א וק"ל

ובאמת קשה טובא דא"כ מאי מייתי הר"ן פ"ק ראי' מסוגיין דהרהינו דתני אבל נכרי שהלוה וכו' ד"ה עובר. ת"ל הא הוי ברשות עכו"ם א"ו דעכ"פ מדרבנן אסור. ומאי ראי' דילמא איירי בלא קיבל אחריות כמ"ש תוס'. א"ו דסובר לשיטת הגאונים לא בעי אחריות. וכן קשה מנ"ל דרמב"ם פליג על הגאונים מדכ' בפ"ג חמצו של ישראל המופקד ביד עכו"ם עובר וכו' דילמא מיירי בלא אחריות וק"ל. וקצת אמרנו ליישב דאף הטור מודה דלא בעי קבלת אחריות לענין שלא יעבור המפקיד. רק הא דכ' דוקא שקיבל הנפקד אחריות כונתו למאי שהקשה פר"ח (סי' תנ סק"ז) לדעת הטור שם דרוצה בקיומו גבי חמץ אסור א"כ (נבעי) [נכרי] שהרהין אצל ישראל אמאי אינו עובר בלא מעכשיו. ת"ל הא הישראל רוצא בקיומו ע"ש. לכאורה לא קשה דע"כ איירי שלא קיבל הישראל אחריות. וא"כ מאי ר"ב איכא. ולכך י"ל בעי דוקא הטור שיהא באחריות הנפקד דאל"כ ס"ס המפקיד רוצה וכו' וחייב גם הוא לבער אף דאינו עובר בב"י מ"מ ר"ב ג"כ אסור וק"ל. דאף לדידהו דלא הקפידה התירה רק שלא יהא ברשות ישראל עכ"פ צריך שלא יהא ישראל רוצה בקיום איסור דהרי בחמצו של נכרי איירי לקמן (סי' תנ). ואפ"ה הצריך הטור שלא יהא ר"ב וק"ל. אף דלפ"ז ק"ק א"כ נכרי שהלוה לישראל על חמצו ואמר מעכשיו וגם הרהינו אצלו אכתי הא הוי אחריות האונסין על ישראל כמ"ש המג"א ובסי' תמא). עתה ראיתי בח"י (סי' תמב סוף הכ"ט) כ' להדיא דבעי דוקא שיהא באחריות הנכרי והא"ר שם השיג עליו ע"ש. ומה שתירץ חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם וכו' אכתי הא הוי ר"ב כנ"ל אכן י"ל כתי' ב' שכ' המג"א בדיניהם דיינינן וכו' וגם לענין אונסין אפשר דלא שייך ר"ב. וגם הלא לקמן איירי רק לענין אי אסור בהנאה לאחר פסח משום שעבר על ר"ב לא נאסר בהנאה אחר פסח וק"ל. ואמת כי ראיתי בהרבה מפרשים אשר פילפלו בסוגיא זו ותפסו בפשיטות דלדעת הגאונים בעי דוקא שיהא באחריות הנפקד. וכן מצאתי בכתבי הגאאז"ל שפילפל בדברים נחמדים ומתוקים ואזיל ג"כ בשיטה זו. וע' או"ת וסי' טב ס"ק י"ג) הבין ג"כ כן. ולדידי צ"ע טובא

עא) ועוד כ' המג"א שם אם חזר והפקידו ביד בעליו הוי הראשון כש"ש והשני כש"ח. ועי' בשעה"מ הנ"ל שכ' דמלשון בעה"מ משמע כיון שהפקידו אצל בעליו ממילא שוב אינו חייב באחריותו כלל. והביא עוד השעה"מ שם דאף לפמ"ש המחבר בח"מ וסי' עב) דהשני הוי ש"ח שאני התם דהוי משום פרוטה דר"י כמ"ש הש"ך שם ע"ש. ולכאורה צ"ע למעיין היטב בש"ך שם (ס"ק ק"ה) שמסיק בש"ש שמסר לש"ח חייב הראשון. והא דכ' שם דעיקר הטעם משום פרוטה דר"י זה דוקא לאפוקי למ"ד הטעם משום דשמואל דהוי כאילו פי' כיון שחזר והחזיר לו לא שייך זה. משא"כ במש"ש דעלמא וצ"ע. ולכאורה מה דכ' הרז"ה דאיירי שחזר והפקיד אצל נכרי איירי כגון שקיבל הנכרי בפי' אחריות. ולכאורה אי נימא דהוי ש"ש מדר' יצחק ולא מהני החזרה אם לא שקיבל בפי' וק"ל. ועי' באו"ת שם (סי' עב ס"ק ט"ו) שהוכיח מדברי תוס' סו"פ שבועות הדיינין שהקשו ת"ל האחריות על ישראל מדשמואל. ואמאי לא תי' כגון שהחזירו אצל הלוה א"ו דאפ"ה שייך דשמואל ע"ש. וכבר כ' לעיל דהבעה"מ פי' באמת כן. והתוס' דלא תי' הכי דא"כ לכאורה קשה אי רישא איירי שהחזירו אצל נכרי א"כ בסיפא דהוי המלוה נכרי איירי ג"כ שהחזירו אצל ישראל. א"כ ל"ל להש"ס לומר הטעם משום דנכרי לא קני משכון ת"ל אף אי קני הוי עכ"פ באחריות ישראל לענין פשיעה. ואף אי נימא דאחריות פשיעה לא הוי אחריות לענין חמץ אכתי הא הוי באחריותו לענין אונסין דאף אם הוא ברשות המלוה פטור המלוה מאונסין רק דהוי כמו חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם כמ"ש המג"א (סי' תמא) וא"כ כיון שהוא ברשות ישראל עובר. ואפשר אף לתי' ב' של המג"א משום דבדיניהם דיינינן וכו' י"ל בכה"ג שחזר הפקיד אצלו אף בדיניהם אין האחריות על המלוה

הן אמת בלא"ה קשה טובא מה שהקשו כל המפרשים אחרונים דמאי פריך הש"ס ותסברא וכו' דילמא מש"ה נכרי שהלוה לישראל עובר הואיל ואחריות על ישראל וגם הגאאז"ל האריך בזה. ואי משום דהוי לי' למיתני הפקד כמ"ש מהרש"א דילמא בהפקד אין מן הסתם אחריות על ישראל בהלוה כיון דגוף החמץ שלו כמ"ש הב"ח וסי' תמ). ואף אי נימא דאחריות פשיעה הוי ג"כ אחריות ובסתם הוי עכ"פ אחריות פשיעה. י"ל כדעת הסוברים דאין דין שמירה בעכו"ם אף לענין פשיעה וק"ל

אכן זה י"ל דהש"ס פריך שפיר ותסברא וכו' כיון דלס"ד מחלוקת ר"י ורבנן שייך אף בשקיבל הישראל כל האחריות כיון דהוי בבית עכו"ם וכיון דלרבנן מכאן להבא הוא גובה הוי חמצו של עכו"ם בב"ע. א"כ קשה אמאי נקיט התנא בנכרי שהלוה לישראל ד"ה עובר הא גם בזה שייך פלוגתא באם הנכרי קיבל האחריות דלר"מ עובר משום דסבר כאביי והוי למפרע חמצו של ישראל אבל למסקנא דמוקי פלוגתא בקונה משכון וא"כ מ"ט דרבנן וע"כ שהחזיר לרשותו דאז לא הוי האחריות על ישראל או שהישראל התנה בלא אחריות. וא"כ אי איירי רישא שהחזיר לרשות עכו"ם וע"כ שכן האחריות על העכו"ם דאי על ישראל א"כ מ"ט דרבנן. ואי משום דהוי חמצו של עכו"ם בב"ע כיון דלרבנן לא קני משכון. ז"א די"ל כדעת החק יעקב הנ"ל כיון שהי' פעם אחת ביד ישראל הוי לענין זה כשלו. וא"כ קשה שפיר אמאי לא קאמר טעמא דסיפא משום הואיל והוי האחריות על ישראל ושוב ל"ק אמאי לא נקיט גם בסיפא פלוגתי' אם הנכרי קיבל כל האחריות ז"א דא"כ לא הוי כלל דומיא דרישא דלא קיבל המלוה האחריות. ואי הוי נקיט בהאי גוונא יהא נקיט להיפך דבישראל שהלוה לעכו"ם לכ"ע עובר ומה ירוויח בזה והבן. אע"כ הוכיחו התוס' דהש"ס דחיקא לי' לאוקמי כגון שהחזיר וק"ל

ולדעת הרז"ה ל"ק קו' זו דהוא סובר משום דר' יצחק חייב אף באונסין ממילא אי קני משכון אף שהחזיר ממילא כל האחריות על הנכרי. ואי משום אחריות פשיעה י"ל דלא הוי אחריות או נאמר בעכו"ם אין דין שמירה. ואי משום דא"כ מדוע דחיק הרז"ה לאוקמי כגון שהחזיר וכו' י"ל דסובר אי האחריות מצד המשכון זה שייך אף בעכו"ם כמו דמשמע מדברי תוס' סו"פ שה"ד דהוי מצדדו לומר דאי האחריות במשכון משום דשמואל אבד קתא וכו' זה שייך אף בעכו"ם. ועי' באו"ת (סי' עב ס"ק יג) הנ"ל. או נאמר דסברת הרז"ה כמ"ש הטו"ז בח"מ (סי' רצא) בש"ש שהפקיד לבעליו דהוי הבעלים שם אפ"ה פטורין אף מפשיע' דהוי שמירה בבעלים הואיל והשומר מחויב לשמרו עכ"פ מגניבה וכו'. הן אמת דמשמע מדברי הש"ך (סי' עב) הנ"ל ומלשון המג"א אחרונים בא"ח (סי' ת"מ) הנ"ל. דלא כט"ז. מ"מ י"ל הרז"ה סובר כן וק"ל

ואמת כי נסתפקתי לדינא דלר"י דב"ח קונה משכון אי בעי דוקא שימכרנו לידו או הקנהו בשאר קנין