פתח הבית חלק א ל

דבהגהות ש"א שם (ס"א וסי' לח) צידד לומר דאף לדה זו מ"מ מדרבנן מיטמא בכ"ש לא משמע כן וגם הרי עכ"פ אף להסוברי' דמשהו סגי מ"מ לענין הכשר בעי דוקא כביעה כמ"ש תוס' פ' כל שעה. וא"כ קשה האיך משכחת לגבי ערלה וכה"כ הכשר ע"ש בשעה"מ ומדבריו יראה דלענין כתותי יש לתרץ ג"כ כמו שתי' לענין כל העומד וכו' הואיל ואינו מפורש בתורה העשה ע"ש. וזה דוחק דהרי משמע להדיא מדברי כל הראשונים שם בסוכה (לו) בסגיא דאתרוג של ערלה דאף ערלה וכה"כ כתותי' וכו' וק"ל. גם הביאו שס בשעה"מ ובהגהות ש"א לשון תוס' בסוטה פ' ארוסה (כה.) שהקשו קו' זו ערלה וכה"כ נימא כתותי ותי' דאין כל הדברים דומים בענין זה ע"ש. גם הקו' מפורסמת לדעת הפר"ח שצידד לומר דאמת אין מטמאין אחרים רק מיטמאין א"כ ק' כולה סוגיא דר"ח סגן הכהנים דאמר שם שנמנעו מלשרוף נטמא באב הטומאה עם נטמא בולד וכו' משום שמטמא יותר ות"ל הא א"י לטמאות כלל דכיון שנטמא תרומה א"כ דינו בשריפה וכתותי' ע"ש וכן הרגיש השעה"מ. עוד חולק שם עם הגהות ש"א שצידד לומר דבדבר הטעון גניזה לא שייך כתותי. והוא חולק ע"ז והביא ראי' מהא דאמרינן בפ' מצות חליצה (קד שכ' תוס' שם ע"ש. גם חולק על בעל הגהות הנ"ל שצידד לומר די"ל דוקא בדבר מצוה י"ל כתותי וחולק ע"ז והביא ראי' ג"כ מיבמות שם גבי בית ע"ש. וכבר הבאתי במ"א כמדומה לי בשם תשו' הרא"ש שכ' די"ל דלא אמרינן כתותי' וכו' שיהא רק כאילו אינו רק שאינו שלם ונתפרר אבל לא כאילו אינו ומש"ה רק באתרוג פסול אבל לענין טומאה לפי"ז י"ל דס"ס הוי כזית כאילו הכלי חיברן וצל"ע בזה ומיושב הנ"ל. גם מה שתי' הפר"ח דנ"מ לענין צירוף ג"כ צ"ע דס"ס אותו משהו נימא כתותי וכו' וק"ל ולענין הלכה השעה"מ כ' דיש להחמיר כדעת רמ"א בא"ע שם דלא כפר"ח ע"ש אבל עכ"פ מעיקר הלכה יראה דלא פסקינן כר"ש. ועי' עוד שעה"מ שם שכ' להוכיח דע"כ לא פסק רמב"ם כר"ש דהרי פסק סנדל מוחלט חליצה בו כשירה ואי משום דאף בשעת שריפה קרוי בגד כמבואר ביבמות שם זה לא מהני לענין כל העומד וכו' והוכיח זה דהרי פריך הש"ס פרה אמאי מטמא טומאת אוכלין הרי כל העומד וכו' והרי שם כתיב ושרף את הפרה א"כ חזינן אף בשעת שריפה קרוי פרה. א"ו כנ"ל ועי' ילקוט פ' חקת

עוד רגע אדבר מה דמבואר בסוגיא כאן דאף לר"ש אסור עכ"פ לאכול עד שיזרוק הדם י"ל קצת דוקא כאן הואיל והוא דבר אחר משא"כ באותו דבר כמ"ש התוס' בענין זה וצ"ע וק"ל: שיטת ר"ח סגן הכהנים כעת אין לי מועד נכון לעיין היטב בסוגיא עמוקה הלזו אשר צריכה דעת רחבה ודעתי קצרה. גם אין לי עת כראוי לעיין בהנהו מילי מעליותא אשר העמיק והעלה הגאון בעל צר ח ז"ל. אך אכתוב קצת דברים אשר עלו במצודתי לפום רהיטא. ומה שנוגע לענין זה הא כתותי מיכתת שיעורא כבר כ' זה לעיל ע"ש

קב) דף יד ע"א במתני' אר"מ מדבריהם למדנו וכו'. ק"ק לי לפ"מ דמשמע מתוס' (זבחים לג) דלר"י דסובר נוגע בקדשים אין לוקה ובכל קודש לא תגע איירי בתרומה א"כ המטמא תרומה לוקה משא"כ בקודש וא"כ האיך יליף תרומה מקודש הא ודאי ראוי בקודש להקל טפי כיון דאין לוקה מטמא קודש ואף דעכ"פ איסורא מיהא איכא כמ"ש הרמב"ם (פח"י מה' פ"ה ה"ו) מ"מ יראה דהיינו איסור דרבנן ואף אם נאמר דאסור מה"ת ג"כ קשה האיך מדמה קודש לתרומה דקודש עכ"פ ליכא מלקות. ובלא"ה לא נהירא לי לומר דאסור מדאוריתא דמנ"ל כיון דליכא קרא וק"ל. אכן לדעת הרמב"ם ניחא דהוא פוסק (בפי"ב מה"ת ה"א) דאסור לטמאות תרומה משמע דבתרומה ג"כ אין לוקה. ועי' מ"ל שם שכתב שתוס' במכות (דף יד ד"ה ההיא) ג"כ כ' כן ע"ש. ולדעת הרמב"ם משמע קצת דקדשים חמירו טפי מתרומה שהרי כ' שם דאסור לטמאות תרומה כמו קדשים משמע דקדשים עדיפא. ואפשר לדעת הרמב"ם אין אסור רק מדרבנן וקרא דושמרתם את משמרת תרומתי היינו לגוף המצוה להפריש תרומה וא"כ ניחא וק"ל. וקצת הי' מקום לומר דעכ"פ איכא איסור עשה די"ל ושמרתם וכו' אתי לענין שלא לטמאות תרומה והוי עשה. רק עכ"פ לשון הרמב"ם שכ' אסור לטמאות תרומה כמו שאר קדשים. ולהנ"ל הא עיקר קראי בתרומה הוא דכתיב וצ"ע בכ"ז. ועכ"פ תראה מה דמספקא להו לתוס' לעיל (יג. ד"ה ושורפין וכו') דהך קרא ושמרתם וכו' אתי לענין שלא לטמאות תרומה או שלא שרוף אין כן דעת הרמב"ם לפי הנראה מדבריו דושמרתם אתי לגוף המצוה וצ"ע וק"ל

קג) בתוס' ד"ה עם בשר ומשקין וכו' בני השנון מו"ה זלמן נ"י תי' די"ל כיון דפחות מרביעית אין מטמא רק מדרבנן כמ"ש תוס' לעיל בשם ר"ת ולשיטתו אזלי תוס' דהכא דאל"כ לא מקשו מידי דילמא אתי לאשמעינן טומאה דאו' וק"ל. א"כ י"ל כיון דהא דכל הפוסל וכו' לא הוי רק מדרבנן א"כ י"ל בה"ג ודאי בעי רביעית דאל"כ הוי תרי דרבנן וק"ל

קד) ע"ב בגמ' ומאי דוחקי' וכו' עי' צל"ח שהקשה אמאי לא הקשה גם אף אי ניטמא רק משני לטומאה אפ"ה הוי הוספה דעושה רביעי בקודש משא"כ אם ניטמא ע"י טב"י אין עושה רביעי כמ"ש תוס' ע"ש. וקצת י"ל כיון דעכ"פ אין נעשה רק שלישי לא מיקרי כ"כ הוספה כיון דר"ח נעשה שני ושמו טומאה יותר מאשר הי' תחילה משא"כ כאן ס"ס אינו רק שלישי אע"פ שיכול לטמאות עתה יותר

קה) ברש"י ד"ה נוקמא וכו' מ"ש דלא משכחת שמן בקודש. דבריו תמוהים קצת דהרי אף בקודש אם נעשה ע"י טבו"י אין עושה רביעי כמ"ש התוס' וק"ל

קו) ברש"י ד"ה דתנן ואין דברי תורה צריכין חיזוק וכו' לכאורה הי' נראה מדברי רש"י דדוקא שני דרבנן עושה משקין תחי' משא"כ שני דאוריי' ולא משמע כן עי' רמב"ם (פ"ז מה' א"ה) ועי' ר"מ ור"ש (פ"ח דפרה משנה ויו) וכן משמע מדברי רש"י עצמו לקמן (טו: ד"ה ור"י לטעמי' וכו') וכן נראה מוכח ממשנה גופי' דנקט דוקא טבול יום ולא נקט שאר טומאות דאו'. ע"כ נראה דכונת רש"י כאן דודאי שני דאורייתא ג"כ עושה משקין תחילה רק טבו"י שאני הואיל ואיקלש טומאתו אך ס"ס אמאי גרע מטומאה דרבנן. לזה אמר מדאו' לא צריך חיזוק אבל מה שאינו קליש טומאתו עושה משקין תחילה מדינא מדרבנן ולא משום חיזוק וצ"ע בזה וק"ל

קז) דף טו ע"א בתוס' ד"ה חבית שנולד וכו'. עי' פ"י ז"ל שתמה על תוס' ס"ס אף אי הוי ברה"י שמא יבא אלי' ויטהרנו ע"ש. וצ"ל דסברו תוס' דאין עיקר הטעם שמא יבא אלי' וכו' רק שמא באמת טהור אבל ברה"י כיון דהתורה עשאתו כודאי ואף ס"ס טמא עי' לעיל (י.) בתוס' ד"ה ספק ביאה א"כ הוי כודאי וק"ל

קח) ברש"י ד"ה יניחנה במקום המוצנע וטעמא מפרש בבכורות וכו' ולכאורה כ"ז הוי רק אסמכת' ובפרט למה שכ' בתחילת הסוגיא דושמרתם וכו' לא אתי כלל להני וק"ל ועי' פי"ז

קט) ע"ב בגמ' אמר רב אסי אמר ר"י וכו' הנה הרמב"ם (פ"ג מה' חו"מ ה"ד) פסק דאין שורפין אף תלוי' עם טמאה ולא חילק בין שש לשבע ותוך הפסח. עי' לח"מ. והנה גבי חביות שנולד ספק טומאה פסק (פי"ב מה' תרומות) דמותר לגרום אבל לא בידים ואף גם לגרום אין מוכח כ"כ מדבריו דפסק שם כר"ג ע"ש וגבי חביות שנשבר'