פתח הבית חלק א מו

הרא"ה בבד"ה [] דא"כ מאי גמר מגיעולי כותים ת"ל אף אי נט"ל שרי מ"מ צריך הגעלה משום חין מבטלין וכו' וחי' הרשב"א במ"ה לחד תי' דאין מבטלין הוי רק דרבנן והקשינו שם דאכתי אמאי צריך הש"ס לומר הטעם משום גזירה אטו ב"י וכו' ת"ל משום אין מבטלין עכ"פ מדרבנן ולהנ"ל ניחא דאכתי כלי חרם הוי כמו דיעבד וק"ל. ולכאורה י"ל גם קו' הרא"ה הנ"ל בזה. אכן אי אין מבטלין וכו' הוי דאו'. לכאורה אין סברא לומר דהוי כדיעבד וק"ל. ועי' גם הרשב"א בת"ה [] ובבד"ה ומ"ה שם מה שפלפלו בסוגיא זו. ובתשו' שב יעקב חי"ד ס"ו. ובחידושי על ה' פסח כ' כי אין דברי הש"י מוכרחים ע"ש

גם צריך להבין שם בתוס' בא"ד שכ' דהוי רק וכו' והיינו שאין דרך להשתמש רק מעט וכו' וקשה ס"ס היום מעט ולמחר מעט נעשו הרבה בשלמא אי נט"ל שרי שפיר אלא אי אשור מא"ל. אך י"ל דכל יום נעשה גיעול לחבירו ועי' סוף ע"ז קאמר הש"ס הכי גבי נותר ע"ש אך צריך הבין עדיין הרי ס"ס מה שנפלט הדר נבלע ואי משום דהוי נ"ט בנ"ט עי' תוס' שם בע"ז הרי בסי' תמז מבוא' דגבי חמץ לא אמרינן נ"ט בנ"ט הואיל ושמו עליו. ונ"ל כסברת המג"א וריש סי' תמב) דג' נ"ט שרי א הוי ג"כ ג' נ"ט וק"ל

לכאורה צריך להבין לדעת הסוברים לדידן טעם חמץ במשהו משום דהוי דבר שיל"מ א"כ להנך פוסקים (בי"ד סי' ק"ב) דלענין טעם בעלמא הוי דבר שיל"מ בטל בס' א"כ קדירות אמאי ישברו הא הוי רק טעם ונבשל בהו כמ"ש תוס' דהוי דיעבד וק"ל. אך י"ל כמו שהחמירו גבי חמץ אף שלא במינו משום גזירה כמו כן לענין טעם וק"ל. או נאמר כיון דלדידן שרי אחר פסח א"כ הדר הוי לכתחילה וק"ל

סו) עי' שער המלך על הרמב"ם (פ"ה הכ"ה) שם הקשה על תירוץ תוס' ד"ה רב אמר. לתירוץ בתרא אכתי תיקשי על שמואל דאמר דמשהו להו כר"ש וכו' ת"ל בלא"ה דשמואל ם בר דנט"ל אף בכלים שרי בע"ז בסוגיא דשמן ש עכו"ם וא"ל דהתוס' אף בתי' בתרא סברי דהוי כמו לכתחיל' רק דקשה להו אמאי גזר רב שלא במינו אטו מינו הא הוי גזירה לגזירה לכך כ' בפליטת כלים אסור א"כ שמואל שפיר קאמר כר"ש דאל"כ היה עכ"פ אסור במינו. ז"א דהרי תוס' בד"ה וליעבד וכו' כ' לתירוץ ר"י דהוי כמו דיעבד ואינו ב"י ה"נ דאסור כיון דהוי הרבה. וא"כ ע"כ סובר הרי' כתי' בתרא בתוס' ד"ה רב אמר וכו' דלתירוץ קמא תיקשי אכתי ליעבד בהו אף במינן הוא ליהוי משהו ונט"ל וא"ו כתירוץ ב'. א"כ קשה על שמואל עי"ש. וע' מה שכ' לעיל די"ל אף הר"י סובר כתי' קמא דודאי כל היכא דמשהו אסור מדינא אף נט"ל אסור דגזירה אטו ב"י חשו בה רק שלא במינן מהני משהו כנ"ל. ואף לפי פי' רש"י י"ל א לא קשה דמ"מ מה"ת נתיר אף מינו כיון דיכול לבשל ש במינו ומבטלינן רק משהו משא"כ מינו דאסור משהו מדינא ונצטרך לסמוך רק על נט"ל וק"ל

עוד האריך שם בדעת הסוברים דכל היכא דמשהו אסור אף נט"ל אסור והביא שם קצת מאחרונים הסוברים דכל הני דבעי יותר מס' כגון תרומה דשיעורו בק"א וכדומה בכל הני נט"ל אסור ע"ש

עוד קשה שם על הר"ן שכ' דהוי כמו לכתחילה אף בלא חרס והרי לעיל גבי תנור שהסיקו בכלאי כרם כ' שם דמש"ה חדש יוצן אף דזוז"ג אסור מ"מ הוי בתנור דיעבד כיון שיצטרך שבירה ומ"ש הא ע"ש. וכבר הרגיש בזה באנשי שם כאן ע"ש

גם מה שהקשה על הטור בסי' תמ"ז מה שהביא בשם רש"י בבשר יבש וגבינה שנמלחו וכו' עיין בב"ח שם שהרגיש בזה. גם מה שהקשה על הטור שכ' דעת הרשב"ם בפסח נט"ל אסור והרי המרדכי הביא בשם רשב"ם דנט"ל שרי עי' ב"ח שכ' דט"ס במרדכי וצ"ל רש"י ע"ש

סז) שם בגמ' האי תנורא דטחי בי' וכו' זכורני כי ראיתי כ"י הגאון בעה"מ ס' סדרי טהרה פילפל הרבה בסוגיא זו ושם העיר אמאי ישבר נמתין מעל"ע ותהוי אינו ב"י וצ"ל דהוי כמו לכתחילה הרי תנור מיקרי דיעבד ע' מ"ש לעיל. ולתי' ב' של תוס' ניחא דאינו יכול להתקנח יפה. אך קשה על הברייתא למאי דמשני דאיירי בשל מתכות ל"ל היסק ת"ל בקינוח סגי ונמתין מעל"ע. אפשר דהתנא נקיט תקנתא אף תוך מעל"ע או כמ"ש הר"ן דבאמת סגי בקינוח דתהוי נ"ט בנ"ט רק כיון דדרך בהיסק נקיט היסק וכמו כן י"ל לענין אינו ב"י וק"ל. עוד י"ל דרב סבר באמת נט"ל אסור כמ"ש א לעיל ד"ה רב אמר דבכל שאב"י סובר רב ודאי דאסור וא"כ משני שפיר דאיירי בשל מתכות וכו' ולהנ"ל י"ל כ א דאנן קיימ"ל נט"ל שרי ע"כ לא איירי בשל מתכות. וכעין זה מתרצינן משום נ"ט בנ"ט וק"ל. אכן לענין נט"ל אין התי' עולה יפה דאכתי מאי פריך לרבה דילמא ברייתא אתי כר"מ דסבר נט"ל אסור וק"ל

ולמאי שתי' לעיל בתחילה דעכ"פ לכתחילה אסור ק"ק א"כ זה גזירה רחוקה למיגזר אף במילחא משום כותחא כיון דאף אם יאכלם עם כותח שרי בדיעבד וק"ל גם העיר הגאון הנ"ל לדעת הסוברים (בי"ד סי' קה) עי' ב"י ובהג"ה דחולין פ' כל הבשר כמדומה דאף מן כלי אין יוצא הדבר בלוע בלא רוטב א"כ קשה אמאי אסור. ואי משום לכתחילה אסור קשה ג"כ כנ"ל. ולתי' ב' דתוס' ניחא דהוי בעין. אך קשה מאי פריך לרב דילמא ההיסק לא מהני רק נגד הבעין ואז אין הבלוע יוצא וכו'. אבל קדירות שפיר ישברו דמבשלין בהן ברוטב וק"ל. עוד העיר הגאון הנ"ל אכתי אמאי חם בחם בלא רוטב אין אוסר רק כדי קליפה. ולומר לכתחילה קשה ג"כ כנ"ל לא אזכור היטב את הפיל לפול רק בפרטי דברים אלו

ועי' בי"ד סי' צ"ז בד"מ שם שכ' ואין התנור יכול להתקנח יפה ודלא כר"ן פ' כל שעה ופ' כל הבשר שסובר דיוכל להתקנח ע"ש. ולכאורה לא כ' כן הר"ן ש פ' כ"ש לחד תי'. וע' טו"ז שם ס"ק כ' להיפך דהר' סובר כתוס' ע"ש וצ"ע

ודע דמלשון התוס' משמע דשומן שעל החרם א"י להתקנח ולאו וקא תנור ומלשון הר"ן משמע דתנור א"י להתקנח יפה ולאו דוקא ק ע"ש וא"כ נסתר ממה שכ' לעיל וק"ל

ולכאורה משמע קצת כן בש"ס ופוסקים שלא הביאו כלל הך חילוק בין מתכות לכלי חרס. העיקר תלוי בתנור. אך לכאורה אין ראי' כ"כ מלשון הש"ע סעיף ב' שם דשם איירי לענין לכתחילה וכ"כ הב"ח שם ואף דלכאורה הי' מקום לומר דעכ"פ יהא מותר לאפות בו ע"מ לאכלו במין התנור ואי משום גזירה מ"מ כיון דבדיעבד יהא שרי ל"ל בה. מ"מ לא משמע כן וע' בב"ח שם אד מלשון הש"ע סעיף א' דשם שכ' אם אפה בתנור דהיינו כמו עיסה. משמע קצת דאף בדיעבד הפת אסור זה קשה קצת. ע"כ יראה דסובר דאף של מתכות א"א להתקנח יפה. וע' בש"ך שם ס"ק ב' שכ' דאף אם לא זב תחת הפת אסור הפת אפילו במלח וכו' וע' כרו"פ שהשיג ע"ז דהרי עכ"פ הוי נ"ט בנ"ט ע"ש

ועפ"י דברי הר"ן הנ"ל י"ל מאי דיש לדקדק לכאורה בגמ' דפריך אמאי אמר רב קדירות ישברו וכו' אמאי לא פריך גם לשמואל אמאי אמר משהינן להו וכו' ת"ל הא תקנה אף בפסח. ולהנ"ל י"ל ודאי לשמואל הי' מקום לומר דבאמת היסק לא מהני כלל להפליט בלוע. רק דעכ"פ מהני לשרוף הבעין. והוי נ"ט בנ"ט משא"כ חמץ שמו עליו אבל לרב פריך שפיר דאיהו סבר נ"ט בנ"ט אסור וק"ל: