פתח הבית חלק א לו

ותמה הרי חזינן דכל הנקברין דמותרין שלא כדרך וכו' ואפ"ה אפרן אסור א"כ חזינן דלא הוי כש"כ ע"ש. ולכאורה י"ל כונת המרדכי כ"ש אפרן דשרי שלא כ"ה דכבר צידדו האחרונים לומר דכל הנקברין אפרן אסור אינו רק דרבנן ולזה כתב כ"ש וק"ל

שם בס' הנ"ל הביא דברי המ"ל פ"ה מהל' יסודי תורה שהקשה לדעת הרמב"ם דעל הנאה ליכא מלקות א"כ הדרי קושי' תוס' לדוכתי' אמאי לא קאמר אביי ה"מ בב"ח ושוב לא שייך תירוץ תוס' משום דאין מזהירין וכו' דהרי להרמב"ם ע"כ אביי קאי רק על אכילה. ותי' בס' הנ"ל די"ל דאביי סבר כמאן דמפיק לה בחולין מלא תאכל כל תועבה והוי לאו שבכללות ואין לוקין משו"ה לא חשיב לה. ומכח זה פילפל הרבה מדברי הרמב"ם (פ"ח מהל' פ"ה) דמוכח שם דסובר הרמב"ם דלוקין על לאו זה ע"ש. ולא אדע אמאי לא תירץ בפשיטות דכיון דנפיק לה מל"ת כל תועבה א"כ אכילה כתיב בי' ובעי דוקא כדרך אכילה וק"ל

עוד הביא שם להקשות ל"ל לא תבשל על הנאה ת"ל כיון דאנן קיימ"ל כר"א דכ"מ שנאמ' לא יאכל וכו' משמע איסור הנאה א"כ ממילא ידעינן מל"ת כל תועבה דאסור בהנאה דבשלמא לענין אכילה בעי קרא דמל"ת לא לקי לדעת הרמב"ם א"כ קשה שפיר. עי' רא"ם פ' משפטים. וכן הקשה הכו"פ (רס"י פד) ע"ש היטב ועי' ספר הנ"ל שתי' דס"ד לילף קודש קודש מנבלה להתיר בהנאה ע"ש. וכן עלה בלבי ליישב קושיא הנ"ל טרם עיינתי בס' הנ"ל אכן הי' לי קצת פקפוק בזה דא"כ לא לכתוב רק חד קרא דעל אכילה לא צריך קרא דידעינן לה מגז"ש קודש קודש וק"ל: אכן י"ל דעכ"פ בעי קרא לומר לך דרך בישול דוקא אסרה תורה וק"ל

עוד הקשה שם בשם גאון אחד לפי מה שהביא הפר"ח י"ד (ס"ס קי) בשם הר"ש בספר הכריתות דהנזרע בנחל איתן אסור. וכתב הפר"ח הטעם משום ל"ת כל תועבה וכו' והקשה א"כ איכא טובא בין חזקי' לר"א דלחזקי' אין אסור בהנאה ולר"א אסור והש"ס דחיק לאשכוחי מאי בינייהו ע"ש ולכאו' כמו כן קשה על הרמב"ם (פח"י מהל' פ"ה) שכ' כל פסולי המוקדשין אסורין מל"ת כל תועבה א"כ א"ב בין חזקי' לר"א. ובאמת לא על הרמב"ם לבד קשה דאף אי נפיק לה מלא יאכל כי קודש הוא כל שבקודש פסול וכו' כדלעיל (כד.) קשה ג"כ כנ"ל. אך י"ל דלכאורה כל הנך דפסולו בקודש ידעינן ודאי דאיסורין הן רק הלאו לא שמענו רק מהך קרא עי' היטב לעיל דכולהו בעי שרפה א"כ לדעת הרמב"ם ניחא כיון דעל הנאה בלא"ה ליכא מלקות א"כ תו ליכא נ"מ. ואי משום דלחזקי' לא הוי לאו ולר"א הוי לאו דחיקא לש"ס לומר נ"מ בהא וק"ל

אכן לפמ"ש תוס' לעיל ד"ה היקשא הוא. דלענין הנאה בעי קרא דלא נימא בשעת ביעורו תיהני מיני' א"כ אכתי נ"מ לחזקי' י"ל דשרי ליהנות בשעת ביעורו ולר"א אסור מלא יאכל וכו' וגם זה י"ל ואין להאריך. ובאמת לפי מה שהבאנו לעיל הש"ס דחולין (קטו) דקאמר התם חוסם פי פרה וכו' לא מפיק מל"ת כל תועבה משום דילפינן ק"ו משבת. יש לדחות קצת כל מה שפילפל שם בס' הנ"ל על הרמב"ם (פח"י מהל' פ"ה) דאמאי לא יליף גם פיגול ונותר מל"ת כל תועבה ולהנ"ל י"ל וק"ל: וא"כ י"ל גם סברת הר"ש בס' הכריתות דהנזרע בנחל איתן אסור לא מל"ת כל תועבה מפיק לה רק די"ל דיליף מק"ו מערלה וכו' דהכא נמי נעבדה בו עבירה כו' ואי משום דחוסם פי פרה וכו' יוכיח כמ"ש תוס' דלענין אכילה לא מצי למילף בק"ו כנ"ל. ז"א די"ל מה לחוסם וכו' דהי' לו שעת הכושר משא"כ גבי זריעה וכו'. ובלא"ה אי נימא כפר"ח הנ"ל דיליף מל"ת כל תועבה ודאי שפיר ילפינן הנחה בק"ו מערלה וא"כ לא מני לומר ח"ב וק"ל

שם בס' הנ"ל הרגיש מה שיש לתמוה טובא על הגהות מ"ל שם שהקשה על הא דתנן יש אוכל אכילה אחת וכו' אי ס"ד דלקי על הנאה ואכילה שתים אמאי לא חשיב לה. וצ"ע הא ודאי דלא מחייב כרת או קרבן על הנאה והתם קרבנות קא חשיב. גם מה שהקשה שם אמאי לא חשיב טהור שאכל טמא וכו' וגם זה תימה הרי טומאת בשר אינה רק בעשה וק"ל. ובכ"ז הרגיש גם בס' הנ"ל. מה שהבי' שם בענין איסור מוסיף משום שלא כ"ה הארכנו קצת בזה במ"א

שם בס' הנ"ל הביא ראי' דאם אכל מצה שלא כדרך אכילתו לא יצא עי' מ"ל דאל"כ אמאי בנשבע שלא יאכל מצה זמן זה אסור לאכול מצה בליל פסח ואי נשבע על פסח לא חל דהוי נשבע לבטל את המצוה ות"ל הא יוכל לאכול שלא כדרך וכו' וכן ממ"ש תוס' קידושין (לח.) בשם הירושלמי שהקשה אמאי לא יבוא עשה דבערב תאכלו וכו' ולדחי ל"ת דחדש וכו' ות"ל הא יכול לקיים שניהם ולאכול שלא כדרך וכו'. וקצת יש לפקפק בזה כיון דעכ"פ אסור מדרבנן ובכמה דוכתי העמידו חכמים דבריהם וק"ל. אכן בלא"ה לפימ"ש במ"א דגם גבי מצה בעי דוקא היתר אכילה דבעי נמי לכם כמו גבי חלה ואתרוג וכל מידי דבעי היתר אכילה בעי דוקא שיהא ראוי כדרך הנאתו וא"כ אי לאו דדחי עשה וכו' בלא"ה לא יצא הואיל ובעי היתר אכילה ואין להאריך פה

עוד הקשה שם על תשו' הרשב"ש שכ' טעם להרמב"ם דאין לוקין על הנאה משום דסבר דאיסור הנאה אינו רק דרבנן ותמה ע"ז דהרי בש"ס מקראי מפיק לה ע"ש ואין בזה תימה כולי האי. די"ל דהי' קשה לו מה שהקשו מפרשי הרמב"ם כיון דאנן פסקינן כר"י דברים ככתבן א"כ לא מוכח מנבילה וכו' רק מאותו והרי הוא פסק חשנ"ב דאורייתא וכו' א"כ י"ל באמת דשאר א"ה לדידן אין אסור רק דרבנן וניחא הכל. והיינו עפ"י פי' המפרשים לחולין שנ"ב מסתבר טפי לאסור משאר א"ה. וא"כ אותו אתי רק לחולין שנ"ב עי' לעיל וק"ל, ומ"מ פי' זה דחוק מאד בדברי הרמב"ם וק"ל

מה שהקשה בס' הנ"ל על הרמב"ם מהא דקאמר הש"ס בב"ק (מא) א"כ לכתוב לא יהנה וכו' ות"ל דא"כ הי' לוקה על הנאה. כ"כ זה בחי' לב"ק. ומה שתי' בס' הנ"ל מבואר ג"כ בס' גינת ורדים שחיבר הגאבד"ק פפד"א ז"ל

עוד שייך לענין זה בס' הנ"ל (פ"י מה' מ"א ה"ו) שם הביא קו' ראשונים על הרמב"ם במה שפסק אין בגידין בנ"ט ואפ"ה פסק גיד מותר בהנאה. ומאי שתי' דיליף בק"ו מחלב ודם כבר קדמו בתה"א ע"ש. גם מה שהאריך עוד שם בענין לא הותר מכללו הארכנו בחידושי לחולין: בס' הנ"ל (פ"ב מה' שחיטה) פילפל ג"כ אי יש במליקה משום חולין בעזרה כבר ביארנו בזה במ"א

עוד שם (ה"א) כ' להקשות על ש"ם דקידושין (נז:) דאמר ר"י משום ר"מ חולין שנשחטו בעזרה גמרינן מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור וכו' והרי ר"מ גמר חולין שנ"ב מאותו ות"ל ל"ל אותו הרי נוכל למילף במ"מ ע"ש ולכאורה עי' תוס' שם שהקשו על רש"י שפי' שלי בשלך אסור בהנאה כיון דאין מה שיתיר ממה שהי' איסורין מתחילה והקשו הרי קדשים שמתו יצאו מידי מעילה. ע"כ פי' דאיירי לענין אכילה ע"ש. ולכאורה קשה א"כ למסקנא מנ"ל קדשים בחוץ שאסורים בהנאה וצ"ל ג"כ מקרא דלא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ושם נאמר לא יאכל בצירי. ניחא שפיר דלכ"ע אסור בהנאה וק"ל. וא"כ קשה על תוס' אמאי לא פירשו כן אבל לדעת הרמב"ם (פח"י מה' פ"ה) שהמציא כל פסולי המוקדשין איסור אכילתן מלא תאכל כל תועבה חוץ מפיגול ונותר ע"ש א"כ לר' אבוהו באמת מותר בהנאה והו"ל לש"ה למימר