פתח הבית חלק א לז

א"ב בין חזקי' לר"א וכבר הערנו בזה לעיל ועכ"פ קשה על תוס' כנ"ל. ועכ"פ י"ל קו' הנ"ל די"ל שפיר דר"מ בעי מ"מ לאסור שחיטה ואכילה דבלא"ה ודאי לא הוי מסתבר לומר דאותו אתי להכי כמ"ש גם בס' הנ"ל. וכיון דכתיב אותו לאסור בהנאה הדר ילפינן קדשים בחוץ לאסור בהנאה במ"מ מחולין בעזרה ושפיר צריך אותו. אך ז"א לכאורה דס"ס כיון לר"מ גמר מנבילה דאף לא יאכל בלא צירי משמע א"ה א"כ ממילא ידעינן דאסירי וק"ל

ונחזור לדברי תוס' דלכאורה קשה טובא דהרי מבואר כל פסולי המוקדשין בעי שריפה וכל הילפותא דיליף לא"ה בפסולי מוקדשין היינו ללאו כאשר כ' לעיל וא"כ מאי הקשו תוס' ס"ס ידעינן דאסור בהנאה. ועי' משנה סוף תמורה דקחשיב לה בהדי נשרפין. ואם נאמר דאכתי מנ"ל דלמא בשעת ביעורו שרי ליהנות א"כ הדרי קושי' לדוכתי' הי' לי' לש"ס לומר א"ב וק"ל. ובאמת עי' מהרש"א לעיל (כד. בתוס' ד"ה היקשא) שפי' בכונת תוס' שם לא דאתי לאסור הנאה בשעת ביעורו רק אתי לעיקר הנאה ללאו ע"ש. ושם רמזתי כי יש פי' אחר בכונת תוס' והיינו כנ"ל דאתי לאסור בשעת ביעורו. ובס' שער המלך (פ"א מה' מ"א) הבין כפי' הנ"ל דלא כמהרש"א ע"ש. ורמזתי לעיל. סוף דבר כונת תוס' דקידושין צריך לי עיון. והנרא' בכונתם דדוקא אי אתי מסברא לאסור קדשים בחוץ שייך ההיקש אבל לא אי אתי מקרא אחרינא וכן משמע גם מרש"י שם וק"ל

ומעתה מיושב קו' הנ"ל דודאי לס"ד לא גמר רק מה שלי בשלך לא מהני שחיטתו ונשאר כבתחילה כמו כן שלך בשלי נשאר כבתחילה ואסור באכילה כמו שהי' תחילה אבל הנאה אכתי לא ידעינן ואצטריך שפיר אותו בין לפי' רש"י בקידושין שם ובין לפי' התוס' והבן זה

ודע דבמ"א הארכנו דלכאורה ודאי הא דבחמץ לא יסיק בו תנור וכירים היינו רק מדרבנן כיון דאין לנו קרא לאסור הדלקה וק"ל

עי' כו"פ (רס"י פ"ז) שהקשה לדעת הרמב"ם ל"ל לא תבשל אהנאה ת"ל מלא תאכל כל תועבה ולר"א לא תאכל משמע א"ה דבשלמא על אכילה לא קשה דל"ת כל וכו' הוי לאו שבכללות ואין לוקין אבל על הנאה דלרמב"ם בלא"ה לא מלקינן קשה שפיר ע"ש. ועי' ס' גינת ורדים בפתיחה ע"ש. ונ"ל קצת די"ל דס"ד למיגמר גז"ש קודש קודש מטריפה דשרי בהנאה ואי דא"כ ל"ל לאו על אכילה כיון דמצי למיגמר מטריפה י"ל דבעי קרא דנימא דרך בישול אסרה תורה וק"ל

גם מה שהקשה בס' ג"ו הנ"ל מנ"ל דבעי דרך בישול ואי מדאפקי' בלשון בישול ז"א דלא קא בעי למיכתב אכיל' כי היכי דלא נימא דבעי דוקא דרך אכילה ע"ש. גם צה י"ל קצת דס"ס משמעות דלא תבשל משמע דבעי דוקא דרך בישול וק"ל

יט) בתוס' ד"ה הכל מודים וכו' הא דלא חשיב חולין שנ"ב וכו' עי' מל"מ פ"ה מיסודי תורה שתמה דהרי חולין שנ"ב הוי רק לאו הבא מכלל עשה ואין לוקין כמו שכ' תוס' לענין בב"ח ע"ש. וקצת נ"ל אחר שנבין הא דכ' תוס' הא דלא נקט בב"ח. ועי' מהרש"א שפי' דודאי הא דקאמר הש"ס דלוקה וכו' היינו על אכילה. וא"כ קשה מאי הקשו כלל אמאי לא נקט בב"ח ת"ל אף אי לוקין מ"מ כיון דלא גמר רק מערלה וחמץ ולא מכלאי כרם לחודי' א"כ דיו כמו ערלה וחמץ בעי דוקא דרך הנאה כמו כן בב"ח. וצ"ל כמו דאמרינן לענין אכילה אף דאיכא גז"ש מ"מ כיון דלא כתיב אכילה בגופי' הוי אף שלא כד"א כמו כן אמרינן לענין הנאה הואיל ולא כתיב הנאה בגופי' הוי אף שלא כדרך הנאה. ומעתה לפ"מ שתי' אין מזהירין מן הדין י"ל שפיר דשלא כדרך הנאה אין בו אפילו איסור תורה ואי משום דלא כתיב הנאה בגופי ז"א דאי הוי כתיב הנאה הוי מלקינן והתורה בעי דלא לילקי. וא"כ אין כונת התוס' דמשום דלא לקי לא נקיט לה דודאי אי שלא כדרך הנאה אשור כמו כדרך הי' לו ליחשוב הכל מודים רק הואיל שלא כדרך אין בו אפילו איסור לא חשיב לה אבל חשנ"ב הקשה שפיר כיון דעכ"פ שלא כדרך אסור כמו כדרך וק"ל. ודע דודאי לא סברו תוס' טעם דאין מזהירין וכו' משום דשמא לא רצתה התור' שיהא לו כפרה הואיל וזה חמור כמו שפי הסמ"ק הביאו המהרש"א בסנהדרין. דא"כ לא תי מידי דכיון דעל אכילת בב"ח מלקינן ויש לו כפרה מכ"ש] על] הנאה וק"ל. ולפי פי' הנ"ל ג"כ ע"כ לא סברי כאידך טעם שפי' המפרשים משום דשמא יש לו איזה פירכא דא"כ לא שייך לומר דלהכי לא נקיט הנאה בגופי' הואיל ולא בעי דלילקי עלי' דממ"נ אי אין לו פירכא דמה"ט אמרינן דאסור הי' באמת מן הדין לילקות רק דאנן לא ידעינן שמא יש פירכא וק"ל רק צ"ל כטעם השלישי משום דכך היא המדה וק"ל

בא"ד עי' פי"ז שהקשה הרי כ' תוס' לעיל דהוי רק גילוי מילתא כיון דאיכא גז"ש מקדשים רק דס"ד למילף מטריפה ע"ש. ואם נאמר הטעם כנ"ל משום שמא יש פירכא ניחא וק"ל

כ) דף כה ע"א בגמ' ואם איתא ליפרוך מה לכ"ה וכו' עי' מהרש"א לעיל בתוס' ד"ה ה"מ שפי' דכל הסוגיא כאן היינו באכילה וע"ז קאמר דבב"ח באמת לוקין על אכילה אבל אהנאה אין מזהירין וכו'. ועי' פר"ח בא"ח (רס"י תמג) שם שפילפל לדעת הרמב"ם אי לוקין על אהנאה בב"ח וכ' אי אין לוקין הא דקאמר הש"ס כאן שלוקה היינו אסור מדאורייתא ולאו דוקא לוקה ע"ש. ע"כ שהבין דקו' הש"ס קאי על אהנאה והיינו דמה לכ"ה שלוקה היינו שאסור שלא כדרך וכו' אבל בב"ח אף אי תלמוד דאסור עכ"פ שלא כדרך הנאה יהא מותר כיון דאתה לומד ג"כ מערלה וחמץ וא"כ ממילא אף כדרך וכו' אי אתה יכול ללמוד מחמת פירכא וק"ל: נא

כא) בתוס' ד"ה וליפרוך. וא"ת היא גופי' ניליף וכו' עי' ס' גינת ורדים כלל י"ט כמדומה שהביא בשם ס' כנה"ג שהקשה ת"ל אין מזהירין מן הדין ופי' הוא כונת קושיתם דודאי אי תאמר פירכא כזו א"כ בטלת כל ק"ו כיון דאין מזהירין מן הדין וכו' והא דכ' תוס' לעיל דכרת גופי' ליכא למילף מחמץ משום דאין עונשין וכו' ואפ"ה חשיב לה הש"ס לפירכא מה לחמץ שכן ענוש כרת היינו על אכילה וזה שייך שפיר למיפרך כיון דהשתא קיימינן טל הנאה אבל ודאי מידי דבעי למילף השתא לא שייך למיפרך מחמת מלקות מ"מ הקשה השיורי כנה"ג כאן שפיר כיון דאין מזהירין וכו אף על שלא כדרך אכילה א"כ הוי שפיר פירכא ע"ש. ולכאורה י"ל דאכתי מצינן למילף בהדדי בק"ו הנאה ושלא כדרך אכילה מה ערלה שלא נעבדה וכו' ואפ"ה אסור שלא כדרך אכילה והנאה מכש"כ בב"ח ושוב לא שייך חוסם פי פרה וכו' יוכיח דמה להנך שכן מותרין אף כדרך אכילה וא"כ הדר לא שייך פירכא כנ"ל וק"ל

ובגוף הדבר במ"ש תוס' דכרת לא שייך למילף וכו' ומש"ה קאמר הש"ס שפיר פירכא מה לחמץ שכן כרת כנ"ל. יש לפקפק קצת אם נאמר קצת הטעם דאין עונשין דשמא יש פירכא א"כ איך שייך למיפרך שכן כרת כיון דאנן אוסרין מספק דשמא אין פירכא רק דלא מחייבינן כרת מספק וק"ל

שייך לענין זה חולין (קטו) עי' תוס' שם ע"ב בד"ה כה"כ יוכיחו שהקשו אמאי לא פריך מה להנך שכן בשריפה ותי' היא גופי' ניליף. ועוד תי' דלרבנן ניחא דחמץ לא הוי בשריפה ע"ש. וזה תמוה דא"כ הוי הדר דינא ופרכינן פירכא כל דהו וק"ל. ובעיקר הקו' יש לפקפק קצת דשריפה הוי תחילתו להחמיר וסופו להקל דנשרפין אפרן